רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות, פורומים, הורדות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'

רוק מתקדם >>> ביקורות אלבומים

Sleepytime Gorilla Museum
Of Natural History

2004 Web of Mimicry
USA
(71:50)

SleepytimeGorillaMuseum.com

ביקורת: אורי ברייטמן

14/2/06
Sleepytime Gorilla Museum Of Natural History

אלבום האולפן השני של להקת "סליפיטיים גורילה מיוזיאום" הוא יצירת אמנות מרתקת. מדובר בהרכב רוק מתקדם אמריקני מאיזור מחתרת המוסיקה של סן-פרנסיסקו. הסגנון המוסיקלי שלהם הוא אקלקטי, נסיוני, אוונגארדי, פרוע, נועז ומתאפיין במופעים תיאטרליים עם גוון קברטי. המוסיקה ב"היסטוריה של הטבע" היא שילוב מפתיע בין קינג קרימזון ההרפתקנית של תקופת לארקס, ובין סגנון ההלחנה והעיבוד של שלישיית ארט ברז, עם תבליני מייק פאטון, ת'רובינג גריסטל, איינשטורצנדה נויבאוטן ואפילו ת'ינקינג פלייג פה ושם. האלבום עצמו מכיל טקסטים של הוגי התנועה הפוטוריסטית באיטליה ובארה"ב, המוצבים כנגד גישתו של טד קזינסקי (ה"יונובומבר"). בקיצור: עולם ומלואו.

 

'סליפיטיים', באולפן לפחות, היא למעשה שישייה: שני מתופפים, זמר-גיטריסט, בסיסט, כנרת ומולטי-אינסטרומנסליט. שלושת המוחות המרכזיים הם נילס פריקדל (סולן, גיטרה, חליל), קרלה קילשטדט (כינורות, שירה, אורגן וכלים נוספים), דן ראת'בון (בס, טרומבון, לוטה, קולות והמון כלי נגינה שהרכיב בעצמו). פרידקל הוא סולן אימתני בעל נוכחות קולית בלתי-נשכחת ובעלת עוצמה מרעידת-קירות. קילשטדט היא כנרת מחוננת, זמרת דינמית וגם מאלתרת בחסד. ראת'בון התמחה בבניית כלי נגינה מקוריים בעזרת פירוק והרכבה של מכשירים שונים או כלי נגינה מוכרים.


Sleepytime Gorilla Museum - Live


המונח רוק באופוזיציה הולם מאוד את 'סליפיטיים', למרות שהם מעדיפים להגדיר עצמם כ'רוק נגד רוק'. המשמעות היא זהה: התנגדות לזרם המרכזי של תעשיית המוסיקה המסחרית, לטובת עשייה עצמאית למטרות אמנותיות תוך ניתוק מוחלט מתקשורת ההמונים. מאז 2001 הם נוסעים מעיר לעיר בעזרת אוטובוס המכיל את הציוד הדרוש להם. הם בקיאים בהיסטוריה של להקת הנרי קאו, שלישיית ארט ברז -- ומזדהים באופן מוצהר עם המוסיקה של פרד פרית' ועמיתיו. סליפיטיים הופיעה בפסטיבל הרוק המתקדם הבינלאומי נירפסט בשנת 2003 וגרמה לעשרות לסתות להישמט בתדהמה.

 

שם הלהקה נולד מתוך מוסד אמיתי שהתקיים ברובע מנהטן של ניו-יורק: 'מוזיאון סליפיטיים גורילה' אכן נפתח לציבור בשנת 1916, אך לא היה מוזיאון אמיתי. הוא נוסד על ידי מהגרת איטלקיה בשם ללה רולו, שהגדירה את עצמה כמשתייכת לזרם הפוטוריסטי באמנות (פוטוריזם). הצטרף אליה מהגר דני בשם ויקטור ייגסן. השניים נפגשו במהלך עבודתם בבית דפוס, אותו הפכו ל'מוזיאון'. הפוטוריסטים האמינו כי העבר אינו ראוי לשימור, וכי כל המוזיאונים הם יצורים מתים מעצם טבעם. זו הסיבה מדוע שרפו חלק מן 'המוזיאון' ביום פתיחתו. בספר השיאים של גינס לשנת 1974 הוא הוגדר כ"המוסד הציבורי הסגור ביותר בעולם", כיוון שבמשך 34 שנות פעילות הוא היה פתוח רק 47 יום.


Nils Frykdahl
Nils Frykdahl


אלבומה הראשון של 'סליפיטיים' משנת 2001 אכן עסק, בין השאר, בפתיחה והסגירה החגיגית של אותו מוזיאון משונה, ששימש בסיס לתעמולה אמנותית-פוליטית בעלת גוון חתרני ובלתי-מובן. לא פלא, לכן, ששם האלבום היה "פתיחה וסגירה חגיגית". אך גם כאן, באלבום האולפן השני שלהם, הפוטוריסטים משתלבים היטב במרקם השירים, ובמיוחד בשניים מהם ('שחפת ריאתית' ו'תחזירו את האפוקליפסה'). המוטיבים הליריים מרתקים גם היום: זלזול גמור בעבר ובהווה, תוך הערצת העתיד, הטכנולוגיה, המהירות והעוצמה. חברי 'סליפיטיים' מודעים לבסיס האנטי-הומניסטי של הפוטוריזם, ולכן הם מתמודדים עם הבעייתיות הזו באמצעות טכניקת ההנגדה.

 

המסרים הפוטוריסטיים, הסגידה לעתיד ולטכנולוגיה מונגדים מיד בשיר החמישי ('מועדון החופש'), העוסק בהוגה אנטי-טכנולוגי מפורסם ושמו טד קזינסקי (שהוזכר לעיל). הוא התפרסם ברחבי העולם כטרוריסט וזכה לכינוי "יונבומבר", כאשר שלח מעטפות נפץ במשך 18 שנה וגרם למותם של שלושה אנשים ולפציעתם של עשרים ושמונה. קזינסקי שימש כפרופסור למתמטיקה עד שהחליט לפרוש מן החברה האנושית, להתבודד בצריף במונטנה ולפרוש את תורתו. על פי ראיונות עם חברי 'סליפיטיים', העיסוק בקזינסקי נועד להראות את הדמיון בין שני ההפכים הגמורים של הסקאלה -- כיוון שגם הוא נגרר למעשי אלימות קיצוניים למען מה שהוא ראה כהצלת המין האנושי. השיר עצמו קורא לבני האדם לוותר על רעיון הקידמה, לחזור אחורה אל מה שמכונה 'פרימיטיבי' ולמנוע אסון עתידי.


Carla Kihlstedt
Carla Kihlstedt


האלבום נפתח דווקא במבוא מלודי ונעים לאוזן, "המנון לכוכב הבוקר". השיר הראשון מעביר מסרים של תקווה דתית למשיח או מושיע, מעין 'אור גדול' שיגאל את האנושות מצרותיה. אלא שהתקווה לישועה נכזבה, ובמקומה מופיעה דמות יהירה ומסוכנת, המגנה את המין האנושי כולו (באחת השורות נאמר במפורש: "האנושות היא מגיפה"). ראשו הוא של חמור, והוא ממתין לכליון האדם. לדבריו (בשיר השני), הטבע שונא את האדם ומשתוקק לחסלו. לכן הוא קורא לכל בעלי החיים, החרקים, הדגים, הצמחים והאבנים לקום על האדם ולהעבירו מן העולם. הנימה האפוקליפטית והאנטי-אנושית מתחברת היטב לאופיו האלים, האינטנסיבי, המערער והמהיר של אחד הקטעים המרשימים ביותר באלבום.

 

ששת השירים הנותרים (אם לא מתייחסים לשיר הבונוס האחרון, הכולל בעיקר שירה של ציפורים) נעים בין ליריקה אנטי-מלחמתית ואנטי-תאגידית ישירה, ובין טיפול בתיאוריה שפיתחו הפוטוריסטים של ניו-יורק. ללה רולו, בשיתוף הפילוסוף הסקוטי ג'ון קיין, פיתחו תיאוריה לפיה המין האנושי הולך ומתרחק מדרכי הפעולה השבטיות של יונקים 'עליונים', אל עבר אורח-חיים קולוניאלי והיררכי של חרקים 'נמוכים'. לכן המוסיקה והליריקה משוטטים בין פואמה על ילדי מלחמה, נסיון להמחיש על ידי צליל כיצד תישמע ציקדה אנושית בת שבע-עשרה, אלגוריה משעשעת על אמריקה הפרנואידית של ממשל בוש ותאגידי הנשק, קריאה לאקטיביזם פוליטי, קינה על נכויות ומצב הרפואה בעולם השלישי -- ולסיום, שיר המפגין סלידה מתנשאת כלפי תיקנים (ג'וקים) באשר הם. האמנם חרקים אנו? השאלה פתוחה לרווחה.

 

קשה לתאר את המוסיקה של 'סליפיטיים' במילים, אך אפשר לנסח זאת כך: רוב העיבודים מצביעים על כיוון פרוגרסיבי מודע לעצמו, תוך ניצול יתרונותיו של העולם הקלאסי (כינור דומיננטי, מורכבות ריתמית, קונטרה-פונקט, דינמיקה סימפונית) בלי ויתור על העוצמה והדרמה של מטאל-גראנג' קיצבי. ההפקה המוסיקלית עמוסה בכלי-הקשה ייחודיים, דיסטורשן רועם וכמובן יכולת השירה המרשימה של קואליציית פריקדל-את-קילשטדט. לא נשכח לאזכר את התיפוף האפקטיבי של מתיאס בוסי ושל פרנק גראו, כמו שלא נפקיר את מו סטאיאנו (כלי הקשה וכלים אקראיים) לגורל השיכחה הנצחית. 'סליפיטיים' מקפידים לברוח מכל קלישאה פרוג-רוקית שהתפתחה מאז שנות השבעים, וממקמים את עצמם בפינה הנסיונית ומאתגרת של הז'אנר הפרוגרסיבי כיום.


SGM
Sleepytime Gorilla Museum


'סליפיטיים' משתייכת למחתרת קטנה של להקות-שוליים מאזור מפרץ סן-פרנסיסקו. חבריה הם גם חברים בלהקות כמו טין הט טריו, טו-פוט יארד, אידיוט פלש, צ'רמינג הוסטס ואפילו ת'ינקינג פלייג: ההופעות הראשונות של סליפיטיים התקיימו עם המתופף דיויד שמרוק, שעבד אחר כך עם מייק ג'ונסון והשתתף באחד מאלבומיה של ת'ינקינג פלייג. אסור לזלזל באינטלקט המתפרץ של נילס פריקדל, שבראיונות מפגין ידע מרשים בכל מה שנוגע להיסטוריה של האמנות. גם קרלה קילשטדט איננה קוטלת-קנים: היא ניגנה יצירות של בארטוק כבר בגיל 12, והספיקה להשתתף בהקלטות של טום וייטס, מיסטר באנגל וגראסי קנול; הוציאה אלבום סולו בשנת 2003, בחברת המוסיקה צדיק של גון ז'ורן; ומאחוריה שורה ארוכה של שיתופי פעולה עם מוסיקאים מודרניים בעקבות הכשרתה הארוכה בקונסרבטוריונים כמו פיבודי, אוברלין וקונסרבטוריון סן-פרנסיסקו.

 

לסיכום, 'המוזיאון להיסטוריה של הטבע' של להקת סליפיטיים גורילה מיוזיאום' הוא אלבום מרתק, ססגוני וגדוש בחידות ורמזים מעניינים. המוסיקה מצטיינת בדינמיקה מוקצנת, מנעד רגשי רחב ושליטה עצמית. העיבודים מוקפדים עד התו האחרון, אך האלבום עצמו 'אוורירי' ומספק מספר קטעי מעבר הומוריסטיים עם אפקטים של בעלי חיים, הקלטות של עוברי-אורח משעשעים ואילתורים חופשיים. פה ושם פוצח פריקדל בשאגות 'גראול' חמורות, אך גם ההתפרעויות הספורות אינן מעמעמות את ההישג האמנותי הכביר. זה פרוג-רוק אופוזיציוני בועט ומבעיט, מפיל-לסתות ומשעשע, תיאטרלי ומוקפד -- ויש מספיק אנשים הטוענים בתוקף כי בהופעה חיה, עם איפור ותלבושות, הם אפקטיביים פי כמה וכמה.
הציון: 9/10



האלבום השלישי של סליפיטיים, משנת 2007 - ביקורת נוספת

האלבום הראשון של סליפיטיים גורילה מיוזיאום - ביקורת מאת שיר דויטש

Sleepytime Gorilla Museum of Natural History LYRICS




מה אומרים הציונים?

איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...




Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il