 |
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב' |
|
Twisted Into Form Then Comes Affliction to Awaken the Dreamer 2006 Sensory Records Norway (44:21)
10/09/11 | |
להקת טוויסטד אינטו פורם, הרכב נורבגי מחתרתי למדי, הוא נסיון נוסף למתוח את גבולות המטאל הפרוגרסיבי. הוא משוייך, בעל-כורחו, אל תת-הז'אנר המכונה 'טק-מטאל' (Tech-Metal). ההרכב שנוסד באוסלו נתפס כיום כהמשך טבעי-למחצה של הלהקה הנורבגית 'ספיירל ארכיטקט', שהוציאה ב-2000 אלבום מהפכני (A Sceptic's Universe). האלבום הגדיר מחדש את המונח 'וירטואוזיות' בקהילת המטאל העולמית. שש שנים אחרי שספיירל ארכיטקט שיחררה את האלבום שלה והתפזרה למקומות אחרים, שבה 'טוויסטד אינטו פורם' והפתיעה את חובבי הפרוג-מטאל המסורתי.
אז קודם כל צריך להבהיר: שניים מחברי להקת 'טוויסטד אינטו פורם' היו חברי 'ספיירל ארכיטקט' האגדית. הגיטריסט קאי גורניצקה (Kaj Gornitzka) והמתופף אסגיר מיקלסון (Asgeir Mickelson) מחברים בין שני ההרכבים הנורבגיים האמיצים הללו. כדי להבין עד כמה רחוק הלכו הלהקות הללו, צריך להבין את המקום של נורבגיה על מפת המטאל העולמית. בשנים שבהן התמסחרו להקות המטאל הבריטיות והאמריקניות, קם בשנות ה-90 בסיס צפון-אירופאי מפתיע של בלאק-מטאל זועם, חדשני ומפתיע: נורבגיה. ההצלחה המסחרית של הרכבי מטאל נורבגיים יצרה תעשייה חדשה.
הייחוד של 'טוויסטד אינטו פורם' הוא העירוב הנדיר בין הצליל והמנטליות של ג'אז-פיוז'ן ובין המטאל הפרוגרסיבי. הסאונד האולפני הנקי של הלהקה, שזכה למיקס משובח במיוחד מצידו של המפיק האגדי ניל קרנון, רחוק מהצליל המלוכלך והמטושטש של רוב אלבומי המטאל. באס הפרטלס החינני של אריק אדלנד (Erik Aadland) בולט מאוד במיקס, ומעניק לאלבום כולו גוון שכמעט ולא נשמע כמוהו בז'אנר הפרוגרסיבי בפרט והמטאלי בכלל.
מפתיעים לטובה גם ביצועיו הווקאלים הבוגרים של ליף קנאשהאוג (Leif Knashaug), שפונים לכל מי שמחפש סולן אינטליגנטי, מתון ואנטי-וולגארי בעליל. קנאשהאוג מציג מנעד דינמי מרחב, כשהוא מסוגל לנוע בין מלנכוליות סקנדינבית, הגשה צלולה עם דיקציה אנגלית טובה מאוד, וכושר קרבי מוכח בתחום ה'גראולינג' הסביר, לרגעים ספורים. הוא לא מתלהב מצרחות-לשם-צרחות, ומקפיד להתרחק מכל מה שמריח מדת'-מטאל או בלאק-מטאל.
זה תענוג להאזין שוב ושוב לאלבום כמו TCATATD. שמו הארוך, שבתרגום לעברית הוא 'אז הגיעו ייסורים להעיר את החולם', הוא ציטוט של הפילוסוף הדני המפורסם, סרן קירקגור (1813-1855), הנחשב לאחד ממבשרי הזרם הקיומי בפילוסופיה (אקזיסטנציאליזם). כבר משמו של האלבום, ברור שהלהקה מכוונת גבוה, ולא מעוניינת להגיע לקהל עממי ורחב. לכן, האלבום לא נכנע לרגע למוסכמות והתבניות של עולם המטאל הפרוגרסיבי. כל רצועה יוצאת להרפתקאות בלתי צפויות, ולא ניתן לחזות מה יקרה ב-10 השניות הבאות באלבום הבלתי-מתפשר הזה (מוסיקה למוסיקאים בלבד, אפשר לומר).
להקת טוויסטד אינטו פורם
מרכיב משמעותי באלבום הוא התבניות המוסיקליות המורכבות העומדות בבסיס כל שיר. במקום ללכת 'על בטוח', ולהיעזר בתבניות קצביות ומבניות פשוטות או רפטטיביות, 'טוויסטד אינטו פורם' הפכה את יחידת הקצב (בס-תופים) לחלק מן התזמורת המטאלית הקטנה שלה: התופים והבס מבצעים תפקדים מלודיים וריתמיים קונטרה-פונקטיים מסובכים, עצמאיים-לכאורה. ה'שירים' אינם שירים כלל, אלא מיני-סוויטות שחורגות לגמרי מן הרעיון של בית-פזמון-בית.
מי שמחבב ג'אז-פיוז'ן אירופאי, במיוחד כזה שמערב תיפוף חופשי ותפקידי בס מלודיים וזריזים נוסח ז'קו פסטוריוס, יתחבר ביתר-קלות למנטליות של טוויסטד אינטו פורם. יותר משזה אלבום של פיוז'ניסטים שאוהבים מטאל, זה אלבום של מטאליסטים שאוהבים פיוז'ן. עם זאת, לא מדובר על פיוז'ן קליל, מהסוג שאפשר להשמיע כמוסיקת-מעליות. העובדה שמדובר במוסיקה ווקאלית, לא אינסטרומנטלית, מרחיקה עוד יותר את הגוון הג'אז-פיוז'ני של המוסיקה. בקיצור, 'אז הגיעו ייסורים להעיר את החולם' נמצא במקום שהוא המציא לעצמו, ושמעטות הלהקות שהתקרבו אליו, בעיקר משיקולים מסחריים-קיומיים-פרנסתיים.
ועוד לא אמרנו כלום על התיפוף של דיויד הוסביק (David Husvik) מלהקת 'אקסטול': לא רק שערוצי התיפוף של הוסביק הוקלטו באיכות סאונד אודיופילית, אלא שהוא עצמו עושה לעצמו חיים קשים ולעולם לא נגרר למפגני-כוח, מהסוג שכל כך נפוץ במטאל. הוסביק מפעיל כוח מחושב על צבא המצילות הפרטי שלו, לא נופל לתהומות של בלאסט-ביטים ריקים מתוכן, ובאופן כללי מפגין עידון ורגישות שכמעט ולא ניתן למצוא באף אלבום מטאל מודרני.
מכנה משותף נוסף קיים בין 'ספיירל ארכיטקט' ובין 'טוויסטד אינטו פורם': שתי הלהקות הצליחו להוציא לאור רק אלבום אחד. בשני המקרים, מדובר היה בפרויקטים אולפניים במהותם, כאלו שנועדו להגשים אידיאל של הצטיינות חד-פעמית - ולא משהו שאפשר לעשות ממנו כסף בהופעות חיות (המוסיקה לא עוברת טוב במועדוני מטאל אלכוהוליים). זו הסיבה להתפרקות המהירה-יחסית של שתי הלהקות, כאשר כמעט כל המעורבים ממשיכים להיות נגני-על מבוקשים בלהקות שונות ומשונות בסצינה הנורבגית המטאלית, וגם מחוצה לה.
במבחן הזמן, האלבום היחיד של טוויסטד אינטו פורם מחזיק אפילו יותר טוב מזה של ספיירל ארכיטקט. האחרון דרמטי וצעקני, מנסה בכל כוחו להיות גדול מהחיים - בעוד הראשון מתרחק מהתדמית הקרה והטכנוקרטית של ה'טק-מטאל' (Tech-Metal), לטובת מוסיקה מתונה קצת יותר, שיש לה הגיון פנימי ושלא מתאמצת להרשים. כך, למרות שזה אלבום שמפגין וירטואוזיות, הוא עדיין רוצה להישאר אנושי, ולא מושא לקינאה של נגנים אחרים. מי שחיפש אתגר קיצוני כמו אצל 'ספיירל ארכיטקט' אולי התאכזב, אבל מי שמחפש משהו טוב לשמוע לאורך זמן, כנראה מצא את מבוקשו דווקא בתוצרת של 'טוויסטד אינטו פורם' (ביקורת עברית נוספת על האלבום, מאת אלון מיאסניקוב).
אז קודם כל צריך להבהיר: שניים מחברי להקת 'טוויסטד אינטו פורם' היו חברי 'ספיירל ארכיטקט' האגדית. הגיטריסט קאי גורניצקה (Kaj Gornitzka) והמתופף אסגיר מיקלסון (Asgeir Mickelson) מחברים בין שני ההרכבים הנורבגיים האמיצים הללו. כדי להבין עד כמה רחוק הלכו הלהקות הללו, צריך להבין את המקום של נורבגיה על מפת המטאל העולמית. בשנים שבהן התמסחרו להקות המטאל הבריטיות והאמריקניות, קם בשנות ה-90 בסיס צפון-אירופאי מפתיע של בלאק-מטאל זועם, חדשני ומפתיע: נורבגיה. ההצלחה המסחרית של הרכבי מטאל נורבגיים יצרה תעשייה חדשה.
הייחוד של 'טוויסטד אינטו פורם' הוא העירוב הנדיר בין הצליל והמנטליות של ג'אז-פיוז'ן ובין המטאל הפרוגרסיבי. הסאונד האולפני הנקי של הלהקה, שזכה למיקס משובח במיוחד מצידו של המפיק האגדי ניל קרנון, רחוק מהצליל המלוכלך והמטושטש של רוב אלבומי המטאל. באס הפרטלס החינני של אריק אדלנד (Erik Aadland) בולט מאוד במיקס, ומעניק לאלבום כולו גוון שכמעט ולא נשמע כמוהו בז'אנר הפרוגרסיבי בפרט והמטאלי בכלל.
מפתיעים לטובה גם ביצועיו הווקאלים הבוגרים של ליף קנאשהאוג (Leif Knashaug), שפונים לכל מי שמחפש סולן אינטליגנטי, מתון ואנטי-וולגארי בעליל. קנאשהאוג מציג מנעד דינמי מרחב, כשהוא מסוגל לנוע בין מלנכוליות סקנדינבית, הגשה צלולה עם דיקציה אנגלית טובה מאוד, וכושר קרבי מוכח בתחום ה'גראולינג' הסביר, לרגעים ספורים. הוא לא מתלהב מצרחות-לשם-צרחות, ומקפיד להתרחק מכל מה שמריח מדת'-מטאל או בלאק-מטאל.
זה תענוג להאזין שוב ושוב לאלבום כמו TCATATD. שמו הארוך, שבתרגום לעברית הוא 'אז הגיעו ייסורים להעיר את החולם', הוא ציטוט של הפילוסוף הדני המפורסם, סרן קירקגור (1813-1855), הנחשב לאחד ממבשרי הזרם הקיומי בפילוסופיה (אקזיסטנציאליזם). כבר משמו של האלבום, ברור שהלהקה מכוונת גבוה, ולא מעוניינת להגיע לקהל עממי ורחב. לכן, האלבום לא נכנע לרגע למוסכמות והתבניות של עולם המטאל הפרוגרסיבי. כל רצועה יוצאת להרפתקאות בלתי צפויות, ולא ניתן לחזות מה יקרה ב-10 השניות הבאות באלבום הבלתי-מתפשר הזה (מוסיקה למוסיקאים בלבד, אפשר לומר).
להקת טוויסטד אינטו פורם
מרכיב משמעותי באלבום הוא התבניות המוסיקליות המורכבות העומדות בבסיס כל שיר. במקום ללכת 'על בטוח', ולהיעזר בתבניות קצביות ומבניות פשוטות או רפטטיביות, 'טוויסטד אינטו פורם' הפכה את יחידת הקצב (בס-תופים) לחלק מן התזמורת המטאלית הקטנה שלה: התופים והבס מבצעים תפקדים מלודיים וריתמיים קונטרה-פונקטיים מסובכים, עצמאיים-לכאורה. ה'שירים' אינם שירים כלל, אלא מיני-סוויטות שחורגות לגמרי מן הרעיון של בית-פזמון-בית.
מי שמחבב ג'אז-פיוז'ן אירופאי, במיוחד כזה שמערב תיפוף חופשי ותפקידי בס מלודיים וזריזים נוסח ז'קו פסטוריוס, יתחבר ביתר-קלות למנטליות של טוויסטד אינטו פורם. יותר משזה אלבום של פיוז'ניסטים שאוהבים מטאל, זה אלבום של מטאליסטים שאוהבים פיוז'ן. עם זאת, לא מדובר על פיוז'ן קליל, מהסוג שאפשר להשמיע כמוסיקת-מעליות. העובדה שמדובר במוסיקה ווקאלית, לא אינסטרומנטלית, מרחיקה עוד יותר את הגוון הג'אז-פיוז'ני של המוסיקה. בקיצור, 'אז הגיעו ייסורים להעיר את החולם' נמצא במקום שהוא המציא לעצמו, ושמעטות הלהקות שהתקרבו אליו, בעיקר משיקולים מסחריים-קיומיים-פרנסתיים.
ועוד לא אמרנו כלום על התיפוף של דיויד הוסביק (David Husvik) מלהקת 'אקסטול': לא רק שערוצי התיפוף של הוסביק הוקלטו באיכות סאונד אודיופילית, אלא שהוא עצמו עושה לעצמו חיים קשים ולעולם לא נגרר למפגני-כוח, מהסוג שכל כך נפוץ במטאל. הוסביק מפעיל כוח מחושב על צבא המצילות הפרטי שלו, לא נופל לתהומות של בלאסט-ביטים ריקים מתוכן, ובאופן כללי מפגין עידון ורגישות שכמעט ולא ניתן למצוא באף אלבום מטאל מודרני.
מכנה משותף נוסף קיים בין 'ספיירל ארכיטקט' ובין 'טוויסטד אינטו פורם': שתי הלהקות הצליחו להוציא לאור רק אלבום אחד. בשני המקרים, מדובר היה בפרויקטים אולפניים במהותם, כאלו שנועדו להגשים אידיאל של הצטיינות חד-פעמית - ולא משהו שאפשר לעשות ממנו כסף בהופעות חיות (המוסיקה לא עוברת טוב במועדוני מטאל אלכוהוליים). זו הסיבה להתפרקות המהירה-יחסית של שתי הלהקות, כאשר כמעט כל המעורבים ממשיכים להיות נגני-על מבוקשים בלהקות שונות ומשונות בסצינה הנורבגית המטאלית, וגם מחוצה לה.
במבחן הזמן, האלבום היחיד של טוויסטד אינטו פורם מחזיק אפילו יותר טוב מזה של ספיירל ארכיטקט. האחרון דרמטי וצעקני, מנסה בכל כוחו להיות גדול מהחיים - בעוד הראשון מתרחק מהתדמית הקרה והטכנוקרטית של ה'טק-מטאל' (Tech-Metal), לטובת מוסיקה מתונה קצת יותר, שיש לה הגיון פנימי ושלא מתאמצת להרשים. כך, למרות שזה אלבום שמפגין וירטואוזיות, הוא עדיין רוצה להישאר אנושי, ולא מושא לקינאה של נגנים אחרים. מי שחיפש אתגר קיצוני כמו אצל 'ספיירל ארכיטקט' אולי התאכזב, אבל מי שמחפש משהו טוב לשמוע לאורך זמן, כנראה מצא את מבוקשו דווקא בתוצרת של 'טוויסטד אינטו פורם' (ביקורת עברית נוספת על האלבום, מאת אלון מיאסניקוב).
לסיכום, האלבום הראשון והאחרון של 'טוויסטד אינטו פורם' הוא פרוג-מטאל וירטואוזי ומעודן, מוצר ייחודי שממוקם בז'אנר משל עצמו. המשיכה של יוצריו אל עבר הפיוז'ן לא עזרה לו לזכות בקהל של ג'אזיסטים, וככל הנראה הוא היה ונשאר מהורהר ופילוסופי מדי בשביל המטאליסטים שחיפשו ריפים מהירים. הנפילה המצערת בין הכיסאות המוסיקליים לא פוגעת ביתרונותיו של האלבום כהצהרה אמנותית מגובה בכישרון ומיומנות: זה אלבום חדשני ומרתק, שמחזיק מעמד לאורך עשרות האזנות, לא משעמם ולא מרגיז.
הציון: 9/10
