המודי בלוז והאלבום 'דייז אוף פיוצ'ר פאסט' ניצחו כאן את פינק פלויד עם אלבום הבכורה הפסיכדלי והחשוב שלהם (דה פייפר), פרנק זאפה (אבסולוטלי פרי), פרוקול הארום (אלבום בכורה) וטראפיק (מיסטר פנטסי), כולם מתמודדים רציניים על הכתר. גם קפטן ביפהארט (סייף אז מילק) רק החל את דרכו. שנה של אלבומים חלוציים, רובם פרוטו-פרוגיים.

פרנק זאפה, שהשפיע על רבים מחלוצי הפרוג, יצא עם סאטירה נושכת על הביטלס ותעשיית הפופ ('אנחנו עושים את זה רק בשביל הכסף'). כך גבר בחדשנותו על סופט מאשין (אלבום בכורה), פרוקול הארום (שיין און ברייטלי), מודי בלוז (החיפוש אחר האקורד האבוד), פאמילי (Music In A Doll's House), פינק פלויד (A Saucerful Of Secrets), אלבום הבכורה של להקת קרוואן, השלישי של טראפיק, ושני הראשונים של דיפ פרפל (גוונים של דיפ פרפל + הספר של טאליסין).

קינג קרימזון פרצו עם האלבום החשוב בקריירה שלהם, 'אין דה קורט אוף דה קרימזון קינג' (בחצר המלך ארגמן). הקרימזונים הובילו בפער ניכר על פרנק זאפה (הוט ראטס + אנקל מיט), קולוסיאום (ולנטיין סוויט), ג'טרו טאל (סטנד אפ), מודי בלוז (To Our Children's Children's Children), אמון דול (פאלוס דיי), סופט מאשין (ווליום 2), קפטן ביפהארט (טראוט מאסק רפליקה), רנסאנס (אלבום בכורה), אזרצ'ל (Arzachel), פרוקול הארום (א סולטי דוג), 'אומהגומה' הנסיוני של פינק פלויד, והשלישי של דיפ פרפל.

אלבום הבכורה ההיסטורי של שלישיית אמרסון לייק ופאלמר, בקרב צמוד עם 'טרספאס' של ג'נסיס, ואן דר גראף ג'נרייטור (H to He) שקיבל ביקורות מעולות. אחריהם: קרוואן (אם הייתי יכול לעשות את הכל שוב...), סופט מאשין (השלישי) ושני אלבומים של קינג קרימזון (ליזארד + אין דה ווייק אוף פוסיידון). אחריהם גם להקת אג (דה פולייט פורס), 'יטי' של אמון דול II, 'קובאיה' של מאגמה, 'בנפיט' של ג'טרו טאל, הבכורה של ג'נטל ג'ייאנט, אטום הארט מאד'ר של פינק פלויד, 'סנאפו' של איסט אוף עידן, טראפיק, רר בירד, אטומיק רוסטר, קאן, גריישס, היי טייד, אפיניטי, קוואטרמאס (Quatermass), 'דוטר אוף טיים' של קולוסיאום, גורו גורו, יוריה היפ, 'הום' של פרוקול הארום, הבכורה של קרסידה ואלבום נוסף של המודי בלוז (A Question of Balance).

האלבום 'פרג'ייל' של יס ו'נרסרי קריים' של ג'נסיס נלחמו חזק על המקום הראשון - יס הובילה בפער זעיר. בהמשך הרשימה: ואן דר גראף ג'נרייטור (פון הארטס), ג'טרו טאל (אקוולאנג), פינק פלויד (מדל), יס (יס אלבום), קרוואן (אין דה לנד אוף גריי אנד פינק) וג'נטל ג'ייאנט (Acquiring the Taste). עוד ברשימת המובילים: 'טארקוס' של אמרסון לייק פאלמר, 'סאליסברי' של יוריה היפ, להקת קומוס (First Utterance), אש רה טמפל, פוקוס (מובינג ווייבז), איילנדס של קינג קרימזון, סופרסיסטר (To the Highest Bidder), טראפיק באחד מאלבומיה הטובים ביותר (The Low Spark of High Heeled Boys) ורבים נוספים.

ג'טרו טאל אמנם הצטיינה עם אלבום קונספט מבריק (ת'יק אז א בריק), וגם ג'נסיס יצרה מלאכת-מחשבת תחת השם 'פוקסטרוט', אבל יס עדיין היתה לגמרי בשיאה, וקרובה לקצה (קלוס טו דה אדג'). זו היתה שנה גדולה לפרוג, עם שלל יצירות מופת. בהמשך רשימת האלבומים הבולטים: פי-אף-אם האיטלקיים (פר און אמיקו), באנקו (דארווין!), זאפה (גרנד וואזו), ג'נטל ג'ייאנט (אוקטופוס + שלושה חברים), טרילוג'י של אמרסון לייק ופאלמר, חאן (Khan) עם 'ספייס שאנטי'.

לא פחות חשובים ב-72: לה אורמה (Uomo di pezza), אוסנה (פאלפולי), יוריה היפ (שניים: דימונז אנד וויזרדז + מג'ישנז ביירת'דיי), סטרובס (גרייב ניו וורלד), נקטר (א טאב אין דה אושן), גנידרולוג (לייד לייק), אג'יטיישן פרי (Malesch), 'פרולוג' של רנסאנס, '666' של אפרודייטיס צ'יילד, 'ליטל רד רקורד' של מצ'ינג מול, 'פנטסמגוריה' של קרווד אייר, גרובשניט (Grobschnitt), אנג' (Ange) עם 'קריקטורס' ועוד כמה אלבומים המרכיבים מאסה של יצירות בעלת משמעות היסטורית.

ג'נסיס בהנהגת פיטר גבריאל כבשה את הפיסגה לראשונה, עם יצירת המופת 'סלינג אינגלנד ביי דה פאונד'. פינק פלויד נשפה בעורפה עם רב-מכר נדיר: דארק סייד אוף דה מון. אחריהן קינג קרימזון (לארקס טאנגז אין אספיק), ג'נטל ג'ייאנט (אין א גלאס האוס), באנקו (Io Sono Nato Libero), מאגמה (MDK), מוזיאו רוזנבאך (זאראטוסטרה), הטפילד אנד דה נורת' (בכורה), ארייה (ארבייט מאכט פריי), לה אורמה (פלונה א סורונה), רנסאנס (אשז אר ברנינג), אמרסון לייק ופאלמר (בריין סאלאד סרג'רי), להקת קרוואן (For Girls Who Grow Plump In The Night).

בלטו בסצינה של 73' גם 'טיובלר בלז' של מייק אולדפילד, אלבום היסטורי ומשפיע אשר מכר 16 מליון עותקים עד היום; גונג (שני אלבומים קלאסיים: איינג'לס אג + פליינג טיפוט), ריק ווייקמן עם להיט הסולו 'שש נשותיו של הנרי השמיני'; 'פאשן פליי' השנוי-במחלוקת של ג'טרו טאל, זאפה עם 'אובר-נייט סנסיישן', אלבומי הבכורה של קאמל ולהקת אלפאטאורוס האיטלקית. יס ספגה ביקורת שלילית על 'טיילס פרום טופוגרפיק אושנז' הכפול והארוך-מדי. עוד שנה מדהימה לפרוג, עם עשרות אלבומים קלאסיים.

קינג קרימזון בכניסה שנייה לטבלה, עם האלבום הזועם 'רד' שהיה גם האחרון שלה באותו עשור. קרימזון עקפה בדרך את קאמל (מיראז'), יס (רילייר), ג'נסיס (דה לאמב), פיטר האמיל (דה סיילנט קורנר + אין קאמרה), ג'נטל ג'ייאנט (דה פאואר אנד דה גלורי), קווין (II) והראשון של רוברט ווייאט (רוק בוטום).

עוד בחשובים של שבעים וארבע: פוקוס (המבורגר קונצ'רטו), גונג (יו), פי-אף-אם (L'isola di niente), 'פדרה' של טנג'רין דרים, 'רד קווין' של גריפון, מאגמה (Ẁurdah Ïtah + Köhntarkösz), רנסאנס (טרן אוף דה קארדז), סטרובס (הירו אנד הירואין), פרנק זאפה (אפוסטרוף) והבכורה של קנזאס. עוד שנה מעולה לפרוג, עם כ-60 אלבומים חשובים.

פינק פלויד סוף-סוף בצמרת עם 'וויש יו וור היר', ובפער בלתי ניתן לגישור מול כל מתחרותיה בז'אנר. משתרכים אחריה ואן דר גראף ג'נרייטור (גודבלאף), מייק אולדפילד (אומאדון), קאמל (סנו גוס), רנסאנס (שחרזאדה), ג'נטל ג'ייאנט (פרי האנד), זאפה (וואן סייז פיטס אול), טנג'רין דרים (רוביקון) ולהקת קווין (לילה באופרה).

שווים איזכור ושבחים: סטיב האקט (מסע השוליה), מקסופון (בכורה), קווייאט סאן (מיינסטרים), הטפילד אנד דה נורת' (רוטרס קלאב), קנזאס (סונג פור אמריקה + מאסק), נובאליס (אלבום בכורה), סטיב הילאג' (פיש רייזינג), ג'טרו טאל (מינסטרל אין דה גאלרי), ריק ווייקמן (המלך ארתור) בשנה חשובה נוספת לרוק המתקדם.

זו היתה השנה של קאמל עם 'מונמאדנס'. אחרי עבודה סבלנית של שנים, הגמל הבריטי זכה בתואר מול להקות ותיקות כמו ואן דר גראף ג'נרייטור (סטיל לייף), ג'נסיס (טריק אוף דה טייל), קנזאס (לפטאוברצ'ור), ואפילו 'ראש' הקנדים (2112).

עוד באלבומי 1976: אלן פרסונס פרוג'קט (סיפורים של מסתורין ודמיון), קוס (Cos) עם 'ויוה בומה', צ'לסט (Principe di un Giorno), דה אניד, אילוי (דון), פיקיו דל פוצו (בכורה), הרמוניום (L'Heptade), קרוסיס (Los Delirios Del Mariscal), פולן (בכורה) ולהקת גובלין האיטלקית עם 'רולר', קאיפה השוודית (Inget Nytt Under Solen), ג'נטל ג'ייאנט (אינטרוויו), מאגמה (Üdü Ẁüdü), פרנק זאפה (זוט אלורס), ברקלי ג'יימס הארבסט (אוקטוברון) נובאליס (סומראבנד) ועוד.

פינק פלויד שוב מראה את כוחה עם 'אנימלז', היצירה הפסימית ביותר של הלהקה עד כה, בהשפעת ג'ורג' אורוול. להקת 'ראש' (Rush) במקום השני עם 'פרוול טו קינגז' המשובח, ולהקת 'יס' זכתה לתגובות מעורבות עם 'גואינג פור דה וואן'.

'אושן' של להקת אילוי (Eloy) הגרמנית אחריהם; ג'טרו טאל עם 'סונגס פרום דה ווד', קנזאס פרצה את חומת האלמוניות עם 'פוינט אוף נו ריטרן'. נשיונל הלת' הוציאה אלבום בכורה מעולה, יוניברס זירו פרצה שבילים חדשים עם '1313', לוקאנדה דל פטה (Locanda delle Fate) בפנינה איטלקית, מודרי אפקט הצ'כית עם 'סביטאני', אס-בי-בי הפולנית, איינלד עם 'פיקצ'רז', פיטר האמיל עם 'אובר' (Over), ברופורד עם 'פילז גוד טו מי', פולסאר הצרפתית עם 'האלווין', אלן פרסונס עם 'איי רובוט', אלבום הבכורה של האפי דה מן, האלבום 'גרדן שד' של אינגלנד, 'נובלה' של רנסאנס, 'קרימינל רקורד' של ריק ווייקמן; להקת 'ששת' הישראלית באלבום ראשון ואחרון; ואן דר גראף ג'נרייטור לא הצטיינה עם 'דה קווייט זון', כמו גם קאמל שהוציאה את 'ריין דאנסז'. קצת פחות מ-60 אלבומים פרוגרסיביים ראויים לציון.

קנדה על המפה: להקת 'ראש', סיפור הצלחה שיימשך שנים רבות, נכנסת לתודעה הבינלאומית עם 'המיספירז'. אחריה ג'טרו טאל עם הסוסים הכבדים (Heavy Horses), הסופר-גרופ יו-קיי (UK) באלבום בכורה מדהים, סטיב האקט עם 'פליז דונט טאץ', מייק אולדפיד עם 'אינקנטיישנז', רנסאנס עם 'א סונג פול אול סיזנס'.

שבעים ושמונה נתנה בציר איכותי: גרובשניט (סולאר מיוזיק - לייב), קאמל (א לייב רקורד), בובו (Bubu) הארגנטינאית עם 'אנאבלאס', נשיונל הלת' באלבום שני ומצויין (אוף קיוס אנד קיורז), זאפה עם 'סטודיו טאן', אס-בי-בי (SBB), חוזה סיד (José Cid), ויידוריה (Weidorje), דיקסי דרגז (ווט איף), דה רזידנטס (דאק סטאב), נוישוונשטיין הגרמנית (Neuschwanstein), 'סולו' של קאיפה, ג'ף וויין והלהיט 'מלחמת העולמות', אלבום הסולו של ריצ'רד רייט 'ווט דרים', סטיב הילאג עם 'גרין', אריה (Area) עם '1978', האפי דה מן עם 'קראפטי האנדז', מאגמה עם 'אטאק' (Attahk), באנקו עם 'די טרה', מאנפרד מאן עם 'ווטש', להקת אידן (Eden) באלבום Erwartung. רק ג'נסיס, שהתכווצה לשלישיה בעקבות עזיבת האקט, קיבלה ביקורות בינוניות על האלבום שלה ('ואז נשארו שלושה').

ההיסטוריה של הרוק זוכרת בעיקר את 'דה וול' (החומה) של פינק פלויד, אלבום קונספט כפול שזכה לפופולריות אדירה והטביע את חותמו על העולם המערבי.

בקהילת הפרוג הקטנה, דווקא סטיב האקט הגיע גבוה עוד יותר באותה שנה עם 'ספקטרל מורנינגז', אלבום איכותי מאוד שזכה להסכמה ביקורתית מקיר לקיר - אך לא דיגדג את קצב המכירות המדהים של 'החומה'.

שאר המצטיינים של 1979, השנה האחרונה של הסבנטיז: יוניברס זירו (הרסי), הנרי קאו (ווסטרן קאלצ'ר), זאפה (ג'וז גראז'), יו-קיי (דיינג'ר מאני), אטלס (בלה ורדאג), ברופורד (וואן אוף א קיינד) בלו אפקט (Svět Hledačů), אילוי (סיילנט קרייז), לורן טיבו (Laurent Thibault), פקה פוהולה (ויזיטיישן), טנג'רין דרים (פורס מאז'ור) להקת אניוואנ'ס דוטר (אדוניס), מצקיטה (Mezquita), ארט ברט (וינטר סונגז), רוברט פריפ (אקספוז'ר), לה אורמה (פלוריאן) ועוד. ג'טרו טאל לא הגיעה רחוק עם 'סטורמווטש', וגם 'בטר לייט' של להקת האפי דה מן לא התרומם, כמו גם אלבום הסולו של טוני באנקס (א קיוריאס פילינג).

ראש שולטים בפתיחת שנות השמונים, הפעם עם גלים קבועים ('פרמננט ווייבז'). האלבום 'דיוק' של שלישיית ג'נסיס לא ממש התחרה בו, למרות שנמכר היטב. להקת יס נתקלה בהתנגדות צרכנית עם 'דרמה' בלי ג'ון אנדרסון ובלי ריק ווייקמן. 'דיפקטור' של סטיב האקט לא עמד בציפיות של קודמיו, כמו גם 'קולורס' של אילוי הגרמנית.

דווקא להקת אס-בי-בי הפולנית הפיקה את אחד מטובי אלבומיה (רגע בנאלי עם טריפטיך), והרכב אלמוני למדי בשם אסיה מינור (Asia Minor) קיבל ביקורות טובות בקהילת הפרוג עם 'ביטווין פלש אנד דיביין'. להקות הרוק האוונגארדי - ארט זויד (סימפוניית יום שריפת הערים + דור ללא עתיד), פרזנט (טריסקיידקאפובי), זאמלה מאמאז מאנה (פמילי קראקס), ארט ברז (דה וורלד אז איט איז טודיי) קפטן ביפהארט (דוק אט דה ריידר סטיישן) - הוציאו אלבומים מעניינים בהרבה.

טנג'רין דרים הוציאה את 'טנגראם' ופיטר האמיל את 'א בלאק בוקס'. אילוי הוציאה את 'קולורס' בעוד מייק אולדפילד לא כבש את הטבלאות עם האלבום QE2. לסיכום: שנה קצת מבולבלת ודלה לרוק המתקדם בעולם.

למרות שקינג קרימזון שברה שתיקה עם 'דיסיפלין' המקורי ופורץ-הדרך, ראש ממשיכה להישאר בחזית, עם מובינג פיקצ'רס, האלבום המוצלח ביותר בקריירה שלה, ובלי מתחרים של ממש.

האלבום 'ניוד' (Nude) של קאמל לא התקבל בברכה, ובצמרת נותרו אלבומים איזוטריים אך מרתקים כמו 'ארוס' של דון (Dün), 'פור ויז'נס' של אסקטון (Eskaton), לוס חייבס (Los Jaivas) עם פסגות מאצ'ו פיצ'ו, 'פלאנטס' של אילוי, 'דיסיט' של דיס היט, '33' של בלו אפקט, יוניברס זירו (Ceux Du Dehors), ועדיין בצרפת - איידר סטלר (Eider Stellaire). בהמשך גם פרנק זאפה (You Are What You Is), להקת קלטיבייטור (Kultivator) השוודית עם האלבום 'נתיבי ילדות' (Barndomens Stigar), והאלבום 'וורלדז אפארט' של להקת סאגה. באופן מפתיע, ריק ווייקמן ואנתוני פיליפס שניהם הוציאו אלבום בשם '1984', שלוש שנים לפני הזמן. להקת 'דה מודי בלוז' איכזבה (לונג דיסטנס ווייג'ר). בהחלט לא שנה פורייה במיוחד לז'אנר הפרוגרסיב.

השנה האחרונה שבה 'ראש' כבשה את הפסגה, הפעם עם 'סיגנאלס'. זאת, אם לא מסווגים את אלבומיה של קייט בוש בתור רוק מתקדם (יותר פופ מאשר רוק), הזמרת הבריטית שהמשיכה להבריק גם ב-82 עם האלבום 'דה דרימינג' המהפכני.

מלבד פיטר גבריאל ובריאן אינו שמוציאים אלבומי פופ חדשניים, יש לנו בראש הטבלה את אילוי (טיים טו טרן), קנזו (II), טוולפת' נייט (פאקט אנד פיקשן), פרנק זאפה (שיפ ארייבינג טו לייט), אטרון פו דלובלו (Les Poumons Gonflés), אניוואנ'ס דוטר (אין בלאו), ארט זויד (פייז 4), פיטר האמיל (אנטר קיי) ומייק אולדפילד עם 'פייב מיילס אאוט' (Five Miles Out), אלבום בינוני למדי. אלבום נוסף של ג'טרו טאל (דה ברודסורד אנד דה ביסט) צונח לתחתית הטבלה. אלן פרסונס חגג את הלהיט 'איי אין דה סקיי'; אלבום הבכורה של הסופר-גרופ 'אסיה' (Asia) נמכר ב-10 מליון עותקים ועדיין נחשב לנחות בעיני קהילת הפרוג. שנה עגומה למדי, עם כמות קטנה של אלבומים ראויים להאזנה.

אנו רשמית בעידן הניאו-פרוג. מריליון פורצת קדימה עם תסריט לדמעה של ליצן חצר, 'סקריפט פור א ג'סטר'ס טיר' ולא מביטה לאחור - שם נמצאת למשל להקת בקאמרטה (Bacamarte) הברזילאית, איי-קיו (IQ) עם האלבום המשפיע 'טיילס פרום דה לאש אטיק'. להקת הפרוג הסימפוני הגרמנית אמנופיס (Amenophis) הוציאה אלבום בכורה מעניין, ופיטר האמיל הפיק את 'פיישנס' (Patience).

אלבומים פחות מוצלחים בבציר של שמונים ושלוש: טנג'רין דרים (היפרבוריאה), סאגה (הדז אור טיילז), מייק אולדפילד (קרייסס) ומר סטיב האקט (ביי אוף קינגז). האלבום הפופי '90125' של להקת יס נכנס חזק למצעדים והחזיר את הלהקה לתעשיית המוסיקה, בזכות להיט אחד בלבד (אונר אוף א לונלי הארט) - אך לא נחשב לפרוגרסיבי. במקביל, האלבום 'דה פיינל קאט' העגמומי והקשה-לעיכול של פינק פלויד (האחרון בעידן רוג'ר ווטרס) עורר מחלוקת בקרב המעריצים, ולא זכה לסיבוב הופעות תומך. האלבום השני והמביש של אסיה ('אלפא') לא השתלב במצעדים. זו היתה אחת השנים הפחות-מוצלחות של הז'אנר הפרוגרסיבי, שמצא את עצמו במעמד פליט-אופנה והחל להראות סימנים של ירידה למחתרת.

מריליון הוכיחה עם 'פוגאזי' שהיא כאן בשביל להישאר. גם פנדרגון מחזקת את ז'אנר הניאו-פרוג עם 'דה סנטינל' העתידני. להקת 'ראש' הרחק למטה, כיוון שהאלבום 'גרייס אנדר פרשר' לא עמד בסטנדרטים של קודמיו.

ניצנים של פרוג-מטאל עם האלבום 'דה וורנינג' של קווינסרייך, ולהקת יוניברס זירו בשיא יצירתי חדש של אוואנט-רוק עם 'יוזד' (Uzed). סולאריס עם 'רשימות מן המאדים', לוס חייבס (Obras De Violeta Parra), קרדיאקס (דה סיסייד), זאפה עם 'דה פרפקט סטריינג'ר', והאלבום 'סטיישיונרי טראבלר' (Stationary Traveller) של קאמל זוכה לתגובות צוננות. אף אמן פרוג לא הוציא בשנה זו אלבום-מחווה לספר '1984', באופן מפתיע. עוד שנה מדכדכת למדי לפרוגרים, עם מבחר מצומצם מדי לאספנים המקצועיים.

גם ב-85 אין עדיין איום על שלטון היחיד של מריליון, בפרויקט קלאסי נוסף של ניאו-פרוג: מיספלייסט צ'יילדהוד, אלבום על ילדות שאינה במקומה. להקת איי-קיו (IQ) קצת רחוקה מאחוריה עם 'דה ווייק' הקלאסי. 'ראש' עם פאואר ווינדוז לא מראה סימנים של חזרה לימיה הגדולים. גם לא קייט בוש (פרוג או סתם פופ חכם?), פרזנט, ווטצ'טאואר, ארט זויד, אאוטר לימיטס, קנזו, הוריזונט (Horizont), רוברט ווייאט, פיטר האמיל ולהקת פייטס וורנינג. להקת אסיה ממשיכה להתדרדר עם 'אסטרה'. אפשר כבר להרגיש את ניצני הפרוג-מטאל באוויר.

ניאו-פרוג נחלש, פרוג-מטאל עולה. קווינסרייך מובילה את התהלוכה עם 'רייג' פור אורדר', ללא איומים משמעותיים מצד טנג'רין דרים (אנדרווטר סאנלייט), ניוז פרום באבל, מיריודור (רנקונט), שאב ניגוראת', פייטס וורנינג (אווייקן דה גרדיאן), יוניברס זירו (היטווייב), נאזקה (Nazca), פיטר האמיל (אנד קלוס אז דיס), זאפה (האם הומור שייך למוסיקה? + ג'אז פרום הל), פז'נט (Pageant) ולהקת אוזריק טנטקלס (דר איז נאת'ינג).

מריליון נאחזת בקשים עם 'קלאצ'ינג אט סטרוז', אחד מאלבומיה הגדולים האחרונים. אחריה ראש עם 'הולד יור פייר'. מדדים אחריהן בקושי - דיויד סילביאן, סוונס (Swans), ווייבוד (Voivod) עם 'קילינג טכנולוג'י', ארט זויד (ברלין), מיסטר סיריוס, סבאטז' (Savatage) עם 'הול אוף דה מאונטן קינג', זאפה עם קומפילציה של ג'וז גאראז', להקת בלאפון (Bellaphon) היפנית עם 'פיירפליי', ת'ינקינג פלייג מתחילה את דרכה עם 'מונסונגס', להקת יס מתבזה עם 'ביג ג'נרייטור', פינק פלויד מאכזבת את כולם עם 'מומנטרי לאפס אוף ריזן', ולא הרבה יותר מזה. אולי שנת השפל של הפרוגרסיב מאז 1966.

להקת קווינסרייך האמריקנית מטביעה את חותמה על עולם הפרוג-מטאל, עם אופרת הרוק הנוקבת והתמציתית 'אופריישן: מיינדקריים' (המבצע: פשע-מוח). אחריהם: קרדיאקס (א ליטל מן...), פרנק זאפה באלבום כפול בהופעה חיה (You Can't Do That On Stage Anymore, Vol. 1&2), ווייבוד (Voivod) עם 'דיימנשן הטרוס', קרימזון גלורי (טרנסנדנס), פייטס וורנינג (נו אקסיט), נואובה ארה (Nuova Era), הרזידנטס (גוד אין ת'רי פרסונס), אוזריק טנטקלס (סליידינג גליידינג וורלדס), אסטוריאס (Asturias), עזרא וינסטון (Ezra Winston), דה איניד (דה סיד אנד דה סואר). לא שנה רעה במיוחד, אחרי הכל.

פרוג-מטאל עולה על חשבון הניאו-פרוג. פייטס וורנינג אמנם זכתה להיענות חזקה יותר עם 'פרפקט סימטרי', אך ווייבוד ניצחה במבחן הביקורת, עם האלבום המשפיע 'נאת'ינגפייס'. מריליון (סיז'נס אנד) נדחקה לתחתית עם אלבום שנוי במחלוקת, וגם להקת ראש (א שואו אוף האנדז) כבר לא נושמת אוויר פסגות. אנדרסון ברופורד ווייקמן האו (ABWH) מוציאים אלבום-אולפן ראשון ואחרון, חלופה אירופאית יריבה ללהקת יס, שלא עולה יפה בהכרח.

עוד במובילים: קרדיאקס (און לנד אנד אין דה סי), פאצו פנפנו די מוזיקה (Pazzo Fanfano Di Musica), נייקד סיטי של ג'ון זורן, ווטצ'טאואר(קונטרול אנד רזיסטנס), פרזנט, סבטאז' (גאטר בלט), יזדה אורפה (סייקרד בבון), דוויל דול (דה גירל הו ווז דת'), ת'ינקינג פלייג (אין דיס לייף), הסניה (Hecenia), הוריזונט, אוזריק טנטקלס (פאנג'נט אפלג'נט), מאגמה (מקאניק קומנדו), ג'אם קארה (רפלקשנז פרום דה פיירפול), ולהקת קנזו היפנית (ספרטה). בהחלט מורגשת מגמה של התאוששות בפרוג הבינלאומי.

הקאמבק המפתיע של מייק אולדפילד עם 'אמארוק' מאפיל בקלות על האלבום המוצלח 'א סושיאל גרייס' של סייקוטיק וולץ (Psychotic Waltz). קווינסרייך נכנסים למצעדים עם האלבום השאפתני 'אמפייר', בעוד אלבום הבכורה של יו-טוטם (U Totem) זוכה למחמאות בקרב חובבי הפרוג האוונגארדי.

מהונגריה הגיעו אפטר קריינג עם 'אוברגראונד מיוזיק', אוזריק טנטקלס משתפרים עם 'ארפלנד', פקה פוהולה עם סינפוניה מס' 1, פיש (דרק דיק) באלבום סולו סביר (Vigil In A Wilderness Of Mirrors), קווטרנה רקוויאם (Velha Gravura), מיסטר סיריוס עם האלבום דירג', דוויל דול עם 'אליוגבאלוס', את'איסט עם 'פיס אוף טיים', נוקטורנוס (Nocturnus) עם 'דה קי', מקונג דלתא עם דאנסס אוף דת', אראקין (Arrakeen) עם פאצ'וורק, סולאריס עם '1990', קולאז' עם באסנייה (Baśnie), מינימום ויטאל עם 'סראבנדס', קלירלייט עם 'קלירלייט סימפוני', מליבראן (Malibran) עם 'דה ווד אוף טיילז', אסטוריאס עם 'בריליאנט סטרימז', אלן פרסונס פרוג'קט עם 'פרוידיאנה', בליינד גרדיאן עם 'טיילס פרום דה טוויילייט וורלד', זיגס איבן (Sieges Even) עם 'סטפס' ושני אלבומי סולו של פיטר האמיל. ללא ספק, תחילתו של רנסאנס מובהק בזירת הרוק המתקדם.

פייטס וורנינג זוכה להכרה הולכת וגוברת עם 'פרללז', תוך שהיא מתחרה באלבומים טובים לא פחות של את'איסט (Unquestionable Presence), דת' (Death) עם 'היומן' (Human), סבטאז' עם אופרת הרוק 'סטריטס', זיגס איבן עם 'א סנס אוף צ'יינג'', ולהקת ווייבוד עם איינג'ל ראט. זו היתה גם השנה של 'מיסטר באנגל', הרכב נועז בהנהגת מייק פאטון (פיית' נו מור) שהוציא אלבום בכורה חשוב שפרץ גבולות חדשים.

מחוץ לזירת הפרוג-מטאל והפרוג האקסטרימי, פרנק זאפה בהופעה לא מגזים עם הכותרת 'הלהקה הכי הטובה שלא שמעת בחיים' (The Best Band You Never Heard In Your Life) קנזו היפנית עם 'יומה נו אוקה' (Yume No Oka), אוזריק טנטקלס עם סטריינג'טוד, פנדרגון עם 'דה וורלד', אקולין באלבום בכורה בוסרי, רוברט פריפ וליגת הגיטריסטים המיומנים ('שואו אוף האנדז'), מיריודור עם 'אזהרה שלישית', סגראדו קוראסו דה טרה (Farol da Liberdade), קאמל עם 'דאסט אנד דרימז', אריס פלוביה (Eris Pluvia) עם 'רינגס אוף ארת'לי לייט', רוברט ווייאט עם 'דונדסטן', פסטילנס עם 'טסטימוני אוף דה איינצ'נטס', ג'אם קארה עם 'ברנינג דה הארד סיטי', קונספשן, מג'לן, באנקו, פיטר האמיל, קלפסידרה (Clepsydra) וטנג'רין דרים.

דרים ת'יאטר מגדירה מחדש את הפרוג-מטאל עם אימג'ס אנד וורדס, לא האלבום הראשון שלה, אבל ללא ספק הפריצה שלה לעולם. המבקרים האליטיסטים מעדיפים את 'היבריס' של אנגלגארד, אלבום הבכורה של הרכב שוודי נדיר באיכותו.

1992 היתה שנה חזקה עם אלבומים ראויים של אקולין (סאפוקייטינג דה בלום), סייקוטיק וולץ (אינטו דה אברפלו), אוזריק טנטקלס (לייב אנדרסלנקי) ניורוסיס (סולז אט זירו), רוג'ר ווטרס (אמיוזד טו דת'), אפטר קריינג ('אבלים ומושפלים'), ג'יידיס (מור ת'ן מיטס דה איי), איזילדור'ס ביין (דה ווייאג'), אסגארד (ארקנה), איונה (דה בוק אוף קלז), סטיב האקט (טיים לאפס) פיטר האמיל (פיירשיפס), דוויל דול (סאקרליג'יום), קרדיאקס (הבן בורן אנד אבר ברייט), מונטפלטרו (Montefeltro), בליינד גרדיאן (סאמוור פאר ביונד), ג'טרו טאל (א ליטל לייט מיוזיק), קזינו (Casino), לנדברק (Riktigt Äkta ), שאדולנד (רינג אוף רוזס) ואלבום הבכורה של שאדו גאלרי (Shadow Gallery).

בזירה המסחרית והתקשורתית, מייק אולדפילד עשה קופה עם המשכון (טיובלר בלז 2), אך לא נהנה מביקורות נלהבות במיוחד. להקת אסיה שוב הביכה את עצמה, והפעם עם 'אקווה' (Aqua).

סיניק פרצה גבולות חדשים עם 'פוקוס', אלבום חדשני ומאתגר, למרות שלהקת ראש הוציאה אלבום מוצלח משלה (קאונטרפארטס), ו'איי-קיו' הוציאו את 'אוור' (Ever), אחת מהקלאסיקות שלה. משוודיה הגיחה להקת אנקדוטן עם 'ומוד' (Vemod), פורקיופיין טרי החלה את דרכה עם 'אפ דה דאונסטר' (Up The Downstair), ולהקת פנדרגון [ניאו-פרוג] לא איכזבה עם 'דה ווינדו אוף לייף'. להקת קאמל הוציאה אלבום הופעה כפול טוב ('נוור לט גו').

על תוצרים לא פחות טובים אחריות להקות את'איסט (אלמנטס), דת' (אינדיבידואל ת'וטס פאטרנס), אוזריק טנטקלס (ג'וראסיק שיפט), ווייבוד (דה אאוטר לימיטס), סבטאז' (אדג' אוף ת'ורנס), פסטילנס (ספירס), אנגרה (איינג'לס קריי), הברזילאים רקורדאנו או ואלה דאס מאסאס (Recordando o Vale das Maçãs), זאפה עם הכריש הצהוב ('דה ילו שארק'), ת'רשהולד (וונדד לנד), אראגון (רוקינג הורס), קונסורציו אקווה פוטבילה (Consorzio Acqua Potabile), רוברט פריפ (סטרינג קווינטט), דוויל דול (דה סקרליג' אוף פייטל ארמס), סביאור מאשין (Saviour Machine), מוטורסייקו (דימון בוקס), דה מאפינס (כרונומיטרס) סיזיטן קיין (סרפנטס אין קמפלוז'), סאגה (דה סקיוריטי אוף אילוז'ן) ועוד.

דרים ת'יאטר שוב מובילה את הסצינה עם 'אווייק', אחד מן האלבומים החשובים ביותר בקריירה שלה; מריליון לא רחוקה ממנה עם 'ברייב', הקאמבק בהנהגת הסולן סטיב הוגארת'. אנגלגארד זוכה לביקורות טובות כמו דרים ת'יאטר עם אלבומה הטראגי 'אפילוג'. פינק פלויד מוציאה את אלבום האולפן האמיתי האחרון שלה (דיויז'ן בל), מוכרת מליוני עותקים אבל לא סוחפת אחריה את המבקרים וקהילת הפרוג.

אלבומים מובילים נוספים ב-94: פלאואר קינגז (דה פלאואר קינג), קולאז' (מונשיין), מקונג דלתא (ויז'נס פיוג'יטיבס), סיטיזן קיין (סאמוור באט יסטרדיי), קווינסרייך (פרומיסט לנד), איל טרונו די ריקורדי (Il Trono Dei Ricordi), פר לינד פרוג'קט (גות'יק אימפרשנז), פייב יו-יו'ז (האנגר'ס טית'), אולבר (Ulver), וודביל (Vauxdvihl) עם 'טו דימנשן לוג'יק', אוזריק טנטקלס (ארבורסנס), מוטורסייקו (טימות'יס מונסטר), מג'לן (אימפנדינג אסנשן), זאפה (סיביליזיישן פייז 3), קואנג'י היאקי (האנדרד סייטס אוף קואנג'י), מייק אולדפילד (דה סונגס אוף דיסטנט ארת'), סבטאז' (הנדפול אוף ריין), בונדג' פרוט (I), לוריין (צ'ילדרנס גיימס) וההונגרים - אפטר קריינג (פולד אס אג), לנדברק (וואן מן טלז אנאד'ר), סייקוטיק וולץ (מוסקיטו), פייטס וורנינג (אינסייד אאוט), ת'רשהולד (סייקדליקטסן), דיסיפלין (פוש אנד פרופיט), אילוי (דה טיידס ריטרן פוראבר) ועוד כמה אלבומים פחות חשובים. שנה פוריה ביותר.

השמיים נעים לצדדים כאשר פורקיופיין טרי חודרת לתודעה הבינלאומית עם 'דה סקיי מובז סיידווייז', ומגלה לעולם את כשרונו של סטיבן וילסון. במקביל, 'פולס', אלבום ההופעה החיה של פינק פלויד, משתלט על המצעדים. שטף של אלבומים מעולים בטבלה: 'סימבוליק' של להקת דת', מיסטר באנגל עם 'דיסקו ויולנטה', להקת נואובה ארה (Nuova Era) באלבום 'איל פאסו דל סולאדטו', 'נוקליאוס' של אנקדוטן, דה פלאואר קינגז עם 'בק אין דה וורלד אוף אדוונצ'רס', אקולין עם 'אז דה וורלד', ספוק'ס בירד עם 'דה לייט'. קינג קרימזון מוציאה את ת'ראק (Thrak) אבל מקבלת תגובות פושרות.

עוד להקות ואמנים שהוציאו אלבומים שייזכרו ב-95: רויאל האנט, קונספשן, דה טי פארטי, סאגה, סבטאז', דה גאת'רינג, פרוקול הארום (דה לונג גודביי), מריליון (אפרייד אוף סאנלייט), דאוס אקס מאכינה (דה רפובליקה), שאדו גאלרי (קארבד אין סטון), אנצ'אנט, בליינד גרדיאן (אימג'יניישנז פרום דה אד'ר סייד), ריצ'ואל, זיגס איבן (סופיסטיקייטד), משוגע (דיסטרוי אירייס אימפרוב), אאופקלרונג (Aufklarung), ווייט ווילו (איגניס פאטוס), מונספל, ג'טרו טאל (רוטס טו בראנצ'ס), הוירי-קון, אילובטאר, סוונס, הפי פמילי, גלאון, אוריה היפ (סי אוף לייט), פיניסטר (Finisterre) באלבום בכורה, אוזריק טנטקלס, קולאז' ועוד.

להקת 'טול' מתחילה להיכנס חזק לזירה הפרוגרסיבית עם 'אנימה' החתרני והמשפיע. אחרי טול: להקת קרדיאקס עם 'סינג טו גוד' המוערך, אדג' אוף סניטי עם 'קרימזון', להקת ת'ריון עם ת'לי, פורקיופיין טרי עם 'סיגניפיי' השנוי במחלוקת, פנדרגון עם 'דה מסקרייד אוברצ'ור' המפורסם, אופת' מתחילה למשוך תשומת-לב עם 'מורנינגרייז', קאמל סוחטת דמעות עם 'הארבור אוף טירז', פלאואר קינגז עם 'רטרופוליס', ספוק'ס בירד עם 'ביוור אוף דארקנס', ארינה עם 'פרייד'.

קצת פחות חשובים, אבל ראוים לאיזכור ב-96: אנאת'מה, ניורוסיס, אברקסס (Abraxas), קווידאם הפולנית עם אלבום בכורה משכנע, אנגרה עם 'הולי לנד', בונדג' פרוט, ריצ'רד רייט של פינק פלויד עם אלבום הסולו 'ברוקן צ'יינה', נקרופסי, האנדס, זאפה, סייקוטיק וולץ, ארקטורוס, דוויל דול עם 'דיאס אירה', אפטר קריינג עם 'דה פרופונדיס', ויזיבל ווינד, טורטויז, פיניסטר עם 'אין לימין', לנדברק, ג'רארד, ארס נובה, אנצ'אנט, קאסט, מונספל, פר לינד פרוג'קט ומר סטיב האקט (ג'נסיס) שחוזר אחורה בזמן (ג'נסיס רביזיטד).

להקת הפרוג-מטאל האמריקנית 'סימפוני-אקס' דורכת על שדרת הכוכבים עם 'הכנפיים האלוהיות של הטרגדיה', תוך מאבק צמוד באלבומים בולטים נוספים של 'דיסיפלין' (לא קינג קרימזון) עם 'אנפולדד לייק סטרקייס', פיין אוף סלביישן ('אנטרופיה') ופייטס וורנינג עם 'א פלזנט שייד אוף גריי'.

עוד בטבלה: פלאואר קינגז עם 'סטארדאסט ווי אר', איי-קיו באופרת הרוק השאפתנית 'סאבטרנייה', דבין טאונסנד עם 'אושן מאשין: ביומכ', רויאל האנט, ארט זויד, הוירי-קון, פרדריק ת'ורדנדאל, אין דה וודס, דה גאת'רינג, קלפסידרה, פר לינד פרוג'קט, די-אף-איי, אוזריק טנטקלס, קואנג'י היאקי, ספאסטיק אינק, ואן דן פלאס, ארקטורוס, האפי פמילי, סינקאדוס, פיש (דרק דיק), אפטר קריינג, רוברט ווייאט, בונדג' פרוט, בוזיו לוין סטיבנס, רוברט פריפ, אנצ'אנט, נייטוויש, איזילדור'ס ביין ואפילו מריליון.

אריון התפרסם בקהילת הפרוג עם 'אינטו דה אלקטריק קאסל' (אל תוך הטירה החשמלית) בשנה זו, שהיתה עמוסה באלבומים מתחרים מעולים. איתו בצמרת: גורגאטס (Gorguts) הפרוג-מטאל-אקסטרים עם האלבום 'אובסקורה', ת'ינקינג פלייג האוונגארדית עם 'אין אקסטרימס', דת' עם 'דה סאונד אוף פרסבירנס', שאדו גאלרי עם 'טירני', אנאת'מה, ארינה עם 'דה ויזיטור', ת'ריון עם 'בובין', בליינד גרדיאן עם עיבוד מבריק לספר 'סילמריליון' של טולקין באלבום 'נייטפול אין מידל ארת'', נייטוויש עם 'אושנבורן', ולהקת פיין אוף סלביישן עם 'וואן אאואר ביי דה קונקריט לייק'.

אלבומים נוספים שראוי לציין ברשימת 1998: כרומה קי הפסיכדלית עם 'דד אייר פור רדיוז', מורט מקאברה עם 'סימפוניק הולוקוסט', אופת' עם 'מיי ארמז, יור הרס', דאוס אקס מאכינה האיטלקית עם 'אקוויליבריזמו דה אינסופרנזה', משוגע עם 'כאוספיר', רוינה סטולט עם 'הידרופוניה', דה גאת'רינג, סנסיטיבה אימג'ינה (Sensitiva Immagine), אברקסס, אולבר, מאנסאן, ליקוויד טנשן אקספרימנט (אלבום בכורה), סבטאג', אילוי, סיילם היל, סימפוני אקס (טוויילייט אין אולימפוס), ספוק'ס בירד (דה קיינדנס אוף סטריינג'רס), רואינס (Ruins), דה אניד, קרוסיבל, ת'רשהולד, מסטרמיינד, רפסודי אוף פייר, דבין טאונסנד (אינפיניטי), אנגרה (פיירוורקס), טורטויז, איי-קיו, קווידאם ורבים נוספים.

דרים ת'יאטר חזרה למרכז העניינים עם יצירת המופת שלה, 'מטרופוליס חלק 2: סינס פרום א ממורי', שנחשבת עד היום לפסגת הקריירה שלה; איתה בגורדי-השחקים של הרוק המתקדם גם להקת אופת' (סטיל לייף), פורקיופיין טרי (סטיופיד דרים), אנאת'מה (ג'אג'מנט), אנקדוטן (פרום וויד'ין), דה פלאואר קינגז, ליקוויד טנשן אקספרימנט 2, סולאריס (נוסטרדאמוס), קאמל (ראג'אז), ועוד הברקה של מיסטר באנגל (קליפורניה).

בהמשך רשימת האלבומים הטובים של סוף המאה ה-20: פרנץ' טיווי, קונטרול דינייד, סינקאדוס (סירקוס), נקסוס (דטראס דל אומבראל), יוניברסל טוטם אורקסטרה (ריטואלה אליאנו), די-אף-איי, ארק (Ark), אייס אייג', קודיצ'ה (Codice), גורדיאן נוט, איי-סי-טי, פיטר האמיל, דרק שריניאן, סטיב האקט, מוסטלי אוטום, ואנדן פלאס, פיש (דרק דיק), ריק ווייקמן ועוד.

'פיין אוף סלביישן' השבדית תקעה יתד בגבהי הפרוג-מטאל עם 'דה פרפקט אלמנט'. בכך עקפה בדרך למעלה את פורקיופיין טרי (לייטבולב סאן), ספוק'ס בירד (V), סימפוני אקס (גם כן: V), טרנסאטלנטיק (SMPTe), פייטס וורנינג (דיסקונקטד), איי-קיו (דה סבנת' האוס), דה פלאואר קינגז (ספייס ריבולבר), ואפילו פרויקט של קינג קרימזון (הבן אנד ארת').

המאה ה-21 נפתחה בגל נאה של אלבומים ראויים לאיזכור: דה גאת'רינג, איונה, טמפאנו, ארינה, אסטרדספיר (Estradasphere), אוזריק טנטקלס, אולבר, אנסמבל נימבוס, סגראדו קוראצ'ו דה טרה, קיי-בי-בי (לוסט אנד פאונד), ווייט ווילו (סאקרמנט), בירדסונגס אוף דה מזוזואיק (פטרופוניקס), טריאנגל, טאאל, קאמלוט (דה פורת' לגאסי), אקולין (קאובוי פואמס פרי), אנצ'אנט, קיאק, מוטורסייקו, גילגמש, בוזיו לוין סטיבנס (סיטיואיישן דיינג'רס), רפסודי אוף פייר, ת'ריון, איאן אנדרסון, אנדר דה סאן, פלאנט אקס, ג'רארד, אריון, ספיירל ארכיטקט, אנסלייבד, גונג, קנזאס, סטיב האקט, נייטוויש ולא מעט נוספים.

אופת' העפילה באיטיות עד לראש הפירמידה עם 'בלאקווטר פארק', אלבום קלאסי של פרוגרסיב דת'-מטאל, אותו הפיק סטיבן וילסון בכישרון רב. מיד אחריה הסתערה 'טול' (Tool) עם האלבום הענקי 'לייטרלוס' (Lateralus), שנמכר בכמויות אדירות והשפיע על אלפי להקות בעולם.

בהמשך הרשימה מצאנו את דבין טאונסנד (טרייה), טרנסאטלנטיק (ברידג' אקרוס פוראבר), להקת יס עם האלבום הסימפוני 'מאגניפיקיישן', מודלין אוף דה וול (Maudlin Of The Well) עם שני אלבומים (ליבינג יור בודי מאפ + באת'), סיקרט צ'יפס 3, נקסוס (מטאנויה), גרין קרניישן (לייט אוף דיי, דיי אוף דארקנס), דיאבוליקל מסקרייד (דת'ס דיזיין), זירו אאואר (דה טאוארז אוף אווריס), סבן רייג' (Seven Reizh), ארק (Ark) עם 'ברן דה סאן', איי-סי-טי (אימג'נרי פרנדז), אברגריי (אין סרץ' אוף טרות'), אדג'יו (סנקטוס איגניס), ת'רשהולד, מוטורסייקו, מוסטלי אוטום, פיקיו דל פוצו, אנסלייבד, ניורוסיס, פנדרגון, אסטרדספיר, פר לינד פרוג'קט, אנאת'מה, פרזנט, קאמלוט, לה אורמה, אריון (Arion), מיריודור, ת'ריון, לה טורה דל אלכימיסטה (La Torre Dell Alchimista), סליפיטיים גורילה מיוזיאום ועוד שמות רבים, באחת השנים הפוריות ביותר של הפרוג.

דרים ת'יאטר הוציאה אלבום קונספט כפול ושאפתני (סיקס דיגריז אוף אינר טרביולנס) שזכה להתעניינות בינלאומית משמעותית; אך במבחן הביקורת, הפסידה במרווח קל ללהקת פורקיופיין טרי, שהוציאה את אחד מטובי אלבומיה - 'אין אבסנטיה', שנהנה מהשפעות מטאל מבורכות.

גם פיין אוף סלביישן הוציאה יצירה שאפתנית ומשפיעה ('רמדי ליין'), ולראש הרשימה הצטרפו קאמל (א נוד אנד א ווינק), ספוק'ס בירד (סנואו), סימפוני אקס (דה אודיסי), דה פלאואר קינגז (אנפולד דה פיוצ'ר), אופת' (דליברנס), ארינה (קונטייג'ן), אקולין (מיי), ארקטורוס (דה שאם מירורז), אגלוך (Agalloch) עם 'דה מאנטל'.

במורד הרשימה ראוי לציין ב-2002 את להקת קנזו ('פאבוליס'...), שאמאן (Shaman), ת'רשהולד, דרדג' (Dredg), אייסיס (Isis), פייגנ'ס מיינד (Pagan's Mind), דאוס אקס מאכינה, ואנדן פלאס (ביונד דיילייט), פלאנט אקס (מונבייביז), קלפסידרה, נבלנסט (נובה אקספרס), בליינד גרדיאן (א נייט אט דה אופרה), לה מסקרה די צ'רה (La Maschera Di Cera), גרנד סטאנד, הידריה ספייספולק, סילבן, אקינטון רטארד (Akinetón Retard), סטאר וואן, פאטוס (Paatos), הוסטסונטן (Hostsonaten), קאיפה (Kaipa), ביונד טוויילייט (דה דוויל'ז הול אוף פיים), גלאס האמר (לקס רקס), פוקוס (8), קווידאם (דה טיים בינית' דה סקיי), נמו (לה נובו מונד), מיינדפלאוארס, יוניברס זירו (ריתמיקס) והרשימה ארוכה - איזו שנה זו היתה...

'דה מארס וולטה', להקה אמריקנית-מקסיקנית שהגיחה משומקום, ניפצה את כל תקרות הזכוכית עם אלבום מדהים: 'די-לאוזד אין דה קומאטוריום'. בדרכה מעלה בעטה הצידה אפילו את קינג קרימזון, שהוציאה את 'דה פאואר טו בליב', אלבומה הטוב ביותר מאז 1981. להקת ריברסייד הגיעה רחוק עם 'אאוט אוף מייסלף', הייצוג הטוב ביותר להרכב פולני בעולם הפרוג. קאיו דוט, הרכב אוונגארדי, גרף את הביקורות הטובות ביותר על 'קוויירז אוף דה מיינד'.

אחריהם ברשימה: מונסורואו (Moonsorrow), איי-סי-טי (לאסט אפיק), לה מסקרה די צ'רה (איל גראנדה לבירינטו), ניל מורס (טסטימוני), אפל דואת' (Ephel Duath) עם 'דה פיינטר'ס פאלט', קרטון (Cartoon), טאאל (Taal) עם 'סקיימיינד', ת'ינקינג פלייג (א היסטורי אוף מאדנס), דה טאנג'נט (דה מיוזיק דט דייד אלון), אנסלייבד (בילואו דה לייטס), מוטורסייקו, אדאג'יו, ריצ'ואל, סיקת'ט (Sikth), דבין טאונסנד בנד, דיסקוס, קרדה אסטרה, אנקדוטן, נמו, קאיפה, איאן אנדרסון, אנדרומדה (II = I), ובתחתית - דרים ת'יאטר עם אלבום בינוני (טריין אוף ת'וט), ג'טרו טאל (כריסמס אלבום), אברגריי (רקריאיישן דיי), רוברט ווייאט (קוקולנד), בירדפיש (משבדית: 'ממקום אחד אתה לא יכול לראות') ועוד שלל אלבומים טובים, בשנה עמוסה ומפתיעה.

להקת מאגמה הוותיקה גברה על להקות פופולריות בהרבה עם 'קונטארקוז אנטרייה', אלבום חד-פעמי שגרף ביקורות אקסטטיות, למרות שנותר בשוליים המסחריים. אריון (Ayreon) משך תשומת-לב חיובית רבה עם 'המשוואה האנושית', כמו גם 'בי' של פיין אוף סלביישן ו'דארק מאטר' של איי-קיו (IQ).

בהמשך הרשימה, ובמקום מכובד: אנסלייבד עם 'איסה' (Isa) המצוין, דיסולוז'ן (בק טו טיימס אוף ספלנדור), אנגרה (טמפל אוף שאדוז), ניל מורס (וואן), מריליון (מארבלז), סליפיטיים גורילה מיוזיאום (אוף נצ'ורל היסטורי), אייסיס, אורפנד לנד (מבול), מג'נטה (סבן), וויקד מיינדס, מטראז (Matraz), פר לינד וביורן יוהנסון.

לא נסגור את 2004 בלי השמות: מיינד קי, מיינדפלו, אבידוס, מיי דיינג ברייד (My Dying Bride), אסטוריאס (Asturias), גואפו (פייב סאנס), יוניברס זירו (אימפלוז'ן), נמו (פרלוד א לה רואין), סיקרט צ'יפס 3 (בוק אוף הורייזנז), נייט אריה (Knight Area), אינטו איטרנטי, לה סילו (Le Silo), ת'רשהולד (סאבסרפס), דה ווטש (ואקום), ווייט ווילו (סטורם סיזן), מאנינג (א מטר אוף לייף אנד דת'), רד סאנד (מירור אוף אינסנטי), מסטודון (לויתן), אברגריי (דה אינר סירקל), ספאסטיק אינק (אינק קומפטבל), להקת 'אבק' (Ahvak) הישראלית באלבום ראשון ואחרון -- ועוד כמה עשרות אלבומים מעניינים לא פחות.

להקת 'ריברסייד' הפולנית עושה את הבלתי-אפשרי ומגיעה להישג הגדול בקריירה שלה, עם 'סקנד לייף סינדרום'. אך צמודה אליה, קרוב-קרוב, להקת אופת' עם 'גוסט רבריז' המהוקצע.

מיד אחריהן: ניל מורס, זיגס איבן, רידמפשן, ניל (Nil), שאדו גאלרי, פורקיופיין טרי (האלבום 'דדווינג'), דה מארס וולטה (פרנסס דה מיוט), קאמלוט (דה בלאק היילו), גאם (Gam), פיוצ'ר קינגס אוף אינגלנד, אושנסייז (אבריוואן אינטו פוזישן), אינדוקטי (S.U.S.A.R), טאליסמה (כרומיום), סאבטרניינן מסקרייד (סספנדד אנימיישן דרימס), ניאצין (אורגניק), פאלאס (דה דרימס אוף מן), ספיריק יוניברס אקספיריאנס (מנטל טורמנטס), ביונד טוויילייט (סקשן אקס), מיאסמה אנד דה קרוסל אוף הדלס הורסז (פרילז).

היינו רוצים להפסיק כאן, אבל אי אפשר היה להתעלם ב-2005 גם מלהקת אקולין (דה אנד איז ביוטיפול), ראנדונה (Randone), מיריודור (פרייד), קוואזר (Kvazar), גוג'ירה (Gojira) עם 'פרום מארס טו סיריוס', גואפו (בלאק אוני), קרדו (רטוריק), קואנג'י היאקי (אנגר שיספה), פידו (Phideaux) עם האלבום 'Chupacabras', מג'יק פאי (מושנז אוף דיזייר), סירקוס מקסימוס (דה פרסט צ'אפטר), וובלר (Wobbler) עם אלבום בכורה (הינטרלנד), קייט בוש עם 'אריאל', RPWL עם 'וורלד ט'רו מי אייז'. 'משוגע' לא הצטיינה עם 'מלכוד 33', פנדרגון לא הגיעה רחוק עם 'ביליב', וגם דרים ת'יאטר לא התקבלה בתשואות עם 'אוקטבריום'. שנה סופר-פוריה עם למעלה מ-100 אלבומי פרוג ראויים לציון.

הפעם הראשונה שבה להקת פרוג צרפתית ששרה בצרפתית -- נמו -- מצליחה לנצח במצעד הבינלאומי. לא פחות מרשימים היו הקרובים אליה: נגורה בונג'ט (Negura Bunget) עם האלבום 'אום' (Om), להקת אנאקספקט (Unexpect) הקנדית עם 'אין א פלש אקווריום', סילבן (Sylvan) הגרמנית עם 'פוסטיומוס סיילנס', קאלט אוף לונה (Cult of Luna), פי-אף-אם עם 'סטאטי די אימאג'ינציוני', דבין טאונסנד עם 'סינקסטרה', דה דיר האנטר (The Dear Hunter) עם 'אקט וואן'.

בהמשך אלבומי 2006 שראויים לא להישכח: שאמאל (Shamall), שאולין דת' סקוואד (Shaolin Death Squad), אסטרדספיר, ואנדן פלאס (Vanden Plas), אוסדה וידה (Osada Vida), אישאן (Ihsahn), נקסוס, סבן רייג' (Seven Reizh), בירדפיש (Beardfish), טיילור'ס יוניברס, א טריגרינג מית', דרק שריניאן, טוויסטד אינטו פורם, לה מסקרה די צ'רה, נייקאקו (Naikaku), דליוג' גראנדר (Deluge Grander), אנסלבייד, ביונד טוויילייט, קנבאס סולאריס, דה מארס וולטה, טול (Tool), מיינדגיימס, לפרוס, אגאלוך, דה טאנג'נט, פרוסט*, סטיב האקט, טו-מרה, יוגן (Yugen), משוגע, פלאואר קינגז, מסטודון ועוד ועוד.

כניסה שלישית לפורקיופיין טרי, להקתו המצליחה של סטיבן וילסון, עם 'פיר אוף א בלאנק פלאנט' (פחד מכוכב ריקני). עוד להקות עם אלבומים שעשו רעש בפיסגה של 2007: פידו (Phideaux) עם 'דומסדיי אפטרנון', דבין טאונסנד עם 'זילטויד דה אומניסיינט', ניל מורס עם 'סולה סקריפטורה', דה פלאואר קינגז, סימפוני אקס, פיש (דרק דיק), ריברסייד (ראפיד איי מובמנט), גזפאצ'ו, פלאנט אקס (קוואנטום), ריצ'ואל, גלהאד, מיינד'ס איי עם אופרת-רוק אפלה (הוריקן של ג'נטלמן), דארקווטר (קולינג דה ארת' טו וויטנס), טריון (פילגרים), בלוטד סיינס (מזימות השיטיון), בירדפיש (סליפינג אין טראפיק), ואפילו מאר דה רובלס (Mar de Robles) הצ'יליאנית עם אינדיג'נה.

עוד באלבומי 2007 הפרוגרסיבית: מונסורואו (Moonsorrow), סירקוס מקסימוס, רידמפשן, אושנסייז, ביטווין דה בריד אנד מי (קולורס), נמו (סי פארטי II), אולבר, סנוגול (Senogul), דה דיר האנטר (אקט II), גריילס (Grails), קנבאס סולאריס, שיינינג (Shining), דרימסקייפ, ניו טרולז, אנקדוטן, פאר קורנר, דוטהיימסגארד (Dødheimsgard), בלאק בונזו, דה גורישנקר (The Gourishankar), לאזולי (Lazuli), אמאראנ'ס פלייט (Amaran's Plight), זיגס איבן, אפיקה, סטלייט, מייראת' (Myrath) הטוניסאית עם 'תקווה' (Hope), אלססט (Alcest), סליפיטיים גורילה מיוזיאום (אין גלוריאס טיימס), נייטוויש, אנוביס גייט ועוד. עוד שנה משובחת להחריד.

סיניק חוזרים עם 'טרייסד אין אייר', אלבום פרוג-מטאל נועז, קצר אך משפיע הרבה מעבר למצופה. לצידה של סיניק שלל הרכבים שהוציאו אלבומים שזכו למחמאות. אופת' היתה אמורה להוביל את הטבלה עם האלבום 'ווטרשד' אך סבלה מביקורות מעורבות. עוד בפיסגה: ברדז אנד בילדינגז (Birds And Buildings) באלבום המוערך 'בנהטאם טו בהימת'; בירדפיש (סליפינג אין טראפיק II) שהגיעה לשיא מקצועי, איל באצ'ו דלה מדוזה (Il Bacio Della Medusa), דה טאנג'נט (The Tangent) עם 'לא טוב כמו הספר', פנדראגון (Pendragon) עם האלבום 'פיור' (Pure)

במורד רשימת אלבומי 2008: סבנת' וונדר (Seventh Wonder), מון ספארי (Blomljud), דיאגונל, גוג'ירה, יאניק טופ (Jannick Top), יוניברסל טוטם אורקסטרה (Universal Totem Orchestra) עם 'דה מאגו', האלבום הרביעי של די-אף-איי (D.F.A), אריון (האלבום 01011001), סטיבן וילסון (אלבום הסולו אינסרג'נטס - Insurgentes), קרמקניק (Karmakanic), לונטיק סול (Lunatic Soul), דיאקספוס (DeeExpus), טו-מרה (To-Mera) עם 'דלוז'נס' המצויין, סיימון סז (Simon Says), אנסלייבד עם 'ורטבריי', משוגע (Meshuggah) עם 'אובזן', מג'נטה (Magenta), להקת 'עמספר' הישראלית עם 'סלייבז פור לייף' (סיפור יציאת מצרים) ורבים נוספים שהפכו את 2008 לשנה מרתקת נוספת עבור חובבי הפרוג-רוק.

שנה מרתקת עם אינספור אלבומים חשובים. 'מודלין אוף דה וול', הרכב איזוטרי לחלוטין, הפתיע את הקהילה עם 'פארט דה סקנד', אלבום מלודי וכובש (ולא פחות חשוב, כנראה: חינמי), שהיה אמור להפסיד לאלבומה של ריברסייד, 'אנו דומיני היי דפנישן'. גם מאגמה שבה אלינו עם יצירה איכותית (Ëmëhntëhtt-Ré), לצד 'דה אנדרפול יארד' (The Underfall Yard), אלבום בריטי סימפוני של להקת 'ביג ביג טריין'.

כניסות מצטיינות נוספות שייכות ללהקת גוסטה ברלינגס סאגה (האלבום Detta Har Hänt), פרזנט (האלבום 'ברבארו'), להקת ארקיין (Arcane) האוסטרלית עם 'כרוניקלס אוף דה ווייקינג דרים', להקת איי-קיו (IQ) שקיבלה ביקורות נאות עם 'פריקוונסי' (Frequency), לפרוס (האלבום 'טול פופי סינדרום'), קרניבול (Karnivool) האוסטרלית עם 'סאונד אווייק', מסטודון (Mastodon) עם 'קראק דה סקיי' (Crack the Skye), נמו עם 'ברברה' (Barbares), והסופר-גרופ טרנסאטלנטיק עם המפלצת 'דה וורלווינד' (The Whirlwind).

עוד בין הנבחרים: מיריודור עם 'אוונטי!' (Avanti), דארווינ'ס רדיו (Darwin's Radio), דליריום האיטלקית (Il Nome Del Vento), אנוביס עם 230503, פידו עם Number Seven, אנימלס אז לידרס באלבום הבכורה (Animals As Leaders), מג'סטיק עם ארייבל (Arrival), ביטווין דה בריד אנד מי (The Great Misdirect), אלבום הבכורה של אקסיביוס (Exivious), איל קסטלו די אטלנטה (Il Castello Di Atlante), בירדפיש עם Destined Solitaire, להקת מירת'קון (miRthkon), דיאבלו סווינג אורקסטרה (Diablo Swing Orchestra), שאדו גאלרי עם Digital Ghosts, רידמפשן עם Snowfall On Judgment Day, אסטרה עם The Weirding, איז (IZZ) עם The Darkened Room, הפרויקט של דבין טאונסנד עם שני אלבומים: 'אדיקטד' (Addicted) ו'קי' (Ki), להקת 5ברידג'ס ההולנדית (5Bridges), אפיקה עם Design Your Universe, וובלר עם אפטרגלו (Afterglow), עוד אלבום של דה טאנג'נט - ואכזבות סביב האלבום 'דה אינסידנט' של להקת פורקיפויין טרי (The Incident), סטיב האקט (Out Of The Tunnel's Mouth) והאלבום 'אוקטהדרון' של דה מארס וולטה.

להקת 'הייקן' פורצת לזירה עם 'אקווריוס', אלבום קונספט יומרני המסמן תחילתה של ידידות נפלאה עם קהילת הפרוג הבינלאומית; ההרכב הבריטי הצעיר עקף בקלילות שני הרכבי פרוג-פסיכדליה: וספרו (האלבום By The Waters Of Tomorrow) , היפנוס 69 עם Legacy.

עוד בזכורים והאהובים של 2010: להקת אנת'מה עם האלבום We're Here Because We're Here; סבנת' וונדר עם 'דה גרייט אסקייפ' (The Great Escape); אלססט עם Écailles de lune; להקת אנסלייבד ממשיכה להפיק אלבומים מוערכים (Axioma Ethica Odini); מידלייק הפרוג-פולקיים (Midlake); להקת צ'ימפ ספאנר (Chimp Spanner); אנימה מונדי (Anima Mundi); להקת לבובסקי (Lebowski) עם 'סינמטיק' (Cinematic); אלבום בכורה להרכב האיטלקי האהוב 'איל טמפיו דלה קלסידרה' (Il Tempio delle Clessidre); מייג'ור פרקינסון (Major Parkinson); יוניברס זירו מגיחים מן הדממה עם קליבאז' (Clivages); גרו (Gru) עם האלבום קוסמוג'נסיס (Cosmogenesis); ארקנאמה (Areknamés) האיטלקיים.

מוכנים לעוד אלבומי 2010? השיטפון לא מסתיים: סקיי ארכיטקט ההולנדית (האלבום Excavations of the Mind); אישאן (Ihsahn) עם 'אפטר'; להקת יוגן (Yugen) עם 'אירידיול' (Iridule); אפמרל סאן (Ephemeral Sun); מיסטרי (האלבום One Among the Living); גלאס האמר (Glass Hammer) עם האלבום 'איף' (If); מון ספארי ממשיכים לצבור עניין (Lover's End); ספוק'ס בירד לא מוותרת (האלבום X); ציקדה (Ciccada) היוונית; להקת קאיפה (Kaipa) עם האלבום In The Wake Of Evolution; ואנדן פלאס עם 'דה סראפיק קלוקוורק' (The Seraphic Clockwork).

אורפנד לנד עם 'דה נבר אנדינג וויי אוף דה אורווייור'; מייראת' (Myrath) התוניסאית עם 'דזרט קול'; והרכבים ותיקים שלא נעלמו כלל: אגאלוך (Agalloch); מקונג דלתא (Mekong Delta); קאיו דוט (Kayo Dot); מיינדגיימס (Mindgames); רקומנדטה ריצ'בוטה ריטורנו (Raccomandata Ricevuta Ritorno); יאגה יאזיסט (Jaga Jazzist); דה דילינג'ר אסקייפ פלאן (Option Paralysis); סטיק מן (Stick Men); דיספרס (Disperse), ורבים אחרים שלא הבריקו, או שטבעו בעומס האלבומים הגלובלי. עשינו לכם סדר בשנת 2010 ברשימה נפרדת.

קריירת הסולו של סטיבן וילסון זוכה לתגובה משולהבת מהסצינה הפרוגרסיבית, בה הוא מתחיל להפוך למותג של איכות עם 'גרייס פור דראונינג'. ממש לא רחוק ממנו, להקת הייקן (Haken) עם אלבומה המצליח ויז'נס (Visions). דרים ת'יאטר מתרסקת עם האלבום הראשון בלי מייק פורטנוי (A Dramatic Turn Of Events), שנתפס כבינוני באופן יחסי לשאר אלבומי שנת 2011. גם אופת' לא נענתה בהתלהבות עם הריטג' (Heritage). המבקרים דווקא העניקו את רוב התשבוחות לאלבום הפחות-פופולרי של האמן האיטלקי האנונימי 'סקה' (Ske), בעל השם הפיוטי 'אלף סתווים' (1000 Autunni).

פידו נכנס לפסגה עם אלבומו סנואוטורץ' (Snowtorch); דיסיפלין שאבו קריאות התפעלות עם 'טו שאטר אול אקורד' (To Shatter All Accord); אגונון (Egonon) עם ריזבליו (Risveglio); אנוביס עם האלבום A Tower Of Silence; דאאל (Daal) עם האלבום Echoes of Falling Stars; שון פילקינס (Sean Filkins); לה קושנזה די זנו (La Coscienza di Zeno); ארץ' / מאת'אוס (Arch / Matheos); סאנצ'יילד (Sunchild).

זה לא נגמר: פריקוונסי דריפט (Frequency Drift); אנאקספקט (Unexpect) עם האלבום Fables of the Sleepless Empire; ניל מורס עם 'טסטימוני שתיים' (Testimony 2); אנימלס אז לידרס עם 'ווייטלס' (Weightless); להקת סנהדרין הישראלית (Sanhedrin) עם האלבום 'אבר אפטר' (Ever After); איירבאג (Airbag) עם האלבום 'אול רייטס רימובד' (All Rights Removed); דה סייקדליק אנסמבל (The Psychedelic Ensemble)

כמות האלבומים ב-2011 ממשיכה להיות מדהימה: מייראת' (Myrath) עם 'טיילס אוף דה סנדס' (Tales Of The Sands); בירדפיש עם הממותה שלהם (Mammoth); אלבום הבכורה של הרט אוף אינסטינקט (Herd Of Instinct); אלבום נוסף של דיאקספוס (DeeExpus); 'לוסט סימפוני' של להקת קארפאגן (Karfagen); 'דיקונסטרקשן' (Deconstruction), פרויקט חדש של דבין טאונסנד; דה טאנג'נט עם 'קוממ' (COMM); נמו עם רבולוז'ן (Revolu$ion); להקת קרדו (Credo) עם Against Reason; קומדי אוף ארורס (Comedy Of Errors) עם 'דיסוביי'.

יש לכם עוד זמן וכוח? אינטרואינטוס (Introitus) עם האלבום 'אלמנטס' (Elements); הוסטסונאטן (Hostsonaten) עם האלבום Summereve; ג'וזף מגזין (Joseph Magazine) עם האלבום Night Of The Red Sky; אלבום נוסף של דאאל (Daal); אדיסונ'ס צ'ילדרן (Edison's Children); ווייט ווילו (White Willow) הנורבגים עם 'טרמינל טוויילייט' (Terminal Twilight); לפרוס (Leprous) עם 'ביילטראל' (Bilateral); קאליגול'ס הורס (Caligula's Horse).

וובלר (Wobbler) לוקחים את הלפיד של להקת יס שלב אחד קדימה עם 'רייטס אט דון' (Rites At Dawn); הפרויקט 'גוסט' של דבין טאונסנד; וסטיב האקט הוציא עוד אלבום שגרף ביקורות טובות (Beyond The Shrouded Horizon); אנת'מה לא בפיסגה עם Falling Deeper; וולברין (Wolverine) עם קומיוניקיישן לוסט (Communication Lost); סימפוני אקס עם 'איקונוקלסט' (Iconoclast); נייטוויש עם אימג'נרום (Imaginaerum); פנדראגון עם 'פשן' (Passion), ולהקת מסטודון עם 'דה האנטר' (The Hunter). הטובים ביותר של 2011 קיבלו מצעד משלהם.

אנגלגארד השוודים עם קאמבק כביר ('ויליאנס אוגה', בעברית: 'עין הרצון'), היישר אל המקום הראשון, אחרי שתיקה של 18 שנה.

איתם בראש הטבלה גם 'ביג ביג טריין', להקה בריטית בנוסח ג'נסיס, עם החלק הראשון של האפוס הכפול 'אינגליש אלקטריק'; מאגמה עם יצירה חדשה (Félicité Thösz); ביטווין דה בריד אנד מי משתלבים בצמרת עם 'הפאראלקס שתיים' (The Parallax II: Future Sequence); מוטורסייקו עם אחד מאלבומיהם הטובים ביותר (The Death Defying Unicorn); בארוק פרוג'קט (Barock Project) עם האלבום Coffee In Neukölln; אקולין שוברים שתיקה של שבע שנים עם אלבום ללא שם (Echolyn). להקת קוטובל (Kotebel) הספרדית מציגה קונצ'רטו לפסנתר וגיטרה חשמלית; דה פלאואר קינגז עם 'באנקס אוף עידן' (Banks Of Eden).

בהמשך הרשימה הארוכה, המעידה על עוד שנה פוריה באופן קיצוני: להקת דאאל (Daal) עם האלבום Dodecahedron; סוונס (Swans) עם האלבום 'דה סיר' (The Seer); אלבומים טובים לא פחות מלהקות כמו לייף ליין פרוג'קט (Life Line Project), באטלסטיישנס (Battlestations) ופיינל קונפליקט (Final Conflict).

ניל מורס עם האלבום 'מומנטום' (Momentum); ת'רשהולד חוזרת עם March Of Progress; אנת'מה זוכה לפופולריות גבוהה עם Weather Systems; אסטרה עם The Black Chord; שאדו סירקס (Shadow Circus) עם האלבום On A Dark And Stormy Night; סילואט (Silhouette) עם האלבום Across The Rubicon; קארפה נוטה (Carpe Nota) באלבום בכורה; הפרויקט 'אפיקלאוד' (Epicloud) של דבין טאונסנד; אלפאטאורוס (Alphataurus) האיטלקית בקאמבק עם AttosecondO.

דיסטורטד הרמוני (Distorted Harmony) הישראלית באלבום הבכורה המצוין שלה, 'יוטופיה' (Utopia); להקת ראש (Rush) נשארת בתודעה עם 'קלוקוורק איינג'לס' (Clockwork Angels), אלבום אולפן ראשון מאז 2007; פרופיוז'ן (Profusion) באלבום Rewotower; המינה (Hemina) עם האלבום 'סינתטיק' (Synthetic); קאיפה (Kaipa) עם Vittjar; טו-מרה (To-Mera) עם האלבום 'אקזייל'; להקת סילבן (Sylvan) הגרמנית עם 'סינריז' (Sceneries); להקת RPWL באלבום Beyond Man And Time; אנסלייבד עם Riitiir.

סיטיזן קיין (Citizen Cain) מסרבת להיעלם עם 'סקייז דארקן' (Skies Darken); סירקוס מקסימוס (Circus Maximus) עם 'ניין' (Nine); סטיב האקט חוזר לקלאסיקה עם ג'נסיס רביזיטד שתיים (Genesis Revisited II) - ועוד שלל אלבומים ראוים להאזנה, מתוצרת הלהקות אוטום קורוס (Autumn Chorus), דיאבלו סווינג אורקסטרה (Diablo Swing Orchestra), אין מורנינג (In Mourning), גלאס האמר (Glass Hammer), גלהאד (Galahad), איז (Izz), ספשל פרובידנס (Special Providence), מג'סטיק (Majestic), אושן ארכיטקצ'ר (Ocean Architecture), ריברסי (Riversea), בירדפיש (Beardfish) - ופרויקט מיוחד של סטיבן וילסון עם מייקל אקרפלת תחת השם סטורם קורוז'ן (Storm Corrosion).

ברור לחלוטין ששנת 2012 היתה עמוסה במוסיקה פרוגרסיבית מעולה.

'העורב שסירב לשיר' זוכה לחיבוק מקיר לקיר; סטיבן וילסון צבר קהילת מעריצים אדירה ברחבי העולם, וגיבש לעצמו מעמד חסר-תקדים בקהילה הפרוגרסיבית. כך הצליח לגבור על האלבום המעולה 'דה מאונטן' (The Mountain) של להקת הייקן (Haken).

אחרי המאבק הצמוד על המקום הראשון, נרשמו בצמרת המצעד החלק השני של 'אינגליש אלקטריק' מאת להקת ביג ביג טריין; הקלטה מחודשת לקלאסיקה 'דה סנו גוס' (The Snow Goose) של להקת קאמל; האלבום המוערך 'מולטיפרפס טראפ' (Multipurpose Trap) של הפרויקט 'ברדס אנד בילדינגס' (Birds And Buildings); להקת הפרוג האיטלקית 'אנריל סיטי' (Unreal City) באלבום La Crudeltà Di Aprile; להקת נמרוד (Nemrud) עם ריצ'ואל (Ritual); והרבה אחריהם - להקת ריברסייד הפולנית עם 'שריין אוף דה ניו ג'נריישן סלייבס' (Shrine of New Generation Slaves).

בהמשך הרשימה: אריון (Ayreon) עם אלבום שאפתני נוסף (The Theory Of Everything); מירת'קון (miRthkon) עם 'סנאקס'; קומדי אוף ארורז (Comedy Of Errors) הסקוטית עם האלבום 'פאנפר אנד פנטסי'; סירקל אוף אילוז'ן (Circle of Illusion) האוסטרית עם אופרת הרוק ג'ריימה (Jeremias); ספוק'ס בירד עם האלבום בעל השם Brief Nocturnes and Dreamless Sleep; האלבום 'דה טייל אוף דה גולדן קינג' מאת להקת The Psychedelic Ensemble; להקת וטום (Votum) עם הארבסט מון (Harvest Moon); לה מאסקרה די צ'רה (La Maschera Di Cera); דייז ביטווין סטיישנז (Days Between Stations) עם 'אין אקסטרימס'.

וזה לא נגמר: דה פלאואר קינגז עם 'דזוליישן רוז' (Desolation Rose); להקת לפרוס עם 'קואל' (Coal); נמו עם האלבום Le ver dans le fruit (בעברית: 'התולעת שבפרי'); אלבומים טובים ללהקת קליגול'ס הורס (Caligula's Horse), ההרכב פרייט פיג (Fright Pig), פרויקט דה טאנג'נט (Le Sacre Du Travail; בעברית: פולחן העבודה), אדיסונ'ס צ'ילדרן (Edison's Children), פיש - סולן מריליון לשעבר - באלבום A Feast Of Consequences; אלבום נוסף להרכב סקיי ארכיטקט (Sky Architect) ולוותיקים פייטס וורנינג (Fates Warning) וגם פי-אף-אם האיטלקים (PFM); אמן גרמני מסתורי בשם T יצר עניין באלבום פסיכואנורקסיה (psychoanorexia); אקסיביוס (Exivious) עם 'לימינאל'; איירבאג עם The Greatest Show on Earth; מון ספארי באלבום Himlabacken Vol.1; טזראקט (TesseracT) עם האלבום אלטרד סטייט (Altered State); להקת קאיו דוט עם 'הובארדו' (Hubardo), וייבוד עם טרגט ארת' (Target Earth) ועוד כמה שהוזכרו ברשימת סיכום 2013.

אלבום אפל ויפהפה ללהקת 'איי-קיו' הבריטית' שמגבשת סביבה הסכמה ביקורתית בינלאומית מוחלטת, לתואר 'אלבום הפרוג הטוב ביותר לשנת 2014': 'רואד אוף בונז' (כביש העצמות). צמודה מאוד אליה להקת אופת' עם 'פייל קומיוניון', אלבום חזק אך לא מספיק חזק כדי להשיב עטרה ליושנה.

המאבקים בצמרת לא מסתירים שנה מרתקת עם עשרות אלבומים מעולים: להקת לוגוס האיטלקית (L' enigma della Vita); עוד הרכב איטלקי, לאטה א מייל (Passio Secundum Mattheum); סבן אימפייל (Seven Impale) עם האלבום 'סיטי אוף דה סאן'; להקת קורווס סטון (Corvus Stone) עם 'II'; מוטורסייקו עם 'ביהיינד דה סאן'; להקת דאאל (Daal) עם אלבום אקלקטי נוסף (Dances of the Drastic Navels); להקת סולאריס ההונגרית חוזרת עם המשך לסיפורי המאדים שלה (Martian Chronicles II); יוניברס זירו באחד מטובי אלבומיה בשנים האחרונות, 'פוספורסנט דרימס' (Phosphorescent Dreams); להקת 'זאונדוורקס' (Zoundworks) עם '2014'.

בין השמות החדשים הרבים, התגנבה גם להקה ישראלית למקום טוב בטבלה: 'דיסטורטד הרמוני' עם אלבומה צ'יין ריאקשן (Chain Reaction); להקת גונג באלבומה האחרון, 'איי סי יו' (I See You); קאיפה עם 'סאטיג' (Sattyg); דבין טאונסנד עם צמד אלבומים (!); מוסטלי אוטום עם 'דרסט אין ווייסס' (Dressed in Voices); והסופר-גרופ 'טרנסאטלנטיק' שובר שתיקה עם 'קליידוסקופ' (Kaleidoscope). ועוד לא דיברנו על ואנדן פלאס, אפיקה, אברגריי, אגאלוך, קאיו דוט, אנוביס גייט, פינק פלויד הארכיונית עם הביזיון של 'דה אנדלס ריבר' ועוד. רשימת מצטייני 2014 פורסמה כאן בסוף השנה.

סטיבן וילסון שוב עקף את כולם עם אלבום סולו נוסף, 'הנד.קנוט.אירייס' (עם נינט טייב!), אבל גם להקת אנקדוטן (Anekdoten) סחפה אחריה גל של אהדה עם אלבום-קאמבק יפהפה, 'אנטיל אול דה גוסטס אר גון' (Until All The Ghosts Are Gone). גם 'נמו' הצרפתית סיפקה אלבום סולידי ('קומה'), בעוד ריברסייד לא מצליחה לשחזר את הישגי העבר, באלבומה האחרון 'לאב, פיר אנד דה טיים מאשין'.

בהמשך הרשימה חשוב לציין את להקת לפרוס שחדרה לעשירייה הראשונה עם 'דה קונגרגיישן' (The Congregation); קורווס סטון עם 'אנסקרוד' (Unscrewed); דה דיר האנטר עם 'אקט IV'; פנדורה סנייל עם 'וור אנד פיס' (Pandora Snail); ארת'סייד (Earthside) עם 'א דרים אין סטטיק'; ביטווין דה בריד אנד מי עם 'קומה אקליפטיק'.

עוד ב-2015: 'אנריל סיטי' האיטלקית (Il Paese Del Tramonto); בארוק פרוג'קט עם 'סקייליין'; בליינד גרדיאן עם 'ביונד דה רד מירור'; להקת Fjieri עם 'מילים הן כל מה שיש לנו'; נייס ביבר (The Time It Takes); נייטיב קונסטראקט (Native Construct) עם האלבום 'קווייט וורלד'; ומבחר אדיר של אלבומים נוספים שיעסיק אותנו גם בשנים הקרובות, כולל שמות מוכרים כמו גואפו, ת'יבס קיצ'ן, קומדי אוף ארורס, ציקאדה, בירדפיש, אוזריק טנטקלס, ואנדן פלאס, ארקיין, ספוק'ס בירד, דה טאנג'נט, גלאס האמר, קווינסרייך, דליריום, סימפוני-אקס, איזז (Izz), סטיב האקט, אקולין, סילבן, רויאל האנט ורבים אחרים שדורגו בנפרד.

להקתו של ניל מורס הוציאה אלבום כפול שאפתני, מלודי ובנוי-היטב, בהשתתפותו הפעילה של מייק פורטנוי, וזכתה למחמאות מקיר לקיר.

על התואר התחרו גם קולין טק פרוג'קט (הייר אין איי ג'י סטרינג), אינגראנאג'י דה לה וולה (וורם ספייסד בלו), להקת 'ביג ביג טריין' עם האלבום 'פולקלור', פייטס וורנינג (ת'יאוריז אוף פלייט), שאמבלמאת'ס (Shamblemaths), המינה (ונוס), קרמקניק (דוט), גנדלפ'ס פיסט (דה קלוקוורק פייבל), דה מרקיורי טרי (פרמיוטיישנז), להקת פרוסט* (פולינג סטלייטס), דיר האנטר (אקט V), אנימה מונדי (איי מי מייסלף), אברשיפ (Evership), איי-אם-דה-מורנינג (לייטהאוס), קטטוניה (דה פול אוף הארטס), קנזאס (דה פרלוד אימפליסיט), גלאס האמר (ולקירי), הייקן (אפיניטי), אופת' (סורסרס) ואפילו אלבום פוסט-מורטום של להקת גונג (ריג'וייס! איים דד). זו היתה שנה גדושה ומוצפת באלבומים מסקרנים, עם המון שמות חדשים לגמרי. נזדקק לעוד זמן רב לעכל את כל מה שהוקלט ב-2016.

להקת וובלר לא השאירה אבק לאף אלבום מתחרה עם 'פרום סיילנס טו סאמוור', שרכש את אמונה של הקהילה הפרוגרסיבית הגלובלית.

לא עזר למייק אולדפילד עם אלבום הקאמבק שלו 'ריטרן טו אומאדון' שהגיע למקום ה-5, ולא לשאר ההרכבים שנותרו הרחק מאחור: יורד עם 'Jordsjø', ת'רשהולד עם לג'נדס אוף דה שיירז; אלבום הבכורה המפתיע של 'קטלספיידר' (Kettlespider); באבלמת' שחזרו אחרי שתיקה ארוכה עם 'אדיט פפטייד'; האלבום דיטאצ'מנט של בארוק פרוג'קט; 'גרימספאונד' של ביג ביג טריין; 'בלאקבוקס' של מייג'ור פרקינסון. במורד הרשימה ניתן לפגוש שמות אהובים כמו דה טאנג'נט, קוטבל, גודספיד יו בלק אמפרור, מוטורסייקו, לונאטיק סול, סול אנמה (ישראל!), נקסוס, ת'ינקינג פלייג, קאסט, נובה קולקטיב (אלבום בכורה), אייריאון (דה סורס), קאיפה, אמארוק, פיין אוף סלביישן, מוסטלי אוטום ועוד ועוד. נדמה כי שוב ההיצע גדול בכמה מידות על הביקוש.

שלושה מיוצאי להקת אנגלגארד השוודית הפתיעו לטובה את קהילת הפרוג בנובמבר 2018 כאשר יצרו הרכב חדש לגמרי, אול טראפס און ארת', ואיתו אלבום הבכורה שלהם, איי דרופ אוף לייט - טיפת אור, תרתי משמע.

זו היתה שנה עמוסה באלבומים איכותיים ועצמאיים, שחלקם הופיעו בפלטפורמות דיגיטליות לחלוטין כמו בנדקמפ. נציין כאן את הייקן שלא סחפה את דעת הקהל עם 'וקטור', את להקת דיסטורטד הרמוני הישראלית שהצליחה לשחרר את אלבומה השלישי 'איי וויי אאוט'; להקות כמו דאאל, תר'דיגרי, אוברפורוורד, פאר קורנר (חזרה לאחר שתיקה של 11 שנה), פידו (שתיקה של 7 שנים), שמות חדשים לחלוטין כמו פיניול, דאמאנק (אלבום שני לפרויקט), הפסנתרן גלב קוליאדין, הצלחה ל'גונגפליי', להקת גלהאד, אלבום פושר ל'ריברסייד' ורבים אחרים. יותר מדי תוצרת - פחות מדי זמן האזנה פנוי.

אחרי חמש שנות שתיקה, היכתה להקת איי-קיו את קהילת הפרוג עם אלבום כפול, בומבסטי, דרמטי וספוג בהשפעות מבורכות של להקת ג'נסיס הגדולה. האלבום 'רזיסטנס' הוא אחת היצירות השלמות והמספקות ביותר של ההרכב הבריטי הוותיק הזה.

על הבכורה התמודדו אלבומים ראויים נוספים, במיוחד "אין קאודה וננום" של להקת אופת'; "גראנד טור" של להקת ביג ביג טריין; "נייט דרימז אנד ווישז" של ארט-רוק אנסמבל; "הדים מאי הדרקון" של קארפגן; "דונט פאניק" של להקת איז (izz); "אמפאת'" של דבין טאונסנד, "ווייטינג פור מירקלז" של דה פלאואר קינגז; "טראפורמר" של להקת ת'נק יו סיינטיסט; "אט דה אדג' אוף לייט" של סטיב האקט; "פיטפולס" של לפרוס; הפרויקט "אין אמזוניה" של איזילדורס ביין עם פיטר האמיל; "סבן סיז" של בארוק פרוג'קט; "לוטוס" של סואן; "זס" של מאגמה; "טראנסיבריאנה" של באנקו; "פיר אינוקולום" של טול; "טיילס פרום אאוטר ספייס" של RPWL; ו"דה אטלנטיק" של אברגריי. כרגיל, המון אלבומים פרוגיים מעולים עם מעט מאוד זמן להאזין כמו שצריך לכולם. נתראה ב-2020!

ניצחון שני בצמרת ללהקת הרטרו-פרוג הנורבגית, וובלר. האלבום "דוולרז אוף דה דיפ" הצליח לסחוף את דעת הקהל הפרוגית למרות שיצא לאור לקראת סוף השנה, ב-23 באוקטובר.

זו היתה שנה קשה למוסיקאי פרוג - עקב הקורונה בוטלו כל ההופעות. בגזרת האלבומים, התחרו ב"וובלר" להקות כמו לוגוס (איטליה) עם האלבום "סדאקו ואלף מנופי הנייר", לה מסקרה די צ'רה עם "אס-אי-איי", האלבום החזק "לאב אובר פיר" של להקת פנדראגון, הפתעת קנטרברי חדשה שנקראת "זופפ", האלבום "ת'רו שיידד וודס" של להקת לונטיק סול, והרכבים נוספים כמו גזפאצ'ו, ז'רגון, דה אושן, פיור ריזן רבולושן. הפתיע, למשל, הקלידן אנטוני קלוגין עם "מרשמלו מונדאסט", לצד "דה אול איז וואן" של מוטורסייקו. לא נצא ידי חובה אם לא נזכיר את האלבום "וירוס" של להקת הייקן, האלבום "סטריינג'רס" של להקת הפרוג-מטאל הישראלית סקארדאסט, "דה רד פלאנט" של ריק ווייקמן, "פנתר" של פיין אוף סלביישן, "סולה גרטיה" של ניל מורס, ו"היומן II נייצ'ר" של נייטוויש. שנה מעניינת לפרוגרסיב, בצל משבר קיומי נדיר. נקווה ש-2021 תהיה שונה לחלוטין.

הפתעה מוחלטת בצמרת הטבלה: שאמבלמאת', פרויקט נורבגי שהוציא את אלבומו השני וכבש בסערה את אהדת הקהילה. פרוג אמיץ, סוער, בלתי צפוי, מושפע מקינג קרימזון ומאגמה - משובח להחריד ומומלץ ללא ספקות.

גם שנת 2021 התאפיינה במשבר הקורונה, שביטל מאות סיבובי הופעות חשובים והשאיר אותנו עם אלבומים ספורים שייחרטו בזיכרון. מלבד להקת קאסט שהוציאה את ויגסימוס (Vigesimus), ציקדה שהוציאה את הארווסט (Harvest), פרויקט 'סקה' שהוציא את אינסולוביליה (Insolubilia) ולהקת פרוסט* שהוציאה את דיי אנד אייג' (Day and Age) ולהקת סילבן שחזרה עם וואן טו זירו (One to Zero), לא נרשמו הפתעות גדולות. אמנם להקת טרנסאטלנטיק שבה אלינו עם אלבום ארוך ומושקע (דה אבסולוט יוניברס), ומר סטיב האקט הקליט את סרנדר אוף סיילנס, אבל מלבד 'קולורס שתיים' (Colors II) של להקת ביטווין דה בריד אנד מי - זו היתה שנה קצת חיוורת לפרוגרסיב העולמי.

חולשת ההרכבים הגדולים והמזדקנים ממשיכה לאפשר להרכבים איזוטריים לככב בראש הטבלה - והפעם הגיע הזמנה של קולאז' הפולנית, שנוסדה ב-1985 וזהו רק אלבומה החמישי: 'אובר אנד אאוט'.

שנת 2022 החלה להראות סימנים של היחלצות ממשבר הקורונה, כאשר הרכבים רבים החלו לצאת לסיבובי הופעות אחרי שנתיים קשות במיוחד. בצמרת הטבלה נרשמה תחרות מעניינת עם האלבום "אפוקליפסה עכשיו" של להקת הפרוג האיטלקית ראנסטראנה. להקת ביג ביג טריין היתה קרובה לקבל את התואר עם האלבום המוצלח 'וולקאם טו דה פלאנט' לצד התגובה הביקורתית הנלהבת לאלבום 'הלפייר' של להקת 'בלאק מידי'. לא נשכח גם את שובה של להקת באבלמאת' (טרף אנסשן) ואת להקת גלהאד ששבה אלינו עם 'דה לאסט גרייט אדבנצ'רר'. אפילו מריליון הוציאה את 'אן אאוטר ביפור איטס דארק' ואת מרבית תשומת הלב התקשורתית קיבלה פורקיופיין טרי (עם סטיבן וילסון) שהביאה את הקאמבק של השנה עם האלבום המאכזב-למדי 'קלוז'ר/קונטיניואיישן'. בהחלט לא היה משעמם ב-2022.

הרכב הפרוג האמריקני ארת'סייד הפתיע את הטבלה כאשר נכנס בסערה ב-17 בנובמבר אל תודעת הפרוגרים עם אלבום שני מדהים, אחרי שתיקה של 8 שנים. היצירה הדרמטית 'תנו לאמת לדבר' (לט דה טרות' ספיק) היא מעין סימפוניה מרובת-משתתפים, המתפרשת על פני 77 דקות ראויות להערכה.

שנת 2023 היתה גדושה באלבומים מצוינים, שהתחרו ביניהם על ראש הטבלה ללא מנצח ברור. עד נובמבר נראה כי להקת סבן אימפייל (הוקמה בנורבגיה, 2010) תיקח את התואר עם אלבומה השלישי 'סאמיט'. עם זאת, נשפו בעורפה כמה מתמודדים משובחים כמו לארס פרדריק פרויזלי עם אלבום הסולו הנהדר שלו 'פייר פורטלינגר'. עוד במצטיינים - אלבומה השני של זופפ, 'דומיניון' (ניאו-קנטרברי מקסים). עוד כניסה מפתיעה לצמרת היא הלהקה הצעירה 'אוקיי גודנייט' עם הפרויקט השאפתני 'דה פוקס אנד דה ברד', אלבומה השני של רביעיית הפרוג-מטאל האמריקאית. שמות ראויים לציון שלא הגיעו לעשירייה, אך עדיין הוציאו אלבומים משמעותיים: יורשה (Jordsjø) הנורבגים עם אלבום שביעי טוב מאוד; להקת הניאו-פרוג הבריטית קומדי אוף ארורז עם 'קינה למלכה מתה'; להקת ביג ביג טריין עם האלבום 'אינג'ינייס דיבייסס'; להקת קראון לנדס עם 'פירלס', ניל מורס עם 'דה דרימר - ג'וזף', ריברסייד הפולנים חוזרים עם 'איידי.איידנטיטי', וכמובן להקת הייקן עם האלבום המדובר והשנון - 'פאונה'. שנה בוגרת ופוריה במיוחד לזרם הפרוג-רוק העולמי.