רק מעטים מחובבי ג'נסיס, שרכשו את 'דיוק' ואהבו אותו, ידעו כי
האלבום היה אמור להיות מחולק לשניים: 'סוויטת דיוק' נכתבה במשותף על ידי השלושה והיתה אמורה להתפרש על פני צד שלם, קצת כמו סאפר'ס רדי מהאלבום פוקסטרוט. הרצועות שתוכננו לאפוס זה היו 'ביהיינד דה ליינס', 'דאצ'ס', 'גייד ווקל', 'טרן איט און אגן', 'דיוק'ס טראוולס' ו'דיוק'ס אנד'. במהלך הפקת האלבום הוחלט לוותר על קונספט הרצועה הארוכה, כנראה מסיבות מסחריות-שיווקיות. כך התפרקה הסוויטה השאפתנית לרצועות בודדות, נגיסי-רוק נוחים לעיכול, שידור וניגון. שאר הקטעים באלבום הם למעשה יצירות פרטיות של כל אחד מהשלושה, לאחר שהוסכם בין טוני, מייק ופיל שכל אחד תורם שני שירים ל'דיוק'.
אחת מתופעות הלוואי של השינוי המבני שחל באלבום היא הנוכחות המפתיעה של
שני קטעים אינסטרומנטליים בסופו של האלבום: טיולי הדוכס וסופו של הדוכס (Duke's Travels, Duke's End). בסיבוב ההופעות של 1980 ניגנה ג'נסיס את 'סוויטת דיוק' המלאה, על ששת קטעיה, לפי הסדר הנכון. אך עם השנים גילו חברי הלהקה ששני הקטעים הללו, לאחר ניתוקם מן האפוס המחייב, נוחים מאוד לסיומי הופעות, ממש כפי ש'לוס אנדוס' שימש כ'גראנד-פינאלה' אפקטיבי ביותר.
בשני הקטעים המסיימים הללו נפרדה ג'נסיס הכל-כך-בריטית של טוני באנקס ומייקל ראת'רפורד משנות השבעים. היא בחרה להיכנס ל
עשור חדש שכולו עמד בסימן קולו, נוכחותו וכתיבתו הפרו-אמריקנית הלוהטת של
פיל קולינס, הכוכב הענק שהעריץ את אמני הלייבל 'טאמלה מוטאון' מהעיר דטרויט, מישיגן. הנערים האידיאליסטיים עם השיער הארוך מהעשור הקודם גילו שהגיע הזמן להתפרנס כהלכה, לגדל ילדים מתבגרים ולממן הסכמי גירושין.
מבחינה מוסיקלית, 'דיוק' מאופיין בירידת מעמדן של הגיטרות החשמליות בתוך המיקס. מייק כמעט ולא מורגש ברוב דקותיו של 'דיוק'. טוני באנקס התמקד כמעט לגמרי בפסנתר חשמלי מסוג ימאהה סי-פי שמונים (Yamaha CP-80) ומיעט בסולואים ארוכים. רק ביצירה 'דיוק'ס טראוולס' ניתנת לבאנקס האפשרות להפגין את הוירטואוזיות שלו, וב-14 השניות האחרונות שלה הכניס טוני מחווה קלידנית קצרה לאלבום הבכורה של קינג קרימזון (
אין דה קורט), לפני ההתפרצות הדרמטית של דיוק'ס אנד.
גרסת הרימסטר האחרונה של 'דיוק' מ-2007 שיפרה באופן משמעותי את הסאונד של האלבום, והיא עדיפה בבירור על פני הדיסק שיצא ב-1994. קיימת גם גרסת סראונד 5.1 עם ראיונות וידאו וקטעים מהופעות. הגרסאות החדשות לא כללו שני שירים 'אבודים' שהופצו כ'בי-סיידס' (B-Sides) ונשכחו כמעט לחלוטין: הבלאדה הרומנטית 'אופן דור' (Open Door) שכתב ראת'רפוד, והיצירה הג'נסיסאית המוחמצת 'אווידנס אוף אוטום' (Evidence of Autumn) של באנקס, שכדאי להאזין למלוא 5 דקותיה. אם היו שני הקטעים האלה נכללים בגרסאות הדיגיטליות החדשות, היה אורכו המלא של האלבום מגיע ל-64 דקות מכובדות.
איור העטיפה מאת הצרפתי ליונל קוקלן מציג את דמותו השמנמנה של
אלברט, בורגני בחליפה ירוקה עם ראש קטן המביט דרך החלון אל הירח. דמותו של אלברט כיכבה בספר איורים פרי עטו של קוקלן, שיצא לאור ב-1979. האיור של 'דיוק' היה אופייני לקו החדש והידידותי של ג'נסיס, שעזר ללהקה לכבוש את תחנות הרדיו והטלוויזיה, להפוך למותג ריקודים והפעלות '
לכל המשפחה' ולמלא אצטדיונים באנשים מן היישוב. אחרי 'דיוק' המשיכה ג'נסיס להרחיב את קהל היעד שלה, למחוק בהדרגה את המורשת הפרוגרסיבית של הסבנטיז, ולהתמקד בעיצוב שירים קצרים ונוחים, בהתאם לדרישות המחמירות של תעשיית המוזיקה, תחנת אם-טי-וי (MTV) ועורכי הפלייליסטים ברדיו.
לסיכום, 'דיוק' של ג'נסיס הוא אלבום מאכזב לשוחרי המוסיקה המתקדמת, אך מוצר חביב לכל השאר. שתי הרצועות שיעוררו עניין מיוחד בקרב פרוגרים הם הדוכסית ומסעות הדוכס. שאר החומרים פונים לקהל הרחב, אינם מזיקים לסביבה אך שונים מאוד ממורשתם של פיטר גבריאל וסטיב האקט. גרסת הדיוידי המשופרת והמורחבת של 2007 סייעה להפוך את 'דיוק' לאלבום שכדאי לבדוק, למרות מגבלותיו המהותיות.
הציון: 8/10