Mitkadem.co.il רוק מתקדם - מדריך עברי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים,
ראיונות, ביוגרפיות, פורומים, הורדות, קישורים - כל מה ש'פרוגרסיב'
להקת קאמל - הגמל ששרד

הגמל ששרד

ביוגרפיה מלאה של להקת קאמל

מאת אופיר צוובנר, אורי ברייטמן

Camel

להקת קאמל היתה הרכב אופייני לסצינת הרוק המתקדם של בריטניה בראשית שנות השבעים. קאמל נישאה על גלי התקופה, הפיקה אלבומי קונספט רוויי קטעים אינסטרומנטליים ארוכים, תוך שאיפה לחדשנות הרפתקנית. בניגוד ללהקות המובילות כמו יס, אמרסון לייק פאלמר או ג'נסיס, נמנעה קאמל מתיאטרליות מופרזת ומפולחן הסולו הנצחי. הלהקה העדיפה להתמקד בעבודת-צוות בשלבי הכתיבה וההקלטה, ובהופעות חיות אינטנסיביות, בהן התמסד שילוב הסולואים האנרגטי בין הקלידים של פיטר בארדנס ובין הגיטרה של אנדי לאטימר - תוך היעדר חשיבות עצמית וללא כל הבלטה של אגו אישי.

בדומה ללהקות התקופה, גם קאמל החלה לאבד כיוון עם פריצת הפאנק (Punk) בסוף שנות השבעים ודעכה בשנות השמונים עד לכדי עצירה מוחלטת. עם זאת, בזכות הנחישות של אנדרו לאטימר, מנהיגה הבלתי מעורער, חזרה לפעילות ענפה בשנות התשעים, באיכות ובמקצועיות שהחזירו אליה את אוהביה הותיקים ואף קירבה אליה מעריצים חדשים. הביוגרפיה של קאמל מגלה את סיפורה של להקה שבראשה מנהיג נחוש ומתמיד, המתמודדת עם אתגרים מקצועיים, משברים אישיים ועם אופין ההפכפך של אופנות מוזיקליות וחברות התקליטים. בלי להיטים, בלי שחצנות ובלי יותר מדי מזל, התמודדה הלהקה עם המציאות המשתנה סביבה, ויצאה כשידה על העליונה. בדומה לחיה שנתנה לה את שמה, החוצה מדבריות במשך שבועות ללא מים ומזון - כך גם קאמל, ביכולתה לשרוד את המסע המוסיקלי המפרך שלה משנות השבעים ועד היום.


ההתחלה

Pre-Camel First Lineup 1969
ההרכב הראשון לפני קאמל - 1969
מימין: דאג פרגוסון, אנדי וורד, אנדרו לאטימר
הגיטריסט הצעיר אנדרו לאטימר (Andrew Latimer) הקים את להקת הבלוז הראשונה שלו, 'דה פאנטום פור' (The Fantom Four), בשנת 1964 יחד עם אחיו, איאן לאטימר, ומספר חברים. הלהקה הופיעה בעיר הולדתו גילפורד באנגליה למורת רוחם של השכנים. הלהקה החליפה את שמה ל'סטריינג' ברו' (Strange Brew), וב-1968 שינתה את שמה ל'דה ברו' (The Brew), עם פרישת חבריו ואחיו של לאטימר, והצטרפותו של הבאסיסט דאג פרגוסון (Doug Ferguson), שהשאיר רושם מצויין בזכות ציוד הנגינה המשוכלל שלו. פרגוסון הוסיף אליו ואל לאטימר את המתופף בן הארבע-עשרה אנדי ווארד (Andy Ward) שהצטרף רשמית ללהקה ב-15 בינואר 1969.


ברו (בעברית – "הרקיחה", ממשמעות של רקיחת משקה כגון שיכר) הופיעה באינטנסיביות בשנים 1969-1971, ואף שימשה להקת ליווי להקלטת האלבום I think I’ll Write a Song של הפסנתרן/זמר/מלחין פיליפ גודהנד-טייט (Philip Goodhand-tait). הנסיון עם פסנתרן מקצועי הוביל את הלהקה למסקנה שנגן קלידים יכול לעשות להם רק טוב, וכמקובל באותם ימים - פרסמו מודעה במגזין המוסיקה הלונדוני הנחשב 'מלודי מייקר'.


הקלידן פיטר בארדנס (Peter Bardens), יליד ה-19ביוני 1945, הספיק עד שנת 71' לפתח קריירה מרשימה. בילדותו בווסטמיניסטר למד פסנתר וכינור, ונטה לכיוון הג'אז. החל משנת 1962 כבר השתתף בלהקות של מפורסמים יותר, מפורסמים פחות ומפורסמים לעתיד. בין השאר ניגן עם רוד סטיוארט בלהקת 'שוטגאן אקספרס' (Shotgun Express), עם ואן מוריסון בלהקת ת'ם (Them) המהוללת, ועם פיטר גרין ומיק פליטווד בלהקת Peter B’s Looners שהתגלגלה בסופו של דבר ללהקת 'פליטווד מאק' האגדית. בשנת 1970 הוציא בארדנס תקליט סולו ראשון, 'דה אנסר' (The Answer), ובשנת 1971 יצא תקליטו השני, 'רייט מיי ניים אין דה דאסט' (Write my name in the Dust).


בארדנס ענה למודעה של ברו ב-20 בספטמבר 1971, והמפגש של ארבעת המוזיקאים נחל הצלחה. בתור סיפתח, לבארדנס כבר תוכננו כמה הופעות באירלנד שאליהן הצטרפו חברי ברו. כך הופיעו לראשונה חברי קאמל תחת השם המשותף הזמני, 'פיטר בארדנס און' (Peter Bardens On), ב-8 באוקטובר 1971, בעיר בלפסט. ב-4 בדצמבר הם כבר הופיעו לראשונה על במה עם השם הרשמי, 'קאמל'. זה קרה בקולג' הטכני של יער וולטהאם (Waltham Forest).


שנות הגיבוש

Camel Classic lineup (1970-75) Left to right - Peter Bardens, Doug Ferguson, Andy Ward, Andrew Latimer (taken at the Albert Hall, London)

קאמל בהרכב הקלאסי 1970-1975
משמאל: בארדנס, פרגוסון, וורד, לאטימר
צולם על יד אלברט הול, לונדון
בשנים 1971-1972 הופיעו חברי להקת קאמל באוניברסיטאות שונות ברחבי בריטניה כלהקת ליווי לווישבון אש (Wishbone Ash) ובצעו קטעים שכתבו לאטימר ובארדנס בנפרד. גולת הכותרת של ההופעה הייתה הביצוע של קטע אינסטרומנטלי ארוך מאלבום הסולו הראשון של בארדנס, God of Light. הקלטה ראשונה של קאמל בהופעה חיה יצאה לאור באלבום הופעות כפול שנקרא Greasy Truckers משנת 1973, שבה כונסו יחדיו הופעות של קאמל, הנרי קאו (Henry Cow), Global Village Tracking Co. וגונג (Gong). האלבום הנ"ל נגנז, אבל הקלטות מוקדמות של קאמל, מלאות חן ואנרגיה, ניתן להשיג היום על דיסקים.


לאטימר ובארדנס הפכו לכוח המוביל בלהקה מבחינה מוסיקלית וקונספטואלית. שניהם ינקו משורשי הבלוז אבל התרחקו לכיוונים שונים: בארדנס משך לכיוון אמריקני והושפע מהסגנון של סנטנה (Santana). ווארד ולאטימר משכו לכיוון אירופאי יותר, והושפעו מלהקות אלגנטיות בעלות אוריינטציה קלאסית כמו פוקוס (Focus) ההולנדית וקראוון (Caravan) הבריטית.


Camel - Camel 1973

Camel - Camel
1973 Album
באוגוסט 1972 הוחתמה הלהקה בחברת MCA Records, אשר הפיקה את אלבום הבכורה של הלהקה – Camel. מדובר באלבום מגובש ואינטנסיבי, שהציג את היכולות של בארדנס ולאטימר לשלב סולואים מלהיבים של קלידים וגיטרות. ווארד מצידו הפגין קלילות תוך שימור על מקצבים מתוחכמים בתופים, ואילו פרגוסון סיפק באס קפדני שהחזיק את הקצב במקום. אף אחד מחברי הלהקה לא חש בנוח מול המיקרופון, ואכן לתקופה קצרה ניסו למצוא זמר - אבל התאכזבו מכל המועמדים שפגשו. המוזיקאים בחרו לבצע את השירה בעצמם, ובהתאם - חלק ניכר מהאלבום הראשון (ובאופן בולט - רוב האלבומים שבאו אחריו) הוא במהותו אינסטרומנטלי. למרות זאת, האלבום מכיל את אחד השירים המפורסמים והאהודים שלהם, Never Let Go.


אלבום הבכורה נמכר באלפי עותקים בודדים, וחברת MCA החליטה להפסיק את החוזה עם הלהקה. קאמל שכרה הנהלה צמודה והוחתמה אצל חברת Decca הוותיקה. במהלך 1973 הופיעו כמעט ללא הפסקה, כאשר הצמד לאטימר-בארדנס כותב חומרים לאלבום הבא. בשנת 1974 יצא לאור Mirage, אלבומם המצליח הראשון, ששיכלל את המרכיבים שהוצגו לראשונה באלבום הבכורה, אבל הפעם תוך הקפדה והידוק גדולים יותר, תחת ניצוחו של המפיק דיויד היצ'קוק (David Hitchcock) המקצועני, שכבר הוכיח את יכולותיו עם ג'נסיס באלבום Foxtrot ועם קראוון באלבומם המפורסם, In the Land of Grey and Pink.


Camel - Mirage 1974

Camel - Mirage
1974 Album
לאטימר, כנראה בהשראה מהחלילן טייס ואן לייר (Tijs van Leer) של להקת פוקוס, הוסיף חליל צד למאגר כלי הנגינה שלו, וניגן בו את הסולו המרהיב שכתב בארדנס, בקטע Supertwister, שההשראה אליו באה מלהקה הולנדית אחרת, "סופר-סיסטר" (Supersister). בארדנס השתמש בסינטיסייזרים שנכנסו לראשונה לשימוש ברוק, והחל לאפיין את הצלילים שילוו את קאמל באלבומים הבאים. שמות השירים הצביעו על השפעות ברורות מעולם הפנטזיה של הסופר הבריטי טולקין ('שר הטבעות'), ושיאו של התקליט הוא קטע הסיום הגרנדיוזי "ליידי פנטסי" (Lady Fantasy).


עטיפת האלבום הובילה לאיום מצד חברת הטבק המפורסמת לשימצה, וגררה עיצוב עטיפה שונה בגרסה האמריקנית של האלבום. באירופה, למרבית האירוניה, הוחתם הסניף המקומי של חברת הסיגריות כנותן-חסות להופעות של הלהקה. לרגל ההופעות הוצאו חפיסות מיוחדות בנות חמש סיגריות כ"א, עם ציור העטיפה המטושטש של האלבום, ועם רשימת השירים בגבן. מנהלי מכירות ערמומים של חברת הטבק דאגו להביא נערות עמוסות סיגריות להופעות של הלהקה, ואף ניסו לשכנע את חברי הלהקה ההמומים לשנות את שמות השירים לטובת מסרים פרו-עישוניים, כגון "A Smooth Packet of Twenty" או "Filter Tipped Fantasy" . בתגובה, הציע בארדנס את השם "20 קיסמים של סרטן".


האלבום Mirage זכה לביקורות אוהדות. קאמל יצאה למסע ההופעות הראשון שלה בכל רחבי אירופה, נתנה לפעמים שתי הופעות בערב, וקרעה את גרמניה, הולנד, איטליה וארצות סקנדינביה. ללהקה תוכנן סיבוב הופעות של חודש בארצות הברית, כלהקת חימום של ווישבון אש, אבל התוכניות השתנו במהרה והלהקה נשארה שם שלושה חודשים בחורף של 1974, מחממת גם את קיס (Kiss) ו-סטפנוולף (Steppen Wolf) בהצלחה גדולה.


ההצלחה

ההשראה מתוך "שר הטבעות" של טולקין השפיעה על חברי הלהקה לנסות לעשות אלבום שלם סביב ספר יחיד. בארדנס רצה לכתוב על "סידהרתא" או על "זאב הערבות", אבל פרגוסון ולאטימר העדיפו לעבוד על הסיפור 'אווזת השלג' (Snow Goose) של הסופר פול גאליקו (Paul Gallico). השניים יצאו לשבועיים של כתיבה אינטנסיבית בביקתה מבודדת בדוון (Devon). כשחזרו, הקליטו את הקטעים השונים של היצירה עם הלהקה, אבל רק לאחר שחיברו את הקטעים המוקלטים שמעו לראשונה את היצירה השלמה כרצף אחיד.


האלבום The Snow Goose הכיל 16 קטעים אינסטרומנטליים, ללא כל שירה (מלבד שני קטעי ווקליזציה, ללא מילים), לנוחיותם של כל חברי הלהקה שונאי המיקרופון. בעקבות הצלחת Mirage חזר דייויד היצ'קוק לכסא המפיק, ואילו המתזמר דייויד בדפורד (David Bedford), שעבד עם מייק אולדפילד, הצטרף לניצוח ועיבוד על חלקים מן האלבום שבהם שולבה תזמורת פילהרמונית. לתסכולם של כל הנוגעים בעשיה, סירב הסופר פול גאליקו לתת את חסותו לתקליט, בעיקר עקב חוסר הבנה: גאליקו תיעב סיגריות ועישון, ושם הלהקה גרם לו לקונוטציות שליליות. בשל כך בוטלה העטיפה המקורית של האלבום (שכללה גם תיאורים מהספר), וכותרת האלבום שונתה ל-"מוסיקה בהשראת אווזת השלג".


Camel - The Snow Goose 1975

Camel - The Snow Goose
1975 Album
האלבום יצא לאור באפריל 1975, וזכה מיד להצלחה כבירה. עד היום הוא נחשב לאלבום הנמכר ביותר של קאמל. למרות הביקורות החיוביות וההצלחה המסחרית האלבום לא התבסס היטב ברדיו, שכן בהעדר שירים עם מילים העורכים לא ידעו אילו קטעים להשמיע. מנהלי חברות ההפצה בארצות הברית נחרדו מהתקליט האינסטרומנטלי, וסירבו להשקיע בקידומו המסחרי. הלהקה, מצידה, נישאת על גלי ההצלחה, יצאה לסיבוב הופעות שבו ביצעה את האלבום במלואו, בחלק מהן עם תזמורת שלמה. אחת ההופעות הוקלטה ויצאה לאור באלבום A Live Record. יש הטוענים כי הביצוע התזמורתי החי הוא אף טוב יותר מן האלבום האולפני.


כשחזרו שוב לאולפן, הפעילה חברת התקליטים לחץ ברור על בארדנס ולאטימר בדרישה שיספקו להיט עבור הלהקה. בחלוף השנים יגרור הלחץ האדיר של חברת התקליטים למרדף נואש אחר להיט רדיו, תופעה שהרחיקה את הלהקה מאוהביה וגרם לה לאבד את דרכה האומנותית בשנות השמונים. אולם לעת עתה, חזרו ברדנס ולאטימר לכתוב קטעים אינסטרומנטלים לצד שירים מורכבים.


Camel - Moonmadness

Camel - Moonmadness
1976 Album
התוצאה היתה האלבום Moonmadness, שיצא במרץ 1976, והפך לאחד האלבומים האהובים ביותר של קאמל. בקרב המעריצים, הוא מדורג בדרך כלל במקום הראשון. Moonmadness כלל שבעה שירים, מרביתם יצירות אינסטרומנטליות, שמציגות צליל אטמוספרי-חללי, בהפקתו המצויינת של רט דייויס (Rhett Davies). ארבעה משירי האלבום באו לתאר את 'רוחם' של כל אחד מחברי הלהקה: Lunar Sea ייצג את ווארד, Another Night ייצג את פרגוסון, Chord Change ייצג את בארדנס ו-Air Born ייצג את לאטימר. קטע הסיום של האלבום, "לונאר סי" (Lunar Sea) הפך לאחת היצירות האהובות של קאמל.


ווארד, שהושפע באותה תקופה יותר ויותר מגל המוזיקה הג'אזית-אוונגרדית של איזור קאנטרברי, משך לכיוונים יצירתיים, הפיק צלילים יחודיים (כמו הבועות שבתחילת הקטע Lunar Sea), ושאף למקצבים מורכבים יותר. פרגוסון, מצידו, היה ונותר נגן באס סולידי שלא מצא את מקומו בתחומי המוזיקה החדשים של שותפו לחטיבת הקצב בלהקה. לקראת סוף מסע ההופעות של Moonmadness, ווארד פנה ללאטימר ולבארדנס ואמר - זה או אני או הוא. פרגוסון, שהיה "האיש הפרקטי" בלהקה, מי שידע לנהל ולתכנן את מסעי ההופעות, מי שעזר לסמן את הדרך האומנותית ולרסן את הויכוחים בין החברים בלהקה, מצא את עצמו מפוטר במפתיע בתחילת 1977. בהסתכלות לאחר, טוען היום לאטימר, היו אלו פיטוריו של פרגוסון שסימנו את סופה של תקופה ארוכה של יציבות ומיקוד עבור הלהקה, ותחילת התפוררות הקשר בינו לקלידן בארדנס.


כיוונים חדשים

את מקומו של פרגוסון על הבס מילא ריצ'רד סינקלייר (Richard Sinclair), ממייסדי להקת קראוון ולהקת Hatfield and the North, שתיהן מהחשובות והמוכרות בסצנת המוסיקה של קאנטרברי. סינקלייר הביא אתו יכולת נגינה מרשימה וקול באריטון מהטובים ברוק המתקדם. אל ההרכב הצטרף גם הסקסופוניסט/חלילן מל קולינס (Mel Collins), שהספיק לעבוד עם רבים וטובים, בין השאר עם גודהנד-טייט בלהקת Circus, ובעיקר עם קינג קרימזון בין השנים 1970-1974. קולינס וסינקלייר נכנסו למקומותיהם בעוד בארדנס, לאטימר ווארד משלימים את הקלטות האלבום החמישי של קאמל.


Camel - Rain Dances

Camel - Rain Dances
1976 Album
האלבום Rain Dances יצא לאור בספטמבר 1977, בליווי סינגל (רחמנא ליצלן) ובו שני קטעים "פופיים", ולווה במסע הופעות אינטנסיבי ומצליח. האלבום הכיל שילוב של שירים קצרים ושקטים, וכמה קטעים רויי אווירה. שניים מהקטעים הג'אזיים, Skylines ו-Unevensong המשיכו ללוות את קאמל עוד שנים רבות בהופעות חיות. לאטימר ובארדנס התנסו לראשונה ביצירת הרמוניות קוליות לצד סינקלייר המצויין, ואפילו בריאן אינו (Brian Eno) נמצא מנגן בחלק מהקטעים, בעיקר בקטע Elke שהוא הישג אולפני בהקלטת סינטיסייזר המיני-מוג.


Camel - a live record

Camel - a Live Record
1978 Album
באפריל 1978 ראה אור אלבום הופעה כפול, A Live Record, שייצג נאמנה את ההרכב המקצועי של הלהקה, לצד הקלטות מתקופתו של פרגוסון. האלבום מכיל, בנוסף לביצוע החי המלא של The Snow Goose, גם קטע של קאמל שמעולם לא יצא באלבום אולפן: Ligging at Louis’.


תהליך העבודה לאלבום הבא, Breathless, כבר לווה בחריקות צורמות בין לאטימר לבארדנס בשלב ההקלטות. שני הכוחות המובילים של הלהקה מצאו את עצמם מושכים לכיוונים שונים, כשהאחד פוסל את רעיונותיו של השני. סינקלייר, יוצר ברוך-כשרונות בדרך כלל, מצא את עצמו מתקשה להכניס קטעים משלו לאלבום, מתקומם נגד הטקסטים של בארדנס (שהיו לדעתו מנותקים מכל אמירה), ותרומתו היחידה היא הקטע ההומוריסטי Down on the Farm, שזכה ללחן ולהגשה בלתי אופיינים לסגנונה של הלהקה. מיק גלוסופ (Mick Glossop), שמעולם לא עבד קודם עם קאמל, הפיק את האלבום והביא איתו צליל ואיכויות הפקה שונות מאלבומיה הקודמים של הלהקה, ולא בהכרח לטובה.


Camel - Breathless

Camel - Breathless
1978 Album
האלבום Breathless ראה אור בספטמבר 1978 והפתיע את המעריצים עם שילוב מוזר של ג'אז, פיוז'ן, רוק מתקדם ופופ הומוריסטי. הקטע הבולט באלבום, Echoes, זכה מאז לביצועים רבים בהופעות חיות. את האלבום חתם קטע שמילותיו נכתבו על ידי לאטימר עבור שותפו ליצירה, בארדנס, אשר הודיע לקראת סיום ההקלטות כי בכוונתו לעזוב את הלהקה.


ב-30 ביולי 1978 פרש הקלידן בארדנס, אחד משני הכוחות המובילים את קאמל, כך שמההרכב המקורי נותרו רק הגיטריסט לאטימר והמתופף ווארד. קאמל עמדה בפני מסע הופעות עולמי בן ארבעה חודשים (שכלל את בריטניה, אירופה, יפן וצפון אמריקה) ללא בארדנס, ובהזדמנות חד-פעמית בחרה לאמץ שני קלידנים למלא את מקומו, שניהם בוגרי להקת קראוון: יאן שלהאס (Jan Schelhaas) ודייב סינקלייר (Dave Sinclair), שהוא גם בן דודו של ריצ'ארד סינקלייר. הלהקה בת ששת הנגנים זכתה לשם החיבה "קרמל", שילוב של קראוון וקאמל.


עם סיום ההופעות פרש דייב סינקלייר לטובת מנוחה מעולם הרוק האינטנסיבי, ואילו ריצ'רד סינקלייר הופרש בשל חילוקי דעות מקצועיים ואומנותיים. שניהם המשיכו לככב בסצנת הרוק המתקדם של קאנטרברי.


בארדנס גם הוא לא נח על שמריו. הוא חזר לפעול כנגן אולפן והשתתף באלבומים של חבריו משכבר הימים, מיק פליטווד וואן מוריסון. במקביל ניהל גם קריירה כיוצר עצמאי בתחום חדש ומבטיח בשעתו, מוסיקת ה-"ניו אייג'". למרות שזכה להצלחה בנישה שמצא לעצמו, הסגנון המוסיקלי הלך וניוון את יכולת האילתור הגבוהות שהפגין בשנות השבעים, והוא התרחק יותר ויותר מהרוק המתקדם עד שנות התשעים. בשנות השמונים הוציא אלבום עם הנגנים של אלן פרסונס פרוג'קט, ובהפקתו של פארסונס עצמו, תחת השם 'קיטס' (Keats). באמצע שנות התשעים חבר שוב לווארד ויחד עם כמה מחברי להקת קראוון, יצא למסע הופעות כושל תחת השם מיראז' (Mirage), בו ביצעו קלאסיקות-עבר של שתי הלהקות. ב-2001 התגלה גידול סרטני בריאותיו, אשר הכריע אותו בינואר 2002. לפני לכתו הספיק בארדנס להקליט אלבום אחרון ואף זכה למופע מחווה בהשתתפות מוזיקאים רבים עימם עבד.


מל קולינס פרש מחברותו בקאמל באוגוסט 1979 לטובת קריירה מצליחה מאוד כנגן אולפן. קולינס השתתף במאות אלבומים שונים, בין השאר עם קלאנאד (Clannad), דייר סטרייטס (Dire Straits), בריאן פרי (Brian Ferry), אנתוני פיליפס (Antony Phillips), וכן באלבומי הסולו של בוגרי הפינק פלויד, ריצ'רד רייט ורוג'ר ווטרס.


Camel 1979-81 Lineup from left to right - Jan Schelhass, Kit Watkins, Andrew Latimer, Andy Ward, Colin Bass

קאמל של השנים 1979-1981
משמאל: יאן שלהאס, קיט ווטקינס, לאטימר, וורד, קולין באס
בקאמל נותרו לאטימר, שלהאס ווארד, אולם מצבו של ווארד נראה בכי רע; שנים של קושי להתמודד עם הלחץ בהופעות הובילו אותו להתמכרות קשה לאלכוהול ולסמים. ללאטימר לא נותר אלא להמשיך לדחוף את הלהקה הלאה בכוחות עצמו, לנסות להוציא אותה מהמצב הקשה אליו נקלעה, ואולי גם לשפר את מצבו של חברו לדרך, ווארד.





לאטימר נותן את הטון

אנדרו לאטימר אהב את הרעיון של להקה עם שני נגני קלידים, ובתחילת 1979 נראה שהוא והמתופף ווארד מצאו את הנגן שיחבור לשלהאס: קיט ווטקינס (Kit Watkins), מלהקת הרוק המתקדם האמריקנית המפורסמת Happy The Man. ללהקה, שהוציאה שני אלבומים עד פירוקה במהלך שנות השבעים, היה סגנון מהיר ומתוחכם, רווי מקצבים מטורפים ועיבודים מורכבים סביב קלידים, תופים, כלי נשיפה וגיטרות. ווטקינס האמריקני התבלט כוירטואוז עם יכולת לבצע תפקידי קלידים שנשמעו כמו גיטרה חשמלית עצבנית, אבל מנגד סיפק גם סאונד עם הרבה "אווירה" ומלודיות יפהפיות. את תפקיד הבס תפס קולין באס (Colin Bass), ששמו הולך לפניו בכבוד. באס, יליד לונדון, הספיק לעבוד עם סטיב הילאג' (בוגר גונג), ובקאמל הוא סיפק בס יציב וחזק ויכולת ווקלית טובה.


אל הכוחות המניעים של קאמל נוספה מי שהפכה לשותפתו לחיים של אנדרו לאטימר, סוזאן הובר (Susan Hoover), כתבת רוק אמריקנית. הובר ולאטימר, ולצידם באס הפכו לכוח המאחד שהגדיר את קאמל, עם הובר בעמדת התמלילנית.


במהלך 1979 עבדה הלהקה ללא הפסקה, בהופעות ובהקלטות אולפן. המפיק והמוסיקאי המוכשר רופרט היין (Rupert Hine) הביא סאונד טרי ונקי לאלבום הבא, ששמו המקורי נועד להיות "חיות בסכנת הכחדה" (“Endangered Species”), אבל שונה סמוך לצאתו ל-"אני יכול לראות את הבית שלך מפה", I Can See Your House From Here. עטיפת התקליט הציגה אסטרונאוט צלוב משקיף מן החלל על כדור הארץ, והרעיון הכללי הגיע מבדיחה שהסתובבה בלונדון באותה תקופה, אודות ישו הצלוב. הסיבה לפרץ ההומור היא דווקא תחושת המועקה בקרב הלהקה, בעיקר עקב בעיותיו הברורות של ווארד, והנסיון של חבריה ליצור אוירה משוחררת יותר.


Camel - I can see your house from here

I can see your house from here
Camel - 1979
חוש ההומור סר-הטעם של עטיפת האלבום התפוצץ לקאמל בפרצוף: מפרסמים סירבו לתלות כרזות של האלבום, וגם בקרב המעריצים הוותיקים התגלתה מחאה. האלבום עצמו כלל כמה קטעים חלשים שהפחיתו מהצלחתו: הלחץ של חברת התקליטים הוביל שוב לכמה נסיונות רפים ביצירת סינגל מצליח, ואילו הלחץ הפנימי של הלהקה להיות 'משוחררת' יותר הוביל לקטע הומוריסטי ממוחשב "Remote Romance", שאינו מתקשר בשום צורה ליתר האלבום ולסגנונה של קאמל.


חרף חסרונותיו, האלבום "אני יכול לראות את הבית שלך מכאן" מכיל את אחד הקטעים החזקים ביותר שכתב לאטימר, Ice. המפיק רופרט היין הביא אל ההפקה תזמורת מיתרים שהשתתפה בשלושה קטעים, מל קולינס התארח קצת על הסקסופון, ואפילו פיל קולינס (כן, ההוא מג'נסיס) נכנס לבקר את הלהקה באולפן, ייעץ ללאטימר בשום פנים ואופן לא להקליט מחדש את טייק הגיטרה של Ice, ואפילו תרם כמה קטעי תופים. קטע מלודי יפהפה של קיט ווטקינס, Eye of the Storm, מצא את דרכו אל התוצאה הסופית.


המצב בהופעות היה הרבה פחות טוב. עשרות הופעות בשנת 1980 החצינו את אי-ההתאמה של ווטקינס המתבודד מול חבריו הבריטים ללהקה, אשר העדיפו להעביר את הערב בפאב. שנים אחר כך יצא ווטקינס מהארון, וסיפר על הקושי שלו למצוא שפה משותפת עם חבריו בלהקה המחפשים פאב טוב בלב טוקיו, בעוד הוא מעדיף לנסות למצוא מועדון לבחורים עם העדפות כשלו. ווטקינס פרש לפני ההקלטות לאלבום Nude, בשנת 1981, אבל חזר והצטרף ללהקה לסיבובי הופעות העוקבים.


את הקונספט ל-Nude לקחה סוזאן הובר מספר שקראה, שתיאר את סיפורו האמיתי של חייל יפני מתקופת מלחמת העולם השניה, שנשאר מאחור על אי באוקינוס הפסיפי, ועקבותיו נעלמו. במשך שנים שרד על האי, מאמין שהמלחמה עדיין נמשכת, עד שהתגלה אחרי כעשרים שנה והוחזר אל מולדתו. הובר כתבה את מרבית המילים לאלבום, ולאטימר את כל הלחנים, לעיתים בשיתוף שלהאס או ווטקינס. באלבום השתתפו נגנים אורחים שונים, לצידם של לאטימר, ווארד, באס ושלהאס.


Camel - Nude

Camel - Nude
1981 Album
Nude הוא האלבום הקונספט המובהק השלישי של קאמל, מאז The Snow Goose ו-Moonmadness. בדומה ל-Snow Goose הוא מנוגן כמעט כחטיבה מוזיקאלית אחת. מבחינת הלחנה ועיבוד האלבום לא נופל מהאלבומים הקודמים של קאמל, אולם ניכר כי חסרים האנרגיה והאיזון שמגדירים את קאמל כהרכב-על.


ווטקינס חזר אל מסע ההופעות של Nude, והלהקה ניגנה באינטנסיביות בכל אירופה במשך כארבעה חודשים, וזאת למרות הקושי של הלהקה לעבוד עם ווארד והתקלות שחלו בפרסום ההופעות. אלא שאז עבר אנדי ווארד את הגבול: אחרי שנים של שימוש מופרז בסמים ובאלכוהול, הוא ניסה לשים קץ לחייו וחתך את מרפק ידו. הוא אמנם ניצל ממוות, אך חברי הלהקה ההמומים התפזרו, בעוד לאטימר ממתין להחלמתו של חברו הותיק.


לאטימר שורד לבד

Camel - The Single Factor 1982

Camel - The Single Factor
1982 Album
חברת התקליטים של הלהקה, Decca, עדיין עמדה על קיום התחייבויותיה של הלהקה כלפיה. החברה דרשה להיט בכל מחיר וללא דיחוי, עם או בלי מתופף. לאטימר, האיש היחיד שנותר מההרכב, נכנס בחוסר חשק לאולפן והחל לעבוד על The Single Factor, אלבום ששמו מרמז על יחידותו של לאטימר, ועל הפרמטר היחיד שמשנה לחברת התקליטים: הפקת סינגלים מצליחים.


למזלו, הצטרפו אליו נגני האולפן של להקת אלן פארסונס פרוג'קט (Alan Parson’s Project), איתם הזדמן לו להתיידד במהלך הקלטות Nude: כריס ריינבו (Chris Rainbow) בקולות, ודיויד פייטון (David Paton) בבס וקולות. אל ההקלטות הצטרפו נגנים אורחים שונים, וביחד הצליחו להפוך את הקלטת אסופת ה-"שירים לפי דרישה" לחוויה מהנה, במיוחד כאשר בארדנס התייצב יום אחד לבצע הופעת אורח בקטע המוביל של האלבום, Sasquach. על עטיפת התקליט ציין לאטימר כי אנדי ווארד לא נוכח באלבום עקב פציעה.


Camel 1982 Lineup - (L-R) Andrew Latimer, Kit Watkins, Andy Dalby, Chris Rainbow, Stuart Tosh, David Pation

קאמל מודל 1982
משמאל: לאטימר, ווטקינס, אנדי דאלבי, כריס ריינבו
סטיוארט טוש, דיויד פאשן
"סינגל פקטור" נחשב לאחד החלשים באלבומי הלהקה: השירים בו קצרים ותמציתיים, ולמעט Sasquach אינם מדגדגים את סגנון הרוק המתקדם. הנסיון ליצור סינגלים מצליחים ברור, אולם גם בתחום הזה האלבום החטיא את המטרה. חוזקו של האלבום הוא, כנראה, בשיפור עמדתו של לאטימר כזמר לצידם של פייטון וריינבו.


לסיבוב ההופעות של The Single Factor התגייסה נבחרת מבודחת וקלילה של ילידי סקוטלנד ריינבו, פייטון וסטיוארט טוש (Stuart Tosh) בתופים, מחוזקים בקיט ווטקינס ששב בשלישית למסע הופעות מצליח למדי, שהכניס קצת מים לדבשות הגמל.


בינואר 1983 נאלץ המתופף אנדי ווארד לפרוש מהלהקה באופן רשמי וסופי, עקב אי יכולתו להיגמל מהטיפה המרה. לאטימר, הפליט האחרון מההרכב המקורי, גייס לעזרתו את טון שרפנזייל (Ton Scherpenzeel), הקלידן של להקת הרוק המתקדם ההולנדית Kayak. יחדיו כתבו את המוזיקה לאלבום הבא של קאמל, Stationary Traveller, על פי קונספט וטקסטים שכתבה סוזאן הובר, שנסובו סביב סיפורם של אזרחי הגוש הקומוניסטי, וחתירתם לחופש מצידה השני של חומת הברזל. באולפן הצטרפו לקאמל המפיק היידן בנדל (Hydne Bendall) שעבד עם הלהקה מאז Nude, פול ברג'ס (Paul Burgess) בתופים, דיויד פייטון, כריס ריינבואו, ומל קולינס בסקסופון יפה במיוחד בשיר Fingertips.


התוצאה היא אלבום מלודי וקליט, שמשלב בין מלנכוליות ואוירה לשירים "פופיים", באופן שמזכיר במיוחד את האלבומים של אלן פארסונס פרוג'קט. אמנם הרחק מהרוק המתקדם של שנות השבעים, אבל עדיין הגיטרה של לאטימר מגרדת את השחקים בקטע הפתיחה Pressure Points, והוא אף מרשים עוד יותר בשילוב עם חליל פאן בקטע היפהפה הנושא את שם האלבום.


Camel - Stationary Traveller 1984

Camel - Stationary Traveller
1984 Album
קאמל יצאה מעודדת מהאלבום החדש ומהביקורות האוהדות, ופצחה במסע הופעות אינטנסיבי נוסף. אל לאטימר ושרפנזייל הצטרפו המתופף בורג'ס, ריינבו וקולין באס שחזר מן הניכר. המופע צולם ותועד לערוץ 4 הבריטי, מה שהוביל לאלבום הופעה חיה וקלטת וידאו בשם Pressure Points.


ועכשיו למשהו שונה לגמרי

נפלאות תעשיית המוסיקה של המאה העשרים עשו את הנזק שלהן לקאמל, עם הציפייה המתמדת ללהיט מיידי, חרף ההצלחה הביקורתית והקופתית המוכחת. אם לא די בכך, ג'ף ג'יוקס, מנהלה הקודם של הלהקה אשר נטש אותה עם לכתו של בארדנס בשנת 1978, החליט לתבוע את הלהקה ב-1983 עבור עמלות שכביכול לא קיבל בעבר. לאטימר העדיף לעמוד מול ג'יוקס בבית משפט מאשר להכריז על הלהקה כפושטת רגל. בשנת 1985 בילה לאטימר זמן רב בהתדיינויות מתישות מול ג'יוקס, ובמקביל ניסה למצוא חברת תקליטים שתוציא לאור את אלבומה הבא של קאמל.


בינתיים במהלך בדיקת החומר למשפט, הסתבר להובר וללאטימר (כמו לאמנים רבים בתחום מוזר זה) כי מגיעים להם ולחברי הלהקה המקורית תמלוגים עבור שנים של מוסיקה, אשר מעולם לא הגיעו לידיהם. לאטימר, בארדנס, ווארד ופרגוסון תבעו, ניצחו והסדירו לראשונה את תשלומי התמלוגים שלהם, בעבר ולעתיד. בנוסף, אחרי שנתיים של משפט מתיש ג'יוקס נאלץ להתקפל.


הסתובב לאטימר עם חומר חדש לאלבום הבא, אבל חברת Decca (אשר נרכשה זה מכבר בידי Polygram) כבר לא התעניינה בקאמל. לאטימר בחר לחפש חברה שתוציא את האלבום הבא, Dust and Dreams לאור. אחרי כמה נסיונות כושלים, החליטו לאטימר והובר למכור את ביתו של לאטימר בלונדון, לעקור לארצות הברית, ולנסות להפיץ שם את האלבום החדש של קאמל.


פריצה מחודשת

אף חברה אמריקנית לא היתה מעוניינת בלהקת קאמל בתחילת שנות התשעים. בתקופה שלפני פריצת האינטרנט, הסחורה של לאטימר היתה רוק מתקדם דינוזאורי שאין לו קהל ואין לו ביקוש. לאטימר השקיע את הכסף שנותר לו בבניית אולפן הקלטות, ובהקמת חברת הפקה/הפצה עצמאית, Camel Productions. הוא החליט לשכתב את החצי השני של Dust and Dreams, והאלבום יצא לאור בשנת 1991. למרות שלאטימר והובר היו צריכים ללמוד לנהל את העסקים וההפצה בעצמם, ההיענות לאלבום הייתה חיובית ונלהבת.


Camel - Dust and Dreams

Camel - Dust and Dreams
1991 Album
האלבום Dust and Dreams מבוסס על הספר הקלאסי 'ענבי הזעם' (The Grapes of Wrath) של ג'ון סטיינבק, המתאר את מאבקם של בני משפחת חוואים עניים העוזבים את ביתם באוקלהומה בתקופת השפל ועוקרים לקליפורניה החמה והמבטיחה, שם הם נתקלים באבטלה, גזענות ואלימות. נושא האלבום משקף את המאבק שעשו לאטימר והובר, בנסיונם לשרוד בבריטניה ובבחירתם להתנתק מעברם ולהקים בית חדש בקליפורניה המבטיחה. האלבום אינסטרומנטלי ברובו, למעט ארבעה שירים שכתבו לאטימר והובר. האלבום מציג הרמוניות ווקליות מורכבות, יש בו מרחב צלילי עשיר ומגוון מאלבומים קודמים, וחסרונו היחיד הוא, אולי, סאונד התופים המלאכותי. מלבד לאטימר, ששר וניגן בגיטרות, קלידים וחליל, השתתפו באלבום גם קולין באס, טון שרפנזייל ואחרים.


הצלחת Dust and Dreams הובילה למסע הופעות מצליח מסביב לעולם, בו השתתפו קולין באס הוותיק, מיקי סימונדס (Mickey Simmonds) בקלידים ופול ברג'ס בתופים. ההרכב, שחזר לראשונה למסגרת של ארבעה נגנים, שיחזר בהצלחה ניכרת את המוסיקה המורכבת ורבת השכבות של Dust and Dreams, וכן ביצע מגוון שירים מהרטרוספקטיבה העשירה של קאמל. הופעה ייצוגית מאנסחדה בהולנד יצאה לאור באלבום כפול Never Let Go, כשם השיר המצליח מהאלבום הראשון של הלהקה.


Camel - Gods of Light

Camel - Gods of Light 73-75
1994 Album
חברת ההפקות של קאמל המשיכה להוציא אלבומי הופעות משנים מוקדמות של ההרכב. הבולט שבהם הוא Camel ’73-’75 Gods of Light, שבו מנגן ההרכב המקורי קטעים משלושת האלבומים הראשונים.


סטנלי לאטימר, אביו של אנדרו, נפטר בשנת 1993. האובדן השפיע מאוד על מי שהפך, נכון לעכשיו, ללהקת קאמל. לאטימר יצא למסע חיפוש שורשים באירלנד וחזר שופע ברעיונות שיצאו לאור שלוש שנים מאוחר יותר, באלבום "נמל הדמעות" (Harbour of Tears).






Camel - Harbour of Tears

Camel - Harbour of Tears
1996 Album
בדומה ל-Dust and Dreams, גם Harbour of Tears הוא אלבום קונספט, הסובב הפעם את מאבקם של מהגרים איריים שעזבו את משפחותיהם ובתיהם בתקווה להצליח בארה"ב. שם האלבום הוא כשמו של נמל אירי ממנו יצאו הספינות לאמריקה ובו נפרדו בני משפחות אלו מאלו, לרוב מבלי שנפגשו בשנית. לאטימר כתב לחנים בסגנון אירי ואף ניגן בחליליות איריות, בנוסף לבאס, סימונדס ונגנים אורחים על כלי נשיפה ומיתרים. לאטימר הבריק במיוחד בסולו גיטרה ללחן אופטימי בקטע הסיום של האלבום, שהוקדש לאביו.


מסע ההופעות שלווה לאלבום נתקל בקשיים רבים, אבל זכה להצלחה שהחזירה את האופטימיות ליצירה של קאמל. אל באס ולאטימר הצטרפו הפעם הקלידן פוס פטרסון והמתופף הצעיר והמרשים דייב סטיוארט (Dave Stewart), והלהקה שיחזרה בהצלחה את האלבום בשלמותו על הבמה. ההופעה יצאה לאור בוידאו ובדיסק כפול תחת השם Coming of Age.


Camel - Rajaz

Camel - Rajaz
1999 Album
בשנת 1999 יצא האלבום "ראג'אז" (Rajaz), אלבום משוחרר ואוורירי יותר מקודמיו. הקונספט הבלתי מחייב של האלבום הגיע מן המזרח המדברי, מקצב פרסות הגמל הצועד בחול, ומשיריהם של הסוחרים הנודדים. השירים באלבום משקיפים לילדותו של לאטימר, להתקדמותו כיוצר ושל קאמל כלהקה שורדת. שיר הסיום, למשל, מוקדש ללורנס איש ערב. המוזיקה מלנכולית יחסית, הגיטרה של לאטימר מפליאה בקטעי סולו בלתי אופייניים, כמו למשל בסגנון דומה לזה של פט מאת'יני בקטע Saraha. יחד עם לאטימר ניגנו באס וסטיוארט (מי שהיוו את ההרכב באותה תקופה), כאשר טון שרפנזייל סיפק קלידים מהצד השני של האוקיינוס האטלנטי.


מסע ההופעות העולמי שבא בעקבות האלבום קשה וטראומטי במיוחד. הקלידן שרפנזייל פחד מטיסות, ולכן את תפקיד הקלידים תפס המלחין והמבצע הקנדי, גיא לבלאנק (Guy LeBlanc), או כפי שהוא מכונה בצרפתית קנדית: גי לבלאן. המתופף סטיוארט הודיע על פרישה כמה חודשים לפני תחילת ההופעות וממלא מקומו המיועד, קלייב באנקר (Clive Bunker), המוכר מעבודתו עם ג'ת'רו טאל, גילה חוסר יכולת לתמרן מול המקצבים של הלהקה. ואם כל זה לא הספיק, סוזן הובר, זוגתו של לאטימר, נפצעה קשה בתאונת רכיבה שלושה שבועות לפני התחלת ההופעות. באין ברירה, נתנו את תפקיד המתופף למוסיקאי רוק כבד קנדי בלתי מוכר בשם דאני קלמאן (Denis Clement). ההרכב יצא להופעות וזכה להצלחה מרשימה עם סאונד חזק ואינטנסיבי.


ביפן לאטימר התקרר, הצטרד, והמצב החמיר לכדי ברונכיטיס חמורה כשהלהקה הגיעה להולנד. בעיר חרונינגן, החליט אחד מן המעריצים בקהל ללחוץ את ידו של המתופף, הפיל אותו מהבמה וגרם לו לצלע שבורה. כאשר הלהקה הגיעה לבריטניה לאטימר כבר לא היה מסוגל לשיר, ובנוסף לכך שבר את פיקת הברך והופיע מנגן בישיבה. הקהל, לעומת זאת, הגיב בהתלהבות אדירה להופעות, ואפילו הובר החלימה בקצב מעורר השתאות והצטרפה למסע לקראת סופו. ושוב, מעודדים מההצלחה ואופטימיים מתמיד, יצא ההרכב כמה חודשים מאוחר יותר לסיבוב הופעות נוסף בן שלושה שבועות בדרום אמריקה.


קולין באס הוא הפרטנר הצמוד של לאטימר מזה עשר שנים, למרות שאינו חובר אליו בכתיבה. באס הוציא מספר אלבומים תחת השם סבה הבס מוסטפה (Sabah Habas Mustapha), שזכו להצלחה מרשימה באינדונזיה. בשנת 1998 הוא הוציא אלבום רוק מתקדם מצויין, An Outcast of the Islands, עם לאטימר וסטיוארט ומספר חברים מהלהקות הרוק המתקדם הפולניות Quidam ו- Abraxas. באלבום יש השפעות ברורות של קאמל ופינק פלויד, ובעקבות הצלחתו באירופה הוא לווה בשני אלבומי הופעה חיה מוצלחים.


שנות ה-2000

Camel - A Nod and a Wink
Camel - A Nod and a Wink
2002 Album
Peter Bardens R.I.P. - Grave 1944-2002

Peter Bardens R.I.P. - 1944-2002
מותו של פיטר בארדנס ב-22 בינואר 2002, סימן כנראה את סופה של תקופת הפריחה המחודשת של קאמל. בארדנס נפטר ממחלת הסרטן, ונקבר בהוליווד, קליפורניה. הוא היה רק בן 58.


לאטימר ולבלאנק כתבו יחדיו את החומרים לאלבום הבא של קאמל, "הנד-ראש וקריצה" (A Nod and a Wink), שיצא באותה שנה, ושציין 30 שנה להיווסדה של קאמל. האלבום מאופיין במחוות למוזיקה המתקדמת של שנות ה-70 המוקדמות, ושיאו מוקדש לקורבנות פיגועי הטרור של ה-11 בספטמבר.


את מסע ההופעות העולמי של קאמל כבר לוותה הכותרת המעציבה "מסע הפרידה", ולמרות הצלחתו היחסית, המסר היה ברור: לאטימר תלה את רצועת הגיטרה. בשנים שחלפו הוציאה לאור חברת ההפקה Camel Productions סרט ביוגרפי על קאמל בשם "קוריקולום ויטה" (Curriculum Vitae), וכן שתי אסופות של צילומי הופעה חיה מן העבר, תחת הכותרת Footage ו- Footage II.


חמשת האלבומים הראשונים של קאמל זכו להוצאה מחודשת ברימסטר דיגיטלי על ידי חברת 'דקה' (Decca), בתוספת קטעי בונוס; המשמעותי ביותר ביניהם הוא אלבום ההופעה הכפול Never Let Go, שהוספו לו כ-40 דקות של מוזיקה.


ב- 2005 הודיעה חברת "קאמל הפקות" על כוונתם של לאטימר והובר לעזוב את ארה"ב ולשוב לאנגליה. שנת 2006 חלפה בלי שנשמעו אוושות פסיעותיו של הגמל, למעט אנקדוטה בדבר גיוסו של לאטימר למסע ההופעות של רוג'ר ווטרס - יוזמה שלא יצאה לפועל בסופו של דבר. לאטימר נאלץ לעבור ניתוח (מוצלח) ב-2007, וההתאוששות ממנו היתה איטית.


בסוף 2010 הודיע לאטימר שהוא מתכנן אלבום חדש של קאמל, ועובד על מוסיקה חדשה עם המתופף דניס קלמנט. תקופת השיקום מן המחלה הקשה היתה ארוכה מן המצופה, ובמשך כשלוש שנים לאטימר לא הופיע ולא הקליט כמעט דבר.


אל הואקום שהותירה אחריה להקת קאמל ברחבי העולם נכנסה דווקא להקה ישראלית - הדבשות. ההרכב הישראלי, שמגדיר את עצמו בתור הרכב מחווה, מבצע קלאסיקות של קאמל וזוכה לתגובות מעולות, בישראל בפרט ובעולם בכלל. ההופעה הראשונה של הדבשות התקיימה ביולי 2007 במועדון קולטורה בתל אביב. כעבור מספר הופעות החלה הלהקה לפרסם את עצמה באינטרנט, עד שנקלטה על ידי מעריצי קאמל באירופה. הדבשות יצאה לסיבוב הופעות אירופאי, שבמסגרתו הגיעה עד גרמניה, שווייץ, בלגיה והולנד. הלהקה ממשיכה להופיע בישראל ובחו''ל גם ב-2013, ואפילו ביצעה את האלבום 'סנו גוס' בשלמותו עם קטעי הקראה מן הספר.


האיחוד המפתיע

ב-21 במרץ 2013 הגיעה הבשורה: קאמל חוזרת לבמה. לאטימר, שהבריא מספיק כדי לטוס ברחבי העולם, הודיע על הופעה מיוחדת, ב-28 באוקטובר 2013. לאחר מכן הודיע לאטימר על סיבוב הופעות ארוך, שיימשך אל תוך 2014. המופע, שיתקיים באולם ה'ברביקן' בלונדון, יוקדש לזכרו של פיטר בארדנס, ויהיה הראשון מאז מסע הפרידה של קאמל. ישתתפו בסיבוב ההופעות קולין בס, דניס קלמנט, גיא לבלאנק וג'ייסון הארט. הלהקה החליטה לבצע את האלבום 'סנו גוס' בשלמותו, לראשונה מאז 1975, בעיבוד חדש וארוך יותר (כ-7 דקות של תוספות).


סנו גוס - הקלטה חדשה - 2013
סנו גוס 2013
לאטימר וחבריו גם הקליטו מחדש את 'סנו גוס' (Snow Goose) והוציאו מהדורה חדשה של הדיסק, אותה מכרו במסגרת סיבוב ההופעות של 2013-2014. המופע הראשון התקיים ב-19 באוקטובר באנגליה, ומשם עבר לבלגיה, הולנד (סיקור מלא בעברית), גרמניה ותאריכים נוספים שיפורסמו בהמשך. מספר מפיקים ישראלים מנסים להביא את קאמל לישראל ב-2015, בינתיים ללא הצלחה. לאטימר עדיין לא בריא, ולכן מעדיף לא לטוס למקומות רחוקים.


תמונה: אופיר צוובנר
אנדרו לאטימר עם קאמל בהופעה בעיר חרונינגן, הולנד (Groningen); צילום: אופיר צוובנר



קאמל דיוידי - אין פרום דה קולד
דיוידי לייב 2014
אין פרום דה קולד
In From The Cold
כל מי שהחמיץ את סיבוב ההופעות של 2013 ו-2014 יוכל להתנחם במוצר דיוידי די נדיר שהוציאה קאמל הפקות: 'אין פרום דה קולד' (In From The Cold). הדיוידי, שצולם ב-28/10/13 במועדון 'ברביקן' בלונדון, הוא באורך 130 דקות.

ההופעה המצולמת מחולקת לשניים: הראשון הוא ביצוע מחודש של 'סנו גוס', בדומה לאלבום שיצא, והחלק השני מונה 9 'להיטים' של קאמל לאורך השנים, כמו 'נוור לט גו', 'סונג וויידין א סונג', 'ליידי פנטזי' וכו'. מעריצי קאמל כתבו על הדיוידי הזה ביקורות טובות מאוד, וציינו שמדובר במופע מרגש במיוחד, לאור המאמצים שעושה לאטימר כדי לתפקד כהלכה על הבמה.



סיבוב הופעות 2015

קאמל הודיעה על סיבוב אירופאי קצר ביולי 2015, בעיקר סביב פסטיבלים. הסיבוב יחל ב-6/7/15 באנגליה, לשלוש הופעות (סנט אלבנס, באת', יורק). ב-11/7 בברצלונה (פסטיבל הרוק המתקדם 'בי פרוג מיי פרנד'), ב-17/7 בלורליי (גרמניה), וב-25/7 במסגרת פסטיבל רמבלינג מאן פסטיבל. ההרכב: אנדרו לאטימר, קולין בס, דניס קלמנט וטום שרפנזיל.

גיא לבלנק (Guy Leblanc) נפטר בסוף אפריל 2015, לאחר מאבק במחלת הסרטן. הוא היה בן 54 במותו. לבלנק, שהוביל גם הרכב משלו בשם נתן מאל (Nathan Mahl), הצטרף לקאמל כקלידן בשנת 2000 ונאלץ לעזוב אותה ב-2013 בגלל הטיפול במחלתו, שהתבררה כסופנית.




חקר, ערך וכתב: אופיר צוובנר, מנהל סקייליינס - אתר מחווה בינלאומי של קאמל
פורסם לראשונה: מרץ 2002; עודכן לאחרונה על ידי אורי ברייטמן: 5/3/15


להקת קאמל - הגמל ששרד

עוד על קאמל ברשת