קנזס

Kansas

לפטאוברצ'ור
Leftoverture הרכב הרוק המתקדם המפורסם והמצליח ביותר בארה"ב בשנות השבעים. ראשיתו ב-1970, במספר מוסיקאים עקשנים ממדינת קנזס, שרצו לשתף פעולה בלהקה שתהיה מעין סופר-גרופ, והצליחו לזכות בחוזה הקלטות עם לייבל גדול מניו-יורק ב-1974. מנהיגי ההרכב היו קרי ליווגרן (גיטרה ושירה) וסטיב וולש (קלידים ושירה). הסנובים של הרוק המתקדם האירופאי נוטים לזלזל בקנזס, לרוב לא בצדק.

קנזס הגשימה לפחות שתי מטרות משמעותיות, שכמעט אף הרכב אמריקני אחר לא הצליח בו:
א) הרחבת קהל היעד של הרוק המתקדם בארה"ב, על ידי איזון מדויק בין להיטי-רדיו מסחריים המושמעים עד היום (כמו הבלאדה השקטה והפשוטה 'אבק ברוח' (דאסט אין דה ווינד; באנגלית: dust in the wind), ולהיט ההארד-רוק 'קרי און מיי ווייוורד סאן' (באנגלית: carry on my wayward son), ובין יצירות שאפתניות ומורכבות יותר - גישה מפוכחת שאיפשרה לחשוף את המוסיקה הייחודית של קנזס בפני הקהל הרחב.
ב) הטמעה בריאה וחכמה של יסודות הפרוגרסיב הבריטי אל תוך מוסיקת הפולק-רוק של התרבות האמריקנית העממית.


פוינט אוף נו ריטרן
Point of Know Return רבים יטענו - ובמידה מסוימת של צדק - שהמוסיקה של קנזס מאופיינת בהשפעות בוטות מדי של ג'נסיס, ג'נטל ג'ייאנט, יס וגם קצת אמרסון לייק פאלמר. אך זו לא חבורה של חקיינים גסים, אלא מוסיקאים מוכשרים שידעו למכור פרוג להמונים. יצירות כמו 'מגנום אופוס' אינן נופלות ממיטב התוצרת הבריטית. כל זה היה נכון בערך עד 1979, השנה בה החלה קנזס להתדרדר ברמת הכתיבה וההלחנה.

למעלה מ-40 שנה לאחר היווסדה, קנזס ממשיכה להופיע בקצב גבוה, עם הרכב קצת שונה (בלי ליבגרן; בלי הכנר, רובי סטיינהרט; בלי הקלידן והסולן סטיב וולש). מאחוריהם כ-15 אלבומי אולפן, באיכויות משתנות. עם זאת, קיימת הסכמה לגבי שני האלבומים הטובים ביותר שלהם, שהוקלטו בסמיכות.

להקת קנזס היתה אמורה להגיע לישראל באוגוסט 2014, לראשונה אי-פעם, להופעה אחת בהיכל התרבות. היא היתה צפויה לבצע את הלהיטים הגדולים והשירים המפורסמים, בעיקר משנות ה-70. ההופעה בוטלה ברגע האחרון בגלל מבצע 'צוק איתן' בעזה. קנזאס החליטה שמסוכן מדי להגיע לישראל בזמן מלחמה. ספק רב אם תגיע לכאן בעתיד.

---