יוניברס זירו, אחת הלהקות המרתקות ביותר בצד האפל של הרוק המתקדם, הפיקה אלבומים טובים יותר מ"קרולינג ווינד". מדובר באוסף קטעים אקראי למדי, בין השנים 1979-1984, שיצא
במהדורה חדשה רק בשנת 2001. במקור, יצאו שלושת הקטעים הראשונים כתקליט אי-פי (EP) ביפן בלבד. כדי לשווק את האלבום כאריך-נגן, הוסיפו אנשי חברת התקליטים 'קיונאיפורם' בארה"ב
כמה יצירות שהופיעו במקומות אחרים, ומצאו את מקומם כאן, רובן בצליל משופר.
בקצרה,
לא כדאי להתחיל את ההיכרות עם UZ דווקא עם האלבום הזה. "רוח זוחלת" מכיל אמנם שני קטעים מוצלחים (הראשון והרביעי), אך השאר לא ממוקד, לעתים איזוטרי, ובעיקר לא עקבי.
היצירה הראשונה, Toujours plus a L'est, שהלחין מנהיג ההרכב, דניאל דני, אמנם קצרה יחסית אך מופקת-היטב ומולחנת בחוכמה ובקפדנות. הביצוע דינמי ומלא ביטחון, העיבוד
מהוקצע (אם כי לא מהודק לחלוטין) והסאונד מעולה. היא מכילה את כל האלמנטים האופיינים להרכב: השפעות של פולקלור מזרח-אירופאי, סולואים א-טונאליים, יחידת קצב אגרסיבית,
שמחת-חיים קופצנית לצד אימה ופחד. קלאסיקה יוניברס-זירואית.
היצירה השנייה, Before The Heat, היא שרטוט אימפרסיוניסטי קצר של אווירת דכדוך ואפילה. המלחין, הקלידן אנדי קירק, מצייר בקווים כלליים סוג של סיוט אורבני דלוח. ארבע
הדקות עוברות במהירות ולא משאירות רושם עמוק. היצירה השלישית בעלת השם המתחכם והארוך, Central Belgium In The Dark, היא אילתור מסורבל של עשר דקות בהופעה חיה;
אותי הוא לא מרשים, כיוון שאנשי UZ אינם חזקים במיוחד בתחום האילתור ו/או הספונטניות הבימתית. השם, אגב, הוא פרפראזה על היצירה המפורסמת "סנטרל פארק בחשיכה" (
Central Park In The Dark) מאת המלחין האמריקני צ'ארלס אייווס.
היצירה הרביעית, Influences מאת אנדי קירק, היא אולי ההפתעה הנעימה ביותר באלבום: לחן בוגר ומגוון, הפקה מחתרתית-משהו, צליל בס מאיים ועוצמתי, מעברים מעניינים בין מצבי-רוח,
ביצוע משכנע של כל המעורבים אך סיום מאכזב-משהו. רק בשביל הראשונה והרביעית היה שווה לקנות את האלבום הזה. היצירה הוקלטה בינואר 1982, וקצת 'נפלה בין הכיסאות' בין
האלבום המדהים שיצא בשנת 1981 ובין האלבום המעולה שיצא חמש שנים אחריו, בשנת 1986 (
היטווייב). ניכר שהזמן הרב שעבר מאז (כמעט עשרים שנה) פגם מעט בסרט ההקלטה המקורי.
שני הקטעים האחרונים ב'קרולינג ווינד' הם ביצועים חיים ליצירות מעט סהרוריות, שאינן מכילות בתוכן את
הרגעים החזקים של הלהקה. Triomphe des Mouches כבר הופיע בעבר בביצוע אולפני משכנע
יותר. הלחן של Complainte חיוור בעיניי, כמעט מרדים. לסיכום, אמנם טוב שכל הקטעים הללו
יצאו לאור סוף-סוף בצורה מסודרת, אבל עדיין התוצאה הסופית נשמעת כמו אוסף אקראי של
הקלטות איזוטריות, ולא כמו אלבום שלם. לכן עדיף להשקיע את הכסף שלכם במקום אחר, כמו בשני
האלבומים המופתיים שהוזכרו לעיל.
הציון: 7.5/10