|
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
|
|
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'
|
ריו - רוק באופוזיציהRIO - Rock in Oppositionבשנת 1977, כשהפאנק השתולל בלונדון, בחרו כמה להקות לפרוץ כל גבול מוסיקלי בין הרוק לסגנונות אחרים, ולהישאר במודע מחוץ לגבולות הממסד המסחרי. לא תקראו עליהן בדפי ההיסטוריה של הרוק, וקרוב לודאי שגם לא שמעתם על רובן, אבל חשיבותן המוסיקלית אדירה, והמוסיקה שלהם נשארה נצחית עד היום. התופעה הקרויה RIO ראויה לאיזכור בכל אנציקלופדית פופ ורוק שמכבדת את עצמה, ובכל זאת לא תמצאו בדפי ההיסטוריה זכר ללהקות ולהרכבים שהיו חלק ממנה. ללהקות שבהם מדובר היה ברור כבר מההתחלה שזה יהיה גורלן, ובכל זאת הן צעדו בדרכן המוסיקלית הייחודית בראש מורם אל תוך 'המלכודת'. הכל החל בלהקה הבריטית הנרי קאו (Henry Cow), שבחרה בתחילת שנות השבעים לקחת פנייה חדה מהצומת של הרוק המתקדם ולעשות, כפי שציין המוסיקאי קריס קאטלר (לשעבר מתופף הלהקה) בראיון עימו, "משהו מעניין". מבחינה מוסיקלית ניסתה הנרי קאו לנתץ את הגבולות בין הרוק הנסיוני לבין דודניו בשטח הג'אז והמוסיקה הקלאסית המודרנית. אל האג'נדה המוסיקלית הצטרפה גם מישנה פוליטית חברתית קיצונית יותר, שהתבטאה גם בדפוסי העבודה של ההרכב. קריס קאטלר תיאר את העבודה: "היו לנו פגישות קבועות שבהן חילקנו את כל ניהול הלהקה. כל ההחלטות, כולל אלו המוסיקליות, התקבלו פה אחד בלבד. לכל חבר היתה הזכות להציע שינויים כך שהתוצאה הסופית היתה משהו שמוחלט על כולם. ההסתמכות העצמית הזו, מבלי להסתמך על הממסד המוסיקלי הקיים והארגונים המסורתיים שלו, נבעה פשוט מהצורך לשמר את עצמנו". הממסד המוסיקלי בבריטניה (חברות התקליטים, הרדיו וכדומה) הקיא את הלהקה מתוכו. בעולם מונחה-רווח, היתה המוסיקה של הלהקה חסרת-ערך עבורם ולכן בחרו חברי להקת הנרי קאו לצאת לגלות כפויה באירופה, ולא להביט לאחור. "היו לנו מערכת הגברה משלנו, מערכת תאורה, משאית לסחוב בה את הציוד ואוטובוס עם מטבח ודרגשי שינה בשבילנו. אנחנו ניהלנו גם את ארגון ההופעות, ענינים פיננסיים ולבסוף הוצאנו בעצמנו גם את התקליטים שלנו. בכל מקום באירופה נעזרנו במועדונים שהיו הרבה יותר פתוחים למוסיקה אחרת, ולעתים אף בארגונים פוליטיים שעזרו לנו. היינו, בכל מובן, מנותקים לחלוטין מהצורך להסתמך על אף אחד מתעשיית המוסיקה הממוסדת". RIO נוסדה פורמלית בתאריך 12.3.78. היה זה במסגרת קונצרט משותף בלונדון בו השתתפו חמש להקות:
רוק באופוזיציה - פוסטר המופע הראשון משנת 1978 המניפסט של RIO חולק חינם לכל מי שנכח בקונצרט ססיסטורי בלונדון:
למרות ההצלחה היחסית של הקונצרט והתכניות לקונצרטים והפצת תקליטים משותפת עתידית, RIO נעלמה בהדרגה בשנה של הפסדים כספיים, אדישות תקשורתית וגם חילוקי דעות מוסיקליים. למרות שהמוסיקאים שנכללו ב'ריו' המשיכו לשתף פעולה ביניהם בפרוייקטים מוסיקליים שונים, RIO כגוף פעיל של כל הלהקות שבו חדל להתקיים, אבל רוחו והפילוסופיה שמאחוריו התגלגלו במפעל החשוב הבא, בראשותו של קריס קאטלר, חברת 'רקומנדד רקורדס' הבריטית (Recommended Records), שכונתה בקיצור ReR. החברה, כפי שדי ברור משמה, התרכזה כלייבל עצמאי, בהקלטת והוצאת התקליטים של חלק מאותם מנודים שהצטופפו בעבר תחת הגג של RIO ובהפצת תקליטיהם של חברות ואמנים אחרים, שענו על הקריטריון של קאטלר (על פי טעמו האישי, והוא לא התכחש לכך), כשותפים ברעיון של הרחבת הלקסיקון של שפת הרוק, הג'אז ו/או המוסיקה הקלאסית המודרנית, עד לטישטוש התחומים ביניהם. הקטלוג הקלאסי של ReR, מעבר לתקליטים של החברה עצמה, היה מעין ארגון-גג שהפיץ חברות קטנות שהפכו מעין "סניפים" בכל מדינה. חברות כמו Rec Rec בשוויצריה, No Mans Land בגרמניה, AYAA בצרפת, Cuneiform בארה"ב וגם Ambiances Magnetique בקנדה היו החברות שעשו את ReR למקום היחידי כמעט שבו יכולתם למצוא צרפתים, איטלקים, יפנים, שוודים, אמריקנים ורוסים, צ'כים ודרום-אפריקניים ללא מחסומים ללא גבולות. תנאי הקבלה היחיד היה שבירת מחסומים וניסיון לסטות ולומר משהו אחר מעוד וריאציה על המוכר והקיים. מבין אלו שמכירים את הלהקות ואת ReR עצמה, תשמעו באופן פרדוקסלי הרבה פעמים את המילה Recommended כתיאור לסוג המוסיקה חסר-הסיווג שבתקליטים שהיא מפיצה או מוציאה. קשה מאוד לסקור את הכמות העצומה של הרכבים ישנים ועכשוויים שממשיכים את המסורת הבלתי-מתפשרת של RIO. ננסה, במסגרת הטעימה הראשונית בכתבה זו, להתרכז בכמה מהחשובים והמשפיעים שבהם, לפי צירים גיאוגרפיים רופפים למדי. אבל לפני שנעשה את זה, יש לציין דבר אחד: אם נוצר הרושם שהסיפור של הנרי קאו, RIO או ReR הוא היסטוריה עתיקה ומצהיבה, הרי שאתם טועים. חברת ReR וחלק גדול מהמוסיקאים והלהקות שהוזכרו ויוזכרו בהמשך, ממשיכים ליצור מוסיקה מ-ד-ה-י-מ-ה ובלתי-מתפשרת עד זמננו, והסצינה הזו קיימת ומתפתחת וכובשת יותר ויותר לבבות בכל שנה. אופנתיות או טרנדיות לא תמצאו כאן, מוסיקה שאף פעם לא שמעתם כמוה תמצאו (והרבה). הציר האנגליציר זה מתחיל כמובן מלהקת הנרי קאו, בעלת השם המוזר, שאת תפקיד המפתח שלה ב'ריו' הספקתם כבר להבין. עם האלבום האגדי Leg-End (או Legend) משנת 1973 וגם Unrest שבא שנה אחר כך, החלו קריס קאטלר (Chris Cutler), פרד פרית' (Fred Frith), לינדזי קופר (Lindsay Cooper), טים הודג'קינסון וג'ון גריבס את המסע הארוך אל הלא-נודע. שני התקליטים האלו היו מפגש בין הרקעים השונים של הנגנים (רוק, בלוז, ג'אז וקלאסי) בנסיון להתיך את הגבולות ביניהם לתוצר אורגני. אחרי שני התקליטים האלו, שהיו אינסטרומנטליים כמעט לחלוטין, יצרה הלהקה בשנת 1975 את תקליטה הטוב ביותר, In Praise of Learning, שבתוכו נבלעו גם כל שלושת חברי להקת 'סלאפ האפי' (Slapp Happy), פיטר בלגבד ואנתוני מור האמריקנים, והזמרת הגרמניה דאגמר קראוס (Dagmar Kraus). תקליט זה עבר Remix מחודש בשנת 1985, שרק עשה את התוצאה מדהימה עוד יותר.
Henry Cow - In Praise of Learning שיתוף פעולה נוסף בין שתי הלהקות נוצר באלבום "דספרט סטרייטס" (Desperate Straights) שנשמע כמו החוליה הבאה באבולוציה הקברטית מהשירים האלמותיים של ברטולד ברכט וקורט וייל. לאחר תקליט אחרון בשנת 1978 (Western Culture) התפרקה חבורת הנרי קאו לשלל הרכבים וקריירות סולו, כשכל אחד מהאנשים פונה לפתח את הכיוונים המוסיקליים שעניינו אותו. למרות השמות השונים שהופיעו, יכולתם למצוא את רוב החבורה מנגנת אלה בתקליטיהם של אלה. בין ההרכבים החדשים הללו בלטו במיוחד תקליטיהם של Art Bears, The Work וגם News From Babel. להקת ה'ארט ברז' היו הפוליטיים ביותר בהתפצלויות של להקת האם. קאטלר, פרית' וקראוס ניצלו את ההרכב הגרעיני והקטן ליצירת שילוב בין רוק אגרסיבי ומסורת הקברט הברלינאי. התוצאה: קטעים דחוסים באימה ופאראנויה, צרחות, לחישות וחזון שחור של אנושות הנדרסת בידי המכונה הקפיטליסטית. 
Art Bears - The World As It Is Today להקת "ניוז פרום באבל" (News From Babel), למרות היותה הפרוייקט של לינדזי קופר (נגנית כלי הנשיפה של הנרי קאו), הכילה גם היא את רוב החשודים הרגילים, אבל המוסיקה היתה מופנמת ואינטימית יותר, וחייבת חוב גדול להשפעות של המוסיקה הקלאסית של תחילת המאה העשרים. בניגוד ל'ארט ברז' האלימים, News From Babel היתה הצד הקאמרי של המשוואה, שציירה תחושות דומות אבל בקווים שבריריים ועדינים. בתקליט השני, Letters Home, מתארח (בתוך שורה מרשימה של סולנים אחרים) רוברט ווייאט (חבר קרוב של החבורה הזו), בהופעתו הטובה ביותר מחוץ לתקליטיו שלו. כמו כן בולטים תמיד לטובה תקליטי הסולו של דגמאר קראוס ופרד פרית' (שביקר בישראל), הפרוייקטים השונים שבהם מעורב קריס קאטלר, תקליטים הסולו הפשוטים והחכמים של פיטר בלגבד, ותקליטי הסולו של לינדזי קופר, שמרבה לכתוב להפקות של סאלי פוטר, בימאית הקולנוע והטלוויזיה הבריטית. בציר הבריטי חייבים להוסיף את "דיס היט" (This Heat) שלא קשורים ישירות להנרי קאו. הלהקה החלה את דרכה לפני ובמקביל לתחילת הפאנק, ושנים לפני שזה יהפוך לפוסט-פאנק על גווניו השונים, יכולתם למצוא את כולם באלבומים This Heat ו-Deciet, שנשמעים היום שונים ומיוחדים כפי שנשמעו אז. דגש מהותי יותר על הקול והתיפוף היחיד במינו של צ'רלס היוורד, מנהיג ההרכב, תוכלו למצוא בתקליט של הרכב ההמשך, Camberwell Now, ובתקליטי הסולו של היוורד. רשימה מסכמת של הציר הבריטי:
רוק באופוזיציה - שאר אירופהאת להקת "אטרון פו לה לובלן" (Etron Fou Le Loublan) הצרפתים הזכרנו כבר קודם כאחת מחלוצות RIO. ההרכב הבסיסי של הלהקה התבסס על בס-תופים-סקסופון, שילוב מיוחד שהשתדל והצליח להישמע שונה ומיוחד יותר מכל דבר קונבנציונלי שמזוהה עם הכלים האלה: שילוב בין רוק, ג'אז ופולק, שנשמע לפעמים כמו חבורה מצוינת של נגנים שמתעקשת לנגן כמו אדיוטים. ששת התקליטים שלהם יצאו באריזת חיסכון של שלושה דיסקים (כדאי).
Univers Zero -- Ceux Du Dehors שלושה הרכבים נוספים שמזוהים עם RIO ההתחלתית הם יוניברס זירו (Univers Zero), ארט זויד (Art Zoyd), זי-אנ-אר (ZNR) ואלבר מרקיור (Albert Marcoeur). יוניברס זירו הבלגית וארט זויד הצרפתית, יצאו שתיהן מהמסורת הסימפונית המיוחדת של הרכב הרוק המתקדם הצרפתי מאגמה (Magma). בידיהם הפכה הפומפוזיות הכמעט-ואגנריאנית למוסיקה מופנמת, מפותלת ומורכבת, והשימוש שנעשה בשני ההרכבים בכלי מיתר קלאסיים, הושיב אותם בתפר שבין הרוק האוונגארדי לבין המוסיקה הקלאסית המודרניסטית של המאה העשרים. את האקסצנטריות של אלבר מרקיור אפשר לראות ממערכת התופים שלו, אותה הרכיב בעצמו, שנראתה כמו הכלאה מוזרה בין מפעל תעשייתי לגורס אשפה. מרקיור, שכונה 'פרנק זאפה הצרפתי' יצר, עם הרבה דמיון וחבורת מוסיקאים מצוינים, שרשרת אלבומים שנתנה הגדרה חדשה למושג 'שיר'. הצמד הצרפתי ZNR המשיך מסורת צרפתית נוספת, זו של המלחין הצרפתי אריק סאטי: מסורת של פשטות ונאיביות מלודית מצד אחד, והרבה ליריות וחוש הומור מצד שני. ZNR, בעזרת מקלדות, סינתיסייזרים עתיקים וכמה כלי נשיפה, הציגו שירים עם תמימות וחן מקסים של ילדים לפני שאלו נהפכים למתבגרים בלתי נסבלים. האחרונים שחייבים להיות מוזכרים הם "קאסיבר" (Cassiber) הגרמנים, ששילבו במוסיקה שלהם השפעות מכל זרם אוונגארדי של המאה העשרים, ביחד עם מודעות פוליטית, רוק, ג'אז וקלאסי. השילוב נופל על המאזין הלא-מוכן כמו טונה של לבני בטון. מפחיד. פסטיבל רוק באופוזיציה צרפתי ראשון מסוגו מתוכנן לשלושת הימים של 13-15 אפריל 2006. המיקום: פארק קאפ דקוברט, צרפת. הפקה: ארגון רוקטיים. מנהל אמנותי: רוז'ה טריגו, מייסד להקת פרזנט (Present). רשימה מסכמת של הציר האירופאי-צרפתי:
הציר האמריקני
Thinking Plague - In Extremis / In This Life כיום ניתן לשייך למסורת של RIO גם את הסצינה האוונגרדית של דאון-טאון ניו-יורק, אבל יותר מכל נציין שתי להקות שייצגו את ארה"ב בקטלוגים המוקדמים של ReR: להקת פייב יו-יוז (5uu’s) בהנהגת דייב קרמן, ולהקת ת'ינקינג פלייג (Thinking Plague) בהנהגת מייק ג'ונסון. שני ההרכבים הללו משתמשים באבני-בסיס של להקות קינג קרימזון, יס או סופט מאשין, כקרש-קפיצה. פייב יו-יוז סוחבים את המוסיקה לכיוונים קלאסיים/קברטיים יותר, בעוד שלהקת תינקינג פלייג מושכת יותר להשפעות של שנות השמונים: פוסט-פאנק, רוק גותי וכד'. מומלצים כמו כל שם אחר שמצאתם בכתבה זו. קרמן פתח את את השלוחה האמריקנית של "רקומנדד רקורדס" (ReR USA) בשנות האלפיים. 5uu’s - Hunger’s Teeth / Crisis in Clay Thinking Plague - In Extremis / In This Life יפן באופוזיציההחבורה של ReR גילתה את המחתרת היפנית הרבה לפני ששאר העולם הדביק אותה, בהערכה לחשיבה ה'עקומה' שבעזרתה החזירו היפנים את הרוק למערב כמשהו שונה לחלוטין. להקות כמו "אפטר דינר" (After Dinner) וגם "גראונד זירו" (Ground Zero) מייצגות בצורה המושלמת ביותר את האתוס של RIO.'אפטר דינר' היתה השילוב המושלם בין וירטואוזיות של נגינה, מקוריות ודמיון יוצאי דופן, בשילוב בין מסורת הרוק לצורות יפניות מסורתיות יותר, ושליטה טוטאלית באולפן ההקלטה. למה שיצא בסוף, עדיין לא הומצאה מגירה מתאימה. 'גראונד זירו' יוצאים גם הם למשימה של שילוב קיצוני בין היפני למערבי, אבל הם נעזרים בטכניקות של הדאנס האלקטרוני המתוחכם של שנות התשעים ומשתמשים בסמפלרים, סיקוונסרים וכל השאר בכדי להמשיך את המסורת של RIO בעזרת אמצעי החבלה של היום.
סרט תיעודי ראשון מסוגו על תנועת 'רוק באופוזיציה' יצא לאור ב-2012, והוא מומלץ מאוד לרכישה וצפייה. קראו ביקורת מפורטת בעברית על הדיוידי 'לוחמים רומנטיים 2'.
חקר, כתב וערך: צחי רולניק, אוקטובר 1998
|
|
|
Email: uribreitman@gmail.com