נפטר ריצ'רד רייט (Richard Wright)

קלידן פינק פלויד מת מסרטן בגיל 65, ומנע סופית את איחוד הלהקה

פורסם: 15/9/08; עודכן: 22/9/09

ריצ'רד רייט
1943-2008 ריצ'רד (ריק) רייט היה אחד ממייסדי להקת פינק פלויד, בלונדון של 1965. הוא השתתף בכל הופעותיה של הלהקה, וכמעט בכל אלבומיה. מלבד ריב מתוקשר עם רוג'ר ווטרס בסוף שנות השבעים ועד תחילת שנות השמונים, ליווה ריק רייט את פינק פלויד מלידתה ועד התפרקותה. הפעם האחרונה שבה עלה רייט על במה היתה ב-10 במאי 2007, במופע לזכרו של סיד בארט שנערך בלונדון.


מותו המפתיע של רייט ב-15 בספטמבר 2008 סתם את הגולל על סיכויי האיחוד של להקת פינק פלויד לנצח. שנתיים לאחר מותו הטראגי של בארט בגיל 60, נראה שחברי פינק פלויד הולכים ומתמעטים בקצב מפחיד.

דיויד גילמור הספיד את עמיתו הוותיק:

"אף אחד לא יכול להחליף את ריצ'רד רייט. הוא היה השותף המוסיקלי שלי, וחבר שלי. מרוב ויכוחים על מי היה פינק פלויד, תרומתו האדירה של ריק נשכחה לעתים קרובות. הוא היה אדם עדין, צנוע ואהב את פרטיותו - אבל קולו ונגינתו היו מרכיבים חיוניים ומלאי-קסם בצליל המזוהה עם פינק פלויד".

"אף פעם לא ניגנתי עם מישהו שדמה לו. השילוב בין קולותינו והטלפתיה המוסיקלית בינינו הגיעה לפריחה הראשונה שלה ב-1971 ביצירה Echoes. לדעתי, כל הרגעים הגדולים ביותר של פינק פלויד אירעו כאשר הוא היה בזרימה מלאה. אחרי הכל, בלעדי יצירות כמו "אס אנד ת'ם" או "גרייט גיג אין דה סקיי" שאת שתיהן כתב, איך היה נראה "דארק סייד אוף דה מון"? בלי המגע השקט שלו, האלבום "וויש יו וור היר" לא היה עובד".

"בשלב מאוחר יותר, ועקב מגוון סיבות, הוא איבד את דרכו לתקופה מסוימת. אבל בתחילת שנות התשעים, בתקופת "דיויז'ן בל", חזרו אליו החיוניות, הניצוץ וחוש ההומור. תגובת הקהל אליו בסיבוב ההופעות שלי איתו ב-2006 היתה מרוממת-רוח להפליא. זוהי הוכחה נוספת לצניעותו הרבה, שכל תשואות הקהל הארוכות כלפיו הפתיעו אותו, למרות שלא היו הפתעה עבורנו".

"כמו ריק, לא קל לי לבטא את רגשותיי במילים, אבל אני אהבתי אותו ואני אתגעגע אליו מאוד".

ההספד המפורט של גילמור לא מבטא הפתעה ממותו של רייט. סביר להניח כי גילמור עודכן על התפתחות מחלתו הקשה של רייט (סרטן מסוג בלתי ידוע), וידע שימיו ספורים. לכן גם התכונן למצב שבו ייאלץ להיפרד מידידו הטוב, והכין את ההספד מראש.

גם רוג'ר ווטרס הספיד את רייט:

"הייתי עצוב מאוד כששמעתי על מותו בטרם-עת של ריק. ידעתי שהוא חולה, אבל הסוף הגיע בפתאומיות ויצר הלם. תנחומיי הולכים למשפחתו, בעיקר לבניו ג'יימי וגאלה, ואמם ג'ולייט, שאותה הכרתי היטב בתחילת הדרך, והערכתי אותה מאוד".

"באשר לאיש ועבודתו, קשה להפריז בחשיבות הקול המוסיקלי שלו בפינק פלויד של שנות השישים והשבעים. הקולות והמודולציות הג'אזיות והמסקרנות שלו, שכל-כך ידועות ומוכרות לנו דרך שירים כמו "אס אנד ת'ם" ו"גרייט גיג אין דה סקיי", ושנתנו ליצירות הללו את האנושיות והמלכותיות שלהן, היו קיימות תמיד בכל העבודה המשותפת שעשינו ארבעתנו באותם ימים. היכולת של ריק לזהות התקדמות הרמונית היתה הבסיס שלנו".

"אני אסיר-תודה על ההזדמנות שנתנה לי ההופעה של לייב-8 להיפגש איתו, עם דיויד ועם ניק בפעם האחרונה. הלוואי שהיו עוד הזדמנויות כאלה".

ניק מייסון, המתופף של פינק פלויד, אמר בראיון ל"אינטרטיינמנט וויקלי":

"פינק פלויד לא היתה יכולה להיות פינק פלויד אם לא היה לנו את ריק. אני חושב שיש תחושה כזאת עכשיו, במיוחד אחרי הקרבות בין רוג'ר ובין דיויד על תרומתם ללהקה, שאולי ריק נדחק לשוליים. הסאונד של פינק פלויד הוא יותר מהגיטרה, הבס והתופים. ריק היה הצליל שחיבר את הכל".

"הוא ללא ספק היה הבחור הכי שקט בלהקה. אני חושב שהיה הכי קשה להכיר אותו, בהשוואה לכולנו. אבל אני חושב שאחרי 40 שנה ביחד, הרגשנו שהכרנו אותו די טוב. פגשתי אותו ב-1962 כשלמדנו אדריכלות ביחד. הוא נראה כמו אדריכל, אבל לא התעניין בזה. תוך כמה חודשים הוא הלך למכללת מוסיקה, שזה בדיוק המקום שבו הוא היה צריך להיות מלכתחילה".

ריק רייט (Rick Wright, כך כינו אותו בתעשיית המוזיקה), קלידן ג'אז בהכשרתו, אחראי לצד הסימפוני והקלאסי של פינק פלויד. רייט העשיר את השפה ההרמונית והמלודית של פינק פלויד, וסייע לה להעפיל אל הפיסגה. עבודת הקלידים המורכבת שלו על אורגן ההאמונד, הסינתיסייזרים והאפקטים השונים, איזנה את עבודת הגיטרה והאפקטים של דיויד גילמור, ידידו הוותיק. רייט היה ונשאר בחור ביישן, נחבא אל הכלים ובריטי מאוד בהתנהגותו. הוא הוציא שני אלבומי סולו, הטוב מבין השניים הוא "ברוקן צ'יינה" (Broken China) משנת 1996. רייט מעולם לא זכה למעמד של כוכב פופ, ונהג להתרחק מאור הזרקורים. גם משפחתו של רייט ביקשה לשמור על פרטיותה בימי האבל, ולא להיחשף.


התקופה הקשה של רייט החלה באמצע שנות השבעים, כאשר החל להתמכר לקוקאין. הוא רכש יאכטה והתבודד מרוב חבריו. בהדרגה איבד חלק מיכולתו לנגן ועבוד, ובדרך גם איבד את בטחונו העצמי. המסע הארוך חזרה מעולם הסמים היה קשה ומפרך. רייט השתמש בליריקה של אנתוני מור כדי לתאר את מה שעבר בשיר "וורינג דה אינסייד אאוט" (Wearing the Inside Out)משנת 1994. רייט התגרש פעמיים, וסבל מעימות קשה עם רוג'ר ווטרס במהלך העבודה על "החומה", שהוביל לפיטוריו מן הלהקה לאחר אלבום זה. גילמור גייס אותו בחזרה ללהקה במחצית השנייה של שנות השמונים, הפעם ללא ווטרס ברקע.


רייט היה שותף לאיחוד הקצרצר של פינק פלויד במהלך מופע לייב-8 ביולי 2005. הוא רצה שהלהקה תמשיך להופיע יחד, וזאת למרות מערכת היחסים העכורה בינו ובין רוג'ר ווטרס, המנהיג לשעבר. הוא אף אמר, בהומור האופייני לו, כי הוא מקווה שהלהקה תמשיך להופיע גם כאשר חבריה יעלו על הבמה עם כסאות גלגלים. הוא הספיק להשתתף באלבום הסולו המצליח של גילמור מ-2006 (On an Island) ולהופיע עם גילמור גם בסיבוב של 2006, שתועד היטב בשני סרטי דיוידי מפוארים, עד שירד מן הבמה סופית.


תרומתו האדירה של ריק רייט למוסיקה של פינק פלויד, במיוחד בתקופה הקריטית שלה (1967-1975), תישאר זכורה זמן רב אחרי מותו. היעלמותו השקטה של רייט מעולם המוסיקה תסייע למעריצי פינק פלויד להניח את הלהקה בעבר, ולוותר סופית על חלום האיחוד.