|
|
להקת "נשיונל הלת'" ('בריאות לאומית' בתרגום עברי כושל) התפרקה בסוף שנות השבעים לאחר שני אלבומי-אולפן מעולים (ראו ביקורות נפרדות). מותו של הקלידן אלן גואן הביא אותם להקליט אלבום שלישי אחרון (D.S. Al Coda), שאיחריו נעלמו לחלוטין מן העין. כחמש-עשרה שנים חלפו, וקהילת אספני הרוק המתקדם יצרה ביקוש טבעי לחומרים מוקלטים נוספים של הלהקה.
כך נאסף ועובד האלבום המאוחר הזה, שמדעד את השנים 1975-1979. הוא כולל קטעי-אולפן שלא זכו לעלות על גבי תקליט (בגלל מגבלות-אורך של הוויניל), הקלטות נדירות מהופעות חיות וגם קטע חדש שהוקלט במיוחד בשנת 1995 לכבוד האלבום: ברברה גסקין, זמרת הלהקה, שותפתה לחיים של דייב סטיוארט בהווה. בזכות טכנולוגיות מתקדמות של שיפור-צליל, הדיסק נשמע טוב ברובו. נעשתה פה עבודת-שחזור קפדנית.
זו הזדמנות נדירה להאזין למתופף ביל ברופורד (חבר 'יס', קינג קרימזון, שעבד גם עם ג'נסיס, ג'תרו טאל ומרכיבים רבים אחרים) מנגן עם הלהקה על הבמה, מרכיב שחסר בכל אלבומיה האחרים (פיפ פייל מתופף בדרך כלל). רוב הלחנים באלבום שייכים לדירק ('מונטי') קמפבל, ומנהיג הלהקה דייב סטיוארט. כצפוי מהרכב ברמתה הגבוהה של 'בריאות לאומית', הקטעים אף פעם לא משעממים, ותמיד נדרשות האזנות רבות כדי לרדת לעומקם.
"אני חושב שבשלב הזה עשינו תחרות מי יכתוב את החומרים הכי מסובכים", מתוודה סטיוארט בהומור האופייני לו. ואכן, הלהקה מצטיינת בלחנים שקשה מאוד לזכור ולזמזם בדרך למכולת. זה לא פופ וגם לא ג'אז, אלא 'קנטרברי' קלאסי, שילוב ייחודי בין ג'אז בריטי לרוק מתקדם. כרגיל, מככבים פסנתר ה'פנדר', סינתיסייזר ה'מוג' ואורגן ה'האמונד'. הדיאלוג בין שני הקלידנים, אלן וסטיוארט, מושך את רוב תשומת-הלב. גם הזמרת אמנדה פרסונס מגיחה בשניים-שלושה קטעים, ועושה עבודה יפה.
מי שרגיל לקבל את ה'פרוג' שלו על כפית של כסף, אולי יירתע בהתחלה מהאזנה ללהקה זו. צורת ההגשה המסובכת בכוונת-תחילה, ואין שום ניסיון להתחנף או להקל על המאזין. מבנה הקטעים איננו מציית לתבניות קלאסיות מוכרות, וקשה מאוד לאבחן בין אילתור לבין מוטיבים מוסיקליים כתובים. בניגוד לעולם הג'אז, בו ברור למאזין מתי הנגנים מתחילים את האילתור ומתי הם מסיימים אותו, כאן קיים מתח מתמיד בין חופש למסגרת. פה ושם לא חוששים הקלידנים והגיטריסט להשתמש בקווים א-טונאליים, בעיקר כדי לא להשתעמם. עיקר הקושי טמון בהסתגלות הנוירולוגית-ביולוגית (המוח שלנו) לקווים הללו, ואולי זה מה שהופך את ההרכב ל'פרוגרסיבי' במובן העמוק של המילה: ההאזנה דורשת הפעלה מסיבית של תאי הלמידה.
כל זה לא היה מעניין במיוחד אלמלא ניחנו המלחינים בהשכלה מוסיקלית רחבה, המאפשרת להם לבנות צלילים מרתקים, עיבודים רגישים וכמה קווים מלודיים יוצאי-דופן. אל הכישרון והמיומנות מצטרף ניסיון רב בהופעה ובהקלטה, כיוון שרוב המעורבים עסקו במוסיקה כעשר שנים לפני הקמת הלהקה. מי שכבר מכיר (ואוהב) את אלבומי האולפן הקודמים, ראוי שיתוודע גם לאוסף הנדיר הזה, המהווה תוספת חשובה לארכיון ה'קנטרברי' האנגלי ולפנתיאון הרוק המתקדם המאוחר.
הציון: 8.5/10
עוד ביקורות על אותה להקה
National Health - National HealthNational Health - Of Queues and Cures
איך אני מחשב ציונים?
קריטריונים רלוונטיים:
חדשנות ("אף פעם לא שמעתי כזה דבר")
מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כזה מתוחכם")
לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
עיבודים ("כל הכלים משתלבים מצוין")
הפקה ("איזה סאונד בן-זונה יש לאלבום הזה")
טקסטים ("ממש משורר, הבחור הזה")
ביצוע ("איך שהם יודעים לנגן, זה לא יאומן")
להקות ואמנים / חדשות ואירועים / עמוד ראשי / הספר / אודות האתר