 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב' |
| Yes
Yessongs 1973 Atlantic Records (3-LP) 1994 Atlantic Remaster (2-CD) UK (129:49) YesWorld.com ביקורת: אורי ברייטמן 6/12/05 |  |
כשלהקת יס הוציאה לאור את התקליט המשולש 'יססונגס' בשנת 1973, צרכני הוינילים התנפלו על המציאה. חברת אטלנטיק הפיצה אלבום הופעה מרהיב באורך של למעלה משעתיים, במחיר שהיה נמוך ממחירו של תקליט כפול. האמן רוג'ר דין תרם למוצר כמה מטובי איוריו. עד היום זה האלבום החי הנמכר ביותר של יס - ובצדק. אמנם איכות ההקלטה לא אידיאלית - אפילו במונחים של תחילת שנות השבעים - אבל הרימסטר הדיגיטלי שיפר מאוד את הצליל ועתה הוא מספיק טוב עבור המאזין הממוצע שאיננו סובל ממחלת האודיופיליה. 'יססונגס' היה יכול להיות אלבום ההופעה המושלם של יס, אילו נכללו בו שתי יצירות חשובות - "גייטס אוף דליריום" מתוך האלבום "רילייר" שיצא רק שנה אחר כך, ולפחות אחד הפרקים מתוך סימפוניית "טופוגרפיק אושנז" שיצאה באותה שנה באלבום כפול. לרוע המזל, שתי הפנינים הללו מצאו את דרכן רק לאלבום הכפול החי Yesshows מסוף העשור (1979), שכלל בתוכו חומרים מאוחרים ופחות-מרשימים של יס. מכיוון שכמוצר נפרד Yesshows אינו מצדיק את הרכישה, רוב הצרכנים איבדו חומרים חשובים. את עיקר האשמה על הסאונד הבינוני בתקליט הויניל המקורי של יססונגס אפשר להטיל על אדי אופורד, טכנאי האולפן המוכשר של יס. הנסיון האולפני שלו היה עשיר, אבל סאונד של הופעה חיה זו כבר אופרה אחרת לחלוטין. אופורד פישל לא מעט בתחום הזה, וכאשר החל להתמכר לסמים קשים ולהתרשל בצורה חמורה בהמשך - הלהקה פיטרה אותו לפני סוף העשור. "הוא היה יוצא לטיולים באמצע ההופעה", הסביר הבסיסט כריס סקווייר את ההחלטה להעיף את אופורד. למזלם של מעריצי הלהקה, כיום אפשר לתקן כמעט כל הקלטה בעזרת תוכנות סאונד מתוחכמות, ולכן מהדורת הרימסטר הדיגיטלית פתרה את מרבית ליקויי שנות השבעים.
רשימת השירים של "יססונגס" מכילה את שלושת אלבומי האולפן הקלאסיים של יס: יס אלבום, פרג'ייל, קלוס טו דה אדג'. רוב הביצועים החיים נשמעים משכנעים יותר בהשוואה לגרסאות האולפן, אך קצת פחות מדוייקים ולעתים קצת רועשים. ביצועיו הקוליים של אנדרסון אינם משתפרים על הבמה, וסגנון התיפוף התוקפני של אלן ווייט לא תמיד משרת את העיבודים המורכבים שהלהקה בנתה בזהירות בתוך האולפן. הסתייגויות בצד, אין ספק שהביצועים המופיעים ב"יססונגס" לקטעים קלאסיים כמו "סייבריאן קאת'רו", "פרפצ'ואל צ'יינג'", "קלוס טו דה אדג'", "סטארשיפ טרופר" ו"דה פיש" ניחנים באנרגיה ובספוטנטיות שהפכו את יס לאגדת-במה שהקהל יודע להעריך גם היום, כשהם מתקרבים לפנסיה. שני מתופפים מופיעים ב'יססונגס' - רוב הזמן זהו אלן ווייט, שהסגנון הכוחני שלו מוביל את הלהקה לכיוון פראי ורוקנרולי במהירות גבוהה. רק בשני קטעים (פרפצ'ואל, לונג דיסטנס+דה פיש) מופיע ביל ברופורד עם הידיים הזריזות, מכות ה'סנר' הרכות ומשחקי המשקלים השנונים עם הסגנון הג'אזי שלו. כנראה שמר ווייט מתאים יותר לאצטדיונים גדולים, בעוד ברופורד הולם את אולפני ההקלטות בהם נדרש דיוק קיצוני. ריק ווייקמן נדחף לתוכנייה עם קטע אינסטרומנטלי מתוך אלבום הסולו הראשון שלו (שש הנשים של הנרי השמיני), שבזמן ההקלטה (1972) טרם יצא לאור והפך לרב-מכר עולמי. ווייקמן, כהרגלו בקודש, מפגין טעם רע תוך הסתמכות על ריגושים זולים - אפקטים וזריזות-אצבעות נטו; צריך לשמוע את הציטוט של 'משיח' מאת הנדל כדי להבין את עומק האגו-טריפ של הקלידן הבלונדיני. סטיב האו, לעומתו, מעניק רגע של נחת עם הסולו האקוסטי "מוד פור א דיי" מתוך פרג'ייל, ובשאר הזמן הוא פשוט כוכב ההקלטה עם נגינת גיטרה מעוררת-השתאות. "יססונגס" ממצבת את האו כמוסיקאי הדומיננטי ביותר ב'יס' של אותה תקופה - וירטואוזי, מדויק, חייתי ובעל כושר אילתור יוצא דופן. כיום הוא ממש הצל של עצמו. בין הצ'ופרים ש'יססונגס' מעניק למאזיניו אפשר למצוא ציטוט ווקאלי קצר של 'פולחן האביב' מאת סטרווינסקי, שאותו שר ג'ון אנדרסון בתקופה שבה החל לגלות את נפלאות העולם הקלאסי. סולו הבס הארוך של כריס סקווייר במהלך 'דה פיש' מוכיח שהוא לא היה מאלתר גדול, אבל הסאונד הבימתי שלו היה אפקטיבי יותר מרוב הבסיסטים של תקופתו. הדיסק הכפול מסתיים באקסטזה טיפוסית ללהקה - שלושת האקורדים החוזרים של "סטארשיפ טרופר" והגיטרה החשמלית המצויינת של סטיב האו. מי שלא היה שם - חייב לעצמו את התיעוד המוסיקלי הזה. ומי שרוצה להעמיק - יש גם סרט וידאו (או דיוידי) של סיבוב ההופעות הזה בשם 'יססונגס': התאורה קצת חשוכה, הצילום לא מדהים, אבל האווירה מסתורית וכל חברי הלהקה צעירים ויפים (הגלימה הנוצצת של ווייקמן כבר רכשה מעמד מיתולוגי).
לסיכום, "יססונגס" הוא **כמעט** האלבום החי המושלם של יס. שתי חולשות מרחיקות אותו מן הפסגה האולטימטיבית - סאונד שהיה יכול להיות יותר טוב, והיעדרן של שתי יצירות חשובות מהרפרטואר הקלאסי של הלהקה, שהוקלטו בשנה שאחרי יציאת 'יססונגס' לאור. להקת יס הצליחה להציג כאן גרסאות חיות משופרות לרוב הקטעים המופיעים ב'יס אלבום', ואף להעניק כמה שידרוגים לקלאסיקות פרוגרסיביות שהאולפן נוטה לצנן. אלבום חיוני למי שמעריץ את התקופה 1970-1973 ופריט שימושי לכל חובב-יס שלא רוצה להתעסק עם כל אלבומי האולפן.
תגובות |
|
איך מחשבים כאן ציונים? קריטריונים רלוונטיים: חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה") מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם") לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות") עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר") הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה") טקסטים ("ממש משורר, הבחור") ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")
|
אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר