רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

Genesis

Nursery Cryme

1971 Virgin Records

2008 Atlantic/Rhino Remix

UK

(39:27)

genesis-music.com

ביקורת: אורי ברייטמן

10/6/03

נרסרי קריים, משחק מילים בריטי טיפוסי על המילה "שיר ערש" (Nursery Rhyme) והמילה "פשע" (Crime), הוא אחד מאלבומי-המפתח של הרוק המתקדם, וללא ספק אחד מארבעת אלבומיה הטובים ביותר של ג'נסיס, לצד פוקסטרוט שבא אחריו, סלינג אינגלנד שהעלה את הלהקה לליגה הלאומית, כמו גם לאמב לייז דאון און ברודוויי, שהיה אמנם ארוך ומבולבל, אך עדיין מעניין, עשיר בתכנים מוסיקליים ומילולים מעניינים, וסימן את סוף תקופת פיטר גבריאל בלהקה.


בתקופה זו גיבשה הלהקה את הזהות הייחודית שלה בתוך הסצינה הלונדונית. אל ההרכב נכנסו שני חברים חדשים, פיל קולינס ההיפר-אקטיבי וסטיב האקט הביישן. המתופף החרוץ, המנוסה והוירטואוזי, בשיתוף עם הגיטריסט המלומד האינטליגנטי, נתנו להרכב דחיפה רצינית, גם ברמה המלודית וגם מבחינת העוצמה הבימתית שהקרינו. גבריאל החל לפתח באותה תקופה את הפרסונה הבימתית התיאטרלית שלו, והנוכחות הלירית שלו שולטת באלבום ביד רמה. טוני באנקס, שכתב את מרבית הלחנים והעיבודים, ממלא את השירים באורגן האמונד רועם, המעניק להקלטה גוון פולחני ועתיק.


תקליט הויניל המקורי יצא באיכות סאונד בינונית, בין השאר בגלל מיקס בעייתי. הסאונד נותר דלוח ומטושטש במהדורת הדיסק הראשונה שיצאה בשנות התשעים. המצב לא עבר טיפול מלא במהדורת הרימסטר הדפינטיבי, שיצאה בשלהי שנות התשעים. רק בשנת 2008, במסגרת רמיקס דיגיטלי חדש שנכלל בקופסה 1970-1975 של ג'נסיס, נשמע האלבום סוף-סוף כפי שהיה צריך להישמע מלכתחילה: צלול, בהיר, מאוזן ודינמי. קולו של גבריאל נשמע מעולה ברמיקס הזה, הגיטרה של האקט זוכה לכבוד המגיע לה, והמעברים בין הקטעים החלשים והחזקים נשמעים דרמטיים ולא מעיקים. אם אתם קונים את האלבום הזה, קנו אותו אך ורק בגרסת הרמיקס של 2008.


בזמן אמת, נרסרי קריים לא מכר יותר מדי עותקים. אף סינגל לא נכנס למצעדים. רק בדיעבד הפך האלבום לאבן-דרך בהתפתחותה של מחתרת פרוגרסיבית באי הבריטי. העושר המילולי (טקסטים שמספרים סיפור ואגדה), המוסיקלי (שילוב טבעי בין מוסיקה קלאסית סימפונית לרוקנרול) והויזואלי (איור עטיפה סוריאליסטי של פול ווייטהד, בהשפעת משחקי הקרוקט בספר הבריטי המופתי של לואיס קרול, אליס בארץ הפלאות) יצר תערובת אטרקטיבית, עמוקה ומספקת. ג'נסיס פנתה לקהל הסטודנטיאלי שלה עם קריצה, הומור מונטי-פייטוני ושנינות בריטית אריסטוקרטית. מורשת הרוק, שנולדה בשנות הכותנה המיוזעים של מיסיסיפי, היגרה אל אולמות האקדמיה הקרירים של מערב אירופה.


פיטר גבריאל - מיוזיקל בוקס
פיטר גבריאל
בתיבה המוסיקלית
דה מיוזיקל בוקס (The Musical Box), היצירה הפותחת, הפכה ברבות השנים לאחד מן הקטעים האהובים ביותר על חובבי רוק מתקדם באשר הם. בתפריט: לחן מבריק המעיד על השכלה פורמלית, עיבוד עדין ודינמי עם השפעות סימפוניות, טקסט ביזארי (ומונטי-פייטוני במידה מסוימת) על ילד קטן שנרצח במשחק קרוקט והופך לתיבת-נגינה פדופילית המזדקנת במהירות ומפתה את אחותו הגדולה. העיסוק של גבריאל בסטיות מיניות יופיע שוב לקראת סוף האלבום. חשוב לשים לב לשורה 'המטפלת תספר לך שקרים, על ממלכה מעבר לשמיים', שהיא יציאה אנטי-דתית מובהקת מצידו של גבריאל - ועם זאת, השיר משרטט 'לימבו' (עולם שבין החיים למוות), השאוב מן המיתוסים הנוצריים.

השילוב המוקפד בין כל המרכיבים מרתק לאורך כל עשר הדקות, והיצירה נגמרת באקסטזה מינית מפורשת. בהופעה חיה, גילם גבריאל את כל הדמויות בשיר, והשתמש במסיכת תיאטרון קלאסית (קומדיה דל-ארטה) כדי להעביר את דמותו המרתיעה של הקשיש הפדופיל. הביצוע הויזואלי המרשים ביותר ל'מיוזיקל בוקס' נמצא בהופעה של אולפני שפרטון מ-1973, שהתווספה כבונוס לגרסת הרמיקס מ-2008.


פור אבסנט פרנדז (For Absent Friends) היא בלדה קטנה וזניחה החושפת את כשרון השירה של קולינס הצעיר. היא עוסקת בחייהם האפרוריים של קשישים אלמנים בעיר הגדולה. סטיב האקט הלחין את הקטע, והופתע לגלות שחברי הלהקה הוותיקים (גבריאל, באנקס וראת'רפורד) הסכימו להכליל אותה בתקליט. נושא השיר, שחורג מן העיסוק האובססיבי של גבריאל בסוטים ומוקצים חברתיים, עוזר לאזן את המאזין חזרה לנקודת המוצא, ומכין אותו לקראת ההפתעות המחכות לו בהמשך.


יום הטריפידים - ספר מאת ג'ון וינדהם
הספר 'יום הטריפידים'
ששימש השראה ל'הוגוויד'
היצירה השאפתנית שאחריה, שובו של ההוגוויד הענק (The Return Of The Giant Hogweed) מבוססת על הספר 'יום הטריפידים' (The Day of the Triffids), מאת הסופר הבריטי ג'ון וינדהאם מ-1951. כמו הספר המפורסם, שחברי ג'נסיס בוודאי גדלו עליו, הטקסט עוסק בהשתלטותם המשעשעת של עשבי-פרא על אנגליה. הניגוד בין הטקסט המבודח והקליל ובין הלחן הדרמטי והאכזרי מעורר במאזין תחושה דו-משמעית, ייחודית ומפתיעה. ההומור הבריטי המעודן (Tounge In Cheek) מסרב לקחת ברצינות את הסיפור עצמו, אך המוסיקה עצמה סוחפת כמו מחזמר ססגוני.


סבן סטונז (Seven Stones) היא בלאדה על חוכמתו של איש זקן, המתפתחת בצורה מחושבת. היא נפתחת בעדינות ומסתיימת בשיא תזמורתי רב-עוצמה, בסיועו של כלי חדש אותו בדיוק רכשה הלהקה: מלוטרון. כאן, אולי לראשונה, מודה ג'נסיס בהשפעותיה החזקות של קינג קרימזון על העיבודים שלה. אם משווים, ניתן למצוא דמיון לא קטן בין סבן סטונז ובין האלבום הראשון של הקרימזונים. אך היצירה איננה ארוכה ממש, רק חמש דקות.


'הרולד דה בארל' (Harold The Barrel) הקצר והמשעשע קוטע את מצב הרוח הטרגי בסיפור על בחור מבולבל ושמו הארולד, שנסיון ההתאבדות שלו יוצר עניין בקרב תושבי העיירה הקטנה. הקטע בנוי היטב, מושפע ממחזות-זמר בריטיים ומן ההומור של הפייטונים. קולותיהם הדומים של גבריאל וקולינס, בעיקר בצלילים הגבוהים, משתלבים יפה כל כך עד שממש קשה לדעת מי שר מה.


הארלקווין (Harlequin) היא בלדה קלאסית קצרה נוספת, המתמקדת בגיטרות האקוסטיות (12 מיתרים) של האקט וראת'רפורד. היא מכינה את האווירה לקראת האפוס שחותם את האלבום ויוצר שיא דרמטי חדש, המזרקה של סלמקיס (The Fountain Of Salmacis). הטקסט של גבריאל נטוע במיתולוגיה היוונית, ומגולל סיפור מיתי על נימפה וחצי-אל, שהתאחדו ליצור אחד במפגש טרגי. כמו ביצירה הראשונה (מיוזיקל בוקס), ממקד גבריאל את תשומת-ליבו בסטיות מיניות: בסופו של חשבון, מדובר ביצור דו-מיני שנחשף לפיתוי בוטה של נימפונית אמיתית. גבריאל, כמו זמרים בריטיים רבים בתקופת הגלאם-רוק, רכב על העניין הבי-סקסואלי עד הסוף.


השימוש של באנקס במלוטרון, במיוחד בפתיחה הסימפונית של המזרקה של סלמקיס, אפקטיבי במיוחד. גם האקורדים הארפג'יים שלו, והיכולת ליצור תרכובת יעילה בין רוק ובארוק, מוסיפים עומק לעיבוד; גבריאל עובד כאן ממש כמו שחקן תיאטרון, מחליף תפקידים במהירות ומבצע את השורות שלו בשכנוע פנימי עמוק. האלמנט התיאטרלי, שהפך את ג'נסיס להרבה יותר מעוד להקת רוק בריטית, הפך גם מושא לחיקוי בקרב להקות מחווה לג'נסיס שקמו בשנות ה-70, ה-80 וה-90.


לכאורה, העבודה הקבוצתית של ג'נסיס ביצירה האחרונה מצדיקה את כל הכתרים שקשרו לה המבקרים: המעברים מסובכים וקשים, הדינמיקה קיצונית במיוחד, התוספות המלודיות של האקט על הגיטרה מספקות צבע ועומק להקלטה, והנגינה הוירטואוזית של באנקס על הקלידים מושלמת; אך בלי כישרון המשחק של גבריאל, ג'נסיס לא היתה מגיעה רחוק. בצרפת, בחור כריזמטי וכשרוני בשם כריסטיאן דקאמפ עשה עבודה דומה בלהקה פרוגרסיבית מפורסמת אחרת ושמה אנז' (Ange). המזרקה של סמלקיס היא סיום נהדר.


לסיכום, נרסרי קריים הוא אלבום רב-השראה, מושקע, שהמוניטין מאחוריו מוצדק לחלוטין. ג'נסיס עשו דברים גדולים עוד יותר בהמשך דרכם הארוכה, אך האלבום בגרסת הרמיקס של 2008 נשמעת מעולה, ובהחלט ראויה לעיון חוזר. נרסרי קריים נחשבת כיום לאחת מנקודות הציון החשובות של הפרוג הבריטי בתחילת שנות השבעים, וחובבי ג'נסיס הפרוגרסיבית חייבים לזכור את האלבום כולו בעל-פה.
הציון: 9.5/10

תגובות על נרסרי קריים

***



מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...




אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il