English Version of Udi Koomran Interview

מחזיר את החוב

בשנת 1974 נתקל אודי קומראן בתוכנית רדיו ישראלית על רוק מתקדם ששינתה את חייו. מאז, בעזרת שנים של עבודה קשה, הוא מנסה לגמול למוסיקאים שיצרו אותה ולסייע לאמנות הזו לשרוד ולחיות, גם במאה העשרים ואחת; ראיון אישי על מוסיקה פרוגרסיבית
(אוגוסט 2001)

בשלב מסוים בקריירה של להקת Yes התייחסו המוסיקאים לטכנאי האולפן המוכשר שלהם, אדי אופורד (Eddie Offord) כאל חבר-להקה לכל דבר. תמונתו, המופיעה לצידם של חברי Yes באלבום Close to the Edge, מייצגת תקופה מהפכנית במוסיקה, שבה טכנאי האולפן, לכאורה אדם שולי וזניח, היה שותף מלא לחידושים פורצי-הדרך של מוסיקת הרוק המתקדם. אודי קומראן, כיום, לא מוגזם לומר, הוא ה'אדי אופורד' הישראלי. ומי אשם בכך? התקשורת, כמובן.

"בספטמבר 1974 הדלקתי את הרדיו ונפלתי על תוכנית של שמירה אימבר ששמה 'מי מפחד מפופ מתקדם?' ברשת ה'". (כן, כן, פעם היתה כאן רשת ה', זו לא טעות כתיב). "התוכנית שודרה פעם אחת בשבוע, במשך שלוש שעות, בעריכתה של רות קידן. התוכנית שאני שמעתי בפעם הראשונה הוקדשה כולה לקינג קרימזון. אני מדבר על התקופה כשיצא האלבום 'רד' (Red) והם עשו רטרוספקטיווה למוסיקה שלהם. עם הזמן הפכתי למאזין אדוק, אפשר לומר אפילו 'מכור', ובעזרתה הגעתי לדברים שאני אוהב עד היום. הייתי אז בן שתים-עשרה".

זו היתה תקופה מעניינת. ברשת ב' שודרה תוכנית דומה בשם 'קצת אחרת', שגם עברה אחר כך לרשת ג', בהגשת אורלי מורג ומנחם פרי. בגלי צה"ל שידר קוטנר את 'רוק פלוס', ושדרנים כמו עודד בן-עמי (שמאז הספיק לשמש כדובר צה"ל...) הגיש גם הוא תוכנית על רוק מתקדם. בגיל 13 ראה את ההופעה הראשונה בחייו: להקת 'זינגלה' הפרוגרסיבית באולם בית לסין. "הייתי בהלם. לא האמנתי שיכול להיות דבר כל כך טוב בארץ. אין בכלל מה להשוות עם מה שיצא בסופו של דבר באלבום. ההופעה היתה פשוט מעולה".

קומראן, שנולד בשנת 1962 והעביר ארבע שנים מחייו בגרמניה (7-11), בילה את נעוריו בהאזנה פסיבית למוסיקה. עד היום (2001) אסף מאות תקליטים ובערך 1500 דיסקים. בין האמנים המשפיעים עליו הוא מציין את הנרי קאו, מאגמה, רוברט ווייאט, דיויד אלן, גונג, קינג קרימזון, קפטן ביפהארט, פינק פלויד, יוניברס זירו, ארט זויד, סיינס גרופ, נורמה, גראונד זירו ופאוסט. לקראת סוף שירותו הצבאי בתותחנים, תיכנן טיול לנורבגיה עם חבר. הטיול בוטל במפתיע: החבר הודיע לו שהחל לעבוד באולפן כטכנאי, ולכן לא יוכל לצאת מהארץ. קומראן החליט לבדוק במה מדובר.

"דוד שלי עבד בטלוויזיה והכיר את אמיל בר, בעל אולפני קולינור ברח' הארבעה בתל-אביב. סידרו לי לבוא ולאולפן ולראות במה מדובר. באותו יום גרי אקשטיין עבד שם עם יוסי פיין ודני מקוב. ישבתי איתם מהבוקר עד הערב כשהם הקליטו שם שיר. בבוקר הם התחילו עם משהו מופשט, ובערב זה היה כבר מוכן. נחשפתי לתהליך היצירה של מוסיקה מוקלטת. עד אז חשבתי שאולפן זה דבר טכני לגמרי: באים, מקליטים, יוצאים. באותו יום החלטתי שאני יודע מה אני הולך לעשות בחיים".

לקומראן לא היה רקע מוסיקלי או טכני. במילים אחרות, הוא לא ידע תווים, לא ניגן על כלי ולא ידע מה זה אקולייזר. הדבר היחיד שהיה לו הוא נסיון בהאזנה למוסיקה מתקדמת. "הבנתי מהר מאוד שמה שקורה בארץ, מבחינת מסלולי הכשרה מקצועיים לטכנאי אולפן, מצומצם מאוד. נסעתי ללונדון, ביליתי שם 4 שנים, מתוכם שנתיים בלימודים ושנתיים וחצי בעבודה אולפנית".

השילוב בין לימודים תיאורטיים ועבודה פרקטית, בעת ובעונה אחת, היה מוצלח מבחינתו. "למדתי במוסד שנקרא SAE שזה קיצור לשם School of Audio Engineering ועבדתי ב- Wave Studios. פיטרו אותי מהעבודה יום לפני שהייתי אמור לעבוד עם Brian Eno על פרוייקט מסוים. הייתי בדיכאון נוראי".

קומראן סיים את לימודיו בהצלחה וחזר בשנת 1987 עם תעודה לישראל. "היה לי קשה להסתגל למה שקורה בארץ באותה תקופה. עבדתי באולפני סיגמא עם הרבה מוסיקאים ידועים, אבל לא עשיתי דברים משמעותיים: עם גרוניך עשינו עבודה לטלוויזיה, עם שם-טוב לוי פסקולים לסרטים. לא בשביל הדברים האלה רציתי להיות טכנאי סאונד".

רבותיי, מהפך

בשנת 1994 חגגה להקת גונג 25 שנה לקיומה בלב לונדון. "זה נפל עלי בתקופת-שפל בחיים שלי מכל הבחינות, אבל הרגשתי שאני לא יכול להפסיד את הדבר הזה. נסעתי להופעה, ופגשתי שם את אבי בללי מלהקת 'נקמת הטרקטור'. מעבר לכך שהאירוע היה מדהים, נוצר קשר מעניין בינינו. הרגשנו שאנחנו באותו ראש. שנה וחצי לאחר מכן הוא הציע לי לעבוד איתו. מהר מאוד הסתבר שיש בינינו המון כימיה. הקלטתי איתם את 'מטבח אקוסטי', באולפני נויז בפלורנטין. עבדתי גם עם מאירה אשר באולפני 'המון' על אלבומה הראשון. היום היא חיה בהולנד, ואני זוכר את ההקלטות האלה כחוויה מיוחדת".

"בללי דחף אותי לעשות סאונד בהופעות. עד אז הייתי תקוע רק בתוך אולפנים קרירים. נסענו להופעות בברלין, זה מאוד העשיר אותי. במקביל התחלנו לשמוע רוק מתקדם שהוא לא בדיוק קלאסי, אלא בכיוון של הזרם המכונה Rock In Opposition (רוק באופוזציה: תנועה קטנה שהקים המוסיקאי כריס קאטלר, המתנגדת להתמסחרות של חברות התקליטים והאמנים החתומים איתן). להקות כמו ארט זויד, מאגמה, יוניברס זירו ופרזנט. לדעתי, אלו המוסיקאים שהכי נאמנים לרוח המקורית שהחלה את מהפיכת הרוק המתקדם בשנות השבעים. לא קל להאזין לה, כי זה טעם נרכש: בהתחלה אתה שומע ופשוט לא מבין כלום, אבל זה מבחינתי הדבר הכי פרוגרסיבי. כשאתה עושה דברים כאלה, אתה מהמר ולוקח צ'אנס. כמה נסיוני שזה לא יהיה, זה עדיין רוק, וזה ההבדל בין אוונגארד באופן כללי לבין רוק מתקדם".

עבודה עם הטרקטור

מהרגע שבו התחבר עם 'נקמת הטרקטור', העניינים החלו להסתדר עבור קומראן. דבר הוביל לדבר. במרץ 1999 השיג לעצמו עבודה (בהתנדבות) כטכנאי-במה לדיויד אלן, מנהיג להקת 'גונג', שהגיע לישראל במסגרת פסטיבל נקסט. קטע מתוך ההופעה, שהוקלט על ידו, צורף לאלבום של אלן. האמרגן שוקי וייס ניסה להביא את גונג בשנת 2001, אבל הנסיון נכשל בגלל עלות הבאת הלהקה, המונה מספר רב יחסית של מוסיקאים. קומראן שומר על קשר עם אלן עד היום.

בללי עשה את המוסיקה להצגה 'אותלו' בתיאטרון חיפה, והמעורבים הרגישו שיש להם ביד פרוייקט ברמה אמנותית גבוהה, שדורש תיעוד. ישי אמיר מאולפני נויז, בעל הלייבל המחתרתי LA4, התנדב לעזור. "באותה שנה (1997) התחלתי לעבוד לראשונה לעבוד על מחשב. החלטתי שהכל יוקלט עליו. מבחינה מעשית זה אמר, שאחרי כמה ימים שבהם עבדנו באולפן, העברנו את כל היצירה לבית שלי בתל-אביב. זה חשוב ומשמעותי, כי ישיבה באולפן הקלטות מקצועי בישראל דורשת תעריפים של 30-40 דולר לשעה במקרה הזול, והמעבר לבית נתן למוסיקה הזאת את הזמן, ההתייחסות והאהבה, כדי להפיק אותה על הצד הטוב ביותר".

גרסת-טיוטה לאלבום היתה מוכנה, והיא זו שהחלה תגובת-שרשרת מפתיעה. חבר טוב של קומראן, אספן רוק מתקדם בשם מידד זכריה, שהיה שותף לתהליך היצירה, התלהב כל כך מן התוצאה עד שהחליט ליידע את אירופה בעניין. במשך למעלה מעשר שנים הוא ייצג בישראל את חברת מיוזיאה  (Musea) הצרפתית; זה לייבל שעוסק במוסיקה מתקדמת ונחשב לאחד המובילים בעולם כיום.

מידד נסע לצרפת ונפגש עם אחד ממנהלי החברה במשרדו. תוך כדי הפגישה טילפן המוסיקאי הבלגי הנחשב רוז'ה טריגו (Roger Trigaux), שהקים את הלהקות יוניברס זירו (Univers Zero) ופרזנט (Present). מידד החליט שהוא חייב להשמיע את המוסיקה לטריגו עצמו. הוא נסע לבריסל, דפק על הדלת ואמר לטריגו המופתע "שלום, אני מישראל, אתה חייב לשמוע את המוסיקה הזאת".

העקשנות והנחישות של מידד הוכיחו את עצמן. למרות שמאז 1973 טריגו לא השתתף באף פרוייקט שלא היה קשור בו ישירות, הפעם אמר "כן". בשנת 1999 הגיע לישראל, בפעם הראשונה בחייו, כמובן. "אני מסרתי לו את הדירה שלי והלכתי לגור אצל אבי בללי, בסלון על הרצפה. אחרי תקופה מסוימת חזרתי הביתה וגרנו ביחד. הקלטנו איתו קטעים לאלבום, והוא נתן רעיונות. כבר ביום הראשון נוצרה כימיה טובה בינינו. אחרי יומיים הוא שאל אותי אם אהיה מוכן לעבוד איתו על המוסיקה שלו בלהקת פרזנט".

תחילתה של ידידות מתקדמת

ההצעה של טריגו היכתה את קומראן בהלם. הוא נחשב לאחד המוסיקאים הנועזים בעולם הרוק המתקדם המודרני. "זה נשמע לי לא הגיוני. הוא אמר שהוא אפילו רוצה לעבוד בישראל. עניתי לו שאני מוכן לבוא איתו לבלגיה, אבל הוא התעקש לעבוד כאן. הוא אהב את האווירה ואת האנשים". כך קרה שבמאי 1999 הגיעה להקת פרזנט, על כל שבעת חבריה, לארץ הקודש. הטיסה מומנה על ידי חברת התקליטים Carbon 7 הבלגית, והמוסיקאים גרו במלון ירוד באיזור פלורנטין. תוך שבועיים הקליט קומראן וידידיו החדשים את הבסיס לאלבום "No 6" של פרזנט (שהיה, מן הסתם, האלבום השישי שלהם), כמו גם 70% מהמוסיקה לאלבום High Infidelity שבא אחריו.

"מה שמעניין בעבודה עם טריגו הוא שמדובר בקומפוזיטור של ממש, שמלחין את כל המוסיקה שלו על גבי מחשב. הצלחנו ליצור שילוב בין שתי סביבות עבודה: תוכנת מוסיקה שנקראת Finale ותוכנה שלי שנקראת ProTools. זה אומר שאני, לא-מוסיקאי, מקבל את הקומפוזיציה שלו על המחשב ויכול לעבוד על החומר שלו בקלות. יותר מזה: אחרי שהלהקה עזבה את הארץ, המשכתי לעבוד בעצמי על החומר".

"כל העבודה של הבישול והעריכה התבצעה באמצעות דואר אלקטרוני ומשלוחים בינלאומיים. הייתי עובד על קטע כלשהו, שולח אותו לטריגו והוא היה מחזיר לי הערות פרטניות לגבי כל תו ותו. הכל נעשה בבית. למעשה האולפן שימש רק להקלטה הראשונית, ובבית עבדתי במשך שלושה חודשים בעצמי, כולל עבודה עם יובל מסנר, שהקליט את הצ'לו שלו ממש בבית, כמובן אחרי שטריגו הסכים שמסנר יצטרף".

הדברים החלו לזוז. האלבום "No. 6"  של פרזנט יצא לאור ברחבי העולם וקיבל ביקורות מצוינות. קומראן נסע לאירופה כדי לראות הופעה של מאגמה, ולאחריה הציע לטריגו את שירותי הסאונד הבימתי שלו. ההצעה הובילה לפרויקט מיוחד בפסטיבל מוסיקה בדרום-צרפת, שבו ההרכב גדל לשמונה נגנים. במשך שבועיים מימן הפסטיבל את שהותם, שבסופם הופיעו פעם אחת בהצלחה. טריגו היה מרוצה והחליט שפרזנט תהיה מעתה להקה של תשעה חברים: קומראן הפך לחבר להקה באופן רשמי.

בשנת 1999 יצא סוף-סוף בישראל האלבום של 'נקמת הטרקטור' שנקרא כאן 'טעות של הירח', כשבאירופה הופץ מטעם Musea תחת השם 'אותלו'. "האלבום הזה זכה להתייחסות מנומסת אך אפסית כאן בארץ. כל מי ששמע אותו, ואני מדבר על מבקרי מוסיקה, לא ידע בכלל איך לגשת לדבר כזה. זה מאוד עצוב, אבל כבר התרגלתי. מה שחשוב, בעקבות האלבום הזמינו את 'נקמת הטרקטור' לפרוייקט של אופרה באירופה". בללי עצמו הצהיר שזהו אחד האלבומים שהוא הכי מרוצה מהם עד היום. מבחינתו, זוהי מהותה של הלהקה.

קרמן עושה עלייה

במקביל, נוצרה אפשרות עבור קומראן לעזור למוסיקאי האמריקני דייב קרמן (Dave Kerman) לבוא לישראל בסוף קיץ 2000. קרמן, שהיה ועודנו חבר פעיל בלהקות רוק מתקדם מודרניות רבות (שמות בלתי-פופולריים בציבור אך מוכרים במחתרת כמו 5uu’s, U-Totem, Blast, Hamster Theater, Thinking Plague ועוד), החליט לעזוב את ארה"ב לטובת אירופה, אבל לא הסתדר ביבשת החדשה. קומראן הכיר אותו כשבילה ארבעה ימים בחווה של בוב דרייק וכריס קאטלר, שתי דמויות מובילות בזרם Rock in Opposition, בגבול צרפת-ספרד. קרמן (יהודי, יש לציין) היה אז במצוקה. קומראן הציע לו לבוא לישראל. קרמן הסכים.

"תוך חודשיים מאז שהוא היה אצלי, התחלנו להקליט את האלבום של 5uu’s שנקרא Abandonship אצלי בבית. הפעם כל העבודה היתה על המחשב. הנסיון הזה הכריח אותי לחשוב ולעבוד באופן שונה, בלתי-שגרתי, לא-נוח, בשיטה פרטיזנית אבל יצירתית יותר. קרמן ניגן את כל האלבום בכוחות עצמו (מתופים, גיטרה ועד קלידים). הוא מוסיקאי מדהים, באמת. הזמרת האמריקנית דבורה פרי קיבלה את המוסיקה והתווים בדואר, הקליטה את הקטעים הווקאליים באולפן בסיאטל ושלחה אלינו חזרה דיסק משלה". אורחים נוספים באלבום: אבי בללי ואביב ברק מ'נקמת הטרקטור', יורם פוגל, צחי פטיש ומיכל עזרוני. "כיום, כל האחריות מוטלת על כתפי האמן. זה קשה, ויש מעט מאוד פסיכים בעולם שמוכנים להשקיע כדי להוציא את היצירות לפועל".

"האינטרנט מאוד עוזר לי. החיים שלי השתנו ללא היכר מאז שאני מחובר לרשת. יצרתי קשר עם מוסיקאים בכל העולם, הכרתי חברים חדשים, זה נתן לי כלי לשלוח מיקסים ומוסיקה. מבחינה אישית אני מרגיש שאני לא לבד, כי אני שומר על קשרים עם חובבי מוסיקה מתקדמת מכל העולם".

דייב קרמן ואודי קומראן בירושלים

המניפסט הפרוגרסיבי של קומראן

אז איך קומראן מתפרנס וגומר את החודש? "אני מצליח איכשהו ללכת בין הטיפות: גם עובד על המוסיקה הזאת, אבל גם עושה דברים מסחריים כמו מוסיקה לסרטים ופרסומות בערוץ 2. למשל, אף אחד לא יודע, אבל הפרסומת עם יעל אבקסיס ל'קאסטרו' היא פרי עבודה שלי עם שמוליק נויפלד וירמי קפלן בתפקיד תום יורק מלהקת רדיוהד. מסיבות של זכויות יוצרים, הפרסומאים לא לוקחים את המוסיקה המקורית של הלהקות הידועות, אלא משחזרים אותה אחד-לאחד באמצעים זולים יותר. עשינו המון פרסומות כאלה".

"אני רווק, לא חי חיי משפחה, לא מוציא כספים מיותרים. לפני 3 שנים מכרתי את האוטו שלי. יותר חשוב לי שתהיה לי מערכת ממוחשבת טובה. החופשות שלי הן בעיקר סיבובי הופעות. אני משלם את המחיר, אבל עושה את זה באהבה. סדרי העדיפויות שלי הם בהחלט לא דוגמה למשהו נורמלי-ישראלי שמתאים למציאות הנוכחית. זה לא ייאמן כמה המוסיקה הזאת היא על גבול המדע הבדיוני. מאוד מאוד קשה לעשות אותה. זה בגלל שאין מספיק אנשים שאוהבים בה, ואין מספיק אנשים שיוציאו עליה מספיק כסף בשביל שהסיפור יהיה כלכלי".

"באופן כללי, אני חושב שיש מעט מאוד מוסיקה שנוצרת תחת המטרייה של 'פרוגרסיב' שהיא באמת מתקדמת. לפעמים זה מצחיק אותי שלהקות שמנגנות שטיקים של להקות אחרות מלפני 30 שנה קוראות לעצמן 'פרוג'. נכון להיום, אם יש תחום שהוא פרוג, זה מה שקוראים RIO רק בשביל השם. לדעתי שם קורים הדברים שמצדיקים את התואר 'מוסיקה מתקדמת'".

"אני מרגיש שקיבלתי מהמוסיקאים של הרוק המתקדם הרבה מאוד. המוסיקה העשירה את החיים שלי. בניתי את הפנטזיות שלי על הרגעים הקסומים האלה. לכן אני מרגיש שיש לי רצון לעזור ולהחזיר מכל האנרגיה והאהבה שאני קיבלתי, ולעזור למוסיקה לשרוד ולחיות בעולם הקשה של היום".

"אני שואל את עצמי למה אני עושה את זה, וזו הסיבה האמיתית. אני לא מקבל הכרה, לא גמול כספי, לא משוב חיובי מהסביבה הקרובה שלי. היכולת להעניק, לתת, להרגיש חלק ממשהו גדול יותר, זה קשור לילדות שלי ויותר חשוב מדברים אחרים. אלו מניעים אידיאליסטיים. לעשות סיבוב הופעות כמו זה של פרזנט, זה אומר להפסיק לחיות במשך 6 שבועות. זה קושי אדיר בתנאים פיזיים קשים. אבל אני מאמין במוסיקה הזאת, והחוויה שווה את חיי-הכלב האלה. בשביל זה צריך אופי מיוחד. אני מסתפק במועט ומסתדר עם מה שיש, אבל היום מרגיש הכי ממוצה, הכי בעל-כיוון ועם הכי הרבה סיפוק עצמי והגשמה".

פרזנט - היי אינפידליטי

"הדבר היחיד שחסר לי זו החוויה הבתולית של ההאזנה למוסיקה, כשהייתי ילד. היום, כשאני כבר מבוגר יותר, כל מה שאני שומע מזכיר לי משהו אחר, ואי אפשר להימנע מהשוואות. המוח כבר עמוס. אני כל הזמן מחפש את התחושה הקסומה ההיא, כשהייתי צעיר, שכל מה ששמעתי נגע בי הכי עמוק שיש".

"יום אחד אולי אני אפגוש בחורה, מישהי שתהיה מוכנה לחיות עם הדבר הזה, ואז אני אקים משפחה וכו'. זה אפשרי. אבל אני לא אחיה לפי המודל הישראלי: אוטו יפה, פלאפון, חופשה בטבריה, השתעבדות למשכנתא".

רשימת האלבומים שהשפיעו על אודי קומראן:

(מראיין: אורי ברייטמן; פורסם ב-24/08/2001)

ליצירת קשר עם אודי קומראן:  ukoomran@gmail.com

• ראיון שני עם אודי קומראן - 2011 - עשר שנים אחרי...
• הבלוג של אודי קומראן
• המייספייס של אודי קומראן
• הפייסבוק של אודי קומראן
• לאתר של נקמת הטרקטור
• לאתר של בוב דרייק