'אפילוג' של להקת אנגלגארד השוודית הוא
אחד מאלבומי הרוק המתקדם הטובים של שנת 1994, ואחד המרשימים שהוקלטו בשנות התשעים. הוא הופץ מלכתחילה במהדורה מצומצמת, אזל במהירות והפך לפריט-אספנים, במיוחד בגרסת הויניל. 'אפילוג' הופץ שוב פעמיים על ידי לייבלים קטנים בשוודיה, אך שוב ושוב אזל מן הדפוס. עבדכם הבלתי-נאמן מצטרף לשורה ארוכה של מבקרים-מהללים, בעיתונות הכתובה ובאינטרנט, שלא הצליחו לומר על ההקלטה הזו שום דבר רע.
'אפילוג' קיבל את שמו במהלך ההקלטות, כשהיה ברור לחברי הלהקה שזה יהיה אלבומם האחרון כקבוצה מגובשת. הם אמנם הוציאו אלבום נוסף בהופעה חיה בארה"ב (הקלטה באיכות בינונית, ביצוע לא רע בכלל), אך הוא יצא כשהלהקה היתה כבר מפורקת; לכן קיבל את השם האירוני 'קבור בחיים' (Buried Alive) מטעם חברת Musea הצרפתית. נדרשו למוסיקאים שמונה שנים כדי להתאחד מחדש לזמן קצר, בין השאר בעקבות לחץ חיובי מצידם של חובבי מוסיקה פרוגרסיבית באירופה ובארה"ב.
אם באלבומם הקודם של אנגלגארד, '
היבריס (Hybris)', התבססה הלהקה המוכשרת על נוסחאות מוכרות מתוך מילון המונחים של הרוק המתקדם הסימפוני, כאן היא כבר לקחה
צעד אחד קדימה (או הצידה, איך שתרצו) אל העולם חמור-הסבר של המוסיקה הקלאסית המודרנית. זו
יצירה עצובה וחורפית, לעתים טראגית, שלא חדלה לנוע בין התפרצויות של כאב וסבל ובין פיוס מלנכולי עם הטבע והעולם. האלבום אינסטרומנטלי לחלוטין, ללא מילים. ואולי טוב שכך, שכן אינני נמנה על חובבי השפה השוודית.
אנגלגארד לא עשו לעצמם חיים קלים. במקום שירים בעלי מקצב מוגדר, שעליהם ניתן לאלתר ולהפגין וירטואוזיות, הם בחרו להרכיב
קומפוזיציה דינמית, מפותלת ורבת-תפניות. כל מוסיקאי קיבל על עצמו תפקיד מסובך, שבו הזדמנויות רבות-מספור לטעות ולפספס. כל קטע מכיל בתוכו שורה ארוכה של מעברים מפתיעים ומגוון מצבי-רוח, נושאים ופעלולים. אם באלבום הקודם נדרש המאזין להתרכז היטב בהתפתחות המלודית אך קיבל בתמורה כמה מנגינות מהנות, כאן הוא נכנס לתוך עולם-צלילים תובעני באופן קיצוני הדורש ממנו להשקיע אנרגיה רבה מן הרגיל בהאזנה ובהתעמקות.
הפנים של היער: עטיפת האלבום 'אפילוג' בהוצאת אקסרג'י
פרצופו של הטבע: העטיפה הפנימית של 'אפילוג' בהוצאת אקסרג'י
הלהקה מרבה להשתמש במטאפורות מוסיקליות וגרפיות, אם מביטים בעטיפה, המרמזות על
קשר חזק לטבע, נחלים, יערות חשוכים וחילופי-עונות. האורגן מדמה פכפוכי-מים, התופים מתארים שטפונות, חליל-הצד משרטט נופים צפוניים קודרים, ואוסף כלי-הקשה מעשירים את ההפקה באסוציאציות לעולם הכפרי והמבודד של סקנדינביה. יש כאן הרבה פחות 'גרובים' או מפגני-ראווה של יכולת אינסטרומנטלית טהורה, והרבה יותר ביטוי לדיאלוג מורכב בין המסורת העממית השוודית, והדיסוננס הטכנולוגי הרב-תרבותי של סוף המאה העשרים.
ההרכב מתמקד במפגש בין
יסודות מנוגדים בעולם: מצד אחד הפסטורליה האקוסטית, המתבססת על מוטיבים מוסיקליים מלודיים ו'נשיים' בצירוף כלי הקשה עדינים, ומצד שני
התקפים קצרים, מחודדים ואפקטיביים של אלימות מחושמלת, הנעזרת במלוטרון צורמני, האמונד רועם, גיטרה חשמלית דרמטית ובאס חשמלי עמוק. זה תרגיל חכם ומוצלח
בקונטרסטים, המטלטל את המאזין בין נגיעות אינטימיות ובין בליצ-קריג מוסיקלי.
כמה מן המעברים הם לא פחות מגאוניים, במיוחד התיפוף האינטליגנטי של מתיאס אולסון. אלבום תובעני כל כך איננו מתאים בשום צורה שהיא לחובבי מוסיקה 'נעימה' או 'כיפית', ומנוגד בכל דרך אפשרית לדרישותיו של הרדיו המסחרי וציפיות חברות התקליטים לרווחים קלים. בהמשך ישיר למסורת המודרניסטית של אירופה במאה העשרים (סטרווינסקי, בארטוק, ברג, שוסטקוביץ') העיבודים מדלגים בין 'פיאנו-פיאנו' ל'פורטה-פורטה', דהיינו בין 'חלש עד כדי לחישה' ובין 'חזק עד כדי שכנים מעוצבנים'. לאלבום הזה היתה השפעה גדולה על להקות רוק מתקדם באירופה ומחוצה לה, ונחשב לאחת מן ההפתעות הגדולות של ה'פרוגרסיב' בשנות ה-90.
אנגלגארד התפרקו ב-1994 והמתינו 18 שנה עד אלבומם השלישי,
Viljans Oga ('אינאס ארגה', בשבדית). למרות שגם האלבום השלישי (והאחרון, לעת עתה) של אנגלגארד הוא משובח בכל קנה מידה -- הרי שהוא איננו מקורי, נועז ובלתי-מתפשר כמו 'אפילוג'.
לסיכום, 'אפילוג' הוא פסגת יצירתה של אנגלגארד, לצד 'היבריס' הכמעט-מושלם שקדם לו. רק מי שמוכן להתמסר במלואו למוסיקה המלודית אך מייסרת-לעתים הזו, יוכל להפיק ממנה את הפוטנציאל העצום הטמון בה. כל האזנה מגלה שכבות חדשות של צליל, וחושפת טוב יותר את מבנה היצירה במלוא הדרו. אך ייתכן שמאזינים מנוונים, שגדלו על תרבות הלהיטים של גלגל"ץ, 'מוסיקה שנעים איתה' וחטיפי יוטיוב, לא יוכלו לעכל את המעדן השוודי הנדיר הזה.
הציון: 10/10