באנקו
אחרי פי-אף-אם (PFM), באנקו היא אחת מלהקות הרוק המתקדם החשובות ביותר שיצאו מאיטליה אי פעם. שמה המלא: "באנקו דל מוטו סוקורסו", על שם בנק איטלקי שהספיק לתמוך בהם כלכלית בתחילת הדרך. הלהקה הוקמה בשנת 1971 ברומא. הייחוד של באנקו היה השירה האופראית של פרנצ'סקו די ג'יאקומו בשילוב עם עבודת הקלידים הכפולה של האחים ויטוריו וג'יאני נוצ'נזי. ג'יאקומו (1947-2014) נהרג בתאונת דרכים בגיל 66.
באנקו לא הוציאה אלבומי אולפן רבים במהלך שנות ה-80 וה-90. אלבום האולפן האחרון שלה, 'טרנסיבריאנה' יצא ב-2019 עם הסולן החדש שלה, טוני ד'אלסיו, וקיבל ביקורות טובות. רוב התוצרת העדכנית שלה התבססה על אלבומים בהופעה חיה, אוספים וקומפילציות שונות. באנקו (המכונה בקיצור גם BMS) נשענת בעיקר על אלבומיה הגדולים מן השנים 1972-1975.
מאצ'ינג מול
ליטל רד רקורד
Little Red Record
להקה בריטית אהובה, אך קצרת-ימים. הוקמה באוקטובר 1971 והתפרקה בספטמבר 1972. משתייכת לזרם ה"קנטרברי" של הרוק המתקדם האנגלי, בהנהגתו של רוברט ווייאט (Robert Wyatt), שגם פירק אותה לאחר שנמאס לו לנהל את כל העניינים בעצמו. היא כמעט התאחדה בשנית במאי 1973, אך הדבר לא הסתייע בגלל התאונה המפורסמת של ווייאט, שהפכה אותו למשותק ברגליו. שאר חברי מצ'ינג מול: פיל מילר, דייב סינקלייר (הוחלף לאחר מכן ע"י דייב מק'רי), ביל מקורמיק. שמה של הלהקה הוא בדיחה על התרגום הצרפתי לשם ספרו של ויליאם בורוז "דה סופט מאשין" (La Machine Molle), שגם היה שם אחת מלהקות הקנטרברי החשובות המוקדמות. בשנת קיומם הוציאו שני אלבומים יפים, מתוכם מוכר עד היום השיר הרומנטי "או קרוליין" שהוקדש לחברתו של ווייאט. קיימים גם שני אלבומים טובים בהופעה חיה, שיצאו בשנות התשעים והאלפיים.
או דלה דו דליר
Au Dela Du Delire
אנז'ה / אנז'
להקת הרוק המתקדם הצרפתית הפופולרית ביותר, ואחת היחידות שזכו לתשומת-לב בינלאומית. ההרכב בהנהגתו של הסולן הכריזמטי כריסטיאן דקאמפ, הגרסה הצרפתית של פיטר גבריאל, מושפעת מאוד מג'נסיס אבל לא מחקה אותה ממש. הסגנון הוא סימפוני-קלאסי, במיטב המסורת האירופאית המוקדמת, עם דגש חזק על טקסטים וליריקה המוגשת באופן תיאטרלי. ידוע על למעלה מ-30 אלבומים שונים של אנז' מאז 1971 ועד שנות האפליים. הלהקה מופיעה גם כיום, אך ידועה בעיקר לצרפתים שבינינו.
Hunger's Teeth
פייב יו-יוז
הרכב הרפתקני ביותר, בהנהגתו של המתופף היהודי-אמריקני דייב קרמן. הלהקה הוקמה בשנת 1980 ולקחה את הרוק המתקדם אל כיוונים מחתרתיים במיוחד, למרות ששנות השבעים הגדולות כבר הסתיימו. קרמן מתאר את הסגנון שלו בתור "רוק-גרילה", ואכן המטרה היא לא להישמע כמו שום דבר אחר ברוק המתקדם. עיבודים בלתי קונבנציונליים, שיטות הקלטה חדשות, טקסטים מורבבים, נגינה אינטנסיבית שאינה מתאימה לרוב המאזינים, ולחנים אקצנטריים במיוחד -- מוסיקה מאתגרת שקשה להקשיב לה ברקע. זהו אחד הכיוונים המעניינים ביותר שהרוק המתקדם הצליח להגיע אליו בשנות השמונים והתשעים, כאבולוציה ישירה של מורשת שנות השבעים בשילוב רוח הפאנק. הלהקה הוציאה כ-7 אלבומים עד שנות האלפיים. האחרון (אבנדונשיפ) הוקלט כמעט כולו כאן בת"א.
