דו"ח נירפסט 2002 גיא טלמור   שלום לכולם. חזרתי. האמת שחזרתי כבר לפני שבוע (יולי 2002) אבל גודל המשימה של תיאור הארוע ייאש אותי ודחיתי אותו שוב ושוב. לפני כשלושה שבועות נסעתי לארצות הברית כאשר גולת הכותרת של הנסיעה היתה ביקור פסטיבל הרוק המתקדם הגדול בעולם כיום: נירפסט (Nearfest). הפסטיבל נמשך יומיים (פלוס הופעות בערב לפני הפסטיבל) ומארח כעשר להקות מהמובילות בעולם וכאלפיים חובבי רוק מתקדם שהגיעו מכל העולם ומילאו את האולם. האירוע התקיים בעיר טרנטון (Trenton) אשר בניו ג`רזי, שעה מניו יורק ברכבת. סמל הפסטיבל בעיצוב רוג'ר דין   נו, אז איך היה ? היה נפלא. נירפסט הוא מסוג הארועים שבהם הסכום עולה בהרבה על סך חלקיו - ההופעות, המקום, האמנים, מכירות הדיסקים, המוני המעריצים ומעל לכל הארגון המושלם של הארוע יוצרים חויה יחודית. אתחיל בתיאור של ההופעות שהם לב הארוע. בערב שקדם לנירפסט הופיעו שתי להקות במועדון בעיר: דוקטור נרב, ולהקת McGill/Manring/Stevens. הראשונה היא להקת RIO עם חומר לא קל. אני מודה שלא הייתי במצב אופטימלי להאזנה, הייתי תשוש מיום קשה והעובדה שלא היו מקומות ישיבה במועדון לא הקלה עלי. בכל זאת, הלהקה עשתה עלי רושם די חיובי מסוג הלהקות שאני מתייק בראש לבדיקה נוספת בתנאים יותר נוחים. הלהקה השנייה היתה מורכבת מנגנים מוכשרים מאוד אבל המוסיקה שלהם היתה רחוקה ממני, מין סוג של פיוז'ן עם קשר קלוש לרוק מתקדם. למחרת החל הפסטיבל עצמו, באולם יפהפה מבחוץ (סגנון יווני קלאסי) ומבפנים (סגנון אירופאי מהודר). ההופעה הראשונה היתה של להקה בשם לה טורה דל אלכמיסטה, להקה איטלקית בסגנון פרוג איטלקי סטנדרטי. למרות שהם נשמעו מקסימים ומלודיים הם נשמעו לי יותר מדי דומים ללהקות איטלקיות אחרות וחסרי כל מקוריות ומעוף. אולי כשיגדלו יצא מהם משהו. ההופעה השנייה היתה של מיריודור הקנדית (Miriodor), ללא ספק הפתעת הפסטיבל וכנראה ההופעה הטובה ביותר; היא זכתה במקום ראשון במשאל שנערך אחרי הארוע. הלהקה הזו מצליחה לייצר RIO (קיצור של 'רוק באופוזיציה', סגנון פרוגרסיבי אנטי-מסחרי שהתפתח באנגליה בשנות ה-70) מלודי שכיף להאזין לו - כן, אני יודע שזה נשמע כמו סתירה אבל דוקא בגלל זה הם נשמעים רעננים, מקוריים מאוד ונפלאים. רמת הנגינה והסאונד היו מעולים (דרך אגב, הסאונד בכלל בהופעות היה מצויין). רוב האנשים לא הכירו אותם קודם והיו מלאי מחמאות לאחר ההופעה. אני באופן אישי ממליץ עליהם בחום למי שעדיין לא מכיר. להקת מיריודור   שלישיים עלו איסילדורס ביין (Isildur’s Bane), הלהקה הפיבוריטית שלי. בחלק הראשון של ההופעה נתנו מגוון קטעים ותיקים שלהם שהיו נהדרים ומגובים בחצוצרה ונגן כלי הקשה מרשים. בחלק השני נוגן חומר חדש שהיה מורכב משירים. כן, עם זמר. כמי שמכיר היטב את החומר של הלהקה ושידע שהחומר החדש ינוגן לא ממש ידעתי למה לצפות והייתה לי תחושה רעה. הסגנון של הלהקה מורכב מדי ועל פניו לא מתאים לשילוב עם שירה. אני חייב לציין בצער שהתוצאה הייתה עוד יותר גרועה ממה שצפיתי. הזמר נשמע כמו זמר פופ שמאלצי וסגנון הקול והשירה שלו לא מתאים בכלל לרוק מתקדם, שלא לדבר על איסילדורס ביין. הציפיות שלי מהאלבום הקרב ירדו פלאים. להקת איזילדורס ביין   להקת אקולין (Echolyn) שעלתה אחריהם (ארבעים וחמש דקות הפסקה בין להקות) עשתה לדעתי שגיאה דומה. אחרי חצי שעה של שירים מוכרים ומצוינים הם בצעו את היצירה החדשה שלהם MEI במלואה: חמישים דקות של רוק מתקדם חסר פשרות בגיבוי תזמורת קאמרית ותופי דוד שישבו מאחורי מחיצות זכוכית. אין לי מושג אם היצירה הזו טובה או לא טובה, מה שכן באיזשהו שלב נשברתי ויצאתי. אחד הדברים שגיליתי בפסטיבל הוא שלשמוע מוסיקה בווליום גבוה במשך שמונה שעות זה מתיש. אחרי שלוש הופעות, הסיבולת האנושית פוחתת פלאים. ביום השני הצטיידתי באטמי אוזניים שפשוט הצילו אותי. להקת אקולין   הלהקה המסיימת לאותו יום היתה נקטר (Nektar) שהייתה לחלוטין לא מוכרת לי, ולאחר ששמעתי אותה קשה לי להגיד שהחמצתי משהו - רוק פומפוזי ורגיל בהחלט. לאור זאת הופתעתי לגלות את כמויות המעריצים הרבים של הלהקה. מסתבר שהלהקה התפרקה בסוף שנות השבעים בערך והחליטה לעשות הופעת איחוד חד-פעמית בפסטיבל בשביל הכיף ולצורך תעוד בדי.וי.די. לזכותם יאמר שלמרות הציפיות הנמוכות מהביצוע (לא ניגנו עשרים שנה), החבר'ה הפתיעו ובהחלט נתנו את כל מה שהיה להם; רק חבל שמה שהיה להם לא היה ממש מעניין. להקת נקטר   מותשים מיום ארוך, ויתרנו על הופעה נוספת של מאסטרמיינד (Mastermind) באחד מהמועדונים בעיר ונסענו לאגור כוח למחרת. דרך אגב, למי שמקבל את הרושם של עיר גדולה עם חיי לילה תוססים - טעות גדולה בידכם. טרנטון היא עיר שוממת ומשעממת ואני מהמר שהפסטיבל היה הארוע המרכזי של החודש בה. הרחובות הכילו בעיקר חבר'ה מהפסטיבל, ומלון מריוט, שאירח את האמנים והיה צמוד לאולם היה מלא לחלוטין בחובבי פרוג. קוריוז משעשע היתה מוזיקת הרקע במלון - אלבום אקוסטי של נעימות פרוג מנוגנות ע"י סטיב האקט. האלבום פשוט נוגן ב"לופ" (loop) כל ימי הפסטיבל ולא יכולנו להתאפק מלצחוק כל פעם שנכנסנו למלון. השמועה סיפרה שסטיב האקט התלונן שנמאס לו לשמוע את עצמו מנגן כל פעם שהוא נכנס לשרותים... היום השני של הפסטיבל נפתח בהופעה של 'ספייסט אאוט' (Spaced Out שהיא להקה קנדית שעושה מעין-פיוז`ן. לטעמי זה היה משעמם מאוד ונשברתי אחרי שלושה קטעים בלבד. ההופעה השניה הייתה של ג'רארד (Gerard) - טריו יפני של נגנים וירטואוזיים (בס, תופים, קלידים). האפקט הראשוני הוא די מרשים, והנטיה הטבעית היא להיות מוקסם מיכולת הנגינה. הקלידן מלהטט כמו אמרסון על מספר מקלדות ורץ על סולמות במהירות בעוד הבסיסט מגבה אותו בנגינה מהירה משל עצמו. אחרי כמה קטעים הרעיון ממצה את עצמו ואתה מגלה שהקטעים חסרי-מעוף ודי דומים אחד לשני. בקיצור, שיעברו לעשות קאברים. אחריהם עלו 'אנשאנט' (Enchant) שעשו פרוג מטאל מלודי וחביב אם כי בהחלט ממוצע. לחובבי הז`אנר בלבד. ההופעה שלאחר מכן הייתה של קראוון (Caravan). אני חייב לומר שהציפיות שלי מההופעה היו נמוכות למדי. אין לי מושג כמה הלהקה הופיעה מאז שנות השבעים וללא ספק היא לא עשתה שום אלבום ראוי לציון בעשרים השנים האחרונות (אתם מוזמנים לתקן אותי). החלטתי שגם הופעה חביבה תהיה הפתעה נעימה וחיכיתי לרגע עצמו. ובכן רבותיי, קראוון היו ענקים ונשארו ענקים. ההופעה שלהם היתה פנטסטית. לזמר פיי הייסטינגס יש פשוט קול נפלא והקלידן דייב סינקלייר רחוק מלהיות חלוד. בתוספת של ויולן מצויין, הלהקה בהחלט דפקה הופעה. חשש נוסף שלי שהם ינצלו את המעמד לנגן כל מיני דברים חדשים ולא מוכרים התבדה לחלוטין, והלהקה ניגנה רצף של קטעים מנצחים (כן, גם קטעים ידועים כמו Nine feet underground, For Richard). פיי הייסטינגס מלהקת קראוון   מעבר להופעה הטובה הקהל קיבל את הלהקה בחיבוק אדיר. כל סיום קטע גרר אחריו עמידה של כל הקהל על הרגליים עם מחיאות כפיים סוערות במשך דקות. באתר הפסטיבל מספרים המארגנים שלאחר ההופעות נגשו אליהם חברי קראוון ואמרו שלא זכור להם קהל אוהד כל כך במשך כל שנות פעילותם.   את הפסטיבל חתמה הופעתו של הגיטריסט אקס-ג'נסיס סטיב האקט (Steve Hackett). גם ההופעה הזו הייתה בעיני חידה ולא היה לי ברור למה לצפות. אני שמח לומר שגם כאן הופתעתי לטובה. ההופעה התקיימה במסגרת סיבוב ההופעות של 'דארק-טאון', האלבום משנת 1999 Darktown ולפיכך העיצוב של הבמה היה דרמטי בהתאם. קטע הפתיחה שלDarktown היה גם הוא דרמטי ואפל והתאורה השאירה את האקט חצי מוסתר. האקט נתן הופעה מגוונת מאוד שכללה קטעים מאלבומים מוקדמים שלו כמו 'ספקטרל מורנינגס' Spectral Mornings מ-1979, קטעים רבים של ג`נסיס, קטעים מאלבומים מאוחרים ואפילו קטע מהאלבום הקלאסי של סאטי (Satie) שנוגן ע"י גיטרה קלאסית וחליל. סיום ראוי בהחלט לפסטיבל נירפסט. סטיב האקט - סוף הפסטיבל   פסטיבל נירפסט נוסד בשנת 1999 ומתקיים מדי שנה ברציפות. חלק מן ההופעות ניתנות לצפייה בוידאו דרך אתר סטודיו לייב ודרך אתר הפסטיבל עצמו. רכישת הכרטיסים מתבצעת דרך האתר הרשמי, ובדרך כלל נחטפים כל הכרטיסים תוך מספר שעות ספורות דרך האתר. לפסטיבל מגיעים חובבי מוסיקה מכל העולם, אך בעיקר מארה"ב. את סמל הפסטיבל עיצב המאייר האגדי רוג'ר דין, שעבד עם להקות כמו Yes ואחרות. נירפסט 2004 - כל הביקורות של הקהל נירפסט 2003 - בעיניו של דן ליימן-קנדי הפרוג-רוק לא מת: נירפסט 2001 קרן שטובר מספרת על נירפסט 2000 ג'ון פטרסון מגלה את נירפסט 1999

אודות האתר / לעמוד הראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים