רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
רוק מתקדם > אמנים ולהקות חשובים > דרים ת'יאטר
לוגו - דרים ת'יאטר

דרים ת'יאטר - ביוגרפיה מלאה ומפורטת

Dream Theater Full Biography

דרים ת'יאטר היא הרכב המטאל הפרוגרסיבי החשוב והמצליח ביותר בהיסטוריה.

סיפור הלהקה התחיל בבוסטון, מסצ'וסטס ב-1985, כששני חברי ילדות ג'ון פטרוצ'י וג'ון מיאנג, נסעו ללמוד ביחד במכללת ברקלי למוזיקה. בשל הקשר ההדוק וארוך השנים של הצמד הם החליטו שהם הולכים להגשים את חלומם ביחד.


ג'ון פיטר פטרוצ'י יליד לונג איילנד, ניו יורק, 1967. למד לנגן גיטרה לראשונה בגיל 8 בשל קנאה באחיו ובאחיותיו שניגנו בכלים שונים, ומתרגלים את שיעוריהם עד השעות המאוחרות בלילה, אך לאחר מכן איבד עניין ושמר מרחק מהגיטרה במשך 3 שנים. לאחר מכן, בגיל 12 ביסודי, החליט להצטרף ללהקה של חברו הקלידן קווין מור. וכך, ג'ון חזר לענייני הגיטרה, התאמן שעות על גבי שעות בלי מורה. פטרוצ'י הפך לשאפתן ועיקש להפוך לגיטריסט המתקרב לרמה של האמנים הנערצים עליו ג'ו סטריאני, סטיב ואי, רנדי רודס, סטיבי ריי ווהן, אל דימיולה, ינגוויי מלמסטין, והלהקות ראש, איירון מיידן ויס. היה ברור שפטרוצ'י יהיה מוזיקאי: "מוזיקה היא כל חיי", "אני אנגן בגיטרה עד שאני אדמם", "אף אחד לא יעצור אותי מזה" ועוד כמה קלישאות סיפר.


דרים ת'יאטר
ההרכב הקלאסי של הלהקה
מימין לשמאל: ג'ון מיאנג (בס), מייק פורטנוי (תופים), ג'ון פטרוצ'י (גיטרות), ג'יימס לברי (שירה), ג'ורדן רודס (קלידים)


ג'ון רו מיאנג – יליד שיקגו, אילנוי (ממוצא קוריאני) 1967. למד בגיל 5 לנגן על כינור בשל אהבתה של אמו למוסיקה קלאסית (כך סיפר). 10 שנים לאחר מכן בגיל 15, שאל אותו השכן שלו אם ירצה להצטרף ללהקה בתור נגן בס. השכן חשב שזה ילך למיאנג בקלות מפני שגם לבס וגם לכינור יש 4 מיתרים, אבל כמובן שהשינוי גדול מאוד. בכל זאת, מיאנג הפך למקצוען על הבס ומאז לא נגע בכינור שוב. השפעות מוזיקליות ידועות על מיאנג הם בעיקר כריס סקווייר (יס), גדי לי (ראש) וסטיב האריס (איירון מיידן). מיאנג גם אוהב להקשיב גם לרד הוט צ'ילי פפרז, ג'יינז אדיקשן, מוזיקת בלוז ומוזיקה קלאסית.


השניים החליטו שמה שהם יעשו ביחד הוא לנגן בלהקה.
לאחר שכנועים רבים של הנערים הצעירים את ההורים להירשם למכללה, הם היו בצעדיהם הראשונים לקריירה. מיאנג אסף את פטרוצ'י מוקדם בבוקר בואן שלו, וכך הגיעו למכללה המפורסמת ברקלי בה למדו ולומדים מוזיקאים מכל העולם.

השניים חיפשו נגנים שותפים לנגן ביחד בלהקה בזמנם הפנוי. באחד הימים כשהסתובבו במסדרון חדרי החזרות של הקולג', הם שמעו מאחת הדלתות מתופף אנרגטי. השניים התרשמו כל כך מהתיפוף שלא מהעולם הזה. כשהסתכלו מהזכוכית, פגשו לראשונה את מייק פורטנוי. פורטנוי ניגן ג'אם עם השותף שלו שהיה גם מתופף.


מייקל סטיבן (מייק) פורטנוי – יליד לונג ביץ', ניו יורק 1967, בן למשפחה יהודית. פורטנוי סיפר שאביו שהיה די ג'יי במקצועו, היה נגן רוק אנד רול וחובב מושבע של הז'אנר. בזכות אביו, פורטנוי התעניין כבר בגיל צעיר במוזיקה. פורטנוי סיפר: "אבי היה חובב מושבע של דיסקי רוק'נ'רול והיה לנו אוסף עצום שלהם בבית. היה כמעט בלתי נמנע שאשאב לעולם המוזיקה".


פורטנוי הכיר את הלהקה הראשונה שהשפיעה עליו, הגדולה מכולם מי לא אם הביטלס? לאחר החיפושיות, החל להביע את הערצתו ללהקת קיס. פורטנוי לימד את עצמו תופים, ולקח בתיכון שיעורים בתיאוריית המוזיקה. באותו זמן, החל לנגן בלהקות מקומיות אך עזב כשקיבל את המלגה מברקלי. ההשפעה הגדולה ביותר של פורטנוי היא ניל פירת (ראש) בנוסף גם פרנק זאפה.


מתופפים נוספים שפורטנוי אוהב לשמוע: טרי בוזיו, ויני קוליוטה , סיימון פיליפס, ג'ון בונהאם וקית' מון. השפעות נוספות מגיעות מלהקות כגון: הביטלס, פינק פלויד, קווין, יס, מטאליקה, ג'לי פיש, איירון מיידן, U2, ג'יינז אדיקשן . כמו כן מייק הוא גם חובב מוסיקת ראפ (זה נדיר שמוסיקאי פרוג אוהב ראפ).


פטרוצ'י ומיאנג הציגו את עצמם לפני פורטנוי בקפיטריה של ברקלי וכך הקשר נוצר. לאחר כמה ימים הטריו פטרוצ'י, מיאנג, פורטנוי, הקימו את להקת מג'סטי (Majesty). השם נולד מיום אחד בו השלישייה חיכו בתור להופעה של ראש (Rush) בזמן ההמתנה הארוך, שמעו חברי הלהקה בטייפ שהביאו את השיר Bastille Day מ-Carees of Steel עליו מייק פורטנוי אמר "majestic" שמשמעותו "מלכותי".


מג'סטי ביצעה גרסאות כיסוי לשירים של מיידן וראש בחדר החזרות 5 ימים בשבוע מוקדם בבוקר. חברי הלהקה סיפרו שכשהם ניגנו מטאל רועש ודורסני, ההרכבים האחרים שנגינו פ'אנק וג'אז וסגנונות אחרים היו הולכים לחדר ואומרים להם להנמיך קצת (מה לעשות זה מה שקורה כשאתה בלהקת מטאל). למרות חיבתם של הלהקה למטאל כמו מיידן, ראש, מטאליקה, בלאק סבאת' ורבים. הם גם אהבו פרוגרסיב ופיוז'ן כמו יס, דיקסי דרגס, פינק פלויד ואחרים. עכשיו הגיע השלב הבא בהרכב, לגייס קלידן וסולן.


פטרוצ'י הביא את הקלידן קווין מור חברו לתיכון וללהקה בה ניגן איתו.


קווין מור יליד 1967 מלונג איילנד, ניו יורק, התחיל את הקריירה המוזיקלית בקינגס פארק שם למד לנגן בפסנתר בגיל 6, וכתב את שירו הראשון בגיל 12. לאחר שסיים את התיכון ב-1985, הלך ללמוד מוזיקה קלאסית באוניברסיטת פרדוניה.


הסולן הוא גם חבר ילדות של פטרוצ'י ומיאנג בשם כריס קולינס. החבר'ה התרשמו מקולינס לאחר שביצע את "Queen of the Riech" של להקת קווינסרייך (Queensrÿche).


בשל לוח הזמנים העמוס של הלהקה, לפטרוצ'י, למיאנג ולפורטנוי לא הייתה ברירה אלא לעזוב את ברקלי למען יצירת חומר מקורי. גם מור עזב את פרדוניה למען הלהקה.


החודשים הראשונים של 1986 היו מלאים בהופעות ניו יורקיות, וגם הקליטה קלטת דמו בשם The Majesty Demos שאותה הפיצו באזור. בששת החודשים הראשונים להפצה במהדורה מוגבלת לקלטת, אזלו מהמדפים אלפי עותקים של הקלטת, והחומר הפך לידוע בקרב מעריצי פרוג מטאל. הקלטת עדיין נמכרת בפורמט המקורי וגם בפורמט הדיסק בפרסום חברתו של פורטנוי YtseJam Records שמפרסמת בוטלגים של דרים כדי לספק את הרעב של המעריצים הנאמנים ביותר.


בנובמבר של אותה שנה, החליטו חברי הלהקה שזה לא עובד עם קולינס ולכן פיטרו אותו מהלהקה. קולינס כיום עובד בלהקות מחווה שונות וממשיך בקריירה מוזיקלית אלמונית עד היום. לאחר פיטוריו של קולינס, החלו אודישנים לסולן חדש שנמשכו שנה. באותו הזמן, גם חברי הלהקה החלו לכתוב חומרים שבקרוב ייכנסו לאלבום הבכורה. לבסוף הוחלט שהם ייקחו את צ'ארלי דומינצ'י, יליד 1951 מברוקלין, ניו יורק, אשר היה מנוסה יותר מחבריו ללהקה הצעירים יותר ממנו, בשל חברותו בלהקת Franke and the Knockouts.


חברי הלהקה התלהבו מקולו של דומינצ'י שנשמע לדעתם כמו קולו של סטיב וולש מקנזס, וכך החליטו שהוא יהיה הסולן החדש. דומינצ'י עצמו לא היה רגיל לבצע מטאל כי הוא בא מעולם של סול (Soul) ורוק פשוט יותר משל מג'סטי.


דומינצ'י היה זה שעיצב את לוגו הלהקה שאנחנו מכירים בהשפעת סמל המג'סטי מחותמה של מרי, מלכת הסקוטים. דומינצ'י עיבד את הסמל מחדש בשביל עטיפת האלבום הבכורה. עד היום, דומינצ'י כמעט ולא ידוע כיוצר הסמל המפורסם של הלהקה.


סיפור מצחיק שקרה ב-2010, כשמעריץ של הלהקה גילה שבסמל יש את כל האותיות האנגליות של שם משפחתו של הסולן (DOMINICI). כשהסולן גילה זאת, הוא צחק ואמר: "לקח לחבר'ה 25 שנה כדי לגלות את קוד דומינצ'י!"


זמן קצר לאחר צירופו של דומינצ'י, הלהקה נתקלה באיום על תביעה משפטית מלהקה אחרת בשם מג'סטי מלוס אנג'לס. וכך מג'סטי כבר לא הייתה יותר מג'סטי. לאחר הויתור על השם היו לחבר'ה שמות שונים ומוזרים כגון גלאסר, מאגוס ו-M1, אך כולם נדחו בבוז. למרות שהלהקה בחרה את השם גלאסר, אך זה היה לזמן קצר, בשל תגובתם האדישה של המעריצים. לבסוף, בא הווארד פורטנוי אביו של מייק שהציע את השם "דרים ת'יאטר" (Dream Theater, תיאטרון החלומות בעברית) על שם קולנוע שניהל בקליפורניה. מאז הלהקה אימצה את השם ויישאר זכור ללהקה המהוללת הזו עד קץ כל הדורות.


When Dream and Day Unite
כשחלום ויום נפגשים
When Dream and Day Unite
1989
עם השם החדש, כתיבת חומרים חדשים והופעות בניו יורק ובמדינות שכנות, הלהקה הוחתמה עם חברת מקאניק רקורדז ,(Mechanic Records) חברה בת של MCA (שהחתימה את להקת קאמל המהוללת עשור לפני כן) ב23 ביוני, 1988. החבר'ה הנלהבים החלו להקליט את אלבומם הראשון:
When Dream and Day Unite
(בעברית: כשחלום ויום מתאחדים). הלהקה הקליטה את החומרים בקיים ויקטורי סטודיוס בפנסלבניה. הקלטת האלבום נמשכה 3 שבועות.


האלבום הראשון יצא לאור ב-1989, וחברי הלהקה שפינטזו על הצלחה גדולה, חטפו בוקס כשראו שהאלבום נמכר במספר מועט ולא הצליח כמו קלטת הדמו.


כדי לעשות את הטעם חמוץ יותר, מקניק רקורדס לא קיימו את הבטחותיהם כלפי הלהקה בנוגע לסיבוב הופעות וקליפים. דרים קיבלה יחס מחפיר כלפי החברה. רק חמש הופעות היו בסביבת ניו יורק. אך לימים עם הפיכתה של הלהקה לפופולארית, האלבום הפך למוכר יותר ונמכר במספר גדול יותר, וגם נוגן בשלמותו לרגל ציון 15 שנה ליציאתו. אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. ההופעה הראשונה של הלהקה בחוף ביי (Bay Shore) הייתה הופעת חימום ללהקת זברה (Zebra).


לאחר ההופעה הרביעית, חברי הלהקה הסכימו פה אחד שצ'ארלי הוא לא מי שחיפשו. חברי הלהקה ציפו לאחד שמתקרב לסולנים כמו ברוס דיקינסון וג'ף טייט, החבר'ה גם לא היו מרוצים מהופעתו בבמה. לעומת זאת, להקת הניאו פרוג הבריטית והמפורסמת מריליון, ביקשה מדרים לחמם את הופעתם בריץ (Ritz), ניו יורק. זוהי הייתה ההופעה האחרונה שדומינצ'י נתן עם דרים. לאחר מכן, נפרדו הדרכים. כיום דומינצ'י שר בלהקתו שלו שהקים "Dominici".


לאחר פיטורו של דומינצ'י, חברי הלהקה ערכו שוב אודישנים. חיפוש הסולן החדש ללהקה נמשך כשנה וחצי. כ-200 מועמדים הצטרפו לאודישנים ועבדו ימים חלקם שבועות, אך הם עדיין לא מצאו מי שחיפשו. בין המתמודדים התמודדו ג'ון ארץ' (לימים סולנה של להקת הפרוג מטאל, Fates Warning) שלבסוף החליט שלא להצטרף. בכמה הופעות הלהקה הציגה את סטיב סטון כסולן החדש, אך לבסוף, הוא פוטר בשל שהביך את הלהקה כשהסתובב וצעק: "Scream for Me Long Beach!" כמו סולנה של איירון מיידן, ברוס דיקינסון.


במשך 5 חודשים של חיפושים מייגעים, הלהקה התייאשה והחליטה שהיא תפנה לכיוון אינסטרומנטלי ושינתה את שמה ל .YtseJam פורטנוי אמר שבאותה תקופה, תעשיית המוזיקה הוציאה מהלהקה את כל הכיף שבכתיבת מוזיקה, אך הם לא התייאשו והם כתבו את "Metropolis", "A Change of Seasons", "Learning to Live", "Take the Time" ועוד קלאסיקות אחרות. בשנת 1991 הגיעה קלטת דמו מקנדה של סולן להקת הגלאם מטאל, Winter Rose, קווין ג'יימס לאברי, והלהקה החליטה שיש לה די עניין בו כדי להביא אותו לניו יורק בשביל אודישן.


קווין ג'יימס לאברי, יליד אונטריו, קנדה, 1963. הוריו אמרו שכבר בגיל 3 החל להסתובב בבית ולשיר כל מה ששמע ברדיו. הם גם סיפרו שג'יימס כבר החל לשיר ולתופף בגיל 5. הוא היה מתופף על כל דבר שהיה רואה בבית וזה מה שגרם להם לקנות לו מערכת תופים. אהבתו למוזיקת הרוק הייתה חזקה וברורה. בגיל 14, הצטרף לאברי ללהקות מקומיות רבות בהן תופף ושר. בין ההשפעות הגדולות של לאברי נמנים פינק פלויד, ראש, יס, קווין, ג'רני (Juoreny), ואן היילן, מטאליקה, אירוסימת' ולד זפלין. כמו כן גם מלחינים קלאסיים כגון מוצארט, ויואלדי ובטהובן. הזמרים שהשפיעו עליו כוללים את סטיב פרי (Journey), פרדי מרקיורי (קווין), סטינג (הפוליס), פול רוג'רס (Bad Company) ונאט קינג קול.


כשחברי הלהקה שמעו אותו, הם התרשמו מקולו וגם ממראהו כשהקליטו איתו דמואים לשירים 'טייק דה טיים', 'לרנינג טו ליב' ו'טו ליב פוראבר'. לאברי עצמו אמר שהוא אהב את המוזיקה הייחודית של הלהקה ששילבה לדעתו אלמנטים רבים, בהם פרוגרסיביים, מטאליסטים וקלאסיים. פורטנוי אמר שחברי הלהקה חשבו שהוא בטח יהיה טמבל מעצבן אבל הם טעו. הסתבר שהוא בחור מגניב שכיף לבלות איתו. הם מצאו את האיש שחיפשו. לאברי הצטרף ללהקה, שינה את שמו האמצעי לפרטי ואת הפרטי לאמצעי (כדי למנוע את הבלבול בינו לבין קווין מור), והלהקה לא חיפשה סולן אחר עד היום.


Images and Words
אימג'ס אנד וורדס
Images and Words
1992
בשנת 1992, חברת הבת של אלקטרה רקורדס, 'אטקו' (Atco) בניהולו של סולן להקת ג'נטל ג'ייאנט, דרק שולמן, אשר היום שינתה את שמה לEastwest, חתמה על חוזה להקלטת 7 אלבומים עם הלהקה. ההרכב המוחתם בדיוק השתחרר מהחוזה שלו עם מקניק רקורדס, לאחר הוצאת כסף רב על כך. האלבום הראשון בחוזה היה אימג'ס אנד וורדס (Images and Words) שהפך להצלחה גדולה, סימן עלייה בדרגה, וגרם להיווצרותו ולעליית פופולריותו של הז'אנר פרוג מטאל. בקרב המעריצים, הוא מכונה בקיצור IAW.


לפתע החלו לקרות הדברים הנכונים, והלהקה תפסה כיוון. הלייבל עזר לה להפיק שלושה קליפים עבור היצירות 'טייק דה טיים', 'פול מי אנדר' ו'אנאדר דיי'. הלהקה דווקא חשבה ש-Another Day, השיר הקליט והקליל ביותר של הלהקה מהאלבום יצליח ויגיע בקלות למצעדים, אבל באופן מפתיע, הפך 'פול מי אנדר' (Pull Me Under), שיר בן 8 דקות, ללהיט בMTV ובערוצי הרדיו (מי היה מאמין?). הקליפ ל Take the Time הצליח אף הוא, אבל הוא לא התקרב להצלחה של 'פול מי אנדר'. למעשה, עד היום, Another Day לא שודר ב MTV.


לאחר יציאת האלבום, קיבל "Images and Words" מעמד אלבום זהב בארצות הברית, ופלטינה ביפן. בעקבות זאת, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ברחבי ארה"ב ויפן. ב-1993, הלהקה יצאה גם לסיבוב הופעות באירופה בשם 'מיוזיק אין פרוגרס', אשר כלל גם הופעה במועדון האגדי, מארקי (Marquee) שבלונדון. המופע הוקלט ויצא על גבי אלבום הופעה. אלבום ההופעה הראשון של הלהקה, 'לייב אט דה מארקי' (Live at the Marquee) כלל שירים משני האלבומים שהוציאה הלהקה. בנוסף יצא גם סרט הופעה שצולם בהופעה שבטוקיו, אשר הראה לא רק את ההופעה, אלא גם תיעוד הלהקה מאחורי הקלעים.


Awake
אווייק
Awake
1994
בשנת 1994, כשהדרימרים חזרו למולדתם, היו כבר נחושים חברי הלהקה להקליט חומרים לאלבום חדש, בידיעה שיש להם מעריצים שמחכים לדבר חדש. הם התחילו להקליט במאי , השלימו אותו ביולי ויצא לאור ב4 באוקטובר של אותה שנה תחת השם 'אווייק' (Awake). למעשה, האלבום בהתחלה תוכנן לכלול חומרים שלא נכנסו לאלבום הקודם, אך לאחר מכן, לאחר שיצרו 75 דקות של חומר חדש, הלהקה זנחה את הכיוון הזה. גם אלבום זה הפך להצלחה אמנם לא כמו קודמו, אבל עדיין נחשב קריטי בקטלוג של הלהקה.


'אווייק' כולל שירים שנחשבים עד היום לגדולים של הלהקה. הסינגלים שיצאו מהאלבום Lie (האינטנסיבי והאנרגטי), Caught in a Web (הרגיל) בנוסף יצא סינגל כושל בשם The Silent Man קיטש אקוסטי בסגנון פולק. לשלושה יצאו וידאו קליפים. קטעים נוספים מצליחים הם הקטע הפותח 6:00, והאפוס בן ה-11 דקות Scarred.


קווין מור כמו כל קלידן בלהקת פרוג מטאל, תמיד פנה לסגנון הקלאסי והפרוגרסיבי כשכתב חומר בעצמו. הקטע האחרון באלבום, Space Dye-Vest (בדומה ל-Wait for Sleep מ-Images & Words) הוא בסגנון פרוגרסיבי. זוהי בלדה בארוקית שמציגה את כל מה שהלהקה לא עשתה. אין בו שום דבר מטאלי. למעשה, הקטע נזרק מרשימת הסט ליסט בהופעות של הלהקה ולא בוצע שוב מעולם.


חברי הלהקה כבר ציפו שסיבוב הופעות יגיע, אך פתאום הופיע מכשול בפני הלהקה.


בזמן המיקסינג על האלבום, הודיע קווין מור כי הוא לא מעוניין עוד לצאת לסיבובי הופעות ושהוא עוזב את הלהקה. מור פנה לעבודת סולו בסגנון שונה ממה שיצר עם הלהקה, הוא פנה ליצירות פסיכדליות ואמביינט וגם הוציא אלבומי סולו; חלקם הוציא תחת השם קרומה קי. בפועל, הלהקה מעולם לא ביצעה בשום סיבוב הופעות את השיר האחרון ב'אווייק', 'ספייס-דיי וסט' שנכתב ע"י מור. ככה זה כשנעלבים מעזיבתו התמוהה של קלידן, בדיוק כשצריך לצאת איתו לסיבוב הופעות ארוך.


עזיבתו של מור כמעט גרמה לפירוק הלהקה, אבל החבר'ה לא ויתרו. הם החלו לבחון קלידנים לקראת סיבוב ההופעות הקרב. אחד השמות הידועים באודישנים היה ינס יוהנסון שהפך לאחר מכן לחבר בלהקת סטראטוואריוס (Stratovarius), אך הוא לא התקרב לוירטואוז ג'ורדן רודס. ההצעה לצרף את רודס במקומו של מור, הועלתה כאשר פטרוצ'י ופורטנוי נתקלו בשם כשדפדפו במגזין 'קיבורד' בו רודס הוזכר בסקר הקהל כ"הכישרון החדש הטוב ביותר". רודס הוזמן להופיע עם הלהקה להופעה יחידה ולאחר-מכן, שאלו אותו אם ירצה להיות חבר קבוע, אך הוא דחה את ההצעה מפני שהעדיף להצטרף ללהקת הדיקסי דרגס, שלוח הזמנים שלה התאים לו ולמשפחתו יותר. אך רודס יחזור בקרוב.


למרות אכזבתם של דרים מסירובו של רודס, גייסו לבסוף את הקלידן דרק שריניאן יליד 1966, מלגונה ביץ', קליפורניה. שריניאן נודע כנגן קלידים בהופעות של שמות ידועים כגון קיס ואליס קופר. שריניאן נבחר להיות הקלידן בסיבוב ההופעות של Awake לאחר האודישן המוצלח שלו. שריניאן סיפר כי הוא היה בהלם מהחומר של הלהקה, כי הוא מעולם לא שמע דבר שנשמע כל כך משוגע לאוזניו. היה רק דבר אחד בקלידן המוכשר שגרם לחברי הלהקה להתלבט באשר לצירופו: היה לו שיער קצר, בניגוד לחברי הלהקה שהיו בעלי שיער ארוך (בתקופה ההיא השיער הקצר עדיין היה מחוץ לאופנה).


בשנת 1995, בשל כישרונו, הודיעו דרים ת'יאטר כי דרק שריניאן יהיה הקלידן החדש והקבוע של הלהקה.


כאילו לא הספיקה דרמת העזיבה של קווין מור, איום נוסף על סיבוב ההופעות של 'אווייק' התרחש בדקה ה-90, כאשר ג'יימס לברי עבר הרעלת מזון חמורה במהלך חופשה פרטית בקובה, בסוף דצמבר 1994. בשל ההקאות, נפגעו באופן חמור מיתרי הקול שלו. הרופאים אמרו לו לנוח ולא לשיר בכלל, אבל כבר כ-12 בינואר 1995 הוא היה על הרגליים, כדי למלא את תפקידו בסיבוב ההופעות של Awake. הפגיעה גרמה לו לדיכאון; הוא שקל לעזוב את הלהקה, אבל החזיק מעמד. לברי חש שקולו חזר אליו במלואו רק ב-2002.


דרמה נוספת, מעבר לעזיבת קווין מור והפגיעה בקולו של לברי, התרחשה באופן מפתיע ב-17 בינואר 1995 - רעידת האדמה 'האנשין' שהרגה כ-6,400 יפנים, רובם מהעיר קובה (Kobe). הלהקה שקלה ברצינות לבטל את הסיבוב ביפן, אבל בסוף ביטלה רק הופעה אחת. כדי לכבד את הקהל היפני, החלה דרים ת'יאטר כל הופעה ביפן בסיבוב של Awake בדקת דומייה לזכר הנספים.


A Change of Seasons
א צ'יינג' אוף סיזנס
A Change of Seasons
1995
בגלל לחץ מצד המעריצים וכדי לא לאבד את המומנטום שצברה מאז הפריצה הגדולה של אימג'ס אנד וורדס, נכנסה הלהקה לאולפני ברטראקס באפריל 1995 פעם נוספת אחרי ההקלטות הקודמות כדי להקליט את האפוס "A Change of Seasons", יצירת פרוג מטאל הנחשבת לקלאסיקה של הלהקה, באורך 23 דקות. השיר, אשר נכתב לראשונה בשנת 1989 ואורכו היה 17 דקות, אמור היה להיכנס ל Images and Words אך חברת התקליטים גנזה אותו כי אמרה שהוא ארוך מדי לאלבום אולפן (בתקופה ההיא, כמובן). עם זאת, הלהקה ניגנה את השיר לעתים במתכונתו המקורית והוא המשיך לעבור שינויים מבניים במוזיקה עד להקלטה המחודשת בשנת 1995.


לצורך הפצת השיר, הלהקה הוציאה לאור את המיני אלבום בעל אותו השם ב-19 בספטמבר של אותה שנה, אשר כולל את היצירה יחד עם גרסאות כיסוי לשירים של אמנים אהובים על הלהקה (אלטון ג'ון, דיפ פרפל, לד זפלין, פינק פלויד, קנזס, קווין, Journey, דיקסי דרגס וג'נסיס) שהוקלטו בהופעת ה Uncovered אשר התקיימה עבור חברי מועדון המעריצים שלה במועדון הג'אז של רוני סקוט הממוקם בלונדון.


ב-1996, לאחר סיבוב הופעות קצר בשם ,"Fix For '96" לקחו חברי הלהקה מספר חודשי הפסקה, ולאחר מכן חזרו שוב לאולפן ההקלטות לשם כתיבת והקלטת אלבום האולפן הרביעי, .Falling Into Infinity בינתיים, חברת התקליטים החלה לאבד עניין בלהקה, והתחילה לחפש את "הדבר הבא", הם לחצו על הלהקה להוציא אלבום "מסחרי" יותר ונגיש יותר במקום יצירות מורכבות ומתוסבכות.


כתוצאה מהחלטה זו, חברת התקליטים לחצה גם על הוספת מפיק חיצוני. לשם כך הביאו את דזמונד צ'יילד על-מנת לעזור לפטרוצ'י עם הליריקה לשיר You or Me. פעולה זו גרמה לכך שהלהקה עבדה מחדש על לחן חדש לשיר זה שהופיע בגרסתו הסופית כ-You Not Me גרסה שכמעט ולא מזכירה את המקורית. לצ'ילד הייתה השפעה רחבה אף יותר על האלבום כולו בכך שכיוון את הלהקה ליצירת יצירות מסובכות פחות ונגישות יותר להשמעה ברדיו.


האלבום למעשה תוכנן להיות אלבום כפול עם חומרים מורכבים עם המשך ליצירה "Metropolis Pt. 1: The Miracle and the Sleeper" אך חברת התקליטים לא נתנה אור ירוק על כך, מפני שחששו שהציבור לא יאהב את החומר. כאילו שהעתיד היה פתוח לפניהם וידעו מה יימכר ומה לא.


Falling Into Infinity
פולינג אינטו אינפיניטי
Falling Into Infinity
1997
לאחר שנה וחצי של עבודה מייגעת, יצא ב-1997 אלבום האולפן הרביעי, פולינג אינטו אינפיניטי (Falling Into Infinity) שסימן את חזרתן של בעיות ומחלוקות בלהקה. פטרוצ'י, מיאנג, שריניאן ולאברי הלכו בעקבות תעשיית המוזיקה ולא התלוננו. לעומתם, פורטנוי התעצבן מכך ואמר שהוא רוצה לחזור ליצירת יצירות ארוכות מתוסבכות. הוא אפילו הרהר לעזוב את הלהקה כשהגיב על הלחץ של חברת התקליטים: "לעזאזל עם זה, זה כבר לא על המוזיקה יותר, זה הכול רק העסקים והתעשייה זה כבר לא כיף יותר".


השירים שלא נכנסו לאלבום יצאו לאור בדרך כזו או אחרת, בין אם באלבומי מועדון המעריצים הבינלאומי או באלבומי הופעות. במהלך סיבוב ההופעות האירופאי לקידום האלבום, הוקלטו שתי הופעות. האחת בצרפת והשנייה בהולנד. ויצאו לאור באלבום ההופעה החיה 'וואנס אין א לייבטיים' (Once in a LIVEtime). יחד עם אלבום זה, יצא לאור גם הדי וי די שכלל קליפים, הופעות וצילומים של מאחורי הקלעים מהשנים האחרונות עם מור עד סיבוב ההופעות של Falling into Infinity.


האלבום Falling Into Infinity גם גרר אכזבה מצד מעריצי הלהקה. למרות שנשארה בסגנון הפרוגרסיבי החלו להסתמן כיוון מסחרי בשירים כגון 'הולו יירז' (Hollow Years) ו-You Not Me.


באותה שנה פנה מייק וארני מהלייבל 'מגנא כרטא' (Magna Carta Records) אל פורטנוי והציע לו להקים סופר-גרופ פרוגרסיבי ולעבוד על אלבום חדש. פרויקט צד זה היווה הראשון מבין שורה ארוכה של פרויקטי צד שחברי הלהקה ייקחו בהם חלק (בעיקר פורטנוי). חברי ההרכב: פורטנוי על התופים, פטרוצ'י על הגיטרה, טוני לוין (מקינג קרימזון) על הבס והקלידן ג'ורדן רודס, שעזב את דיקסי דרגז.


Liquid Tension Experiment
ליקוויד טנשן אקספרימנט
Liquid Tension Experiment
1998
ההרכב החליט על השם ליקוויד טנשן אקספרימנט (Liquid Tension Experiment) ותיפקד כמין כלי עזר אשר באמצעותו פורטנוי ופטרוצ'י יכלו שוב לשכנע את רודס להצטרף אל דרים ת'יאטר. ההרכב הוציא שני אלבומים אינסטרומנטליים שזכו לביקורות חיוביות מהקהילות הפרוגרסיב ולאחר מכן, התפרק.


לאחר שנה ב-1998, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות יחד עם שתי להקות ותיקות שהיוו השפעה גדולה על דרים, דיפ פרפל ואמרסון, לייק ופאלמר.


לאחר הכישלון של Falling Into Infinity דרשה הלהקה חופש אמנותי מלא מחברת התקליטים שלה. הוסכם שהלייבל לא יתערב, ושהחברה תשמע את החומר רק בסוף העבודה. לבסוף, הלהקה ניצחה וחברת התקליטים נכנעה.


בשנת 1999, חברי הלהקה החליטו שהם משחררים את דרק שריניאן, לאחר שג'ורדן רודס הסכים להצעה להצטרף אל דרים ת'יאטר סוף סוף. דרק פנה לקריירת סולו, וגם הקים את ההרכב האינסטרומנטלי המצליח 'פלאנט-אקס' (Planet X), שהתרחק מן הפרוג-מטאל הנוסחתי אל עבר פיוז'ן אגרסיבי, שכונה לעתים ג'אז-מטאל.


ג'ורדן צ'ארלס רודס יליד 1956, לונד איילנד, ניו יורק, נולד למשפחה יהודית. הכישרון המוזיקלי שלו התגלה כבר כשהיה בכיתה ב' ובכך, קיבל מלגה שעזרה לו לשכלל ולפתח את כישרונותיו. כבר בגיל 9 התקבל לקונסרבטוריון היוקרתי ג'וליארד שבניו יורק. בגיל 19, הוא התחיל לגלות את חיבתו לסינתיסייזרים והחל לשמוע ולהעריץ רוק מתקדם. לבסוף הוא החליט להפוך לקלידן בלהקות רוק למרות ההתנגדות של הוריו ומוריו.


במהלך שנות השמונים, החל רודס להשתתף בפרוייקטים שונים, וב-1993, הוציא את אלבום הבכורה שלו Arrival שיצא על קלטת (למעשה רודס הוא החבר הראשון בלהקה שהוציא פרוייקטי סולו). האלבום לא הצליח כל כך ולאחר שנה, הוא פרץ לתודעה עם האלבום השני שלו Listen. לאחר האלבום הזה, רודס הפך לשם ידוע ונבחר בעקבות כך כ"תגלית השנה" בסקר של מגזין 'קיבורד' הנחשב.


עכשיו השאלה היא מה יעשה קלידן שגדל על להקות כמו פינק פלויד, יס, ג'נסיס, ג'נטל ג'ייאנט עם חבר'ה שגדלו על מטאליקה, בלאק סאבאת'? ובכן השילוב היה אפשרי, ובזכות ההשפעות החדשות שרודס הביא, סגנונה של הלהקה השתכלל עוד יותר.


Scenes from a Memory
סינס פרום א ממורי
Scenes from a Memory
1999
לאחר שנה שלמה של עבודה מפרכת, ב-1999, דרים ת'יאטר הוציאה את אלבום האולפן החמישי שלה, תחת השם 'סינס פרום א ממומרי' (Scenes From a Memory), או בתרגום לעברית: 'תמונות מזיכרון'. האלבום קיבל כותרת משנית, 'מטרופוליס, חלק שתיים'. קונספט האלבום הוא המשך ליצירה 'מטרופוליס, חלק ראשון' (דה מירקל אנד דה סליפר) שהופיעה באלבום אימג'ס אנד וורדס. בקרב מעריצים, הוא מכונה בקיצור SFAM.


היצירה בת ה-21 דקות שהייתה אמורה להופיע ב-Falling Into Infinity הורחבה לאלבום קונספט העוסק באדם פשוט בשם ניקולס, המגלה כי הגלגול הקודם שלו היא בחורה בשם ויקטוריה שנרצחה בברוטליות בגיל צעיר.


ניקולס האובססיבי מנסה לגלות את האמת על הרצח, ועושה הכל כדי לגלות את האמת שבסוף תוביל לאסון. גם מבחינה מוזיקלית, האלבום הראה שיפור ברמה המוזיקלית, מאז Falling Into Infinity הכושל. האלבום הוא למעשה יצירה אחת שלמה לאחר שהדרימריסטים עבדו קשה על חיבור הקטעים (גם פטרוצ'י ופורטנוי הפיקו את האלבום לראשונה בתולדות הלהקה).


פורטנוי אמר שזהו האלבום ה"לחיות או למות" שלהם. אם האלבום יראה כישלון מסחרי, אז הלהקה תרים ידיים. קרה למעשה ההפך: האלבום הפך לאחת מהאלבומים האהובים של הלהקה, ומיד לווה בסיבוב הופעות. זהו אחד האלבומים הגדולים של דרים ת'יאטר, נכס פרוג מטאל, ואפילו נחשב כאלבום פרוג קלאסי.


הסיבוב לאלבום הזה הוא אחד המושקעים, היקרים והיומרניים ביותר שעשו דרים על הבמה. בזמן שחברי הלהקה ניגנו את האלבום כולו, הופיעו מדי פעם על המסך סרטונים נרטיבים שמראים את ההתרחשות בקונספט, היו גם שחקנים ששיחקו על הבמה יחד עם הדרימרים, ואפילו מקהלה בחלק מהקטעים. הלהקה החליטה להוציא את אחת ההופעות מהסיבוב שהוקלטה ב'רוזלנד' (Roseland) והתוצאת היו אלבום/סרט ההופעה 'סינס פרום ניו יורק' (Scenes from New York) שיצא ב-11 בספטמבר, 2001, כולל הקלטות מסיבוב ההופעות לקידום האלבום.


על עטיפת אלבום ההופעה הופיע הלב הבוער המפורסם שהופיע כבר מימי אימג'ס אנד וורדס, ומעליו שמי העיר ניו יורק עולים באש. בשל התזמון האומלל (11/9/01) נראתה העטיפה כמו התייחסות חסרת-רגישות לאסון התאומים. כדי למנוע אסון תדמיתי ותקשורתי, משך הלייבל את כל העותקים שהופצו מן החנויות. העטיפה עברה עיצוב שונה, ובשל האירועים הדרמטיים נדחה מועד יציאת האלבום לחודש לאחר מכן.


Six Degrees of Inner Turbulence
סיקס דגריז אוף אינר טרביולנס
Six Degrees of Inner Turbulence
2002
לאחר האלבום והסיבוב המצליח, דרים חזרו לאולפני ברטראקס ב-2002, והקליטו את אלבום האולפן השישי במספר של הלהקה, Six Degrees of Inner Turbulence (שש דרגות של מערבולת פנימית). זהו האלבום הכפול היחיד של הלהקה מאז ש-Eastwest הפיקה לקחים מהאלבום 'פולינג אינטו אינפיניטי'. בקרב מעריצים, קוצר שמו ל-SDOIT.


האלבום 'סיקס דגריז' הוא אובססיה למספר 6. זהו אלבום כפול עם שישה יצירות. הדיסק הראשון, מכליל חמישה רצועות, הראשון מביניהם, The Glass Prison הוא הפרק הראשון בסוויטת 12 השלבים של פורטנוי בו הוא מתוודה על גמילתו מן הטיפה המרה של האלכוהול. הדיסק השני הוא בעצם אלבום קונספט אחד שלם בן 42 דקות שלכוד בתוך אלבום כפול כיצירה בודדת. זוהי יצירה המחולקת ל-8 חלקים המספרת על שישה אנשים הסובלים מבעיות נפשיות.


באלבום זה פרצו דרים את הגבולות, פנו לכיוונים אוונגרדיים, סימפוניים וניסיוניים. התרגיל האמיץ מכניס את הלהקה לפנתיאון הפרוגרסיבי, ביחד עם אלבומיה הקודמים.


'סיקס דגריז' יצא בסוף ינואר, והתקבל באהדה. הוא הגיע למקום ה-46 בבילבורד, ולמקום הראשון בבילבורד שבאינטרנט (אירוני נכון?). האלבום לווה מיד בסיבוב הופעות בשם World Turbulence, ומשכו היה שנה וחצי. בסיבוב, הלהקה גם ביצעה גרסאות כיסוי לאלבומים Master of Puppets של מטאליקה (שרודס מעולם לא שמע עד לאותו יום בו הודיעו לו שהוא צריך לבצע אותו), ו-The Number of the Beast של איירון מיידן.


לאחר הסיבוב, ב-2003, הלהקה החלה לעבוד על אלבום חדש. אלבום זה לא כמו Scenes שנכתב והוקלט בו זמנית, נכתב במשך 3 שבועות עד הכניסה של הלהקה לאולפן. הפעם בחריגה מהמסורת, עזבה הלהקה את Beartracks, ולא חזרה שוב מכאן הגיעה להקליט בגלן קוב, ניו יורק. באמצע ההקלטות, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בצפון אמריקה בשם "יציאה מהאולפן" יחד עם עוד ענקיות פרוג מטאל, קווינסרייך ופייטס וורנינג.


Train of Thought
טריין אוף ת'וט
Train of Thought
2003
לאחר סיום הסיבוב, הלהקה חזרה להקליט את האלבום השביעי שלהם שיצא ב-2003, טריין אוף ת'וט (Train of Thought). 'רכבת המחשבה' היה מטאלי ואפל ברובו. בניצוחם של פורטנוי ופטרוצ'י, יצרה הלהקה אלבום זועם ומהיר (כנראה הושפע מהקאברים למטאליקה ומיידן) שאמנם התקבל בברכה ע"י המחנה המטאלי השמרני, אך מעריציה הותיקים של הלהקה לא אהבו את הכיוון; הפרוגרים דרשו חזרה לסגנון הפרוגרסיבי. האלבום גם כלל את הקטע האינסטרומנטלי המפורסם, 'סטרים אוף קונשנסנס' (Stream of Consciousness) והפרק השני בסוויטת 12 השלבים של פורטנוי, 'דיס דיינג סול' (This Dying Soul). בקרב המעריצים, האלבום מכונה בקיצור ToT.


האלבום מיד לווה בסיבוב הופעות, שבאחת מההופעות הופיעה הלהקה לצד ענקית הפרוג יס (להקת Yes) שהיוותה השראה גדולה על הלהקה (בעיקר על רודס). בסיבוב זה, המשיכה הלהקה לנגן בהופעות תחת השם "ערב עם דרים ת'יאטר". אחת ההופעות של הסיבוב צולמה והוקלטה על אלבום/סרט ההופעה החיה 'לייב אט בודוקאן' (Live at Budokan), בו הלהקה מנגנת באולם בודוקן שביפן, בו הופיעו להקות גדולות ומהוללות קודם לכן, כמו דיפ פרפל.


Octavarium
אוקטבריום - האלבום השמיני
Octavarium
2005
לאחר תום הסיבוב של 'רכבת המחשבה', הגיעה הלהקה להקליט אלבום חדש. ושוב באולפן חדש Hit Factory. לדרים היה הכבוד להיות הלהקה האחרונה שהקליטה באולפן זה שנסגר ב-1 באפריל, 2005. האלבום ה-8 במספר, יצא לאור ב-7 ליוני, 2005 תחת השם 'אוקטבריום' (Octavarium). זהו האלבום היחיד שאי אפשר לסווג אותו תחת סגנון אחד, וגם סימן את חזרתו של הפרוג במוזיקה של הלהקה. זהו אלבום קונספט בעל אובססיה למספרים 5 ו-8.


אחת ההפתעות באלבום זה הוא אפוס הנושא הפרוגרסיבי הסוגר בן 24 דקות, שהוא מחווה מוצהרת לאבות הפרוג של שנות השבעים (פינק פלויד, יס, ג'נסיס, הביטלס ואחרים). הקטע הראשון (The Root of All Evil) באלבום הוא הפרק בשלישי בסוויטת 12 השלבים. זהו גם אלבום האולפן האחרון שיצא ע"י Eastwest שליוותה את הלהקה בשבעה אלבומי אולפן.


האלבום לווה בסיבוב הופעות בשנים 2005-2006, כדי לחגוג 20 שנה להיווסדה של הלהקה. כולל הופעות בפסטיבל המטאל Gigantour יחד עם ענקית המטאל מגאדת' (שהגיטריסט והסולן שלה דייב מאסטיין, הוא מארגן הפסטיבל), פיר פקטורי, נוורמור ולהקת המטאל נאו קלאסי סימפוני אקס. במהלך הופעה בדאלאס ב2, באוגוסט, 2005, ביצעה הלהקה כהדרן, את שירה של להקת פנטרה "Cemetery Gates" כמחווה לגיטריסט המנוח של פנטרה, דיימבאג דארל, יחד עם הלהקה הצטרפו בהפתעה גם סולנה של סימפוני אקס, ראסל אלן, סולנה של פיר פקטורי, בארטון סי. בל והסולן/גיטריסט של מגאדת', דייב מאסטיין.


דרים יצאה לאחר מכן מהסיבוב וחזרה להופיע עצמאית. חלק מן ההופעות בפסטיבל הוקלטו או צולמו ויצאו בדרך זו או אחרת.


לסיום מיוחד של הסיבוב, הופיעה הלהקה באולם המוזיקה רדיו סיטי בניו יורק (איך לא?) ב-1 באפריל, 2006. מעריצים מכל העולם באו כדי לראות את הדרימרים מבצעים את היצירות המפורסמות מההיסטוריה של הלהקה אשר חלקן בוצעו עם תזמורת (בשם Octavarium Orchestra). ההופעה יצאה על גבי אלבום משולש וסרט הופעה בשם 'סקור' (Score) ב-29 באוגוסט, 2006 ע"י ריינו רקורדס.


ב-11 באוקטובר של אותה שנה, דרים ביצעו בהופעה את כל האלבום האגדי של פינק פלויד, 'דה דארק סייד אוף דה מון' (The Dark Side of the Moon).


בספטמבר 2006, חזרו החבר'ה מהחופשה ללימודים (סליחה, עבודה) ונכנסו לאולפני אווטאר כדי להקליט את האלבום הבא יחד עם מהנדס הקול האגדי פול נורת'פילד (שעבד עם ג'נטל ג'ייאנט, ראש ואחרים).


Systematic Chaos
סיסטמטיק כאוס
Systematic Chaos
2007
ב-5 ביוני, 2007, יצא אלבום האולפן התשיעי של הלהקה, 'סיסטמטיק כאוס' (Systematic Chaos), הראשון שיצא תחת הלייבל 'רודר-ראנר' (RoadRunner). אנשי הלייבל החליטו לפתוח בקידום מכירות אגרסיבי של האלבום, ובשל מכירת עותקים רבים, האלבום הגיע למקום ה-19 בטבלת הבילבורד. ללא ספק שרואד-ראנר עשתה רק טוב ללהקה והצליחה להחזיק אותה בחיים.


מאז שנות ה-90 לא צילמה דרים אף קליפ, והיא החליטה לחרוג ממנהגה. הקליפ הראשון שיצא ביוני, היה של הרצועה 'קונסטנט מושן' (Constant Motion). האלבום כולל יצירה אפית שחולקה לשני חלקים התופסים את תחילת וסוף האלבום (In the Presence of Enemies), הפרק הרביעי לסוויטת 12 השלבים בשם Repentance שאליו הביא פורטנוי את חבריו המפורסמים ג'ון אנדרסון, דייוויד אלפסון, סטיבן וילסון, ג'ו סטריאני, סטיב ואי, סטיב הוגארת', מיקאל אוקרפלט, קורי טיילור, דניאל גילדנלאו, דיוויד אלפסון וכריסטופר אירווין. פרק זה שווה תיאור רחב כיוון שהיה ונשאר שונה מהפרקים הבומבסטיים של הסוויטה כיוון שסגנונו רגוע יותר, פלוידי יותר, לא רגיל לסגנונה של הלהקה אפילו מגיע לגבול הפסיכדליה. גם פוליטיקה ניכרת באלבום בשיר 'נביאי המלחמה' (Prophets of War).


בנוסף, באישור של רואדראנר, יצא ספר המסקר את הביוגרפיה של הלהקה. הספר שנכתב ע"י ריץ' וילסון, יצא תחת הכותרת 'ליפטינג שדוז' (Lifting Shadows) הסוקר את 20 השנים הראשונות של הלהקה בפירוט חסר תקדים. וילסון גם הוציא גרסה מעודכנת של הספר בהמשך.


Chaos in Motion
כאוס אין מושן
Chaos in Motion
2008
'כאוס אין מושן' (Chaos in Motion), סיבוב ההופעות לשנת 2007-2008 לקידום האלבום, החל בפסטיבל 'גודס אוף מטאל' (Gods of Metal) באיטליה, ב-3 ביוני 2007. הלהקה הופיעה גם בפסטיבלים Fields of Rock (הולנד), Download (בריטניה) ו- Hellfest (צרפת), יחד עם ענקי המטאל קורן, מגאדת', מסטודון וסלייר. הלהקה המשיכה לסיבוב הופעות צפון אמריקני שהחל ב-24 ביולי בסן דייגו שבקליפורניה והסתיים ב-26 באוגוסט בפילדלפיה, פנסילבניה.


ללהקה היו שתי להקות חימום: רדמפשיין ואינטו איטרניטי. ב-26 בספטמבר הלהקה חזרה לסיבוב הופעות באירופה בו הלהקה הפותחת הייתה סימפוני אקס. סיבוב זה נמשך עד ה-11 בנובמבר. ב-12 בינואר 2008 הלהקה חזרה להופיע עם סיבוב אסייתי, ולאחר-מכן בחודשים פברואר ומרץ הופיעה לראשונה במקומות חדשים: אוסטרליה והודו. הלהקה סגרה את סיבוב ההופעות עם חזרה לעוד מקום חדש: דרום-אמריקה בחודש מרץ.


Greatest Hit
גרייטסט היט
Greatest Hit
2008
ב-1 באפריל 2008, הוציאה אלבום אוסף כפול בשם 'הלהיט הגדול ביותר - ועוד 21 שירים אחרים ודי קולים', או כפי שהוא מכונה באנגלית, באריכות:
Greatest Hit, and 21 Other Pretty Cool Songs.
שם האוסף הוא בדיחה על המונח השגור 'הלהיטים הגדולים'. זאת, כיוון שהלהיט היחיד של דרים היה ונשאר "פול מי אנדר", שנכנס לתודעה בזכות טחינה אינסופית ב-MTV בתחילת שנות ה-90, כאמור.


לאחר הוצאת האוסף, פורטנוי אירגן את פסטיבל פרוגרסיב ניישן (Progressive Nation) בו הלהקה הופיעה במקומות שאף פעם לא הופיעה או שהרבה זמן לא הופיעה. זוהי הפעם הראשונה מאז ימי "אימג'ס" בו הלהקה מצטנעת ומנגנת במקומות קטנים . חלק מן ההופעות מ"כאוס אין מושן" הוסרטו והוקלטו על אלבום/סרט הופעה בעל אותו שם של סיבוב ההופעות שהיה פחות מוצלח מן אלבומי ההופעה האחרים.


Black Clouds & Silver Linings
בלאק קלאודס אנד סילבר ליינינגס
Black Clouds & Silver Linings
2009
ב-7 באוקטובר 2008, חזרה הלהקה להקליט אלבום חדש (העשירי במספר) באולפני אוואטר שוב בשיתוף פעולה עם נורת'פילד. האלבום יצא שנה לאחר מכן ב-23 ביוני 2009 תחת השם 'בלאק קלאודס אנד סילבר ליינינגס' (Black Clouds and Silver Linings). מייק פורטנוי תיאר את האלבום כך: "תארו אלבום של DT עם כל השירים הללו יחדיו: "A Change of Seasons", "Octavarium", "Learning to Live", "Pull Me Under", ו"The Glass Prison" מעטים הבינו את המסר. המעריצים כינו אותו בקיצור BCASL.


כל האלבום הזה (מלבד A Rite of Passage העוסק בתנועות הבונים החופשים) נכתב ע"י פטרוצ'י ופורטנוי בו הם מספרים על חוויות טרגיות ומפחידות שעברו בחייהם. פטרוצ'י כתב את A Nightmare to Remember (על תאונת דרכים שהיה מעורב בה כשהיה ילד), Wither (התהליך בו פטרוצ'י עובר בכתיבת השיר) ו The Count of Tuscany-(על מפגש אמיתי שהתרחש בטוסקנה). פורטנוי תרם אתThe Shattered Fortress (הפרק האחרון של סוויטת 12 השלבים סוף סוף!) ו The Best of Times-(מחווה לאביו שנפטר מסרטן בעת כתיבת האלבום).


'בלאק קלאודס' התקבל באהדה, לפחות מבחינה מסחרית. דוגמאות לכך הן הגעתו של האלבום למקום השישי במצעד הבילבורד ומכירתו ב-40,285 עותקים בשבוע הראשון ליציאתו.


הלהקה הוציאה לאור יחד עם האלבום הרגיל, גם בפורמט ויניל, וגם מארז הכולל את האלבום הרגיל, גרסאות כיסוי של הלהקה לריינבו, קווין, דיקסי דרגס, זברה, קינג קרימזון, איירון מיידן, וגרסה אינסטרומנטלית לאלבום.


בסיבוב ההופעות, ב-13 בפברואר הלהקה הכריזה על חזרתו של פסטיבל 'פרוגרסיב ניישן (Progressive Nation) 'ועל הלהקות החדשות שיקחו בו חלק: פיין אוף סלביישן (Pain of Salvation), בירדפיש (Beardfish) ו'זאפה מנגן זאפה' (Zappa Plays Zappa) . סיבוב הופעות של הפסטיבל התקיים בצפון אמריקה בין החודשים יולי ואוגוסט. בירדפיש ופיין אוף סלביישן לא יכלו לבסוף להופיע בשל בעיות פיננסיות עם הלייבל שלהן.


בתאריך זה הכריזה הלהקה גם על ההופעה הראשונה שלה בישראל, שהתקיימה ב-16 ביוני 2009. באחד מקטעי הסיום של המופע ניגנה הלהקה, כקטע מעבר אינסטרומנטלי מיוחד, את השיר "הבה נגילה" כמחווה מיוחדת לקהל הישראלי האוהב.


דרים ניגנה יחד עם איירון מיידן בסיבוב ההופעות באמריקה וקנדה.


לאחר תום הפסטיבל וסיבוב ההופעות, הקליטה הלהקה את הקטע האינסטרומנטלי Raw Dog בשביל משחק הוידאו God of War III למיני אלבום God of War: Blood & Metal. זו הייתה ההקלטה האחרונה של הלהקה עם פורטנוי. במהלך ראיון עם לאברי ב-2010, הוא הודיע שהלהקה תיכנס לאולפן ההקלטות להקלטת אלבום אולפן חדש (ה-11 במספר) גם פורטנוי סיפר על כך. אך פתאום הגיעה המכה. ב-8 בספטמבר, 2010, פורטנוי הודיע שהוא עוזב את דרים ת'יאטר לאחר 25 שנה של עבודה מלאת חוויות עם הלהקה.


מייק פורטנוי עוזב
מייק פורטנוי עוזב

מייק פורטנוי עוזב את דרים ת'יאטר

במכתב הפרידה שלו, כתב פורטנוי כך:

"אני הולך לכתוב משהו שאף פעם לא חשבתי שאכתוב: אחרי 24 שנים, החלטתי לעזוב את דרים ת'יאטר...הלהקה שייסדתי, הובלתי ובאמת אהבתי במשך רבע מאה.


להרבה אנשים זה יבוא בתור הלם מוחלט, וחלקם גם לא יבינו, אבל בבקשה תאמינו לי שזו לא היתה החלטה פזיזה...זה משהו שנאבקתי איתו במשך השנה האחרונה.


אחרי שהיו לי חוויות מדהימות בנגינה עם הלהקות הייל (Hail), טרנסאטלנטיק (Transatlantic) ואוונג'ד סבנפולד (Avenged Sevenfold) בשנה האחרונה, הגעתי בצער רב למסקנה, שלאחרונה היה לי יותר כיף, ונהניתי מיחסים אישיים טובים יותר עם הפרויקטים האלו, מאשר היו לי בתקופה האחרונה בדרים ת'יאטר...


בבקשה אל תבינו אותי לא נכון: אני אוהב את חברי דרים ת'יאטר מאוד, ויש לנו היסטוריה ארוכה, חברות וקשר עמוק מאוד...אבל אני פשוט חושב שאנחנו ממש צריכים הפסקה קטנה...


דרים ת'יאטר תמיד היתה ה'בייבי' שלי...ואני טיפחתי את הבייבי בכל יום ובכל רגע בחיים שלי מאז 1985...עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה...אף פעם לא לקחתי הפסקה מהאחריות הבלתי-פוסקת של הלהקה (אפילו בתקופות שהלהקה לא עבדה, בהפסקות בין מחזורי פעילות)...עבדתי שעות נוספות והרבה מעבר למה שנדרש ממני, ויותר ממה שרוב האנשים השפויים יעשו בשביל להקה...


אבל הגעתי למסקנה שמכונת DT מתחילה לשרוף אותי...ואני ממש הייתי צריך הפסקה מהלהקה כדי להציל את היחסים שלי עם שאר החברים בלהקה, וכדי לשמור את רוח DT רעבה ומלאת השראה.


היינו במחזור בלתי-פוסק של כתיבה, הקלטות והופעות במשך כמעט 20 שנה, שבמהלכן לקחתי חלק בכל היבט אפשרי, בלי לקחת הפסקה. למרות שפרידות קצרות של כמה חודשים אחד מהשני היו בהחלט חיוניות ומועילות, אני באמת קיוויתי שהלהקה תוכל פשוט להסכים איתי ולקחת הפסקה, כדי לטעון את הסוללות שלנו וכדי 'להציל אותי מעצמנו'...


למרבה הצער, לאחר שדיברתי על כך עם שאר חברי הלהקה, הם החליטו שהם לא שותפים להרגשה שלי, ובחרו להמשיך בלעדיי במקום לקחת אוויר...אפילו הצעתי לעבוד קצת במהלך 2011, בניגוד לכוונות הראשוניות שלי, אבל זה לא עבד.


למרות שזה באמת כואב לי אפילו לחשוב על דרים ת'יאטר בלי מייק פורטנוי (לעזאזל, אבא שלי נתן את השם ללהקה!), אני לא רוצה לעמוד בדרכם...אז החלטתי להקריב את עצמי ופשוט לעזוב את הלהקה, בשביל לא לעצור אותם בניגוד לרצונם...


באופן מוזר, קראתי עכשיו ראיון שנתתי לאחרונה, שבו נשאלתי על העתיד של דרים ת'יאטר, ובו דיברתי על "תמיד ללכת עם הלב ולהיות נאמן לעצמך"...עצוב לי לומר שברגע זה, הלב שלי הוא לא עם דרים ת'יאטר...ואני רק אצא ידי-חובה, ובהחלט לא אהיה נאמן לעצמי אם אישאר רק בשביל ההתחייבות, ובלי לקחת את ההפסקה שאני חושב שאני זקוק לה.


אני מאחל לחבר'ה בלהקה את הטוב ביותר, ומקווה שהמוסיקה והמורשת שיצרנו ביחד תמשיך לגרום אושר למעריצים בדורות הבאים...אני גאה בכל אלבום שעשינו, בכל שיר שכתבנו ובכל הופעה שניגנו...


אני מתנצל בפני כל המעריצים המאוכזבים של דרים ת'יאטר ברחבי העולם..אני באמת ניסיתי להציל את המצב ולגרום לזה לעבוד...אני באמת רק רציתי הפסקה (לא פרידה)...אבל אי אפשר לכפות אושר, הוא צריך לבוא מבפנים...


מעריצי דרים ת'יאטר, אתם הכי טובים בעולם, וכפי שכולכם יודעים, תמיד קרעתי את התחת בשבילכם חבר'ה. אני מקווה שתישארו איתי במסע המוסיקלי העתידי שלי, לא משנה לאן הוא יוביל אותי...(וכפי שאתם מכירים את מוסר העבודה שלי, בהחלט לא יהיה מחסור בפרויקטים שלי!).


בעצב רב...
המנהיג-לשעבר והמתופף שאינו יודע פחד מהו,
מייק פורטנוי."


לאחר שהלהקה עיכלה את הבשורה, גם היא הוציאה הודעה מסודרת:
"מעמדו של מייק פורטנוי בלהקה היה חשוב לנו מאוד מבחינה מקצועית, מוסיקלית ואישית לאורך השנים. אין ספק: מייק היה כוח מניע מרכזי בלהקה הזאת.


למרות שזה נכון שמייק בוחר ללכת לפרויקטים ואתגרים אחרים, אנחנו יכולים להבטיח שדרים ת'יאטר תמשיך לנוע קדימה באותה אינטנסיביות -- ובאותה מסורת מוסיקלית -- שאתם עזרתם להפוך להצלחה, ושבאמת מספקת אותנו.


אנא תייקו את הפרק הזה בתור 'עננים שחורים עם מסגרת כסף'. כמתוכנן, אנחנו מתחילים להקליט את האלבום החדש בינואר 2011, ואחרי נפתח במסע הופעות עולמי. 'הרוח ממשיכה הלאה'.


כולנו בדרים ת'יאטר מאחלים מקרב-לב למייק הצלחה במסע המוסיקלי שלו. היתה לנו קריירה ארוכה ומשמעותית ביחד. זוהי תקוותנו האמיתית שהוא ימצא את מה שהוא מחפש, ושהוא ישיג את האושר שמגיע לו. הוא יחסר לכולנו".



מייק מנג'יני
מייק מנג'יני
מחליפו של מייק פורטנוי
לאחר עזיבתו של פורטנוי, החלה הלהקה לחפש מתופף חדש. הלהקה בחרה שבעה מתופפים שמתוכם רק אחד יצורף ללהקה. על אף שהמתופף החדש נבחר כבר באוקטובר 2010, הלהקה שמרה על זהותו בסוד עד לאפריל 2011. בחודש זה הלהקה פרסמה סרט דוקומנטרי בן שלושה חלקים בשם "The Spirit Carries On" על תהליך האודישנים של בחירת המתופף. ב-29 באפריל פרסמה הלהקה את החלק השלישי והאחרון של הסרט ב ,YouTube ובו הכריזו שהמתופף החדש הוא מייק מנג'יני.


המתופף מייקל מנג'יני, יליד 1963 ממסצ'וסטס, מוזיקאי מוכשר שכבר עבד עם לאברי באלבומי הסולו שלו, ובלהקות ואמנים ידועים אחרים כגון סטיב ואי. מייק שימש כמרצה בכיר בברקלי כן כן אותה ברקלי בה הכל התחיל עם דרים ת'יאטר. מייק עזב את הוראתו בתור מורה לטובת הלהקה. לאחר שמייק עבר את המתופפים וירג'יל דונאטי (אוסטרליה), מרקו מינרמאן (גרמניה), תומאס לאנג (גרמניה), פיטר וילדואר (שוודיה), אקווילס פריסטר (ברזיל), דרק רודי (ארה''ב), הודיעה הלהקה לאחר חיפוש של 4 חודשים, הוכרז מייק מנג'יני כמתופף החדש.


A Dramatic Turn of Events
תפנית דרמטית
A Dramatic Turn of Events
2011
ב3 בינואר, 2011, דרים חזרה לאולפן בגלן קוב אחרי 8 שנים שלא נכנסה מאז Train of Thought. הפעם על עמדת האלבום יצא לאור ב-12 בספטמבר, 2011 תחת השם היומרני 'תפנית דרמטית' (A Dramatic Turn of Events). האלבום הגיע למקום ראשון בכמה מדינות ולמקום שמיני בבילבורד. למרות כל המיקומים המכובדים הללו, האלבום קיבל ביקורות מעורבות ושונות שהשאירו את האלבום שנוי במחלוקת. המעריצים קיצרו את שמו ל-ADTOE.


ב-2012, קרה הבלתי ייאמן. לראשונה בתולדותיה של הלהקה, היא היתה מועמדת לפרס ה'גראמי' על "ביצוע הרוק/מטאל הטוב ביותר" עם השיר "On the Backs of Angels" - אך הפסידה את הפרס לטובת השיר 'ווייט לימו' של ה'פו פייטרז'.


סיבוב ההופעות לקידום האלבום החל ב-4 ביולי של אותה שנה ברומא, איטליה. בסיבוב זה, הגיעה הלהקה בפעם השנייה לישראל (19 יולי 2011) כפי שפורטנוי הבטיח: דרים לא ייתנו למעריצים בישראל החמה לחכות הרבה זמן שוב. אבל הפעם, פורטנוי לא היה, מנג'יני הגיע לכאן בפעם הראשונה.


אך ההפתעות בארץ לא נגמרו. ב-25 באוקטובר של אותה שנה, פורטנוי הופיע שוב בישראל הפעם ללא דרים אך יחד עם קלידנה לשעבר, דרק שריניאן משנות התשעים. יחד איתם הופיעו הגיטריסט טוני מאקפליין והבסיסט בילי שיהאן. הרכב זה ביצע פיוז'ן אינסטרומנטלי בלבד ללא איזכור לדרים.


חזרה לדרים. ביולי 2012, מגזין הרולינג סטון פירסם כי Scenes from a Memory הגיע למקום הראשון ברשימת "10 אלבומי הפרוג הטובים ביותר" כשהוא מביס קלאסיקות כגון 2112 (ראש) ו-Close to the Edge (יס).


בדצמבר של אותה שנה, דרים חידשה את החוזה שלה עם רואדראנר לאחר קידומי המכירות האגרסיביים הרבם שעשתה כדי להחזיק את הלהקה בתודעה. ב-2013, הודיעה הלהקה כי בכוונתה להוציא אלבום אולפן חדש 12 במספר.


ב-9 באפריל 2013, הלהקה גם זכתה במקום הראשון עם האלבום Images and Words במצעד March Metal Madness של Loudwire בתואר אלבום המטאל הטוב ביותר לאחר שניצח אלבומים של ענקיות מטאל כגון Dio, AC/DC, Judas Priest, Megadeath ולבסוף גם את Master of Puppets של מטאליקה כאשר זכות ההצבעה ניתנה לקהל המעריצים.


ב-2013, זכינו לקבל שוב בתל אביב את מייק פורטנוי, הפעם יחד עם חברו ניל מורס, מנהיג להקת ספוק'ס בירד (Spock's Beard) ושותפו בלהקת טרנסאטלנטיק (Transatlantic). הם הופיעו יחד במועדון בארבי תל אביב, ב-25/9/13.


Dream Theater - Dream Theater
דרים ת'יאטר
Dream Theater
2013
אלבומה ה-12 של דרים ת'יאטר יצא לאור ב-23 בספטמבר, 2013. שם האלבום הוא כשם הלהקה. כבר בשבוע הראשון ליציאתו נמכר ב-34,000 עותקים; האלבום גם הגיע למקום ה-7 בבילבורד ולמקום ראשון בכמה מדינות. הביקורות היו מעורבות - בקהילה הפרוגרסיבית לא נרשמה התלהבות, אבל מחוצה לה - המעריצים התלהבו כמעט כרגיל.


גם המועמדות השנייה של דרים ת'יאטר לפרס ה'גראמי' הסתיימה באכזבה - השיר 'אנמי אינסייד' היה מועמד לגראמי של 2014 אך הפסיד לשיר 'גוד איז דד?' של להקת בלאק סאבאת'.


אלבום ההופעה השישי של הלהקה 'לייב אט דה לונה פארק' (Live at the Luna Park), יצא לאור ב-5 בנובמבר, 2013. באלבום זה שיצא גם על גבי סרט הציג שתי הופעות בארגנטינה בסיבוב ההופעות של A Dramatic Turn of Events.


ב-15 בינואר, 2014, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות לקידום האלבום ה-12. באוקטובר הוציאה את 'לשבור את הקיר הרביעי' (Breaking the Fourth Wall), מארז בלו-ריי מהופעה מיוחדת בבית האופרה של בוסטון. בהופעה זו הצטרפה אליהם תזמורת מכללת ברקלי (בה למדו חלק מחברי הלהקה), סוג של סגירת מעגל מרגשת.


בפברואר 2015 נכנסה הלהקה שוב לאולפן, להקלטות האלבום ה-13. בינתיים נתנה דרים ת'יאטר כמה הופעות בקיץ 2015, באירופה.


דרים ת'יאטר - דה אסטונישינג - אלבום 2016
דה אסטונישינג
2016
"דה אסטונישינג" (The Astonishing), דיסק כפול באורך כולל של שעתיים ו-20 דקות, הוא האלבום ה-13 של הלהקה, שיוצא לאור ב-29 בינואר 2016. המערכה הראשונה כוללת 20 רצועות, רובן קצרות למדי. המערכה השנייה מכילה 14 שירים, גם הם קצרים ברובם, כאשר הקטע 'אסטונישינג' מסיים את היצירה. העלילה: קבוצת מורדים נלחמת באימפריה תוקפנית, כאשר נושא חופש הביטוי והזכות לעשות מוסיקה מהדהדים קצת את היצירה 2112 של להקת ראש.


המופע החדש הוא למעשה אופרת-רוק בת שעתיים, שבה יבוצע האלבום החדש בשלמותו. דרים תצא לסיבוב הופעות בינלאומי שיחל ב-18 בפברואר 2016 במועדון 'פלאדיום' בלונדון, ומשם לשאר אירופה עד 23 במרץ. ב-14 באפריל תעבור דרים לאמריקה - הסיבוב יחל בקנדה ויסתיים ככל הנראה ב-11 במאי. למרבה הצער, עדיין לא ידוע לנו על הופעה ישראלית כלשהי של דרים ת'יאטר, או הופעה כלשהי באיזור המזרח התיכון (למשל, טורקיה).


מצבה של דרים ת'יאטר, למרות עליות ומורדות, נותר טוב ויציב. היא שימרה את מעמדה כהרכב הפרוג מטאל המפורסם בעולם. לאחר שינויים פרסונליים, משברים לאורך השנים, תהפוכות ומכשולים אותם עברה כיום, היא ממשיכה להקליט ולהופיע מול קהל גלובלי גדול ונאמן ברובו. נראה כי היא תמשיך לעשות רעש עוד הרבה זמן, ואנחנו - היינו כחולמים.


תם ולא נשלם...


כתבו ומעדכנים: ליעד עיני ואורי ברייטמן; עדכון אחרון: ינואר 2016




התגובות שלכם על הביוגרפיה של DT

***






אודות האתר / הספר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il