להקת דה נייס
חברי הלהקה
- קית' אמרסון (קלידים)
-
לי ג'קסון (שירה, בס, גיטרה)
-
דיויד או'ליסט (גיטרה, חליל-צד, חצוצרה, שירה)
-
בריאן דיוידסון (תופים)
"דה נייס" הייתה אחת הלהקות החשובות ביותר בהתפתחות הרוק המתקדם בסוף שנות ה־60. הלהקה שילבה באופן חדשני בין רוק, ג'אז ומוזיקה קלאסית, והייתה בין הראשונות בהיסטוריה שהציגו יצירות ארוכות ומורכבות בהשראת מלחינים קלאסיים. בזכות ניסיונותיה המוזיקליים הנועזים, היא נחשבת לאחת מאבני היסוד שעליהן נבנה ז'אנר הפרוגרסיב רוק הבריטי.
הלהקה הוקמה בלונדון בשנת 1967 על ידי הקלידן הצעיר והוירטואוזי-להחריד
קית' אמרסון (Keith Emerson), שהתפרסם לאחר מכן בשלישיית
אמרסון לייק ופאלמר. אליו חברו הבסיסט והזמר לי ג'קסון (Lee Jackson), הגיטריסט דיויד או'ליסט (David O'List) והמתופף בריאן דיוידסון (Brian Davison). בתחילה שימשו כלהקת הליווי של הזמרת האפרו-אמריקנית פי-פי ארנולד (P. P. Arnold), אך מהר מאוד הפכו להרכב עצמאי. לאחר עזיבתו של או'ליסט, המשיכה הלהקה בתור שלישייה. בשנת 1970 החליט כוכב ההרכב, אמרסון, לפרוש ולהקים אי-אל-פי (ELP), מה שהוביל למעשה להתפרקות הלהקה.
שתיים מן היצירות המזוהות ביותר עם המורשת המוסיקלית של "דה נייס" הן
'רונדו' (Rondo) ו'
אמריקה' (America). הראשונה היא עיבוד רוקי פרוע ורועש ליצירת הגאז' המעודנת של דייב ברובק, "בלו רונדו אל לה טורק" שהוקלטה ב-1959 במקור, וזכתה לגרסה בומבסית של "דה נייס" על הבמות ב-1967 והוקלטה ב-1968. השנייה מבוססת על שיר מפורסם מתוך המחזה "סיפור הפרברים" (ווסט סייד סטורי) שכתב המלחין הניו-יורקי לאונרד ברנשטיין. העיבוד הפרוגי של 'אמריקה' בוצע בתור שיר מחאה בוטה נגד המעורבות של ארה"ב במלחמת ויאטנם, וזכתה לתגובות קיצוניות מהקהל (תלוי איפה בוצעה), בעיקר אחרי שיצאה בתור סינגל ביולי 1968.
בין אלבומיה החשובים ביותר של "דה נייס" נמנים:
- מחשבותיו של אמרליסט דאבג'ק (The Thoughts of Emerlist Davjack משנת 1967 - אלבום הבכורה, שנחשב לאחד מאלבומי הפרוג המוקדמים ביותר בהיסטוריה;
- ארס לונגה ויטה ברביס (האמנות ארוכה, החיים קצרים) (Ars Longa Vita Brevis) משנת 1968, הכולל סוויטה ארוכה שהשפיעה באופן מובהק על הפרוג המוקדם באנגליה
- נייס (Nice) משנת 1969, שהגיע למקום השלישי במצעד הבריטי.
- פייב ברידג'ס (Five Bridges), אלבום הופעה חיה עם תזמורת מ-1970 המוקדש לעיר ניוקאסל וחמשת הגשרים שלה. מייצג את שיא השאפתנות האמנותית של הלהקה, בזכות השילוב הרחב בין תזמורת סימפונית לרוק מתקדם.
Thoughts of Emerlist Davjack |
Ars Longa Vita Brevis |
Nice |
