רוק מתקדם - המצב כיום, במאה ה-21

ברוכים הבאים למחתרת הידידותית של הרוק המתקדם. מאז 1980 בערך "הסתתרו" מוסיקאים פרוגרסיביים רבים מעינה הבוחנת של תעשיית המוסיקה ההמונית. לאורך השנים המשיך הפרוג לצוץ בארצות חדשות, בצורות מפתיעות, מתוך תת-סגנונות חדשניים, הרחק מתשומת-ליבה החמקנית של התקשורת, מודעות הקהל והמאזינים, מצויד במנטליות שונה לחלוטין, יעדים ומטרות אחרים לגמרי משל קונצרני הבידור.

 

המשבר הכלכלי שפרץ במחצית השנייה של שנות השבעים השפיע קשות על תעשיית המוסיקה, והיא הלכה והתמסחרה. הופעת ערוץ MTV הפכה את מראהו, תדמיתו ואיכות הוידאוקליפ של המוסיקאי לחשובים יותר מן המוסיקה שהוא מפיק. אכן, העשור הגרוע ביותר לרוק המתקדם היה שנות השמונים. רבים וטובים שראו את הנפילה בסוף שנות השבעים טוענים מאז בתוקף ש'הרוק המתקדם מת'. טענה זו נובעת בעיקר מבורות, אך גם מתוך ייאוש טבעי מהתדרדרות תעשיית המוסיקה בכללותה.

 

מאז תחילת שנות התשעים התרחש תהליך איטי של תחייה-מחדש, חזרה למקורות ורעננות חדשה. אפשר לומר בוודאות שאופנת ה'רטרו' (Retro), השיבה לשנות השישים והשבעים האבודות, בצירוף האכזבה מתפוקת הפופ המסחרי, עשו את שלהם. כמו כן, דור ההיפים של שנות השישים והשבעים כבר הספיק להתבסס כלכלית, וחלקו אף פרש לגימלאות. כך החלו חובבי ה'רוק של פעם' לתבוע מחברות התקליטים את המוסיקה שאליה הם עדיין מתגעגעים. כך הצליח "דור הפרוג" לממש את כוח הקנייה העצום שלו, ליצור "ביקושים נוסטלגיים" ולהשפיע על התעשייה עצמה.


תעשיית הרי-אישו (Reissue) ממוקדת בהוצאה מחודשת של אלבומים ישנים, שרובם יצאו רק בתקליטי ויניל. תעשיית הרימסטר (Remaster) עוסקת בעיקר בשיפור איכות הצליל של המאסטר המקורי, לעתים גם באמצעות רימיקס (remix) של סרטי ההקלטה ששימשו את האמנים באולפן. תעשייה מפוארת זו צברה תאוצה בעידן הקומפקט דיסק. מאות אלבומים שנזרקו אל פח ההיסטוריה נשלפו מהמרתפים, עברו שיפורים דיגיטליים מרחיקי-לכת והופצו במחירים סבירים. קטעים נדירים שלא ראו אוויר עולם נוספו כקטעי בונוס, מאמרים מפורטים נכתבו בחוברות המצורפות לדיסקים, אוספים מפתים וארוכים נערכו בידי האמנים והמקצוענים, ומעל לכל: הסאונד העשיר של הרוק המתקדם מתגלה במלוא הדרו בפורמט הדיגיטלי הנקי.


חדירת האינטרנט לעולם המערבי בשנת 1996 פרצה את כל הגבולות וזירזה את התהליך שכבר החל: מידע רב החל לזרום בחופשיות ברחבי העולם, קבוצות דיון מאורגנות של מעריצים קמו, תחנות רדיו וירטואליות המוקדשות למוסיקה הזו נוסדו באמצעים דלים, מגזינים כדוגמת 'פרוגרשן' ו'אקספוזה', ומגוון ספרים חדשים נכתבים ומופצים באמצעות הרשת, בחנויות ספרים מקוונות ואתרים שונים.


הקשר בין חברות התקליטים המתמחות ברוק המתקדם ובין הקהל התהדק, השוק הגלובלי החל להתרחב, מעריצים מארצות שונות החלו להחליף ביניהם מוסיקה. תחילה היו אלה דיסקים צרובים באמצעות הדואר. אחר כך החל מסחר חליפין ער בקבצי אמפישלוש באמצעות דואר אלקטרוני, ואחר כך דרך תוכנות שיתוף קבצים. הראשונות היו נאפסטר, גנוטלה, קאזאה, מורפיאוס וכו'. כיום מתנהל שיתוף הקבצים בעיקר דרך אימיול, ביטורנט ואתרי אכסון קבצים כמו ראפידשר, המקושרים מתוך בלוגים ושיחות אישיות.


הרכבי רוק מתקדם רבים ש'נרדמו' או 'הורדמו' החליטו לחזור לפעילות, כשהגיעו למסקנה שהביקוש למוסיקה שלהם מצדיק את ההשקעה שלהם בסיבובי הופעות, אלבומים חדשים והוצאה-מחדש של אלבומים ישנים. האמנים פשוט גילו יום בהיר אחד שהקהל שלהם עדיין קיים.


לא קל לנווט בעולם הרוק המתקדם המודרני. הוא כבר אינו תמים כשהיה בראשית שנות השבעים. הוא חילחל, צמח ולמד מסגנונות רבים שאינם רוק (ניו-אייג' מתקדם, אלקטרוני מתקדם, מטאל מתקדם, פאנק מתקדם, פופ מתקדם, ג'אז-פיוז'ן מתקדם ועוד).


היום, יותר מתמיד, קשה לסווג את הרוק המתקדם המודרני. הוא אקלקטי (אוסף מסגנונות מרובים), רב-תרבותי, גלובלי, מודע לעצמו, מסרב לקבל תוויות שמנסים להדביק לו, סובל לעתים ממשבר-זהות ומנסה לפרוץ את דרכו באמצעים שאינם תמיד נהירים לחלק נכבד מהמאזינים. השאלה "האם זה מתקדם או לא?" מן הסתם תטריד את מעריץ הרוק המתקדם של המאה ה-21 יותר מתמיד.


לאחר בדיקת המפה העולמית החדשה, אפשר לומר שהרוק המתקדם הצליח להמציא את עצמו מחדש, אך נשאר במחתרת. שיאו הכמותי )דהיינו, החשיפה התקשורתית ומספר האלבומים( שייך לשנות השבעים, אבל כל מי שלא אוטם את אוזניו לצלילים חדשים יזכה לגמול הולם, ויופתע לגלות מוסיקאים מדהימים באמת, שאיש לא יודע על קיומם, עושים את הבלתי-אפשרי ועולים על מוריהם הרוחניים.


שלא במפתיע, במדינות החזקות והמתקדמות ביותר בעולם מבחינה כלכלית ותרבותית קיימת פעילות ענפה בתחום. מדינות כמו שוודיה, הולנד, צרפת, איטליה, ארה"ב, קנדה, גרמניה ויפן ממש 'מוצפות' במוסיקה הזאת. דווקא אנגליה, חלוצת הרוק המתקדם, ירדה מגדולתה בתחום זה. מהפיכת הפאנק היכתה בממלכה המאוחדת שורשים עמוקים, והמיתון הכלכלי באי הבריטי נמשך למעשה עד היום. אפילו בישראל קיימת קהילה פרוגרסיבית זעירה אך נלהבת, בעיקר בגוש דן (תל-אביב וסביבתה) אך גם באיזורים אחרים.


החדשות הטובות הן שכמות הלהקות והאמנים החדשים היא גדולה. שדרן הרדיו והמוסיקולוג ג'ארי לאקי קיבץ בספרו רשימה מסודרת של 1400 להקות, שרק גדלה והולכת בכל מהדורה. האתר 'ארכיוני הפרוג' הכין רשימה ענקית של להקות ואמני פרוגרסיב, שלא מפסיקה להתרחב.


החדשות "הרעות": ייתכן שתיאלצו לחפש את הלהקות הללו בכוחות עצמכם. הדיסקים והקבצים לא זמינים קרוב לבית - צריך לעשות מאמץ כדי לאתר את התוכן. למרות שעבודת הגילוי יכולה להיות מספקת ומרגשת, היא גם עשויה להתברר כמתישה, במיוחד למי שרגיל למצב שבו מאכילים אותו בעזרת כפית של כסף, דרך אמצעי התקשורת ההמוניים ודרך החברים בבית הספר ובעבודה.


ספרים ומדריכים יחסכו לכם זמן רב, יעזרו לכם להתמצא במבוך החדש, קבוצות הדיון יתנו לכם חוות דעת והמלצות, האתרים הרשמיים והלא-רשמיים של הלהקות עמוסים במידע ובמוסיקה לדגימה, תוכנות לשיתוף קבצים מסייעות בהאזנה ראשונית למוסיקה בלתי מוכרת, חנויות תקליטים מקוונות רבות ישמחו לעזור לכם לבנות אוסף מרשים - והשאר כבר תלוי רק בארנק, באוזניים, ובמה שביניהן.