רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

Fables of the Sleepless Empire - Unexpect

Unexpect

Fables of the Sleepless Empire

2011 Self-Release

Canada (Montreal)

(52:47)

Unexpect.com



ביקורת: אורי ברייטמן

11/07/11

אחד מאלבומי הרוק המתקדם הטובים של 2011, והרבה יותר מזה: חגיגה של מטאל אוונגארדי, קרנבל מהיר של תהפוכות והפתעות, שיגעון מתוכנן-היטב שאי אפשר לחזות את נצחונו, אלבום ממכר ומוסיקה ששווה לרדוף אחריה. ההרכב הקנדי לקח את הזמן מאז 2006, ודגר היטב על הקלטת האלבום 'אגדות האימפריה חסרת-השינה', או 'סיפורי אימפריית נדודי השינה'. הקלטות האלבום נמשכו בין 2009 ל-2010.


המוצר העצמאי הזה הוא המשך הגיוני וישיר לאלבום הקודם, 'בתוך אקווריום של בשר', עם שיפור מורגש במחלקת ההפקה המוסיקלית, וליטוש טכני ומהותי של רוב המרכיבים שהפכו את הלהקה לאגדה בפני עצמה. אז למרות שאנחנו גרים במרחק 8,700 קילומטרים מן העיר מונטריאול, יש לנו אפשרות להיחשף ללהקה נועזת, ייחודית ומקורית מאוד.


'פייבלס אוף דה סליפלס אמפייר' הוא אלבום דחוס ומהיר במיוחד. בהאזנות הראשונות, קצת קשה להתמודד איתו כיחידה אחת בעלת 11 קטעים. הצריכה המומלצת, לפיכך, היא שירים ספורים בשבוע ההאזנה הראשון. בשבוע השני אפשר להציב את מחצית האלבום בתור יעד אנושי סביר. בשבוע השלישי אפשר כבר לנסות להתמודד עם 3/4 אלבום, ובסוף החודש עם האזנה רצופה, כמובן על אחריותכם. אם האלבום הזה לא ירדוף אתכם בשנתכם, כנראה שאתם לא ישנים אף פעם.


Unexpect 2011
מסיבת-הגופות של אנאקספקט היא קוקטייל מקאברי של כל סוגי המטאל עם מוסיקה קלאסית, אופרה, פולק, ג'אז, אמביינט, אלקטרוניקה וקרקס (זו ההגדרה הרשמית של הלהקה, פחות או יותר). קונקרטית, זה נשמע כמו שיבוט של סליפיטיים גורילה מיוזיאום עם אופת' ומיסטר באנגל. גראולים ובלאסט-ביטים חיים כאן בשכנות טובה עם עדינות נשית וכינורות בארוקיים.

לכל חברי הלהקה יש כינויים קצרים, כיאה לחברים במסדר המחתרת העולמית של ז'אנר האוואנט-מטאל (Avant-Metal): הצמד מר סיריאק ומר ארתגות' מייצרים סאונד כבד של סוללת גיטרות מטאל, המתאזן עם הפסנתר הוירטואוזי של אקסוד והכינור המהיר של בורבואן. הזמרת-רקדנית ליילינדל מרככת ומאנישה את המוסיקה הגברית וההיפר-גותית הזו. התיחכום האינסטרומנטלי של כאות', הבסיסט האימתני בעל 9 המיתרים, מזריק השפעות מרשימות של ג'אז-פיוז'ן; התיפוף הנמרץ והמדויק של מר לנדריקס משלים יחידת-קצב גמישה ומהודקת, המתנועעת כאיבר אחד.


אם 'בתוך אקווריום של בשר' התקרב מדי פעם אל עבר גבול התיאטרון, ומתח את גבולות יכולת ההאזנה עד לקצה האפשרי, הרי ש'פייבלס' הוא יותר ממוקד ומשאיר פחות מקום לנשימה. רוב השירים קצת פחות ארוכים: כאן אין אפוס מטורף באורך 11 דקות, כמו שזה שחתם את האלבום הקודם ('סייקיק ג'אגלרס'). הקומפוזיציות פחות כאוטיות, ערוצי התופים מוקלטים הרבה יותר טוב, ההרמוניות המקהלתיות כתובות יותר טוב, וההכפלות של הכינור יוצרות מעין תזמורת קאמרית שמוסיפה עומק רב לעיבודים. גם דגימות התזמורת, המגיעות מן הקלידן, נשמעות אמיתיות לחלוטין.


למרות שאין אף קטע חלש באלבום, אפשר לדבר על כמה קטעים חזקים יותר וחזקים פחות: הקטע הראשון, בעל השם המשקף 'רעיונות בלתי-פתורים של אורח מעוות', מהווה תצוגת-תכלית מושלמת של יכולות הלהקה, ומציג ב-7 דקות מה שלהקות לא הצליחו לבטא בקריירות שלמות שנמשכו עשרות שנים. הקטע הרביעי, 'פניקס מכאני', יוצר איזון מופתי בין התקפה חשמלית מרוכזת ואלימה, ובין מלודיות קונטרה-פונקטיות ששובות את האיזור הבלתי-מילולי של המוח.


הקטע השישי, 'פנדלום מורעב', הוא אולי השיא המוסיקלי של האלבום, ולא רק בגלל שהוא מתרוצץ בין תתי-ז'אנרים כמו משוגע; יש בו ברק טכני מודגש, אבל הוא עובד גם ברמת המלודיה הבסיסית (הכישרון להיות קליט בלי להיות רדוד). שני הקטעים האחרונים (10 ו-11) הם חתונה זריזה בין הקולנוע של טים ברטון ובין הליצנות המטאלית של מייק פאטון, עם רפרנסים עקיפים בקלידים, בשירה ובמילים. בכל האלבום יש רק שני קטעים שקטים (ה-7 ו-9), כל אחד מהם נמשך פחות מ-3 דקות.



באמת קשה לבחור פייבוריט אחד מתוך המבחר העשיר המוצג בפני חובב המוסיקה האוונגארדית. כל 'שיר' הוא הכי 'אנטי-שיר' שאפשר להיות, והמבנים הם כל דבר מלבד מסורתיים; כל בית הוא מגדל גותי עם מדרגות לולייניות, שבו הקומה הראשונה מובילה לשלישית, והשלישית מובילה למרתף; כל פזמון הוא המנון פוטוריסטי מהיר כסילון, והסולואים הם מפגנים דחוסים של יכולת אישית חריגה על פני שניות בודדות. אף אחד מן הקטעים לא מתאים לשיווק ברדיו בתור 'סינגל', רחמנא ליצלן, וניכר שהכנופייה המונטריאולית נחושה בדעתה להישאר במחתרת.


'פייבלס' הוא אלבום שרוצה לשחק עם המוח שלך, נקמה מתוקה-חמוצה שתוכננה במשך למעלה משנתיים של עבודה. הקרקס הפרוגרסיבי המהיר בתבל הגיע אל השכונה שלך, ובמקום חיות וליצנים יש בו רק 7 פרוג-מטאליסטים שנמצאים בשיאם היצירתי; כל אחד מהם לא יניח לכלי שלו, עד שלא תצאו כולכם משיווי-משקל. הטקסטים המושרים, כמו באלבום הקודם, לחלוטין לא מובנים מן ההאזנה עצמה, ולכן יש צורך ללכת לחוברת המילים שוב ושוב, כדי להבין את הליריקה הסוריאליסטית של הקוויבקים הללו.


הטקסטים האירוניים של 'פייבלס', כמו בקודמו, משתעשעים ללא הרף במשחקי מילים, זורקים מילים גדולות לאוויר רק כדי לסתור אותן מיד, נוטפות סרקזם (עוקצנות), ומתמצות במשפט הבא, המופיע באחד הקטעים: "אנחנו נמצאים בתוך אי-הגיון של תוכנית גדולה יותר". הלהקה לא תמיד מאמינה ביכולתן של מילים לייצר משמעות, ולכן היא נוטה לטשטש אותן, שמה אותן ברקע, ומתמקדת בחוויה הבלתי-מילולית. זה לא נכון לכל הקטעים: ב'פניקס מכאני', למשל, הטקסט קורא לאקטיביזם מחשבתי בצורה ברורה. וכמצופה מקנדים המתגוררים במונטריאול, קצת צרפתית (הפוכה ולא-הפוכה) משתלבת מדי פעם בטקסטים החידתיים-לפרקים.


הבשורה של 'אנאקספקט' היא שניתן ליצור רוק מתקדם מודרני, נגיש והרמוני, בלי לוותר על אוונגארד, תמציתיות וחוש הומור בריא. היכולת של ההרכב לסחוף את המאזין תוך שימוש בטמפו מהיר, דחיסת תכנים ועוצמה מטאלית, היא נדירה בז'אנר כיום. כמעט כל שיר הוא מיני-מתקפה, כאשר הכוונה היא לתפוס את המאזין כשהוא לחלוטין לא מוכן לנמר המתכתי שעומד להתנפל עליו (ההפתעה היא המסר). עם זאת, האלבום עצמו לא מוותר על מלודיות משביעות-רצון ועל הרמוניות הלקוחות מהעולם הקלאסי-סימפוני, מצטיין בהפקה מוסיקלית עשירה ונקייה, לוקח ברצינות תהומית את ההומור השחור שלו, ולכן הוא כל כך מושך ומרהיב.


יש המשווים את אנאקספקט ללהקת מטאל שוודית בשם 'דיאבלו סווינג אורקסטרה'. למרות שאפשר להבין את מקור הדמיון (מפגש בין אופרה ובין מטאל), החבר'ה הקנדים עושים מהם קציצות. אפשר לתמצת את היתרון של אנאקספקט בבחירת שמם: בלתי-צפויים. במוסיקה של דיאבלו סווינג אורקסטרה אפשר לנחש, פחות או יותר, לאן הם מתכוונים להגיע בשניות הקרובות; אבל כאשר אתה נתין של אימפריית נדודי-השינה, אתה פשוט לא יכול לסמוך על שום דבר יותר. וכאן בדיוק נמצא כל הכיף, אם אתה מאפשר לעצמך ללכת עם הכאוס המוקפד הזה.

לסיכום, האלבום השלישי של אנאקספקט הוא הרפתקה מוסיקלית של ממש, הממציאה מחדש את הרוק המתקדם ומאפשרת לו להתפתח לכיוונים חדשים. קשה להגזים בהצלחה האמנותית המלאה של האלבום, שמצליח לרתק ולרגש כמעט בכל שנייה. החיסרון היחיד הוא אובדן הבנת הטקסטים המושרים (הקריאה איננה תחליף), בגלל המהירות, הדחיסות והאינטנסיביות של המוסיקה רבת-הערוצים. אם אנאקספקט יוכלו למצוא את הדרך להסתפק בפחות טקסטים או להגביר אותם על חשבון ערוצים אחרים במיקס הסופי, ייתכן שהם יגיעו אל המנוחה והנחלה של שלמות אמנותית מלאה. אבל זה כנראה לא המסלול שאותו הם מתכננים לבחור בעתיד הקרוב.

הציון: 9/10

 מה אומרים הציונים?

 תגובות על אנאקספקט





איך מחשבים כאן ציונים?

קריטריונים רלוונטיים:

חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")

מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")

לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")

עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")

הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")

טקסטים ("ממש משורר, הבחור")

ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")



 

ביקורות אלבומים נוספות...


אודות האתר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים / הספר

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il