לא קל להפיק אופרת רוק בישראל, במיוחד אם מדובר באלבום הבכורה שלך. את הלקח האכזרי הזה עשויים ללמוד כל חברי להקת 'מלאכת'. הם עבדו קשה על הקלטת פרוייקט שאפתני במיוחד שאורכו למעלה משעה, ושמנסה לגעת במגוון רחב של ז'אנרים מוסיקליים שונים (ביניהם גם רוק מתקדם קלאסי ופרוג-מטאל), תוך התמודדות עם מבנה אופראי-תיאטרלי. התוצאה הסופית ראויה להערכה, אך היא איננה מוצלחת בגלל סיבה אחת פשוטה: הקונספט, דהיינו הרעיון הכללי, מטושטש מדי.

 

אפשר למנות על שתי ידיים את אופרות הרוק שהצליחו באמת. להקת "דה הו" (The Who) עבדה קשה על פיתוח הפורמט עד שהצליחה להנפיק את 'טומי'. רק הכישרון המשותף של טים רייס ואנדרו לויד וובר גרם ל"ישו כוכב עליון" להמריא כמטאור. פינק פלויד היתה להקה עשירה ומנוסה כשהוציאה תחת ידה את 'החומה'. ואפילו להקת ג'נסיס הגדולה התקשתה להתמודד עם המסגרת התיאטרלית באלבום "הכבשה נחה על ברודוויי".

 

אופרת הרוק הישראלית "מאמי" היא, ככל הנראה, הדוגמה המקומית היחידה שראויה לאיזכור - והיא הופקה על ידי שורה ארוכה של אמנים ותיקים בשיתוף שחקנים ואנשי תיאטרון בעלי מיומנות מוכחת. "סינס" של דרים ת'יאטר, אופרת-רוק כמעט מושלמת, הוקלטה רק לאחר שהלהקה צברה יותר מעשר שנות נסיון בתעשיית המוסיקה המהוקצעת של מנהטן ובסיבובי הופעות מייגעים. כל זה בא לומר ש'מלאכת' לקחו על עצמם מעמסה כבדה ביותר, שרבים וטובים התחמקו ממנה.

 

מבחינה מוסיקלית טהורה, "בין לבין" הוא אלבום בכלל לא רע, אם כי הוא לא יכול להתמודד מול הליגה הבינלאומית של הרוק המתקדם כיום. למרות שקל להבחין בהשפעות מקומיות ועולמיות (פינק פלויד, היהודים, דרים ת'יאטר, סימפוני אקס, אורפנד לנד), רוב הקטעים האינסטרומנטליים עובדים יפה. ההפקה המוסיקלית מפתיעה לטובה, הסאונד ברמה גבוהה ביותר, וכל הנגנים (במיוחד הקלידן שני ברונר והגיטריסט נעם הראל) ראויים למחמאות. אך כאשר מדובר באלבום קונספט או אופרת-רוק, אי אפשר להתבסס אך ורק על הלחנים והעיבודים. וכאן נחשפת הבעיה המרכזית של האלבום, שפוגעת בו אנושות כיצירה אחידה.

 

הבעיה המרכזית של "בין לבין" היא הקונספט - על מה האלבום? על מה שר הזמר יניב בן-פנחס? למה התכוון המשורר בשיריו? התשובה כלל לא ברורה. הליריקה המבולבלת מדברת על לבטים קיומיים, התחבטויות כלל-אנושיות והרבה דיבורים באוויר, אבל לא ברור מי נגד מי. הליריקה הפשטנית של 'מלאכת' מזכירה את זאת של להקת 'היהודים', שעוסקת באופן אובססיבי בנושאי אמונה וייאוש קיומי. גם טכניקת השירה של בן-פנחס מזכירה באופן חשוד את תום פטרובר, הסולן של "היהודים". אפילו המבטא האמריקני-מדי של בן-פנחס, כמו זה של פטרובר, פוגע בהבנת המילים ונשמע רוב הזמן מלאכותי ובלתי-אמין, שלא לומר מרתיע. חבל שאין ל'מלאכת' זמרת דרמטית כמו אורית שחף לחפות על הבעיה המהותית הזאת.

 

עצוב שחברי 'מלאכת' לא השגיחו כראוי על הקונספט הכללי ועל בהירותו - כאן טמונה מפלתם. כמעט בלתי אפשרי להתחבר לאלבום, הנסיון להבין על מה מדובר פשוט מתסכל. הלחנים הטובים-ברובם, העיבודים התזמורתיים (חליל צד, כינורות, ויולה, צ'לו וקולות), הסולואים המרהיבים והדואטים לקלידים וגיטרה אינם מספיקים כדי להפוך את האלבום למוצדק מבחינה אמנותית. כאשר מדובר בפרוייקט כל כך מורכב ותובעני, היה כדאי לעשות כמה "בדיקות מוקדמות" לפני ששופכים זמן וכסף כמו מים.

 

ועדיין, "בין לבין" מכיל בתוכו כמה רגעים מלודיים יפים ונסיון מכובד להפגין שליטה בתת-ז'אנרים רבים בעולם הרוק: פרוג-מטאל, פרוג-רוק מסורתי, ספייס-רוק, אתנו-מטאל בהשראת "אורפנד לנד", רוקנרול קצבי, קצת טכנו-מטאל ועוד. חשוב לציין, למרות הפגמים הליריים והקונספטואלים, שההפקה המוסיקלית נשמעת מקצועית לחלוטין, ומעידה על תקציב רציני ועל גיבוי טכני נכון. לכאורה הכל היה יכול לעבוד נהדר, אילולא הליריקה הבעייתית והקונספט המטושטש. נותר רק לקוות שבמקום להתאכזב, חברי הלהקה יפיקו לקחים ויתעלו על עצמם באלבום הבא.

 

לסיכום, אלבום הבכורה של "מלאכת" מפגין הפקה מוסיקלית ברמה גבוהה ביותר, מוסיקאים עם יכולת וירטואוזית ומיומנות טכנית, לחנים סבירים ועיבודים מוצלחים - אך לא מגשים את עצמו ברמת הקונספט, הליריקה והשירה. השבחים על ההתמודדות עם הז'אנר הפרוגרסיבי מגיעים לכל המוסיקאים (ברונר, הראל, רונן), אבל ראוי היה להשגיח על הכתיבה והמבנה הכללי. יש באלבום הרבה רגעים יפים, אבל הוא לא עובר היטב כיצירה אמנותית שמנסה לתקשר עם בני-אדם חיים ונושמים. אולי בפעם הבאה המצב יהיה שונה.

הציון: 7/10