פרוקול הארום, מודי בלוז, הטפילד והצפון, בו האנסון

המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'

רוק מתקדם > אמנים ולהקות חשובים > פרוקול הארום, מודי בלוז, הטפילד והצפון, בו האנסון

פרוקול הארום

Procol Harum

Live In Concert with the
Edmonton Symphony Orchestra
1972 לאוזניים מודרניות, נשמעת כיום הלהקה הבריטית הזאת, שנוסדה ב-1967, שגרתית לגמרי. אבל חשיבותה האדירה להתפתחותו של הרוק המתקדם אינה ניתנת לערעור. פרוקול הארום היא "העלייה הראשונה" של הרוק הפרוגרסיבי באנגליה. היא היתה בין הראשונות לשלב השפעות קלאסיות מובהקות (באך בפרט, ובארוק בכלל) בתבנית הרוק הבידורית.

הלהיט המונומנטלי "ווייטר שייד אוף פייל" (Whiter Shade of Pale) הצליח להחזיק אותם לכל אורך שנות השבעים. במהלכן הספיקו לשתף פעולה עם תזמורת סימפונית ולהשפיע על דור שלם של להקות צעירות, ששאב השראה מנגינת העוגב, ההאמונד והפסנתר של מת'יו פישר וגארי ברוקר.

תוך פחות משנתיים הצליחו רוב להקות הפרוגרסיב שפעלו בלונדון להאפיל על פרוקול הארום בחדשנותן ובנועזותן, אבל די קשה לתאר את הז'אנר הפרוגרסיבי בלעדי הרכב זה. מומלץ להאזין לאלבום "לייב" שהוקלט בקנדה (1971) עם התזמורת הסימפונית של אדמונטון, ויצא שנה לאחר מכן.

מודי בלוז

The Moody Blues

Days of Future Passed ההשפעה של ה"מודי בלוז" על להקות הרוק המתקדם של סוף שנות השישים היתה אדירה. רק ל"ביטלס" היתה השפעה גדולה יותר על הפרוג הבריטי מאשר ל"מודיז", באותה תקופה קריטית של 1966-1968. אלבומם 'דייז אוף פיוצ'ר פאסט' (Days of Future Passed) היה אחד החלוצים המפורסמים בשילוב תזמורת עם להקת רוק חיה. האלבום סיפק את יריית הפתיחה לפעילות תוססת של רוק סימפוני בלונדון של שלהי שנות השישים.

למרות הצלחתה המסחרית הגדולה של הלהקה, היתה זו חוסר יציבותה במהלך התקופה הקריטית של שנות השבעים, שפגעה ביכולתה לשמור על המומנטום של סוף שנות ה-60. עם זאת, מעמדה ההיסטורי והביקוש הרב למוסיקה הקלאסית שלה איפשרו ל"מודי בלוז" להיכנס בקלות לכל היכלי התהילה של הרוק, ולהמשיך לזכות בהיענות מרשימה מצד הקהל המתגעגע, גם בשנות האלפיים.

הטפילד והצפון / הטפילד אנד דה נורת'

Hatfield and the North

The Rotters' Club אחת הלהקות המצליחות והאהובות ביותר בזרם הקנטרברי שהתפתח באנגליה. ה"סופר-גרופ" הורכב מהקלידן דייב סטיוארט (מלהקת Egg), המתופף פיפ פייל (ז"ל)(חבר "גונג" לשעבר), הבסיסט והזמר ריצ'רד סינקלייר (מלהקת קרוואן), והגיטריסט פיל מילר (מלהקת מצ'ינג מול).

המוסיקה של 'הטפילד' נעימה לאוזן אך גם די נועזת לעתים, שופעת הומור עדין ועיבודים חכמים, עם גוון חזק של ג'אז אירופאי אך גם של רוק ווקאלי ומלודי. אלבום הבכורה מ-1974 מעולה אבל קצת מאתגר את המאזין המתחיל; אולי עדיף להתחיל דווקא עם האלבום השני (והאחרון) שהוציאו, "רוטרס קלאב" (1975), המייצג בצורה נאמנה ונגישה את פסגת זרם הקנטרברי; האלבום סיפק השראה לספר מועדון האדיוטים שיצא לאור ב-2001, וגם הפך לסדרת טלוויזיה מצליחה למדי.

בו האנסון

Bo Hansson

Lord of the Rings מוסיקאי שוודי רב-כלי, יצירתי, מופנם ומעודן, שקנה את עולמו באלבום הבכורה "שר הטבעות" (1972) בהשפעת ספרו המפורסם של טולקין, זמן רב לפני שהפך לסרט מצליח. בדומה למייק אולדפילד, האנסון לקח את הג'אז והמינימליזם למקום מיוחד שבו אפשר לחוש נגיעות של רוק שקט.

למרות שהאנסון התפרסם בזכות "שר הטבעות", דווקא שני אלבומיו הבאים, "כובע הקוסם" ו"מחשבות עליית-גג", נחשבים מוצלחים יותר. הוא כמעט ולא הופיע בפומבי מאז שנות השבעים. כיום, האנסון קולע לטעמם של חובבי הג'אז-פיוז'ן האירופאי, המוכנים להתנסות בתכנים עם השפעות רוקיות ופולקיות חזקות.