 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
| Yes
Close To The Edge 1972 Atlantic Records UK (37:44) Yesworld.com ביקורת: אורי ברייטמן 18/01/03 |
|
חובה לומר במהירות: 'קלוס טו דה אדג'' של להקת יס הוא אחד האלבומים הגדולים של הרוק המתקדם מאז ומעולם. הקונצנזוס סביבו כיום מרשים למדי, אפילו בעידן של אי-הסכמה כרונית. 'יס' היו באותה תקופה בשיא כוחם הגופני והמוחי, ובעזרת אשף הסאונד וההפקה אדי אופורד הם הותירו מאחוריהם יצירה מרשימה מאוד, אלבום מייצג מעידן 'תור הזהב' של הפרוג-רוק.
רוג'ר דין, קרוב לקצה - ציור עטיפה פנימית
'קרוב לקצה' מורכב משלוש יצירות ארוכות-יחסית, שהושקעו בהן מאמצים רבים. המתופף ביל ברופורד נהג לספר בראיונות איך הלך לישון (בפינה, באולפן) בשעה מאוחרת מאוד, מותש מן העבודה, וכשהתעורר מצא את הטכנאי (אופורד) והבסיסט (סקווייר) באותה תנוחה שבה השאיר אותם בלילה. לב ההרכב, המשולש אנדרסון-סקווייר-האו, עבד בפרך כדי לתפור יחד את תתי-הפרקים, בצורה שתישמע לוגית מבחינה מוסיקלית. זה לא היה פשוט, כלל ועיקר.
היצירה הפותחת, Close To The Edge, היא אחד הפרוייקטים המושקעים והמגובשים ביותר שיצרה הלהקה. היא בנויה כסוויטה קלאסית, מציגה נושאים מוסיקליים מעניינים ומפתחת אותם בעזרת עיבודים מפתיעים, פעלולים אולפניים ואילתורים מעמיקים. אנדרסון וסקווייר, בעזרתו האדיבה של אופורד, הצליחו ליצור עולם-צלילים עשיר, שבו המאזין יכול לדמיין נופים רחוקים השמורים לעולם האגדות של טולקין ודומיו.
אנדרסון עצמו אמר בראיונות שלמד, בפעם הראשונה, כיצד לבנות יצירה ארוכה לאחר שהאזין לסימפוניות של סיבליוס. פה ושם ניתן לחוש בהשפעות נוצריות בולטות: תפקידים וואקליים המתאימים למיסה כנסייתית, או עוגב רועם מבית היוצר של ווייקמן. ציור העטיפה הפנימי המרשים של רוג'ר דין, שבו מופיע עולם של אגמים ומפלים, מתאים למוסיקה כמו כפפה.
אין שום טעם לנסות ולפרש את הטקסטים של אנדרסון: הסולן הסביר שוב ושוב שמדובר במילים שאין להם משמעות תחבירית אלא פונטית בלבד; "זה פשוט נשמע לי יפה", אמר. פה ושם ניתן להתרשם מהמסרים המילוליים המופשטים שהוא מנסה להעביר: תיאור חידתי של היחסים בין האדם לטבע, בין שמחה ועצב, עונות מתחלפות ומחזור-חיים שלם. עם זאת, הטקסטים היו ונשארו האלמנט היחיד אצל 'יס' שבאמת ניתן למתוח כלפיו ביקורת שלילית מוצדקת כלשהי (ולכן הציון שנתתי לאלבום איננו עשר מתוך עשר).
רוג'ר דין, קרוב לקצה - ציור עטיפה פנימית
חברי הלהקה, עם זאת, מודים שבשורה התחתונה, הנוסחה המנצחת של 'יס' (מלבד הלחנים המוצלחים לכשעצמם) היא המורכבות של העיבודים. רוב חברי 'יס' אולי לא יודעים תווים (ווייקמן למד תווים כשקיבל שיעורי פסנתר, וידע לכתוב עיבודים במהירות), אבל הם לא התעצלו לשבת שעות על גבי שעות באולפן ולפתח רב-שיח בין כל כלי וכלי, כך שהמאזין לא חש משועמם לרגע. כמעט כל דקה הם מציגים מערך-צליל חדש, ושיתוף הפעולה בין המוחות השונים מאתגר ומפתיע.
גם היצירה "אנד יו אנד איי" (And You And I) נהנית מאותה השקעה והשראה של קודמתה. בעשר דקות נפרשת מיני-סימפוניה, שבה סטיב האו מוציא צלילים שלא-מהעולם-הזה בעזרת גיטרה ואפקטים. וויקמן מספק גיבוי תזמורתי מלא, בלי להיגרר לקלישאות המאפיינות את עבודת הסולו שלו. הקטע מחליף מצבי-רוח בדינמיקה עיקבית והגיונית, ומסתיים כפי שהתחיל: בגדול.
הקטע האחרון, "סייביריאן קאת'רו" (Siberian Khatru) (אל תנסו להבין מה השם אומר: אין מאחוריו כלום, הודה אנדרסון), מאזן את השניים האחרים על ידי גישה קיצבית יותר, סימפונית פחות. כאן 'יס' חוזרת לקונטקסט של הרוק הבריטי המוכר, ורק לקראת סופו של הקטע מחדירה אליו את התוספות ה'יסיות' העשירות. המאזין שוב עובר דרך סדרת מצבי-רוח שונים, עד שהמוסיקה נמוגה מעצמה והאלבום מסתיים.
בסוף שנות ה-90 יצא האלבום שוב, והפעם ברימסטר דיגיטלי (כך כתוב במפורש על גב האלבום, וכדאי להבחין בכך לפני הרכישה). הניקוי היסודי גירד עוד שכבת-אבק כדי לחשוף את העומק והצבעוניות הטמונים בסרט ההקלטה המקורי. הגירסה הזאת, בניגוד לקודמותיה, כוללת גם את המילים ואת ציורו המרשים של דין. ב-2013 יצא מיקס חדש ומשופר מאת המאסטרו סטיבן וילסון - ושיפר עוד יותר את הסאונד, כמו רסטורציה של יצירת אמנות מוזיאונית. נהדר לראות איך הלהקה זוכה ליחס הרציני המגיע לה.
לסיכום, 'קלוס טו דה אדג'' הוא אחד האלבומים המייצגים של הרוק המתקדם. פרויקט כמעט מושלם של להקה נועזת בשיא תפארתה. זהו אלבום 'פרוגרסיב' קלאסי וכמעט מושלם, כזה שחייב להיות על כל מדף וכל ספרייה של חובב מוסיקה מתקדמת, בכל מקום בעולם.
הציון: 9.5/10
|
תגובות