 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב' |
פוקוס, מי שלא מכיר, היא להקת רוק מתקדם מהולנד. היא הוקמה ב-1969 על ידי החלילן/קלידן ת'ייס ואן ליר, הוציאה 7 אלבומים, והתפרקה ב-1978. פוקוס הצליחה להכניס למצעדים באמריקה כמה להיטים, ביניהם 'הוקוס פוקוס' (Hocus Pocus), האוס אוף דה קינג (House of the King) ו'סילביה' (Sylvia). כך ביססה לעצמה מעמד של אחת הלהקות ההולנדיות החשובות בשנות ה-70.
הלהקה אמנם שינתה סגנון לאורך השנים, מלהקת פופ-פסיכדלי ללהקת רוק מתקדם סימפוני ובהמשך ללהקת ג'ז-רוק, אבל היה ללהקה צליל ייחודי מאד שניתן לזהות בכל האלבומים - סאונד גיטרה צלול וזורם באדיבות הגיטריסט המוערך יאן אקרמן, שגם ידע לתת דיסטורשן בקטעים הרוקיסטים יותר, אבל באיפוק וטוב טעם; נגינת החליל א-לה איאן אנדרסון של ואן ליר; ההשפעות החזקות של באך על הלחנים של ואן ליר שהועצמו ע"י הדמיון של צליל אורגן ההמונד שלו לעוגב כנסייתי; ובאופן כללי, הלחנים והעיבודים שהיו מורכבים ועדיין קליטים, מלודיים ומלאי רגש.
ב-2002 החליטה חבורת מוסיקאים הולנדים להכין לת'ייס ואן ליר הפתעה ולעשות לכבודו מופע מחווה. ת'ייס התלהב מאד, והפתיע אותם כשהחליט להצטרף אליהם בעצמו. במקום להסתבך יותר מדי עם שמות החליטו לקרוא להרכב פוקוס, כמו ללהקה המיתולוגית, וזאת למרות שת'ייס הוא החבר היחיד מן ההרכב המקורי. ב-2002 הוציאו את האלבום "8" (זהו אלבום האולפן השמיני שיוצא תחת השם פוקוס) ויצאו למסע הופעות.
מכיוון שהבסיס של ההרכב הזה הוא להקת מחווה ששאפה לשחזר את הצליל של פוקוס המקורית, התוצאה נשמעת כמו אלבום אבוד של פוקוס משנות ה-70. יאן דומי מפגין שליטה נאה בסגנון האקרמני הייחודי, ואילו המתופף ברט סמאק והבסיסט בובי יעקובס שמשלימים את ההרכב מהווים רית'ם סקשן סולידי שמשאיר את מרכז הבמה לדואו גיטרה/קלידים, כמו בפוקוס המקורית. יש בזה חסרון ויתרון.
אחת הבעיות שתהיה למי שמכיר את הלהקה היטב, היא שהוא יוכל למצוא כמעט בכל שיר הצדעה לשירים ישנים שלהם. ל-Tamara's Move למשל, יש מבנה דומה ל-'האוס אוף דה קינג' (House of the King) מן האלבום הראשון, 'פרטלס לאב' (Fretless Love) מכיל כמה מוטיבים מ'פוקוס שתיים' (Focus 2) מן האלבום השני ואילו ב-נוירוטיקה (Neurotika) ואן ליר שר יודל, כמו בלהיט המפורסם 'הוקוס פוקוס' (Hocus Pocus).
מצד שני, זאת גם עוצמתו של האלבום - מי שאוהב את הצליל של פוקוס משנות ה-70 מקבל אותו כאן במיטבו. הלהקה אינה מתיימרת להתקדם עם רוח הזמן - הם רוצים להשמע כמו הלהקה האהובה עליהם והם עושים זאת בדייקנות רבה.
הלהקה אמנם שינתה סגנון לאורך השנים, מלהקת פופ-פסיכדלי ללהקת רוק מתקדם סימפוני ובהמשך ללהקת ג'ז-רוק, אבל היה ללהקה צליל ייחודי מאד שניתן לזהות בכל האלבומים - סאונד גיטרה צלול וזורם באדיבות הגיטריסט המוערך יאן אקרמן, שגם ידע לתת דיסטורשן בקטעים הרוקיסטים יותר, אבל באיפוק וטוב טעם; נגינת החליל א-לה איאן אנדרסון של ואן ליר; ההשפעות החזקות של באך על הלחנים של ואן ליר שהועצמו ע"י הדמיון של צליל אורגן ההמונד שלו לעוגב כנסייתי; ובאופן כללי, הלחנים והעיבודים שהיו מורכבים ועדיין קליטים, מלודיים ומלאי רגש.
ב-2002 החליטה חבורת מוסיקאים הולנדים להכין לת'ייס ואן ליר הפתעה ולעשות לכבודו מופע מחווה. ת'ייס התלהב מאד, והפתיע אותם כשהחליט להצטרף אליהם בעצמו. במקום להסתבך יותר מדי עם שמות החליטו לקרוא להרכב פוקוס, כמו ללהקה המיתולוגית, וזאת למרות שת'ייס הוא החבר היחיד מן ההרכב המקורי. ב-2002 הוציאו את האלבום "8" (זהו אלבום האולפן השמיני שיוצא תחת השם פוקוס) ויצאו למסע הופעות.
מכיוון שהבסיס של ההרכב הזה הוא להקת מחווה ששאפה לשחזר את הצליל של פוקוס המקורית, התוצאה נשמעת כמו אלבום אבוד של פוקוס משנות ה-70. יאן דומי מפגין שליטה נאה בסגנון האקרמני הייחודי, ואילו המתופף ברט סמאק והבסיסט בובי יעקובס שמשלימים את ההרכב מהווים רית'ם סקשן סולידי שמשאיר את מרכז הבמה לדואו גיטרה/קלידים, כמו בפוקוס המקורית. יש בזה חסרון ויתרון.
אחת הבעיות שתהיה למי שמכיר את הלהקה היטב, היא שהוא יוכל למצוא כמעט בכל שיר הצדעה לשירים ישנים שלהם. ל-Tamara's Move למשל, יש מבנה דומה ל-'האוס אוף דה קינג' (House of the King) מן האלבום הראשון, 'פרטלס לאב' (Fretless Love) מכיל כמה מוטיבים מ'פוקוס שתיים' (Focus 2) מן האלבום השני ואילו ב-נוירוטיקה (Neurotika) ואן ליר שר יודל, כמו בלהיט המפורסם 'הוקוס פוקוס' (Hocus Pocus).
מצד שני, זאת גם עוצמתו של האלבום - מי שאוהב את הצליל של פוקוס משנות ה-70 מקבל אותו כאן במיטבו. הלהקה אינה מתיימרת להתקדם עם רוח הזמן - הם רוצים להשמע כמו הלהקה האהובה עליהם והם עושים זאת בדייקנות רבה.
רגעי השיא
גרסה מחודשת ל-Brother מן האלבום 'פוקוס קון פרובי' (Focus con Proby) שעולה על המקור, ומסתיימת בציטוט חינני של הקטע 'אירפשנז' (Eruptions) שהופיע באלבום 'מובינג ווייבז' (Moving Waves). בקטע "תמרה'ס מובז" (Tamara's Move) דומי הצליח לכתוב קטע פוקוסי טיפוסי, נעימה קצבית וקליטה שאתם עלולים למצא את עצמכם אח"כ מזמזמים בלי לשים לב במקלחת או ברמזור. הקטע השישי באלבום, 'פוקוס שמונה' (Focus 8) והשיר Sto ce raditi zwota גם הם קטעים טובים שראויים לתשומת לבכם.רגעי השפל
שירת היודל המפורסמת בשיר 'הוקוס פוקוס' (Hocus Pocus) היתה הברקה מקרית של ואן ליר במהלך החזרות, והיא שהעניקה לשיר את הפן המטורף שהפך את השיר ללהיט כה מצליח. הבעיה היא שגימיק כזה שורף את עצמו מהר. באלבום הזה חזרו עליו פעמיים - בשיר הראשון והסתמי 'רוק אנד ריו' (Rock and Rio) -- בחירה גרועה מאד לטראק ראשון באלבום -- ובשיר 'נוירוטיקה' (Neurotika). טראק הבונוס 'פלאואר שאואר' (Flower Shower) הוא פרודיה עליזה על חליל הקסם של מוצרט. משעשע בפעם הראשונה, נמאס כבר בשניה.
לסיכום, למי שלא מכיר את הלהקה הייתי ממליץ להתחיל עם הקלאסיקות - אחד מארבעת האלבומים הראשונים, רצוי מובינג ווייבז. עם זאת, מדובר באלבום שמשמר יפה את הרוח של פוקוס הישנה והטובה, ואין סיבה להפנות לו עורף. אפשר לתת צ'אנס.
הציון: 7.5/10
עוד על להקת פוקוס