באלטו די ברונזו, מוזיאו רוזנבאך, פולסאר, שיילוק

המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

רוק מתקדם > אמנים ולהקות חשובים > באלטו די ברונזו, מוזיאו רוזנבאך, פולסאר, שיילוק

איל באלטו די ברונזו

Il Balletto Di Bronzo

הרכב איטלקי אגדי, מהשנים הראשונות של הסצינה האיטלקית. ב-1972 עשו היסטוריה עם האלבום החלוצי Ys שנחשב לאחת הפנינים הנדירות ביותר בעיני אספני פרוג איטלקי מכל העולם. ההשפעה של אמרסון-לייק-פאלמר חזקה מאוד, כמו גם קינג קרימזון. עם זאת, הניחוח הוא איטלקי-מקורי, מלא באדרנלין, פסיכדליה קלה, צ'מבלו, טירוף, חן-נעורים ועוצמה בלתי ניתנת לשיחזור. קיימת גם גרסה אנגלית לאלבום, אך היא פחות אפקטיבית. זמן קצר לאחר הוצאת אלבום זה, הם נאלצו להתפרק. הלהקה התאחדה בשנות ה-90, הוציאה אלבום נוסף (פחות מעניין), והמשיכה להופיע מדי פעם.

מוזיאו רוזנבאך

Zarathustra

Museo Rosenbach

הרכב איטלקי פרוגרסיבי חשוב, שהצליח להוציא רק אלבום אחד בשנת 1973, ואז התפרק. למרות הקריירה הקצרה, השפעתו של האלבום 'זראטוסטרה' על הסצינה האיטלקית היתה חשובה. האלבום נקרא על שם גיבור ספרו של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה, ומדגים את הסגנון הסימפוני בצורה נהדרת, עם נוכחות מסיבית של צליל המלוטרון, ומעברים מוסיקליים אלימים. מי שלא נרתע מן השפה האיטלקית וההשפעות הלטיניות, מוזמן להתרשם בעצמו. ההרכב התאחד בתחילת שנות ה-90. קיימים גם אלבומים בהופעה, הקלטות שלא יצאו לאור ואלבום אולפן חדש-יחסית (Exit), כך כולם מחווירים בהשוואה לאותו אלבום ייחודי מתור הזהב של הפרוג האיטלקי.

Halloween

פולסאר

Pulsar

עוד תשובה צרפתית לפינק פלויד, ואחד ההרכבים הפרוגרסיביים הייחודיים שיצאו מצרפת במחצית השנייה של שנות ה-70. שילוב אטמוספרי חכם ומחושב בין מלוטרון, חליל, גיטרה וקולו של גילברט גאנדיל. חובבי גילמור-ווטרס לא יאמינו שהחמיצו את ההרכב הזה, שהקליט אלבומים מצויינים עד שהתפוגג. יצירת המופת של פולסאר מ-1977, 'הלואווין' (Halloween) נכתבה בהשראת המלחין הרומנטי גוסטב מאהלר והבמאי האיטלקי ויסקונטי. פולסאר התאחדה בשנת 1989 והוציאו אלבום זניח.

Gialorgues

שיילוק

Shylock

אל תתנו לשם השייקספירי להטעות אתכם - ההרכב הצרפתי האינסטרומנטלי הזה לא קשור בשום צורה ל'הסוחר מונציה' והסיפור האנטישמי הזה. הלהקה הוציאה רק שני אלבומים במחצית השנייה של שנות ה-70, שניהם טובים מאוד. הסגנון הוא סימפוני, מלוטש ובוגר. אפשר להרגיש השפעות של קינג קרימזון, אבל לא רק מהם. לאחר שני אלבומים בלתי-מסחריים אלו, סירבו חברי ההרכב להיכנע ללחץ שהפעילה עליהם חברת התקליטים שלהם, ולכן התפרקו. ג'יאלורג, הראשון מבין השניים, שהוקלט בינואר 1977, מומלץ במיוחד, וגרסת הדיסק בהוצאת מוזיאה (Musea) כולל קטעי בונוס מעניינים.