![]() |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
|
|
Weidorje Weidorje 1978 Musea Records France (57:18) ביקורת: אורי ברייטמן 18/3/04 |
![]() |
את ההרכב הוביל הבסיסט היוצא של מאגמה, ברנרד פאגאנוטי המוכשר, שגייס את הקלידן של להקת הלדון (Heldon), פטריק גאות'ייה, והוסיף גיטריסט (מישל אטורי), מתופף כוחני (קירט ראסט), קלידן נוסף לתגבורת (ז'אן-פיליפ גוד), סקסופון משובח (אלן גילורד) וחצוצרה (איבון גילורד). ההרכב הרחב הזה נהנה מיחידת קצב רועמת (פאגנוטי+ראסט) וקווי חשיבה מעניינים מצד קלידי הפנדר של גאות'ייה.
למרות שהלחנים עצמם אינם גאוניים בהשוואה להרכב-האם (מאגמה, כאמור), הרי שהאנרגיה הקבוצתית מצליחה לסחוף את כל הקטעים קדימה. זה בולט במיחד בשני הקטעים הראשונים באלבום, Elohims Voyage ("מסעו של אלוהים") והקטע השני, 'וילנה' (Vilna). מבחינה מוסיקלית, ההלחנה היא תרכובת אירופאית בין הצליל והעיבודים של ארה"ב עם המסורת המינימליסטית של טרי ריילי ופיליפ גלאס בז'אנר המינימליסטי.
הנטייה הבולטת של Weidorje היא מלודיות רפטטיביות (חוזרות על עצמן) במגמת 'קרשנדו' (הגברת עוצמה הדרגתית), במה שנדמה כסוג של טראנס הולך ומתחזק. כתבלין אפשר למצוא יציאות ווקאליות אופראיות בסגנון מרכז-אירופה ומעט טירוף בריא בקצוות. שני קטעי הבונוס, שהוקלטו בהופעה חיה באוקטובר 1978 (ולא נכנסו לתקליט הויניל המקורי) היו אמורים לקבל גרסה אולפנית באלבום השני, שמעולם לא הוקלט. מן הסתם, היה באמת כדאי לראות ולשמוע את Weidorje על הבמה. אבל בתור מוסיקה מוקלטת, הסיפור קצת פחות מלהיב.
לסיכום, מי שמכיר את מאגמה בתקופת 'אודו וודו' (Udu Wudu) אולי ירצה לקבל עוד, אבל מבחינה מוסיקלית טהורה אין כאן משהו יוצא דופן, למרות שמדובר בהרכב מגובש, המפגין ביצועים קבוצתיים אנרגטיים במיוחד.
הציון: 8/10
איך מחשבים כאן ציונים?
קריטריונים רלוונטיים:
חדשנות ("אף פעם לא שמעתי משהו כזה")
מורכבות ("אני בחיים לא הייתי חושב על דבר כל כך מתוחכם")
לחנים ("הם ממש יודעים לכתוב מנגינות")
עיבודים ("כל הכלים משתלבים נהדר")
הפקה ("איזה סאונד צלול יש לאלבום הזה")
טקסטים ("ממש משורר, הבחור")
ביצוע ("איך הם מנגנים, קשה להאמין")