רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, פורומים, הורדות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

Tormato

Yes

Tormato

1978 Atlantic Records

UK

(41:09)

Yesworld.com



ביקורת: אורי ברייטמן

15/11/2004

כבר באלבומה הקודם, 'גואינג פור דה וואן' (Going For The One), היה ברור שלהקת 'יס' הולכת ומתנוונת. המגמה העצובה הזאת נמשכת גם כאן, אלבומה האחרון בשנות השבעים. הוא כולל קומץ רגעים מצוינים, הרבה רגעים בינוניים וגם, למצער, כמה רגעים מביכים מאוד. לוויתנים, חייזרים וקרקסים מרכיבים תפריט תמוה. כל התערובת הזאת מוגשת אל פתחו של המאזין המנוסה, שאמור לסנן את הפנינים מן הנהר.


האלבום נפתח יפה, ביצירה אופטימית וסוערת: 'פיוצ'ר טיימס' + 'ריג'ויס' (Future Times + Rejoice), שמזכירה את ימיה המוקדמים של הלהקה, מתקופת 'דה יס אלבום' (The Yes Album). השינויים: הסאונד נשמע טוב יותר, הסינתיסייזרים של ווייקמן השתפרו. אפילו צליל הבאס של סקווייר עבר הרמוניזציה הוא נשמע יותר שמן ובשרני מבעבר, לכאורה משימה בלתי אפשרית.


אבל אז מגיע הרגע שבו ג'ון אנדרסון, כמו קצין בסיירת, מפיל את כל הפלוגה אל תוך בור עמוק. הוא מתרה במאזיניו לבל יהרגו לוויתנים, בקטע 'דונט קיל דה ווייל' (Don't Kill The Whale). הטקסט האקולוגי-אקטיביסטי המביך, מלווה לחן ועיבוד שנשמעים כמו ריקוד-עם רוסי; אפילו הסולו של ווייקמן מעולם לא נשמע כל כך בלקני. המבוכות הובילו לתוצאה הברורה: 'יס' מחקו את השיר הזה מההופעות החיות שלהם, ולמעשה הם מתכחשים לו עד היום.


'מדריגל' (Madrigal), הקטע השלישי, ממשיך את שיתוף הפעולה הפורה בין ווייקמן ואנדרסון, ביצירה בארוקית לחלוטין, המנוגנת על צ'מבלו בליווי עדין של גיטרה קלאסית. למרות שהקטע נשמע חביב ומבוצע לא רע, המכלול סובל מעודף-קיטש, המחלה המרכזית ביצירתו של הקלידן הבלונדיני הפטפטן.


עיצוב העטיפה הסופי, כך מספר ווייקמן, נוצר כאשר הקלידן זרק עגבניה על עבודת הגרפיקה של המעצב הגרפי מטעם חברת היפגנוסיס. אם המיתוס נכון או לא, זה לא משנה: הלהקה נראית מגוחכת מתמיד עם מעילי עור ומשקפי שמש 'קשוחים'. העטיפה לבדה מזהירה את הצרכן הפוטנצאלי: חביבי, זה אלבום בעייתי מאוד, שמסביר היטב, אך רק בדיעבד, את התפרקות הלהקה שנה לאחר מכן. העובדה שהשם 'יס' הופיע גם באלבום 'דרמה' (Drama) משנת 1980 קשורה יותר לכלכלה ועסקים מאשר למוסיקה בכלל ולרוק מתקדם בפרט.


חברי להקת יס בעטיפה האחורית של טורמטו
העטיפה האחורית של טורמטו
מימין, מאחור: אנדרסון, ווייקמן, סקווייר; מימין, קדימה: האו, ווייט


'ריליס ריליס' (Release Release) מתבסס אמנם על תבנית קצבית ואנרגטית, אבל ההקלטה השטוחה, הטקסט הבלתי-נסבל והעיבוד השבלוני משבשים את מימוש הרעיון; קטע-הביניים המאולתר, בתוספת אפקטים של קהל, נשמע מאולץ. לכן גם הקטע הזה כמעט ונמחק לחלוטין מן הרפרטואר החי של הלהקה.


'ארייבינג יו-אף-או' (Arriving UFO) הוא שיר חביב, אבל לא ללהקת רוק מתקדם כמו 'יס'. הטקסט הפשטני כנראה הושפע מסרט המדע הבדיוני המצליח 'מפגשים מהסוג השלישי' של סטיבן ספילברג (1977). השיר הקליל עוסק במפגש משמח עם חייזרים, אך במבחן הביקורת - איננו מצדיק הוצאה לאור; עבודה יפה של וייט על התופים והאו על הגיטרה לא הצליחו להציל גם את הקטע הזה מפני מחיקה כמעט-טוטאלית מרשימת השירים המסורתית של הלהקה בהופעות.


הסכרין נשפך כמים גם אל תוך 'סירקוס אוף הוון' (Circus Of Heaven), אחת מיציאותיו המשמימות של אנדרסון מאז ומעולם, המבוססת על ספר מאת ריי ברדבורי, אותו קרא אנדרסון ב-1968. 'קרקס גן עדן' של אנדרסון היא יצירה עמוסת-טקטס, מנותקת לגמרי מעולם הרוק בכלל והפרוג בפרט, והפכה את עצמה לפרודיה ספיינל-טאפית בזמן-אמת. שילוב בנו הקטן בהקלטה, דמיאן אנדרסון (Damion Anderson) בתפקיד זאטוט חמוד, רק מגביר את תחושת המבוכה הקולקטיבית של קהילת חובבי 'יס'.


כריס סקווייר ניסה להשיב את כבודה האבוד של הלהקה, ביצירה 'אונוורד' (Onward), שהיא למעשה בלדה רומנטית פשוטה. הבס של סקווייר נשמע מעולה, העיבוד עדין, הלחן מושלם, אבל גם זה לא ממש פרוגרסיבי או חדשני בשום צורה. כדאי לציין שאת העיבוד התזמורתי כתב אנדרו פרייס-ג'קמן, ידידו של סקווייר, שגם עזר לבסיסט הגמלוני להקליט את 'פיש אאוט אוף ווטר' (Fish Out of The Water), אלבום הסולו המצוין של סקווייר מאמצע שנות השבעים.


רק היצירה שחותמת את האלבום, 'און דה סיילנט ווינגס אוף פרידם' (On The Silent Wings Of Freedom), אולי מצדיקה את רכישתו; אפשר להבחין שחלק מנגני הלהקה - ריק ווייקמן ואלן ווייט במיוחד - עובדים על 'טייס אוטומטי' ולא ממש מתאמצים. התוצאה הסופית כמעט מעניינת: סטיב האו נעזר באפקטים ומוציא מן הגיטרה שלו מלודיות רבות-השראה, וסקווייר מרחף מעל כולם עם צליל עצום. חבל שווייקמן עוסק, כרגיל, בתרגילי-מהירות על המקלדת במקום לנסות ולהפעיל את המוח, לשבת על מחברת התווים ולכתוב סולו ראוי.


ב-2004 יצאה לאור מהדורת רימסטר מורחבת של האלבום הקצר, בתוספת 10 בונוסים קצרים. רובם לא חיוניים, אבל הופכים את האלבום למוצר אטרקטיבי יותר, שדוחס מוסיקה עד לקצה גבול יכולתו של דיסק יחיד (כ-79 דקות). לכן, כדאי להשיג את הגרסה המורחבת ולהנות מן השיפור בסאונד והרצועות החדשות-ישנות, שלא נכללו בגרסת הויניל המקורית מ-1978.

לסיכום, 'טורמאטו' הוא אלבום מאכזב, שרוב חברי להקת יס מגדירים אותו כפרויקט בעייתי. הלהקה נקלעה למשבר-זהות, נקרעה בין פאנק, רגאיי ופופ מסחרי. היא זנחה חלק מן ההרפתקנות המוסיקלית שאפיינה אותה במחצית הראשונה של שנות ה-70, והסתבכה עם מיקס שטוח וליריקה מגוחכת, שנדחו על ידי הקהל. מעריצי 'יס' נלהבים ימצאו בו כמה רגעים נחמדים, אבל רוב הרצועות לא שרדו את מבחנו האכזרי של ציר הזמן.

הציון: 7/10

 מה אומרים הציונים?

 הוסיפו תגובה על האלבום של יס

***

 עוד ביקורות על אלבומים של יס

Fragile
Close To The Edge


איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il