רוק מתקדם - מדריך עברי - חזרה לעמוד ראשי
המדריך העברי לרוק מתקדם - חדשות, ביקורות, להקות, מאמרים, ראיונות, ביוגרפיות - כל מה ש'פרוגרסיב'
מאחורי הקלעים - רוק מתקדם

מאחורי הקלעים - רוק מתקדם

ציטוטים וסיפורים אמיתיים

עודכן לאחרונה: 8 אוגוסט 2021

218) "שנות השמונים התברכו בגל חדש ובסינת-פופ לצד ביקורת מכיוונם של חובבי רוק ורוק מתקדם של העשורים הקודמים. הם ראו באייטיז עידן של פלסטיק היוצר חיבור מעוות ונטול צדק פואטי בין אלקטרוניקה לחוסר רגש. אכן, היה בסאונד ששייט על הגל החדש, וגם בזה של "הבאגלס", מאפיינים של קור ומתכתיות המעניקים תחושה של פס ייצור במפעל אפרורי. אבל זו הייתה רק מעטפת לחום, לאנושיות ולעומק שבמוזיקה עצמה"

(איתמר זהר, "לא פחות מוצלח מהקליפ שפתח את שידורי MTV", בלוג הארץ, 04/08/21)

 

217) "באמנות אתה צריך להרים גבות, אחרת אתה לא חי. אחרת אתה סתם מייצר ליינים של ביגוד והנעלה. אנחנו הרוק המתקדם של הפופ המזרחי"

(קובי אוז, "שיר אחד - סמי וסומו | טיפקס", תזמון 12:35, פודקאסט של כאן (21/02/17). עורך ומגיש: רום אטיק)

 

216) "במדד של המורכבות ההרמונית, הגרף של [המוזיקה] המזרחית נשאר פחות או יותר קבוע, ואילו הגרף של הרוק מתחיל גבוה ואז צונח. בשנות השבעים הפופ-רוק היה מורכב מאוד הרמונית, בין השאר בהשפעתו של הרוק המתקדם העולמי. אבל בשנות השמונים, המורכבות ההרמונית של הפופ-רוק צנחה אל מתחת לרמה של המזרחית"

(בן שלו, "מחקר קובע: המוזיקה המזרחית מתוחכמת הרבה יותר מהרוק הישראלי" - המוזיקולוג אדם יודפת ניתח 1,001 להיטים ישראליים והגיע למסקנות חותכות, 06/05/21)

 

215) "ויש גם חשבונות אישיים מרירים: כמו זה שהיה לי עם עצמי כאשר נתקלתי ב-Tarkus של אמרסון, לייק ופלמר. מי היה הדביל שהתנחל בי והאזין באדיקות לקשקוש היומרני הזה שנקרא בטעות רוק מתקדם? אני מתכחש לו מכל וכל"

(רון מיברג, "צעירים לנצח" - על האלבומים האלמותיים שהוקלטו ב-1971 ושרדו 50 שנה, מעריב, 27/03/21)

 

214) "להקת 'קרדיאקס' התחילה לפעול לקראת סוף שנות השבעים, על קו התפר שבין תור הזהב של הרוק המתקדם לבין מהפכת הפאנק. בתחילת דרכה מבקרי מוזיקה הצמידו לה את התווית הסגנונית 'פרונק' (Pronk), כלומר שילוב בין פרוג־רוק ופּאנק. סמית התקומם נגד התיוג הזה, לא לגמרי בצדק. קרדיאקס לא נשמעים כמו שום דבר אחר, אבל אפשר לשמוע אצלם השפעות של פרוג ופאנק, שהם כידוע שני הסגנונות המנוגדים והעוינים ביותר זה לזה"

(פרוג-פאנק, קווים לדמותו: בן שלו, הפעם, המילה "גאון" היא אינה הפרזה: פרידה מסולן "קרדיאקס", טים סמית', שנפטר ב-21 ביולי 2020, בגיל 59 אחרי עשור של בעיות לב; פורסם ב-22/07/20)

 

213) "רגע לפני פרוץ הקורונה, 'ברוט' הספיקה להרים פסטיבל, במהלכו הציגה לצד המנות המדוברות, יינות שמוגדרים על ידי יאיר יוספי כ-'הגל החדש של היין הישראלי'. כמו שהפאנק-רוק הרזה והקשוח, יצא לדרך, בין היתר, כתגובת נגד למפלצות הרוק המתקדם והפופ המתקתק של שנות השבעים, אפשר להתייחס לגל החדש הזה, כתגובת נגד ליינות הלבנים העייפים והאדומים הגדולים שעדיין שולטים כאן."

(יאיר גת, טעימות יינות בוטיק בברוט, 24/03/20; ציון לשבח על דימוי מקורי במיוחד, דווקא אל תוך תחום ביקורת היין)

 

212) "בניגוד לרוב המוחלט של הפופ והרוק מאירופה, שקיבל על עצמו הגדרות שמקורן בארצות הברית, 'קרפטוורק' הדגישו מאוד את האירופיות שלהם. מי שעשה דבר דומה היה הרוק המתקדם של שנות השבעים, אבל ההשפעה שלו כמעט אינה מורגשת היום."

(בן שלו, הלהקה הכי חשובה שלא תיכנס להיכל התהילה של הרוק, וטוב שכך, 29/01/20; מישהו מוכן לספר למר בן שלו ש'קראפטוורק' היו חלק מן הרוק המתקדם?)

 

211) "כתבתי ספר על רוק מתקדם. הבחור שבדק עבורי את נכונות העובדות בספר הצליח לזהות פיסקה אחת שבה טעיתי בשינוי הסולם בתוך שיר של אדריאן בלו"

(דייב וייגל, טוויטר, 05/11/19)

 

210) "אחרי השחרור שכרתי דירה עם חברים בתל אביב, הקמתי להקה עם כמה נגנים, וקיימנו הופעות קטנות. ניגנו בעיקר רוק מתקדם, יצירות של 7-8 דקות, ומאוד רצינו להתפרסם...אבל בזכות התשובה הלהקה התפרקה, ולכן חזרתי לאשקלון, עיר הולדתי...החלטנו שאנחנו מתמקדים בלימוד התורה שלנו, בחזרה בתשובה שלנו, ונפרדנו מהשאיפה הענקית לפרוץ עם השירים שלנו ולהתפרסם"

(סיפורו העצוב של אמיר והבה, ויתרתי על הדבר שהכי רציתי, אבל הבנתי שאני חוטא ומחטיא, אבנר שאקי, הידברות, 21/11/19)

 

209) "כשהתחלתי להלחין, מיד הייתה בי כאילו מאז ומתמיד תשוקה של אש מרד וקריאת תיגר על מסגרות למיניהן. עוד בטרם שקעתי בהאזנה לכל עוצמות המוזיקה של שנות ה־70, הלחנתי דברים מוטרפים ומורכבים - מה שנקרא 'פרוגרסיב מיוזיק', רוק מתקדם - המתחברים למצע המוזיקה הקלאסית. הדוגמה הכי מובהקת לחיבור הזה היא 'אל נא תלך', שמבוסס על הפרלוד מספר 1 של באך."

(שלמה גרוניך, טירוף, פחדים והתפוצצות אדירה: שלמה גרוניך חוזר לאלבום הבכורה , דודי פטימר, מעריב, 05/10/19)

 

208) "כמו כל נער שדרותי ממוצע שגדל בעיירה בסוף שנות ה־60 וה־70, היינו מתאספים אצל חבר, יושבים שעות ליד הפטיפון ומאזינים בהתלהבות לתקליטים של לד זפלין, דיפ פרפל וכל להקות הרוק המתקדם של אז. זה פוצץ לי את המוח וגרם לי להכיר את אהבתי הראשונה: הגיטרה החשמלית."

(המוסיקאי חיים אוליאל, שפה אחידה: גם 20 שנה אחרי שהתפרקה, שפתיים היא הדבר הבא, דודי פטימר, מעריב, 21/12/18)

 

207) "בגיל העשרה הערצתי להקות רוק מתקדם, בגילאי העשרים הפכתי לגרופי של די.ג'ייז ובגיל שלושים פלוס – אני רודף כמו משוגע אחרי גרגרי אבק ופירורי לחם. הם נמצאים בכל מקום, לעזאזל."

(אין דבר יותר מחרמן משואב האבק הזה, ניסן שור, הארץ, 20/09/18)

 

206) "בשנות ה-60 היה זה הרוקנרול, בשנות ה-70 בלט הסול, ובשנות ה-80 התבסס הרוק. בצדם בלטו תתי-ז'אנרים ייחודיים, כמו רוק מתקדם בשנות ה-70 או סינתפופ בשנות ה-80, שאף שלא שלטו בזירת ההשמעות והמכירות, הותירו חותם בשל פריצתם בעשור ספציפי ודעיכתם אחריו."

(מוזיקת אייטיז? בעתיד לא יהיה ז'אנר תקופתי, וגם לא יהיו להקות כמו הביטלס, בר חיון, הארץ, 30/08/18)

 

205) "הנשים והגברים שרקדו את הדיסקו היו שם קלילים, מיניים, נהנים מהחיים. לא הבנו איך זה יכול להיות, אבל ראינו בעיניים את התענוג מהמוזיקה שהתנגנה שם בקולי קולות. הם נהנו מכל מה שהחיים הציעו להם - ולנו לא. אנחנו שמענו רוק מתקדם ורוק כבד ואומנים מלנכוליים בריטים, והם שמעו אנחות והתנשפויות."

(40 שנה ל'שיגעון המוזיקה': מחולל קדחת הדיסקו שהפכה למגיפה, בוע כהן, מעריב, 20/12/17)

 

204) "זהו סגנון שהינו נחוש להוכיח כי רוק אנד רול לא חייב להיות פשוט ומטופש - הוא יכול להיות מסובך ומטופש."

(התמדתו של הרוק המתקדם, דה ניו יורקר, מאמר מאת קלפה סאנה, 19/06/17)

 

203) "הזלזול של מבקרי הרוק בז'אנר הרוק המתקדם הוא אולי המקרה הבולט ביותר שבו זכרים לבנים פריבילגים הדירו בצורה שיטתית זכרים לבנים פריבילגים אחרים."

(בן שלו, עיתון 'הארץ', אולי הגיע הזמן ללחוץ פליי על שיר של 18 דקות, 16/03/17)

 

202) "אם רוק אנד רול פתח לרווחה את הדלתות עבור נגני גיטרה חשמלית, אז הרוק המתקדם פתח לרווחה את שערי הקתדרלה עבור קלידנים."

(דיויד אלדריג', מגזין קיבורד [Keyboard Magazine], בכתבה על פסטיבל פרוגפסט 1993)

 

201) "נכון, 'יס' היו מלומדים ו'ג'נסיס' היו אריסטוקרטים. אבל רוב הלהקות האחרות לא היו כאלה. הביטלס היו עמי ארצות. אבל הם היו הביטלס. זה לא תלוי בידיעות שלך. הרוק הוא אחד ממקומות הביטוי היחידים שבהם אתה יכול לסחוף קהל גדול בלי להיות חכם גדול. זה לא יקרה במדע, וגם לא בג'ז."

(דני ממן, הגיטריסט והמנהיג של להקת 'גן עדן', בראיון ל'הארץ' מ-21/08/15 על אלבומה היחיד, שזכה להוצאה מחודשת. לפי הכתבה, "החומרים של הלהקה התבססו על קאוורים לג'ימי הנדריקס, לד זפלין וענקי רוק אחרים לצד קטעים אינסטרומנטליים של ממן, שנכתבו בהשפעת להקות הרוק המתקדם הגדולות של שנות ה–70 המוקדמות, ובעיקר ג'נסיס ו'יס'".)

 

200) "רוקנרול (ז') - שמו של ריקוד מודרני מהיר וסוער בליווי מוסיקת ג'ז."
"רוק (ז') - סגנון במוסיקת הריקוד בזמן החדש, שעיקרו: מקצבי ג'ז החוזרים על עצמם וסוחפים ומשלהבים את הרוקדים או את המאזינים."

(אברהם אבן-שושן, המילונאי הנערץ, מנסה את כוחו בהגדרות מוסיקליות של ז'אנר שכנראה מעולם לא הכיר; מתוך מילון אבן-שושן, מהדורת תשמ"ח)

 

199) "כשלקחתי שיעורי פסנתר, אמרתי למורה שלי: 'אני רוצה ללמוד דברים כמו הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של צ'ייקובסקי'. היא אמרה לי: 'אל תעשה את זה. כולם עושים את זה'. במובן מסוים, זה נשאר אצלי. אם אתה הולך לנגן יצירה קלאסית, אל תעשה את הרפרטואר המקובל כמו 'קלר דה לון' של דביוסי, 'פור אליז' של בטהובן או הסונטות שלו לפסנתר. אני תמיד השתמשתי בגישה שונה כלפי עיבודים קלאסיים."

(הקלידן הפרוגרסיבי המנוח, קית' אמרסון מ-ELP בראיון מקיף על חייו והמוסיקה שלו, מ-2015)

 

198) "אם לא ישפרו 'החיפושיות' את רמתם המקצועית, קרוב לוודאי שיירדו במהרה מן הבמה, שכן כל המבקרים מאוחדים בדעה, ש'החיפושיות' מצטיינים אך ורק בהקמת שאון. המיקצב שלהם, לחניהם והחוש ההרמוני שלהם נמצאים עדיין למטה מכל ביקורת."

(ביקורת בונה על הביטלס; מתוך הכתבה "שוכני המערות מליברפול", מאת אריה חשביה, עיתון "דבר", 10 ביולי 1964)

 

197) "הם היו נוהגים לכנות אותנו בשם הנדרסון, סנייק אנד צ'ארמר. ואנחנו קראנו להם 'מייבי' (אולי)."

(גרג לייק מספר על היריבות הידידותית בין אמרסון לייק פאלמר ובין להקת יס; נובמבר 2012, במהלך דיאלוג עם הקהל בהופעת סולו של לייק.)

 

196) "כל המוסיקה הטובה כבר נכתבה על ידי אנשים עם פיאות וכאלה."

(פרנק זאפה בציטוט ידוע, החושף שוב את חיבתו העזה למוסיקה הקלאסית.)

 

195) "מה ששמענו בעיקר מחברת התקליטים זה: חברים, אתם יכולים לעשות עוד שיר כמו 'דאסט אין דה ווינד'? אנחנו ממש צריכים עוד 'דאסט אין דה ווינד'. כן, אנחנו אוהבים את הדברים הרוקיים והדברים הפרוגיים, אבל האם יש לכם עוד 'דאסט אין דה ווינד'?. והתשובה שלנו היתה: לא, זה פשוט לא סוג של שיר שחוזר על עצמו פעמיים."

(פיל אהרט, המתופף של להקת קנזס [Kansas], בראיון מאמצע 2015 על ההיסטוריה של הלהקה והלהיט האקוסטי הקצר Dust in the Wind שזכה להצלחה נדירה, ולמעשה האפיל על כל העבודה הפרוגרסיבית המשובחת של הלהקה מהשנים הראשונות)

 

194) "אני שמח להיות פה הערב. האמת היא שבגילי, אני שמח להיות בכל מקום."

(אנדי לאטימר, מייסד להקת קאמל, בן 65, בהופעה במועדון 'ברביקן' בלונדון, 28 אוקטובר 2013. לאטימר יצא לסיבוב הופעות אירופי ראשון עם Camel לאחר כמה שנים של מלחמה בבעיות בריאות ומסע שיקום ארוך. הקלידן של קאמל באותה הופעה, גיא לבלנק, נפטר מסרטן באפריל 2015.)

 

193) "אחד השירים המהפכניים והמורכבים ביותר בשנות ה-70, שילוב של השפעות מלודיקה קלאסית על סינטי, רוק מתקדם ובועט, ג'אז, דיסקו, פופ קצבי ויצירה ארוכה יחסית לשיר פופ מיינסטרימי (5:55 דק'), שיר שבמבחן הזמן הקדים זמנו מבחינה מוסיקלית וביטא את רבגוניותו ומורכבותו של פיק."

(דודי פטימר מחמיא לצביקה פיק ולשיר 'מרי לו'. מגזין תרבות נענע10, 27/03/15)

 

192) "זו הבעיה - המילה 'פרוגרסיב' מקוצרת יותר פעמים ל'פרוג', מילה שאני ממש מתעב, מכיוון שאין לה שום משמעות, והיא רק כינוי לסוג מסוים מאוד של מוסיקה. אני עדיין אוהב את המילה 'פרוגרסיב', בייחוד כאשר היא משמשת בהקשר המתאים - נסיון להתקדם, לעשות אבולוציה, לשלב צורות שונות של מוסיקה כדי ליצור משהו ייחודי. אלו כל הדברים שהייתי רוצה לחשוב שאני עושה עם המוסיקה שלי, ברוח האמיתית של המילה 'פרוגרסיב', כן. "

(סטיבן וילסון, בראיון למגזין דיגיטל טרנדס, 03/03/15)

 

191) "אבל את הקליימקס האמיתי של הפסטיבל נתנה כצפוי להקת מריליון עם הסולן המצוין 'פיש', שקולו מזכיר את פיל קולינס. רוק מלודי, תיאטרלי, שימוש מעולה בסינתיסייזרים ובתופים, הבעה תשוקתית וסוף סוף - גם טקסטים טובים. אופרה אחרת. "

(יוסי חרסנוסקי מסכם בעיתון 'מעריב' את פסטיבל הכוכבים 85 באצטדיון רמת גן, שהתקיים ב-6 באוגוסט 1985. כ-10 אלף ישראלים השתתפו במופע, כאשר 5 מתוך 14 האמנים המשתתפים ביטלו את בואם ברגע האחרון, כולל ג'ו קוקר. הפסטיבל הסתיים בסקנדל כספי, וגם להקת מריליון לא קיבלה את מלוא כספה - עובדה מצערת שגרמה ללהקה לסרב להופיע בישראל בשנית.)

 

190) "הפירוש האמיתי של המונח 'מוסיקת מחתרת' הוא מוסיקה שמתחת לפני השטח. כלומר, אותו קו מוסיקלי שאינו בונה על יסודות מוסיקליים קיימים, אלא התחיל מנקודת האפס ושואף להתרחק מהפופ המסחרי הטהור ולהגיע לפופ מתקדם, שיוכל לדבר לא רק אל ליבם של בני הטיפש-עשרה, אלא גם ישמש כמוקד להתעניינות והערכה מצד אלה הרואים את המוסיקה כאמנות ולא כבליל של רעש וצעקות...המחתרת השולטת בימים אלו במרבית תקליטי הפופ ומעל גלי האתר אינה כלל מחתרת, אלא אמצאה של אנשי פרסומת מוכשרים שהצליחו לרמות את המאזינים, וגרמו עוול למוסיקה המתקדמת האמיתית. "

('מוסיקת המחתרת - פופ מתקדם או בלוף מסחרי?', מאת שאול גרוסברג, מעריב, 1 פברואר 1971; בכתבה מוזכרות 'גרייטפול דד', 'פינק פלויד', ג'טרו טול' ולהקתו של פרנק זאפה בתור דוגמאות למוסיקת מחתרת אמיתית; מתוך הכתבה: "התמורה שחלה בשנתיים האחרונות במוסיקת הפופ מעלה את השאלה אם נוצר סגנון מוסיקלי מתקדם, או שנעשה נסיון מחודש מצידן של להקות קצב וחברות תקליטים לגרוף הון על חשבון חוסר הידע המוסיקלי של ציבור רוכשי התקליטים")

 

189) "היום נחשב סטיב רייך, 50, שהושפע מן המוסיקה האפריקנית והאינדונזית וכן מן התפילה העברית, לאחד המלחינים החשובים בארה"ב ומחוצה לה, ויצירותיו מבוצעות ברחבי העולם. להקות מחול רבות רוקדות לצלילי יצירותיו ושוחרי הפופ המתקדם רואים בו 'אחד משלהם'. "

(פגישה עם סטיב רייך, מאת חנה ידור, לקראת קונצרט של התזמורת הפילהרמונית, בהשתתפותו של רייך במוזיאון תל אביב, בו בוצעה יצירתו 'מזמורי תהילים'; פורסם: מעריב, 15 אוקטובר, 1986; סטיב רייך אכן השפיע על אמנים רבים בתחום הרוק המתקדם והרוק הנסיוני, כגון קינג קרימזון, בריאן אינו, הרזידנטס, סוניק יות' ועוד)

 

188) "אמני הרוק המתקדם הפכו לממסד שאותו התיימרו לבקר...אמני הרוק המתקדם נראו מנותקים...מבקרי הרוק היו עוינים במיוחד ולא חסכו שבטם...אלבומי רוק מתקדם שיצאו בזמן מהפכת הפאנק זכו לאוזניים אטומות...הרוק המתקדם נכחד כז'אנר פעיל והיה לנוסטלגיה. למרות זאת, גם בשל העלייה במחקרי המוזיקולוגיה העוסקים בו, הוא עדיין אחד הז'אנרים החשובים לשיח של הרוק, ובישראל הוא ללא ספק אחד האהודים שבהם"

(מתוך הספר 'המחר לעולם אינו יודע - רוק במאה העשרים', מאת ד"ר ארי קטורזה, עמוד 338, הוצאת רימון 2011; תיאור המו"ל: "הספר מביא לראשונה בעברית את סיפורו של עידן המוזיקה ותרבות הרוק בין השנים 1955-1980, אחת מתרבויות ההמונים החשובות של המאה הקודמת. בין הנושאים שבספר: התעצבות שורשי המוזיקה עוד במאה ה-19, פריצת הרוקנרול המפתיעה באמצע שנות ה-50, הימים רוויי האופוריה הפסיכדלית של שנות ה-60, המאבק למען צדק חברתי ומוזיקת ה'סול', גחמות ורגעי גאונות של הרוק הפרוגרסיבי, הלמות המטאל וטשטוש המיניות של הגלאם רוק, עגמומיות הפאנק ומשבר ההומניזם שליווה את העולם המערבי בסוף שנות ה-70. הספר מציג את סיפור עלייתו ו"נפילתו" של הרוק בתקופה ה"קלאסית" שלו - תקופה רוויית תקוות, חלומות ופנטזיות על אודות שינוי ואפשרויות חדשות, שהתנפצו בעידן האכזבות בעולם המערבי במהלך שנות ה-70")

 

187) "שש שעות של מרתון מוקדשות הפעם לאחד הזרמים הפחות מוכרים במוסיקת הרוק, 'הרוק האוואנגרדי', סגנון שהחל להתפתח בקנטרברי-אנגליה באמצע שנות הששים והושפע רבות ממוסיקת הג'ז. על להקות כמו 'מכונה רכה', 'שיירה' ואחרות. במרתון נשמע קטעים של 'מכונה רכה', רוברט וייט, דייוויד אלן, 'גונג', 'מצ'ינג מול', 'הנרי קאו', 'הטפילד והצפון', 'מלך ארגמן' ועוד. עורך: יואב קוטנר"

(גלי צה"ל, 10 מרס 1978; מתוך לוח השידורים של התחנה שפורסם בעיתון 'דבר'; הנה מקרא לנוחיותכם: מכונה רכה = סופט מאשין; שיירה = קרוואן; מלך ארגמן - קינג קרימזון; רוברט וייט = רוברט ווייאט. ואם כבר מתרגמים, אז למה לא 'הנרי פרה', 'חפרפרת תואמת' ו'מצילה'?)

 

186) "הפאנק זו רק אופנה שהילדים נדבקו אליה. פשוט, אין במוסיקה הזו דבר מוסיקלי. למדתי לשיר על ידי מורה לשירת אופרה, זוהי אולי הסיבה שאינני מסוגלת לשמוע ביצועים כאלה...'רנסאנס' היא מילה אמוציונלית, המצביעה על היוולדות מחדש. המוסיקה שאנחנו מנגנים אומרת - תחייה של מוסיקה קלאסית"

(אנני הסלאם, זמרת להקת 'רנסאנס' [Renaissance] הבריטית, בתרגום עברי מראיון בחו''ל; 'תקופת הרנסנס', כתבה מאת יוסי חרסונסקי לקראת ביקורה של להקת רנסנס בישראל, עיתון 'מעריב', 2 ספטמבר 1980)

 

185) "רק מעטים מאיתנו מכירים את סוגי המוסיקה המכונים טראש מטאל או דת' מטאל, בתרגום מילולי: מתכת הזבל ומתכת המוות. לאדם הסביר מופע של רוק כבד ייראה כמו פולחן של אלימות ורוע. משתתפיו ארוכי-שיער, לובשים חליפות מפחידות מעור, מהודקים באבזרי-מתכת הנראים כאגרופנים, כדוקרנים, נשק קר לכל דבר. הצבע המאפיין את להקות הרוק הכבד הוא שחור. על החזה כתוביות צעקניות ממילונו של השטן או מן המיתולוגיה היוונית. הערצת המוות חקוקה על ליבותיהם. כמה מן השמות הידועים של הלהקות הללו ציוריים לא פחות: בלאק סאבאת', סקורפיונס, לד זפלין, פולחן הצדפה הכחולה. המסר של הלהקות הוא המוות, עבודת השטן, הערצת השלילה והרוע. זהו סוג של מחאה נגד התרבות המקובלת, ואולי משהו שהוא יותר ממחאה...."

(חיים יבין, תוכנית הטלוויזיה הישראלית 'מבט שני', חלק מתוך הקדמה לסרט תיעודי של סטיבן וולס על מטאל קיצוני, בתחילת שנות ה-90, הערוץ הראשון, רשות השידור; מעניין מה היה אומר יבין על הרוק המתקדם, וכיצד היה מסביר את העובדה שכל הלהקות שהוזכרו בהקדמה זו, השפיעו על הפרוגרסיב וחלקן אף כתבו יצירות פרוגרסיביות; 'פולחן הצדפה הכחולה', אגב, היא 'בלו אויסטר קאלט' - בהחלט לא להקת מטאל טיפוסית)

 

184) "השלישיה של קית אמרסון, גרג לייק וקארל פאלמר, עברה לאפיק מסובך, מורכב מאוד מקשה מאוד, של מוסיקה כפי שהם רואים אותה. המוסיקה הכלולה בתקליט זה ודאי שאינה קלה, ודאי לא לאותם צעירים המורגלים למידות חוזרות ומשעממות של הפופ המצוי, כשאנשי הלהקות לרוב אינם אלא אנאלפביתים מוסיקליים."

(זאב רב-נוף, עיתונאי 'דבר', אינו חס על ציבור המאזינים ועל מוסיקאי הרוק, בביקורת החיובית שלו על האלבום טרילוג'י של אמרסון לייק ופאלמר; פורסם: 3 ינואר 1973)

 

183) "הגבול בין המוסיקה הקלאסית לבין הפופ המתקדם הולך ומיטשטש היום. יסודות רבים של המוסיקה הקלאסית - הרמוניים, קונטרפונקטיים, מבנים צורניים וכדומה - נכנסו בדלת הקדמית של הפופ המתקדם ומשמשים יסוד ליצירות לא מעטות בתחום הזה"

(מתוך 'סופרסטאר בעולם הפופ' - ביקורת מאת חנוך רון על אלבום ממבחר יצירותיו של ואנגליס; עיתון 'דבר', 27 ינואר 1981)

 

182) "מה דעתך על הפזמון העברי לנוכח תימלול ההסלמה הקיצבי של הרוק המתקדם? אני לא יודע, רק עכשיו הגעתי, באמת..."

('שלום', דיאלוג משועשע בין יהונתן גפן ושלום חנוך לרגל ביקור מולדת של הזמר לאחר שנתיים באנגליה; מעריב, 18 אוגוסט 1972)

 

181) "הוא זכה לפרסום לא רק בזכות הנגינה על הקלידים האלקטרוניים והניסיונות הבלתי פוסקים שלו לגעת ברבדים חדשים אלא גם בזכות השיער הבלונדיני הארוך שלו והבגדים הנוצצים שלבש"

('מוהיקני אחרון של הרוק המתקדם' - כתבה על ריק ווייקמן לקראת הופעתו הראשונה בישראל, באמפי' קיסריה ב-3 בספטמבר 1987; עיתון מעריב, מאת אבי מורגנשטרן, 28 אוגוסט 1987)

 

180) "להקות רבות ניסו לאחד את הרוק-אנד-רול עם המוסיקה הקלאסית, ונכשלו. אחת מאלה שניסו והצליחו היא 'האנסמבל הניו-יורקי לרוק-אנד-רול', שם מעורר אסוציאציות תרבותיות מאוד...הרפרטואר של האנסמבל מגוון מאוד. הוא מבצע קטעים כמו טריו סונטה של באך, בצד יצירות של ג'ימי הנדריקס, איש הרוק הפרוגרסיבי"

('המצעד אינו מעניין', עיתון 'דבר', 8 מאי 1970; מעניין איזכורו של הנדריקס בהקשר הפרוגרסיבי)

 

179) "הלהקות היו מאוד מצליחות, אז הן לא שמו לב לפאנק. מיליוני מעריצים נהנו מהמסע של יצירה מוסיקלית באורך 20 דקות. האנשים שקנו את התקליטים לא היו מבקרים, בכל מקרה"

(אדי אופורד, הטכנאי והמפיק שעבד עם להקת 'יס' והרכבים מפורסמים רבים אחרים בשנות ה-70 וה-80, לא מתרשם במיוחד ממהפיכת הפאנק והביקורת על הרוק המתקדם באנגליה; מתוך ראיון שפורסם בפברואר 2013)

 

178) "במשך שלוש שנים הופצצתי כל הזמן בטענות: איפה גרג לייק? למה אתם לא מנגנים את סקיצויד מן? אנשים שנאו את העובדה שרוברט [פריפ] גייס אנשים חדשים. שנאו את השירה שלי. הייתי צריך להתגבר על המון דברים. אבל אחרי כמה שנים אנשים התחילו להבין, ובשנות ה-90 כבר לא נתקלתי בשאלות האלה"

(אדריאן בלו, סולן קינג קרימזון בשנות ה-80, ה-90 והאלפיים, על תגובות המעריצים בקהל לשינויים בהרכב; ראיון ב'הארץ' לעיתונאי בן שלו, 5/2/14, לקראת הופעת קרימזון פרוג'קט בתל אביב)

 

177) "למרות שהיה מזוהה כסולן של אחת מלהקות הרוק המתקדמות של שנות ה-70, פרדי הלך נגד הסטריאוטיפ...הוא התעניין בקשת רחבה של אמנויות, במיוחד באלט, אופרה ותיאטרון"

(והוא בכלל לא ידע שהוא כזה - האתר עושה שימוש במונח 'פרוגרסיב רוק' כשהוא בא לתאר את מפעל חייו של מרקורי; מתוך דף הביוגרפיה הרשמי של פרדי מרקורי [1946-1991], באתר הרשמי של להקת קווין; אגב, שמו האמיתי היה פארוק בולסרה)

 

176) "תמיד חשבנו שלד זפלין היא להקת פרוגרסיב רוק, עד שזה הפך למילה קצת מלוכלכת. אנחנו באמת חשבנו שאנחנו מנגנים פרוגרסיב. אנשים שאלו 'איזו מין להקה אתם' אז אני עניתי שאני מנגן בצורה פרוגרסיבית, וחשבתי שאני מתכוון למשהו שחושב קדימה, לא למשהו אחר...השיר 'סנייק אייז', למשל, הוא רוק מתקדם טהור."

(ג'ון פול ג'ונס, הבסיסט והקלידן של לד זפלין, חלק קטן מתוך ראיון ארוך שנתן ב-10 דצמבר 2001)

 

175) "סגול כהה היא בלי ספק להקה מיוחדת במינה...כושרה של הלהקה התפתח, עד שהגשימה מה שלא הגשימה אף להקה לפניה - העלתה את הפופ לדרגת קונצרט."

(ביקורת על האלבום השלישי של דיפ פרפל, מאת זאב רב-נוף, עיתון 'דבר', 10 דצמבר 1970)

 

174) "4 זמרי ביטלס - חברי הוועדה עיינו במכתב...ובמאמרים רבים שפורסמו על להקת 'החיפושיות' בעיתונים ישראליים ובעיתוני חו''ל והגיעו למסקנה, כי אין להתיר את הבאתה של הלהקה הנ''ל בשל הנימוקים הבאים:
1) ...מסתבר, כי ללהקה זאת אין כל ערך אמנותי.
2) הופעות הלהקה גרמו להיסטריה ולהשתוללות המונית של בני הנוער."

(סיכום דברים מישיבת הוועדה לאישור הבאת אומנים מחו''ל, שהתקיימה ב-16 מארס 1964; המסמך המלא הותר לפרסום בסוף 2013)

 

173) "אני עייף מהפופ. עם מי לא ניגנתי ומה לא עשיתי? עם [פרנק] זאפה ועם לאלו שיפרין. עם 'המי' (The Who) ועם סנטאנה...בהופעה עם זאפה היו 15 אלף איש, וזה היה הכשלון החמור בכל הקריירה שלי. לא, זה לא הולך ביחד, הגעתי למסקנה שאין לגשר ואין למזג"

(המנצח זובין מהטה, בראיון לעיתונאי זאב רב-נוף, עיתון 'דבר', 15 מרץ 1973; מיותר לציין כי גישתו של מהטה הופרכה, בין השאר, גם על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בעשרות קונצרטים ששילבו בין רוק, פופ וקלאסי)

 

172) "הבעיה חמורה עוד יותר. אצלנו כולם חושבים שרק מה שמגיע מחו"ל הוא מקורי. תלמידי תיכון, למשל, שהם קהל מצויין, קונים תקליטים של ג'נסיס וג'נטל ג'יינט, אבל אם תקום להקה ישראלית כזו, יגידו כולם שזה חיקוי, ולא חשוב כמה טובה היא תהיה. יש אמנם שיפור במצב בארץ, אך עדיין אין לנו כאן תשתית להקמת להקות רוק טובות"

(הגיטריסט והזמר גרי אקשטיין בראיון מאת יואב קוטנר, מעריב, 3 ינואר 1980)

 

171) "אלביס לא עמד במבחן הזמן וההצלחה...הדור החדש של שנות השבעים די לגלג עליו. אלביס הפסיק להיות מקור השראה. להקות כמו פינק פלויד, ג'נסיס ושאר להקות הרוק המתקדמות השאירו אותו מחוץ למגרש."

('אלביס - עשר שנים אחרי', אבי מורגנשטרן, מעריב, 14 אוגוסט 1987)

 

170) "ג'נסיס, יס, ג'טרו טול והפינק פלויד זכו אמנם להצלחות מסחריות ענקיות, אך פרט לקטעים בודדים לא נעשו בהקלטותיהם נסיונות מוסיקליים חדשים. רוב האמנים שגרמו למהפכות מוסיקליות בראשית שנות השבעים העדיפו לרכב על גלי ההצלחה ולהקליט אלבומים שלא חידשו דבר. גם בתחום זה בלטה השנה המגמה של שיפור בטכניקות ההקלטה והנגינה על חשבון היצירתיות והמקוריות. להקות הרוק המתקדם עומדות בסוף 1978 לפני חיפוש דרך מוסיקלית חדשה. עיקר החידושים בעולם המוסיקה הקלה נוצרו השנה דווקא בתחום שהיה בתחילת דרכו פרימיטיווי ופשוט - 'הגל החדש'."

('השנה של הדיסקו', כתבה במדור 'צלילים קלים', מעריב, 28/12/1978; דיווח עיתונאי שגוי טיפוסי לאותה תקופה, שבה הזינו חברות התקליטים את העיתונאים במידע שגוי על המתרחש בתחום: המיתון הכלכלי החמור במערב גרם לחברות התקליטים הגדולות להזמין ולהפיק מוסיקה פשוטה בעלויות נמוכות, וכך בהדרגה נעלם הרוק המתקדם ממדפי החנויות)

 

169) "'החומה', יצירתה החדשה של פינק פלויד ראויה להערכה גם על פי קני המידה של המוסיקה הקלאסית...אחד האירועים החשובים בשדה הפופ המתקדם. זוהי תופעה מוסיקאלית שחבל להותירה לחובבי הפופ בלבד. מן הדין שיתנו דעתם עליה גם חובבי המוסיקה הקלאסית"

(חנוך רון, מבקר המוסיקה הקלאסית של העיתון היומי 'דבר', במדור ביקורת התקליטים שלו, 29 מאי 1980; חנוך רון הפך בהמשך למבקר המוסיקה הקלאסית של 'ידיעות אחרונות', תפקיד בו זכה להשפעה עצומה בשנות ה-80 וה-90 בישראל)

 

168) "זה נפלא לקבל את הפרס הזה, בחדר שבו יושבים כל כך הרבה אנשים שאותם - צריך להודות - שדדתי"

(סטיבן וילסון, מנהיג להקת פורקיופיין טרי ואמן סולו, מודה בגניבה אמנותית בנאום התודה שלו, בטקס פרסי המוסיקה הפרוגרסיבית ב-2012 של המגזין פרוג)

 

167) "עיקר ההנאה שלי זה גיבורי ילדות שלי, שפעם לא יכולתי לקבל עליהם אינפורמציה. הקינקס - הלהקה שהכי אהבתי בילדות. רק שמעתי אותם אז, היום אני רואה אותם. זה הלם. ג'נטל ג'יאנט, להקת פרוגרסיב רוק - לא ידעתי איך הם נראים. אלה הדברים שנהייתי מכור אליהם ברשת"

(השחקן מוני מושונוב מספר על התמכרותו לנוסטלגיה באינטרנט; בראיון למוסף '7 ימים' של ידיעות אחרונות, 28 יוני 2013)

 

167) "התחושה הכללית היתה שמשהו נשבר באמון הבסיסי במנהיגות. שאין על מי לסמוך, שאף אחד כבר לא יגיד לנו מה לעשות, ושאיש לא יחליט בשבילנו מה נכון ומה לא. כל אלה חילחלו גם אל המוסיקה. שבירת הדימוי העצמי שלנו כמעצמה בלתי מנוצחת ושל הביטחון ב"מיהו הישראלי האמיתי" השפיעה גם על התפיסה "מהו הצליל הישראלי הנכון" ועוררה זרמים וסגנונות רבים, שהיו רדומים עד אז. בשנים שאחרי מלחמת יום כיפור תם שלטון הלהקות הצבאיות במיינסטרים הישראלי, והמוסיקה נפתחה להמון אפשרויות חדשות: מזרחית, אתנית, רוק, סינגר־סונגרייטרז, רוק מתקדם, להקות זמר, אוונגרד, פופ, דיסקו, ג'אז, קלאסי חדש."

(יואב קוטנר, 'זהו שיר אחרי מלחמה', ישראל היום, 13/9/13, לרגל 40 שנה למלחמת יום כיפור)

 

166) "יש אנשים שחושבים שהסרט 'ספיינל טאפ' הוא פשוט סרט מוקומנטרי מצחיק מאוד. ובכן, עם להקת 'יס' אנחנו פשוט חיינו את הסרט הזה. למשל, הסצינה בסרט שבה הבסיסט נתקע בתוך תרמיל ענק בהופעה - זה קרה לאלן ווייט, המתופף שלנו, ערב אחד. בסיבוב ההופעות של טופוגראפיק אושנז, מערכת התופים של אלן היתה בתוך צדף ענק, שנפתח בתחילת ההופעה. לילה אחד הוא נלכד בפנים, והתחיל לאבד אוויר. הוא המשיך לנגן מול קהל של אלפי אנשים, כי הוא מקצוען. בינתיים, פועלי הבמה התחילו לנפץ את הצדף עם מכושים, ובו-זמנית הזרימו חמצן פנימה, עד שבסוף הצדף נפתח והקהל הריע. כולם חשבו שזה חלק מהמופע"

(ריק ווייקמן, הקלידן של להקת יס, תורם עוד סיפור משעשע למיתולוגיה של הלהקה; בראיון ל'דיילי מייל' הבריטי, 18 אוגוסט 2008)

 

165) "ידענו שאם נשדר מינון גבוה יותר של מוזיקה ים-תיכונית, קהל המאזינים הנאמן יעקם את האף ויימלט לתחנות אחרות...שיבוץ מוזיקה ים-תיכונית נחשב חריג לא פחות משידור רוק מתקדם. למעשה, היה סיכוי גדול יותר לשמוע רצועת מוזיקה ארוכה במיוחד של פינק פלויד מאשר שיר חדש של אבי ביטר"

(איך הפכה המוזיקה הים-תיכונית לתעשייה שמגלגלת עשרות מיליונים? כתבה מאת נמרוד שיין והדס מגן; גלובס, 19/03/10)

 

164) "אני לא איש פרוג, זה לא מדבר אלי, אני לא פרוגי. ב'בלאקפילד' החדש זה יותר אינדי-אלטרנטיב-מלו. אני לא אוהב שירים של 20 דקות. מהאלבום השלישי זה הולך יותר למרכז ורציתי להביא חבר'ה שלי, ברט מ'סווייד' ו'מרקורי רב', להקות שיותר עושות לי את זה"

(אביב גפן, ראיון לרגל הקלטת אלבום רביעי ללהקת בלאקפילד עם סטיבן וילסון; מאת אסף נבו, אתר מאקו, 7/12/12)

 

163) "זה השיר האחרון בהופעה שלנו. אבל זה פרוג, אז זה יכול להימשך לנצח..."

(דנה אייזן, חברת להקת 'הדבשות', במופע קאברים ללהקת קאמל, מועדון רדינג, 2/11/12)

 

162) "את הרעיון להקליט אופרה בסגנון רוק-אנד-רול הציע פיט טאונסנד, מספר הסולן רוג'ר דאלטרי. 'למרות שפיט הוא חסיד נלהב של מקצב הרוק-אנד-רול, הוא היה משוגע מאז ומתמיד אחרי אופרות. אני מכיר אותו כבר קרוב לעשר שנים, וזה אחד הדברים שקשה לי להבין אצלו. הוא מסוגל לשבור כל תקליט המנגן מוסיקה קלאסית, אבל כשמדובר באופרות קלאסיות כמו הספר מסיביליה וכרמן, הוא נהיה כמו משוגע, הוא מסוגל לשכב שעות ולהאזין לאריות שהוא אוהב במיוחד."

(כך נולדה אופרת הרוק הראשונה, 'טומי' של להקת 'דה הו' [the who] שיצאה לאור בחודש מאי 1969, כאלבום כפול; מתוך כתבה מאת שאול גרוסברג ב'מעריב', 13 ינואר 1971, בה תיאר גרוסברג את האלבום במילים "יצירה הנמשכת קרוב לשעה וחצי, ושתוארה על ידי מומחי פופ כציון-דרך בעולם המוסיקה הקלה, לקראת הפופ המתקדם שאליו שואפות להגיע כיום עשרות להקות קצב בכל העולם")

 

161) "כיום אוהבים לשנוא את 'קווין'. מציינים את הרדידות האמנותית והמוסיקה הבומבסטית שלהם. אך אסור לשכוח שהתקליטון שלהם 'רפסודיה בוהמית', נבחר בשנת 1975 לתקליטון הטוב ביותר ב-25 השנים האחרונות. 'רפסודיה בוהמית' היה אחד השירים היותר מהנים ומרעננים של שנות השבעים, והיווה חידוש מוחלט בשילוב המושלם של מוסיקת רוק עם שירה אופראית."

(אף מילה על רוק מתקדם; דני בלושטיין, ביקורת על אלבום הסולו הראשון של פרדי מרקורי, 'מיסטר באד גאי'; עיתון 'מעריב', 10 יוני 1985)

 

160) "רוב השירים הם פופ פשוט, וזה מה שאני אוהב.", אומר צביקה פיק. ."לא מחאה ולא מחתרת, לא פופ מתקדם ולא פופ קל - כל זה חנטריש, אין בזה שום דבר. שירים, לפי דעתי, זה תמיד פופ. למה קוראים פופ? למה שפופולארי באותה תקופה. בעיני, שיר זה שיר ולא יותר מזה. שיר צריך להיות יפה, קליט אהוב, מצליח תקופה מסוימת, וזהו זה. אני נגד כל הדיבורים האלה על פוליטיקה ושליחות חברתית בשירים. יש בזמן האחרון מגמה לסבך שירים. זאת לא בעיה. לא קשה לי, אחרי שלמדתי מוסיקה במשך שנים רבות, לקחת משפט מוסיקלי ולהכניס בו המון אקורדים. חושבים שמי שעושה כך הוא גאון. אני בהחלט נגד סיבוכים כאלה."

(צביקה פיק מתראיין לרגל הוצאת תקליטו הראשון; עיתון 'דבר', מדור 'תו על תו', 18 פברואר 1972)

 

159) "אי אפשר לנקוט גישה קיצונית בימים כאלה. לכן בחרנו בתחום המוסיקה במעין 'אמצע הדרך'. אין אצלנו עכשיו פופ מתקדם, ויש אחוז גבוה יותר שירים עבריים משיש בימים רגילים."

(יצחק לבני, מפקד גלי צה''ל, מדבר על מדיניות תחנת הרדיו הצבאית בעיצומה של מלחמת יום כיפור; 22 אוקטובר 1973, עיתון 'דבר')

 

158) "שמעתי מומחה לפופ מתקדם ב'מהלך לאחור' מדי פעם. איני יודע מה זה פופ מתקדם כשם שאיני יודע מה זה ג'ז ריאקציוני. יש מוצארט. יש ביטלס. אין אמנות מתקדמת מאז מות סטאלין ופשיטת הרגל של ז'דאנוב ב'על המשמר'. אבל יש - עובדה! - כל שבוע פופ מתקדם ברדיו"

(יורם קניוק, ביקורת רדיו, עיתון 'דבר', 22 יוני 1971)

 

157) "בתוכנית האחרונה של 9 בריבוע, נשאלה ציפי שביט שאלה הקשורה בותיקן שברומא. הדבר הזכיר לה בדיחה, שעוררה צחוק בקהל המבוגר, אך לא בין הילדים. 'איך קוראים לאפיפיור מודרני? פשוט מאוד: פופ מתקדם'...אז מה זה מצחיק? זה מצחיק מפני שהמלה פופ היא לא רק סוג של אמנות, אלא גם כינוי לאפיפיור, וקצת קשה לראות בדמיון את האפיפיור המכובד כשהוא רוקד פופ מתקדם"

(עיתון 'מעריב', 21 ספטמבר 1978, עמוד 24; הכינוי 'פופ מתקדם' היה פופולרי באותה תקופה, בגלל תוכנית רדיו ששודרה במשך שנים ב'קול ישראל', והשתמשה במונח הזה, בתחילה בשם התוכנית - מי מפחד מפופ מתקדם - ואחר כך בתיאור שלה: 'קצת אחרת - פופ מתקדם')

 

156) "נזכרתי שיש ברדיו במכונית, לחצתי כפתור, נפלתי על תוכנית, של רוק מתקדם עם שדרן מתנשם, זה היה רדיו ישן"

(יהונתן גפן, 'בלוז מלחמת העולם השלישית', עיבוד חופשי לשיר מאת בוב דילן; הוקדש לבוב דילן לרגל הופעתו בפארק הירקון; מעריב, 4 ספטמבר, 1987)

 

155) "זה קרה להם, לאלילי הפופ, של לפני שנתיים-שלוש ואולי יותר. אז, כשהיו כוכבים תורניים, הנוער היה מחובר אליהם כמו לאינפוזיה. היום, נס ליחם והם נדחקו לאגף התקליטים המוזלים, ממתינים לקונים שיגאלו אותם משם. בחנות פיקדילי שברחוב ש''ץ בירושלים, אפשר להשיג תקליטי רוק מתקדם, תוצרת הארץ ותוצרת חוץ במחיר של מנת פלאפל: 1,500 שקל."

(נאוה כהן, 'תקליטים: צלילים של הוזלות'; מעריב, יום שישי, 2 אוגוסט 1985)

 

154) "מה היה ברוק המתקדם, הז'אנר החשוב של שנות ה-70, שמעולם לא זכה לקאמבק ממשי? ולמה המבקרים הנחשבים בזים לו כל-כך?...כבר הרבה זמן שפרוגרסיב רוק נחשב לחירטוט מנדנד, חסר-לב ועתיר שומן על תהילת הסיקסטיז הצעירים, הרזים והיפים. אלו כמובן הבלים. הכי מדהים הוא, שדווקא בבריטניה, המקום שממנו יצאו הלהקות הקובעות של הז'אנר (רנסנס, מייק אולדפילד וכל הנ"ל), רוק מתקדם נתפס כפאשלה מאיימת מהעבר, שמוטב להדחיק"

(יוסי בבליקי, גלובס, 08/01/2004; 'חירטוט מנדנד או גאונות לשמה?', המלצה חמה על רימסטרים ל-4 אלבומים קלאסיים של להקת יס, במחיר קטילה דו-משמעית של הז'אנר כולו)

 

153) "לא קל להתרגל למוסיקה של אטליז. הרוק המתקדם והדחוס שלהם עשוי שבבי מהלכים מלודיים ונגינה מדויקת ומעוררת השתאות....כל השירים בוצעו באופן מושלם...הבעיה היא שרוב הזמן זה משעמם...לאט לאט התחלתי להרגיש מותש ואיבדתי עניין"

(שי ליברובסקי, מעריב תרבות, 14/1/11; כך זה נראה כאשר שולחים אדם ששונא רוק מתקדם להופעה של להקת רוק מתקדם; האם צריך לשלוח אדם ששונא מוסיקה קלאסית לכתוב ביקורת על קונצרט? ליברובסקי חושף את הבעיה, כאשר הוא מציין בסוף הביקורת: "ואני פינטזתי על אטליז כלהקת אלתורים משוחררת")

 

152) "רנסנס הצליחה תמיד במקום שבו נכשלו הרכבי פרוג-רוק אחרים, כמו יס או אמרסון לייק ופאלמר. היא הצליחה לרתק אותך אל היצירות שלה, כי חברי הלהקה בנו את הקטעים לפי המתכון הקלאסי: פתיחה, בנייה, התפתחות, קונפליקט וקתרזיס. משום כך, אפשר גם היום להתאהב נואשות בלהקה הזאת, גם אם אתה בן 16 וגם אם אתה בן 40 וחשבת שכל הפרוגרסיב הזה כבר לא בשבילך"

(בועז כהן, 'הנאה מתקדמת' - המלצה על האלבום 'שחרזאדה' של להקת רנסאנס, מעריב תרבות, 14/1/2011; עורך המוסף הוסיף להנאתו את המשפט הבא, שלא נאמר במפורש בהמלצה של כהן: "רנסנס הצליחו היכן שמרבית להקות הפרוג-רוק נכשלו: הם באמת מעניינים, גם בקטע של 25 דקות")

 

151) "אלבום הבכורה של רוני דלומי קרוי 'קצת אחרת'...קצת אחרת, שפעלה באמצע שנות ה-70, היתה להקת רוק מתקדם משובחת...לא בטוח שהצוות שמקיף את רוני דלומי מודע בכלל להיסטוריה הזאת...הצירוף 'קצת אחרת' הוא הוכחה עגומה לניצחון הציניות, ולמות הזיכרון"

(שי להב, 'שלוש נקודות', מעריב תרבות, 14/1/2011)

 

150) "לא דיברתי עם כריס במשך 4 שנים, והאימייל היחיד שקיבלתי ממנו ב-3 השנים האחרונות היה בקשה לקבל כרטיסים חינם להופעה שלי באריזונה מלפני שבוע - עצוב, אבל אמיתי"

(ג'ון אנדרסון, מנהיג להקת 'יס' [Yes] לשעבר, מקונן על התדרדרות מערכת היחסים בינו ובין כריס סקווייר, הבסיסט ואחד ממייסדי ההרכב; אנדרסון אמר את הדברים בתגובה לראיון מפברואר 2012, בו טען כריס סקווייר כי מתקיימת מערכת יחסים ידידותית בינו ובין אנדרסון, וכי השניים מתכתבים. ברקע הדברים: ההחלטה של להקת יס להמשיך בלי ג'ון אנדרסון, גיוס סולן חדש בשם בנואה דויד, והחלפתו בסולן זמני אחר, ג'ון דיויסון, בפברואר 2012)

 

149) "זה נראה כאילו עידן הקטילות המקצועיות של הרוק המתקדם בכלי התקשורת הוחלף, לטובת הערכה מחודשת לז'אנר וללהקות חדשות, כמו דרים ת'יאטר, פורקיופיין טרי וספוק'ס בירד. הלהקות הללו גרמו לקהל חדש וצעיר לבחון מחדש את האלבומים המקוריים משנות השבעים"

(איאן אנדרסון, סולן ומנהיג להקת ג'טרו טאל [Jethro Tull], מסביר מדוע החליט להוציא ב-2012 אלבום-המשך לקלאסיקה הפרוגרסיבית Thick as a Brick מ-1972, לאחר עשרות שנים שבהן קטל בשיטתיות, וללא רחמים, את סגנון הרוק המתקדם והלהקות שפעלו במסגרתו)

 

148) "ובשביל לורנס - יס. זה שם הלהקה. תקשיב לסולו הקלידים בקטע 'ראונד-אבאוט'; הוא יעיף את המוסיקה הקלאסית מהתחת שלך. ובשבילך, ראש (Rush), האלבום 2112. ניל פירט, אחד המתופפים הגדולים של כל הזמנים. תתחיל ללמוד"

(השחקן ג'ק בלאק בסרט 'סקול אוף רוק' (School of Rock) משנת 2003, שתורגם בישראל ל'רוק בבית הספר'. בסרט, גיטריסט מתוסכל מתחזה למורה מחליף, ומנהיג חבורה של ילדים להקים להקת רוק מנצחת)

 

147) "אני מוותר בצער לא רב וביגון לא קודר גם על הסולן של הפינק פלויד, רוג'ר ווטרס, שבחר בחרם תרבותי במקום בביקור נועז שבו הייתה יכולה הלהקה הנערצת שלו לבוא לירושלים כדי לנקוט עמדה ברורה, ואולי אפילו לפרק את הלבנים של הכותל המערבי, כמו שהם פירקו את חומת ברלין"

(יהונתן גפן, הקלות הבלתי נסבלת של החרם, NRG מעריב, 9/7/11; גפן שוכח כמה עובדות בדרך: א) ווטרס הופיע בישראל והביע את דעותיו בצורה ברורה ביותר, מה שכמובן לא שינה הרבה; ב) הלהקה ה'נערצת' של ווטרס כבר לא קיימת יותר; ג) ווטרס לא פירק את חומת ברלין, אלא תיכנן מופע גדול במקרה לאחר נפילת החומה בברלין - אירוע שאותו הוא לא חזה מראש, לא תרם להתרחשותו, ואף לא ידע להסבירו; ד) אם אלפי פעילים פוליטיים יהודים הגרים בישראל תומכים בחרם תרבותי על ישראל, למה לכעוס דווקא על ווטרס?)

 

146) "זה תמיד היה התפקיד של פרי. להחליק לקהל אינטלקטואלי מדי קצת גוד טיים מהדלת האחורית. להחליק לאנשים שמחפשים רוק מתקדם ומתוחכם קצת פופ בלי שהם ישימו לב"

(ביקורת על הופעת בריאן פרי, סולן רוקסי מיוזיק, בהיכל התרבות של תל אביב, 28 יוני 2011, מאת דני סגל, נענע10)

 

145) "הלוק של ג'ים מוריסון, הטקסטים שלו, הראיונות עמו, הקול שלו, צורת ההגשה והספקטקל הבימתי שלו - משדרים כובד, טרחנות ופלצנות. אלוהים יודע איך הוא הצליח היסטורית להתחמק מהגורל התדמיתי של הרוק המתקדם"

(אולי בגלל שהוא נפטר ב-1971, לפני שהרוק המתקדם הספיק להתפתח; מתוך כתבה של דנה קסלר, מעריב סופשבוע, 25/6/11)

 

144) "לעתים קמים מגנים למוזיקה שמוגדרת כנוסחתית, כזבל, ומוצאים בה משמעויות ומורכבויות שסותרות את הכינויים הללו. הדיסקו זו הדוגמה האולטימטיבית. בזמן אמת, כשלצדו היו הרוק המתקדם וה-Pאנק, הדיסקו נחשב למוזיקה חסרת תחכום. מאמצע שנות ה-80, הדיסקו זכה לעדנה בקרב מבקרים ומוזיקאים שהלבישו עליו משמעויות מחודשות"

(שוב מוצא עצמו הרוק המתקדם בצילם של ז'אנרים אחרים, כמו דיסקו ופאנק; אבל לפחות זכה באיזכור נדיר; פרופ' מוטי רגב, סוציולוג באוניברסיטת תל אביב, בראיון ל'הארץ', מאת דורון חלוץ, 11/06/11)

 

143) "מצאתי יותר חוויות מוסיקליות איכותיות בלנגן מוסיקת רוק חיה מאשר במוסיקה קלאסית או עבודה אולפנית - וזאת למרות שמוסיקה קלאסית היא המוסיקה שאני הכי אוהב. אם יכריחו אותי לציין את הסיבות לכך, אבחר בחופש, ופחות ציניות"

(טוני לוין, הבסיסט של אינספור הרכבים, כולל קינג קרימזון, בנאום שנשא בבית ספר למוסיקה 'איסטמן' בארה"ב, 1996)

 

142) "אמרתי הרבה דברים רעים על התקשורת, תחנות הרדיו והמגזינים, וזה ממש מרגיז אותם. אני ממש לא רוצה להתעסק בזה שוב. תעשיית המוסיקה היא עסק מאוד מתסכל לעבוד בו. הרבה פוליטיקה מעורבת בעניינים, והלייבלים הגדולים - פשוט לא איכפת להם. הם תמיד יעדיפו להחתים את דה פרודיג'י או את הספייס גירלז בשביל למכור הרבה ומהר. כל עוד הלייבלים הגדולים ימשיכו להיות כל כך צרי-אופקים, זה ימשיך להיות קשה בשביל להקות כמונו"

(מייק פורטנוי, המתופף-לשעבר של דרים ת'יאטר, בראיון מ-1999)

 

141) "נסעתי ללונדון והצלחתי לסדר לעצמי ריאיון עם אולדפילד, הגיבור שלי אז, נסיך הרוק המתקדם. דמיינתי את אולדפילד הקר והמנוכר מתבודד מהעולם בטירה קסומה...פגשתי ילדון צנום וחייכן...בזכות מייק אולדפילד הפסקתי להיות סנוב גל"צי."

(משה מורד, תרבות מעריב, פרויקט 100 אלבומי הבכורה הגדולים של כל הזמנים, 31 דצמבר 2010; התיאור של מורד חוטא למציאות: אולדפילד אכן התבודד מן העולם בטירתו הקסומה, במשך זמן רב; הוא אכן נותר קר ומנוכר עד היום; ובמדינה שבה הזמר הים-תיכוני שולט ללא עוררין, להיות סנוב גל"צי זו לא בושה אלא סיבה לגאווה גדולה)

 

140) "כל התקופה שבין יולי 1976 ועד ההופעה האחרונה של הלהקה בדצמבר 1979, היתה רכבת הרים בלתי פוסקת. זה היה מאוד מלהיב. לקח לנו עשור שלם כדי להתאושש מזה...פשוט לא רצינו לעשות את זה יותר."

(הגיטריסט סטיב הילאג' בראיון ב-2007, מסביר מדוע שנות ה-80 היו תקופת החלמה עבור מוסיקאי רוק מצליחים בשנות ה-70, שקרעו את עצמם בסיבובי הופעות ארוכים)

 

139) "מחוץ לארץ הגברית שלנו יצאו נשים להפגנות בעד שוויון זכויות לנשים...באמריקה, שבדרך כלל מכתיבה לנו את כל האופנות והשקפות החיים, עידן האושר המשפחתי של שנות החמישים המוכתב על ידי הגבר, מפנה את מקומו לעידן של שאלות נוקבות על מצבה העלוב של האשה בחברת השפע. אמריקה שידרה לנו להקות חשמליות, רוק מתקדם, אופנת לבוש ותסרוקות, אבל לא, למשל, את נאומה הנוקב של ג'ין אדמס, מנהיגה פמיניסטית וזוכת פרס נובל לשלום..."

(יהונתן גפן, הספר 'חומר טוב', עמ' 168)

 

138) "אף פעם לא ידעתי להסביר למה אני לא אוהב רוק מתקדם; יש דברים שאנו לא יודעים להסביר. אני כל כך לא אוהב רוק מתקדם שמעולם לא יצא לי להקשיב לרוק מתקדם. איך אדם יכול לדעת שהוא לא אוהב משהו לפני שהוא ניסה? ביטס מי. אין לי מושג...רוק מתקדם כשלעצמו, מעורר אצלי דחייה חסרת הסבר. מעין תגובה אימפולסיבית, רפלקסיבית, כמו של חיה. כשאני שומע רוק מתקדם אני נהיה חיה. בא לי להרוג...הרוק המתקדם הוא מבחינתי ז'אנר ישראלי"

(איתמר הנדלמן סמית, עורך תרבות במקומון העיר תל אביב, בטקסט שאי אפשר להסביר את פשרו; מתוך ביקורת שלילית על האוסף 'סיפורים מופלאים' (Wondrous Stories) שנחת על שולחנו, פרי מחלקת יחסי הציבור של חברת הליקון; פורסם באתר עכבר העיר, 2 ספטמבר 2010, תחת הכותרת מצטער, אני פשוט מתעב רוק מתקדם)

 

137) "זה שיר מהתקופה שחלינו במחלה הנוראה שנקראת 'רוק מתקדם'. לא נדבקנו בצורה איומה כמו 'יס' ו'אמרסון, לייק ופאלמר', וגם הצלחנו להחלים אחרי שנה וחצי-שנתיים, אבל ללא ספק היינו חולים."

(איאן אנדרסון מקדים התנצלות לביצוע היצירה הפרוגרסיבית ת'יק אז א בריק (Thick as a Brick) בפני הקהל הישראלי, בהופעה במבצר שוני, בנימינה, ב-6/8/10)

 

136) "החיבור ש'פורקיופיין טרי' עושים באלבומים שלהם בין פינק פלויד למטאל, בין מורכבות לעוצמה, בין פופ לאינסטרומטלי, הותיר אותי לרוב די אדיש, בין השאר בגלל הטון הקדורני, הקול הלא מרשים של וילסון והתחושה שהמורכבות לא באמת מורכבת והעוצמה קצת מנומסת מדי. אבל אלבומים לחוד והופעה לחוד."

(כל מבקר מוסיקה חייב להתנצל בפני עמיתיו למקצוע, אם הוא מתכוון להחמיא להרכב רוק מתקדם; בן שלו, עכבר העיר, בביקורת חיובית ביותר על הופעת Porcupine Tree בתל אביב, למחרת המופע - 8/7/10)

 

135) "אנחנו להקת ה'קאלט' הפופולרית ביותר בעולם"

(גדי לי, סולן להקת ראש (Rush), בסרט התיעודי Beyond the Lighted Stage מ-2010 שעסק בתולדות הלהקה)

 

134) "בכל פעם שדיברתי עם מישהו על המוזיקה של אבא שלי, כל מי שהיה מתחת לגיל 40, אמר: 'מי? לא מכיר את המוזיקה שלו'. זה מאוד הפריע לי, כי אני חושב שתרומתו של אבא שלי למוזיקה היא הרבה מעבר למה שנוהגים לייחס לו"

(בנו של פרנק זאפה, דוויזל זאפה, בראיון לאתר האוזן השלישית (יגאל שתיים, 13/07/10)

 

133) "רוק - סגנון במוסיקת הריקוד בזמן החדש, שעיקרו: מקצבי ג'ז החוזרים על עצמם וסוחפים ומשלהבים את הרוקדים או את המאזינים. (...) פרוגרסיבי - מתקדם, שואף לקדמה וחידוש, שאינו שמרן"

(מילון אבן-שושן מגדיר בנפרד את המילים 'רוק' ו'פרוגרסיבי', ומוציא ממנו סגנון ריקוד שאינו שמרן; מי שמעוניין להביט במקור המודפס, הנה הערך 'רוק', ואחריו - הערך 'פרוגרסיבי')

 

132) "אנשים מדברים על רוק פרוגרסיבי כאל משהו נפוח, טרחני, עם אובססיה בנוגע לטכניקה; אבל הדבר היחיד שהיה משותף לכל להקות הפרוגרסיב הטובות ביותר היתה שאפתנות. הן הסתכנו בנפילה על הפנים, בגלל שהן ניסו ללכת אל מעבר למובן-מאליו. "

(סטיב וילסון, מנהיג להקת פורקיופיין טרי, בראיון ל'שיקגו טריביון', 30 אפריל 2010)

 

131) "הטפילד אנד דה נורת', הלהקה הקודמת שלי (1973-1975), אימצה גישה מזלזלת כלפי הכמות הגדלה-והולכת של זמן-אולפן, שנדרשה כדי להשלים את אלבום הבכורה שלה, וכתוצאה מכך נוצר חשבון הקלטות שנדרשו 30 שנה כדי לשלם אותו"

(הקלידן והמלחין דייב סטיוארט נזכר בתחילת דרכו, מתוך ביקורת שכתב ב-2010 על האוטוביוגרפיה של ביל ברופורד)

 

130) "עם 160 ג'יגה-בייט של נפח אחסון, עכשיו אייפוד קלאסיק יכול להחזיק עד 40 שירי רוק מתקדם"

(בדיחה נהדרת מתוך עמוד שלם של ירידות על רוק מתקדם מאת קראקד)

 

129) "דרים ת'יאטר היא להקה רב-דורית. הם השפיעו על טעם הפרוג שלי. כבר די עברתי את מה שהם עושים, אבל ג'ון פטרוצ'י עדיין קורע. צריך לתת להם קרדיט על שהעבירו את הפרוג לרמה אחרת לגמרי....חלק מהחומר שלהם נשמע כמו ביטלס או פינק פלויד. אבל עכשיו הם בשנות ה-40 שלהם, והם הפילו את הפצצה שלהם לפני די הרבה זמן. הייתי אומר שעכשיו הם עומדים על כתפיהם של ענקים..."

(הגיטריסט הוירטואוז טוסין אבאסי מחווה דעתו על להקת הפרוג-מטאל המובילה של שנות ה-90 בראיון לרגל צאת אלבומו אנימלס אס לידרס; וושינגטון סיטי פייפר, 9 פברואר 2009)

 

128) "מיד נפתחה תיבת פנדורה: חוקרים נכבדים הצטרפו גם הם לווידוי על אותו גורם זר - מוסיקת הרוק - שהצית גם את התעניינותם שלהם במוסיקה קלאסית. הנימה היתה משותפת לכולם: התוודעות פתאומית, פוקחת עיניים, לסגנון שנקרא בסוף שנות ה-60 "רוק מתקדם"..."

(תדהמה בפורום האגודה המוסיקולוגית האמריקנית - מתוך הכתבה מוסיקה פופולרית יכולה להיות גם אמנות מאת נעם בן זאב, מוסף גלריה, הארץ, 9 נובמבר 2009)

 

127) "הייתי אז די בשוליים במובן המוזיקלי. התייחסתי להיבט של מוזיקה אמנותית ואיכותית שהיא לא בתחום הקלאסי, כמו ג'אז, פרוגרסיב, פיוז'ן, אוונגרד...דברים השתנו מאוד, הרמה ירדה מאז...היום השוליים מתרכזים בדברים פחות מוזיקליים...אני לא חושב שהדברים ישתפרו, להפך. תרבות הרייטינג השתלטה."

(יוני רכטר מפגין פסימיות בריאה לגבי מצבה של המוסיקה המתקדמת בישראל; ראיון למוסף מעריב תרבות, 18 ספטמבר 2009)

 

126) "ב-1984 התאחדה להקת הרוק המתקדם יס, שהיתה פעילה מסוף שנות ה-60, לאחר הפסקה של שנה אחת. הם הוציאו את Owner of a Lonely Heart. מההרכב המקורי נותר רק הבסיסט, כריס סקוויר; הסולן ג'ון אנדרסון הוחלף בבנואה דייוויד, שהיה זמר בלהקת גרסאות כיסוי ל'יס'. אלבום האולפן האחרון של הלהקה יצא ב-2001, ובחודש שעבר היא סיימה סיבוב הופעות עולמי."

(אינספור שגיאות עובדתיות בכתבה של 'גלריה', בעיתון הארץ מ-25 באוגוסט 2009; ראשית, האיחוד יצא לפועל בשנת 1983 וגם האלבום יצא באותה שנה. שנית, ההפסקה בפעילות הלהקה לא נמשכה שנה אלא למעלה משנתיים. שלישית, מההרכב המקורי נותרו כולם: סטיב האו, אלן ווייט וריק ווייקמן השתתפו בהופעות של יס בשנים האחרונות; ווייט והאו ממשיכים להופיע עם יס גם ב-2009. רביעית, בנואה לא החליף את אנדרסון באופן קבוע: אנדרסון נאלץ שלא להשתתף בסיבוב הופעות אחד בגלל בעיות בריאות, מהן כבר החלים. חמישית, הלהקה לא סיימה את סיבוב ההופעות, הוא נמשך עד סוף 2009.)

 

125) "אז תקשיבי, איזו מוסיקה את אוהבת?"
"אה, רוק מתקדם בעיקר."
"איזה רוק זה?"
"קינג קרימזון, יס, ג'נסיס, ראש..."
"הבנתי. הבי מטאל הולך לאוניברסיטה."

(דיאלוג בין גבר ואישה בסרט Return of the Secaucus 7 בבימויו של ג'ון סיילס משנת 1980)

 

124) "עם מכירות שכאלה מדובר בהופעה השנייה בגודלה אי פעם של הלהקה (כאשר השיא היה 20,000), ומבסס את ישראל כמדינת פרוגרסיב, מה שלבטח יסייע להביא להקות נוספות מהז'אנר בעתיד"

(תומר יודלביץ כותב על הצלחתה המסחרית של דרים ת'יאטר בישראל, ומחליט על דעת עצמו כי ישראל היא מדינת פרוגרסיב, פרוגלנד, ואולי אף פרוגיסטן; 14 יוני 2009, אתר nrg)

 

123) "רוק מתקדם זה חרא. אני אומר זאת בתור אחד שהיה שם...גם יומרני, גם מתחכם, מהוקצע, שמרני ומאוד משעמם...זה רוק או שמישהו כרגע הביא לי ביס בתחת? ברגעיו המכוערים ביותר היה הרוק המתקדם תפלץ אצטדיונים שיצא מכלל שליטה...תפסיקו להקשיב לרוק מתקדם. זה הפך את החיים שלי ליפים יותר וזה ישפר גם את איכות חייכם"

(ניסן שור, מפוחלצי, ביקורת על אוסף של פינק פלויד, וואלה תרבות, 15 נובמבר 2001)

 

122) "המדפים בחנויות הצנועות בדרך כלל של הרשת קרסו תחת עומס אלבומים של רוק קלאסי, רוק מתקדם, בלוז ופולק...מדי יום פקקו מאות קונים את הסניף התל אביבי...ויצאו ממנו כשבידיהם השקיות הצהובות המוכרות ובתוכן פינק פלויד, הנדריקס, סטיבי ריי ווהן וקינג קרימזון...בזכות פיקדילי חלחלה בשורת הפרוגרסיב לעם, עם מבחר אינסופי של אלבומים של ג'נסיס, גונג, קאמל ועוד"

(עשור לקריסת רשת פיקדילי, כתבה מאת עמי פרידמן, ידיעות תל אביב, 30 ינואר 2009)

 

121) "תור הזהב של הרוק המתקדם בתחילת שנות השבעים היה תקופה קצת מוזרה, אבל לא אזוטרית כמו שאפשר לפעמים לחשוב. הלהקות המובילות של הז'אנר (...) מכרו די הרבה תקליטים, ועשרות להקות לוויין חיקו בדיוק מושלם - עד היום - את הצלילים, הרעיונות והאתוס המוזיקלי שלהן."

(אחי רז, מדור מוזיקה לועזית, מעריב, מוסף פרומו, 2005)

 

120) "היו אלה ימי הרוק המתקדם, של סוף שנות השישים וראשית שנות השבעים. עוד לפני שהחל משבר האנרגיה הקשה החליטה פרארי שכדאי להרחיב את היצע המכוניות מעבר לדגמי שנים עשר הצילינדרים שלה"

(אסף בר-ישי, כתב מגזין 'מוטוקאר', מוצא קשר מעניין בין יצרנית המכוניות האיטלקית ובין הז'אנר הפרוגרסיבי. פורסם ב-15/04/08)

 

119) "סיגור רוס הוא אמן ייחודי שמפיק מוסיקה ייחודית ומבצע אותה במקומות ייחודיים...רוס מלווה בלהקתו המדהימה וב"אמינה", הרכב כלי מיתר קאמרי...רוס הגיע למסקנה שלעשות מיליונים ממכירת אלבומים זה כיף...בין הקטעים המוסיקליים משולבים ראיונות עם רוס ועם חברי הלהקה"

(הכותב ממציא דמות של אדם שכלל אינו קיים - סיגור רוס הוא רק שם של להקה איסלנדית - במהלך ביקורת עברית על הדיוידי של הלהקה, מרץ 2008, בבמגזין ישראלי בשם Maxim. במקרה שהכתבה תוקנה - הנה צילום מסך של הכתבה המקורית)

 

118) "הוא עשוי להצטייר כבנקאי משעמם ומרובע, אך חבריו מכירים אותו כאיש שאוהב לשמוע רוק מתקדם בשעות הפנאי"

(החשב הכללי החדש במשרד האוצר, שוקי אורן, מתואר באופן מפתיע כטיפוס פרוגרסיבי; "הטוב, הרע והמקורב", כתבה מאת שוקי שדה, הארץ, 1 פברואר 2008)

 

117) "אני לא ממש מקשיב למוסיקת פרוג-מטאל. זה לא הקטע שלי. חוץ ממה שאני מנגן, כמובן"

(ג'ורדן רודס, הקלידן של דרים ת'יאטר, מוכיח שוב שהסנדלר מנגן יחף; מתוך ראיון מיוחד למגזין DPRP ההולנדי, בתחילת 2008)

 

116) "בתיכון בליך של אותן שנים התחלקו החבר'ה לשלושה מחנות ברורים: מעריצי ג'נסיס, שהיו חבורה של ספק–חנונים מהמגמה לביולוגיה, אנשים שהיו מקשיבים בשיעורים ואשכרה עושים דברים כמו שיעורי בית; מעריצי יס, שהיו סוג של נערי חוף, ממעריצי הגולש טופסי ובניו בחוף שרתון הישן; ואנשי לד זפלין, שהיו חבורה רמת גנית קודרת ואפופת עשן שלמרות זאת — ואולי בגלל — משכה אליה את מיטב הבנות"

(יקיר אלקריב נזכר בשנות השבעים, במסגרת ביקורת דיוידי של לד זפלין, עיתון תל אביב, 18 ינואר 2008)

 

115) "מישהו שבחר שלא להיכנע לתופת הקרוקס, מישהו שהמזרח מגעיל אותו, מישהו שחושב שלתפוס טרמפים זה שנור בורגני, מישהו שמעדיף רוק פרוגרסיבי על פני משפחת בנאי לדורותיה (ויש כבוד), מישהו שמודה בכך שקרבי זה מפחיד – מישהו כזה יתקשה להשתלב עד הסוף"

(מאמר דעה של עדי זליכוב-רלוי על השבטיות הסגורה של המגזר הדתי-לאומי, "אם אני אינני אני אז מי אני בכלל", NRG יהדות, 13/1/08)

 

114) "אני מאוד מושפע ממוצרט ומבאך. היצירה הזאת היא משהו באמצע, באמת. זו בעצם יצירה של מאך."

(נייג'ל טאפנל, הגיטריסט של להקת ספיינל טאפ, מסביר את הקשר שלו לעולם המוסיקה הקלאסית; עוד בדיחה מאולתרת של השחקן כריסטופר גסט, בסרט "This is Spinal Tap" משנת 1984, בבימויו של רוב ריינר)

 

113) "אני חושב שהאלבום הראשון היה יותר מאופק מבחינה מוסיקלית ויותר מופנם. הנוכחי יותר אגרסיבי והולך טיפונת יותר רחוק לכיוון הטעמים המוסיקליים שלי, כולל רוק מתקדם של שנות ה-70, עם זיקה לכל מיני סיפורים של מדע בדיוני"

(המפיק עופר מאירי מפתיע את מאזיניו הנינוחים עם השפעות בלתי-מסחריות על האלבום השני של פרויקט 'מטרופולין', בראיון לעיתון מקור ראשון, 25/11/07)

 

112) "להקות הרוק המתקדם של ימינו מנגנות מוסיקה רגשנית בשביל אנשים שלובשים את הלבבות שלהם על השרוולים. אנחנו מתאמצים לנגן מוסיקה שמגיעה ממקום פחות משמח או רוחני, ומנסים לחקור ייאוש, ענווה וייסורים, כמו חיים אמיתיים - ולא אושר או עליזות אינסופית, כמו פנטזיה"

(המתופף של להקת פרזנט, דיויד קרמן, מסביר מרכיב מהותי בסגנון ה"רוק באופוזיציה", ובו-זמנית מנמק מדוע הלהקה שלו מוכרת כל כך מעט תקליטים; מתוך תגובה שכתב לביקורת באתר הפאנק 'דד מטאפור')

 

111) "במוסיקה ישנם ז'אנרים שבוחנים את הגבולות ואת המוזר, כמו ז'אנר הרוק המתקדם והרוק הפסיכדלי. יצירות מסוג זה מנסות להפתיע את השומע. המוסיקה, המקצב, המילים וכלי הנגינה מגוונים ומשתנים במהלך היצירה ללא הרף. המאזין אינו יודע למה לצפות, נשאר לו רק להקשיב ולהיסחף עם היצירה למחוזות לא ידועים. זוהי מוסיקה בעלת עומק של צליל ומורכבות הלחנתית, היא מנסה לפתח את המאזין, לגרום לו לתחושות חדשות ולהתעלות רגשית"

(בלי טיפה של ציניות; "קול הדממה", מאמר פילוסופי מאת ניר להב, אתר אימגו, קיץ 2007)

 

110) "הישראלים עדיין לא נגמלו מהרוק המתקדם, שפנה למכנה משותף מאוד רחב, שדיבר גם לדור המבוגר וגם לדור הצעיר"

(יזהר אשדות, שעדיין לא נגמל מעשיית מוסיקה, מנסה להסביר את הצלחת האלבום ''אוקיי קומפיוטר'' של רדיוהד, שאיננו פרוגרסיבי בכל רמ''ח איבריו; עיתון העיר תל אביב, גליון 1383, 30/3/07)

 

109) "אף פעם לא התכוונתי לכתוב מוסיקת רוק. תמיד רציתי להלחין מוסיקה רצינית יותר, ושיבצעו אותה באולמות קונצרטים. אבל ידעתי שאף אחד לא ינגן את המוסיקה שלי שם. אז הבנתי שכדי שמישהו ישמע משהו שהלחנתי, אצטרך להקים להקה ולנגן מוסיקת רוק. ככה התחלתי."

(פרנק זאפה בראיון גלוי-לב ל"פולס" משנת 1992, שנה לפני מותו)

 

108) "התעייפתי מהשפה המוזיקלית שבה השתמשו באותה תקופה. לפעמים זה היה מגיע לרמות של כאב. הייתי אומר: 'בבקשה בלי פרוג-רוק, בבקשה!'. אחרי זה הייתי קורא בכל מקום ש'גונג' היא להקת פרוגרסיב רוק. זה נורא מצחיק"

(דיויד אלן, מייסד להקת גונג, לא מאזין יותר לרוק מתקדם; מתוך ראיון לאור ברנע, Ynet לפני ביקורו בישראל להופעה עם להקת בריינוויל, אוקטובר 2006)

 

107) "עובדה: לג'נסיס אין יותר עניין בביצוע אפוסים של רוק מתקדם, ולנו יש. אני חושב שאנחנו מאוד מוצלחים בסגנון הזה, ואין שום סיבה שלא נמשיך לעשות את זה"

(מרטין אורפורד, הקלידן של IQ עד שנת 2009, על הקשר בין ג'נסיס ובין להקת הניאו פרוג בה היה חבר מאז 1983; מתוך ראיון משנת 2004)

 

106) "יש לנו טיפ עבור המסמפלים הצעירים: רוק מתקדם. כמו שפעם ה'איזי ליסנינג' היה מוקצה מחמת מיאוס, ואז הפך פתאום לטרנד, אנחנו צופים שיקרה אותו דבר עם הפרוג-רוק. אמנם יש שם הרבה זבל, אבל בתוך הזבל בטח יש זהב"

(ראיון עברי עם חברי ההרכב האלקטרוני קולדקאט בישראל; איילת יגיל, מומה, פברואר 2006)

 

105) "שלום חנוך דווקא שמע רוק מתקדם, הרבה ג'אז, לאו דווקא רוקנ'רול - הוא היה מגוון יותר"

(יהודה עדר על להקת תמוז והאלבום 'סוף עונת התפוזים' בראיון ל-ynet, ארי קטורזה, פברואר 2006)

 

104) "ועתה, נכוון את המלוטרונים שלנו ונתקוף שוב את התרבות"

(רוברט פריפ, מנהיג להקת קינג קרימזון, מציג את הקטע "פרקצ'ר" בהופעה באמסטרדם, 1973; תודה לתורם הציטוט, עמי גולדברג)

 

103) "לא ידעתי שזה היה סלבדור דאלי"

(ריק ווייקמן מתנצל על שדחף את הצייר הסוריאליסטי המהולל מן הבמה, לאחר שמר סלבדור דאלי העז להפריע לו באמצע סולו; דאלי הוזמן לאירוע ככוכב-אורח, בזמן הופעה של ווייקמן עם ה'סטרובס' בפסטיבל מוסיקה שהתקיים בפריז, 1970, באוהל קרקס; המשטרה עצרה את ווייקמן בעקבות התקרית, והלהקה הורחקה מן הפסטיבל; מתוך האוטוביוגרפיה של ווייקמן Say Yes משנת 1995)

 

102) "רוקנרול הפך להיות תאוות-בצע במסווה של בידור, בדיוק כמו שמלחמה הפכה להיות תאוות בצע במסווה של פוליטיקה"

(רוג'ר ווטרס, מנהיג להקת פינק פלויד, על העיקרון הבסיסי מאחורי היצירה 'החומה' שכתב בשנים 1977-1979)

 

101) "אילו היה לי אקדח, הייתי יורה בגמד העלוב הזה בו במקום"

(דייב קאזינס, מנהיג להקת סטרובס, על אלטון ג'ון. הסיבה: האלבום של ה'סטרובס' (Bursting at the Seams) הגיע למקום השני במצעד המכירות הבריטי של 1973, בעוד אלבומו של אלטון ג'ון "אל תירו בי: אני רק הפסנתרן" סירב לרדת מן המקום הראשון; קאזינס מספר את הבדיחה הזאת בהופעות של הלהקה; תודה למר יקי אשכנזי על הבאת הציטוט)

 

100) "זה הכל עניין של שבירת חוקים. אבל כדי לשבור את החוקים בצורה מוצלחת, צריך להבין אותם קודם"

(ריק ווייקמן, הקלידן של להקת יס, על הנוסחה הסודית של הרוק המתקדם;
מתוך ראיון לאתר 'פרוג-ארכייבז' משנת 2004)

 

99) "המוסיקה שלנו לא נכנסת לשום קטגוריה. לא הייתי מכניס אותה לקטגוריה כמו 'רוק סימפוני'. הביטוי 'רוק סימפוני' נשמע לי כמו.....לבנים עשויות מתותים"

(ג'ון אנדרסון, מנהיג להקת יס, משתעשע עם מילים, ומעניק השראה לאתר "סטרוברי בריקס")

 

98) "הייתי משוכנע שכל עוד להקות כמו יס, ג'טרו טאל או ג'נסיס ממשיכות להתקיים, אפילו אם הן לא מוכרות מליוני עותקים כמו בעבר, גם אני אוכל לנסות את זה"

(רוינה סטולט, מנהיג להקת פלאואר קינגז, על המוטיבציה לעשות ניאו-פרוג בתחילת שנות התשעים; מתוך ראיון ל'פרוגרסיב וורלד' משנת 2000)

 

97) "כן, הוא נוסטלגי ובמידה מסוימת גם רטרואקטיבי, ואי אפשר להסתיר את זה. אבל אני לא חושב שהוא הגיע לנקודה שבה הוא הפך לחיקוי מוחלט של דברים מן העבר"

(פרד שנדל, קלידן להקת גלאס האמר, על הרוק המתקדם של ימינו; מתוך ראיון ל'פרוגרסיב וורלד' משנת 2005)

 

96) "מוות מלוטרוני ליקום המוסיקה"

(מבקר המוסיקה לסטר באנגז ז"ל, מביע את דעתו על הרוק המתקדם כולו)

 

95) "כשלהקת 'מודי בלוז' הוציאה את האלבום 'דייז אוף פיוצ'ר פסת', סגנון הרוק המתקדם נולד כ'ארט-רוק' (רוק אמנותי), כינוי מתנשא שמשמעותו היא: מוסיקה אחרת אינה אמנותית באמת"

(מארק ס. טאקר, מבקר מוסיקה ותיק, בטורו המקיף "מה זה לעזאזל רוק מתקדם?" משנת 2006)

 

94) "תרצו או לא, הפרוגרסיב הישראלי חי ובועט. בדיוק כשכבר היה נדמה שזה נגמר, מפלצות התחכום קמות לתחייה"

(מבקר המוסיקה עופר סקר, בביקורת על אלבום הבכורה של להקת סוסיתא)

 

93) "זה הולך לעלות הון תועפות. אין שום דרך להימנע מהפסדים"

(מייק אולדפילד צופה מראש את האסון הפיננסי של סיבוב ההופעות הראשון שלו [Exposed] בסוף שנות השבעים. הוא שילם משכורות ל-53 מוסיקאים שנסעו איתו בכל אירופה; הפרויקט הסתיים בהפסד של מליון פאונד)

 

92) "אני לא מקשיב ל'פרוג-מטאל' באופן כללי. 90 אחוז מה'פרוג-מטאל' לא מעניין אותי. אני מבקש מכל הלהקות המעניינות בעולם לסלוח לי; ההערה הזאת לא נוגעת אליכם - זו רק הכללה"

(דניאל גילדנלואו, מנהיג להקת הפרוג-מטאל 'פיין אוף סלביישן', שומר על קשרים טובים עם עמיתיו לז'אנר, בראיון משנת 2001)

 

91) "פרנק זאפה חיזר אחריי בשבדיה שזה אי אפשר לתאר. הוא הזמין אותנו להופעה שלו, ולהקת אבבא ישבה לידנו. פתאום, לא יודעת איך, הוא צץ לי מול הפנים. בקיצור, הוא חיזר אחריי מאוד. כל כך לא שמתי עליו. אני רק זוכרת שהוא הלך איתי ברחוב, יד ביד. (בתשובה לשאלה אם יצא מזה משהו) מה פתאום? תגיד אתה נורמלי? מה פתאום? השתגעת?"

(ירדנה ארזי נזכרת ברומן הבלתי-ממומש שלה עם פרנק זאפה, בתקופה בה 'שוקולד מנטה מסטיק' כיכבה באירוויזיון; מתוך ראיון ישראלי)

 

90) "הלכנו נגד תעשיית המוסיקה כדי להגן על עצמנו. היו לנו מערכות הגברה ותאורה משל עצמנו, אוטובוס עם מטבח ותאי-שינה, משאית בשביל הציוד. ניהלנו את עצמנו, כולל תקציבים ומשכורות. בסוף גם הוצאנו לאור את התקליטים שלנו בעצמנו. כך יצאנו משליטת מערכות התמיכה המקובלות, ומחוץ להישג ידן של מכונות הניצול"

(כריס קאטלר, מנהיג הזרם 'רוק באופוזיציה', על אורח החיים העצמאי של להקת הנרי קאו באנגליה של שנות השבעים; מתוך ראיון משנת 1997)

 

89) "אנחנו להקת רוק נגד רוק. מבחינה אסתטית, זו בוודאי להקת רוק. אבל מבחינת הגישה, זו להקה שלא רוצה שום קשר עם טיפוסים הוליוודים מנופחים. מה שקרה בעולם הרוק המסחרי ממש לא מעניק לנו השראה. זה פרוייקט ארט-רוק נסיוני"

(קרלה קילשטט, כנרת וזמרת בלהקת הרוק המתקדם סליפיטיים גורילה מיוזיאום, בראיון משנת 2004)

 

88) "לגדל שלושה ילדים, לגמור את החודש בתור מלחין שכיר, מורה ומוסיקאי בכנסייה"

(קרי מיניר, הקלידן של ג'נטל ג'ייאנט, מספר בקיצור רב על מטרות חייו מאז שהתפרקה הלהקה בחודש יוני 1980)

 

87) "לדעתי, דני סנדרסון בתחילת דרכו היה ממש 'פרוגרסיב' - האופרה 'סיפורי פוגי', למשל, והקטע 'למרות הכל' של להקת כוורת. המילה 'פרוגרסיב' לא עלתה אף פעם בלהקה, אבל ב'כוורת' היה כיוון נסיוני, 'חיפושי' ויצירתי, שהוא בעיניי זהה למה שקרה בלהקות רוק מתקדם"

(המלחין והמעבד יוני רכטר, לשעבר חבר להקת כוורת, בראיון לאתר זה משנת 2004)

 

86) "לא ממש הבנתי למה קראו לזה רוק מתקדם. אני הבנתי שזה רוק מתוחכם יותר, או שהוא מעורבב. כמו סלט עם פריטים שלא תמיד הולכים באופן טבעי ביחד. לפעמים זה מין תחכום עד כדי התחכמות. במוסיקה הפרוגרסיבית הזאת יש לפעמים נטייה לשכלתנות על חשבון רגשיות. לפחות אז, זה ניצח אצלי"

(שם טוב לוי, בראיון לאתר זה משנת 2005, מנמק מדוע אהב רוק מתקדם בצעירותו)

 

85) "כן, זה נכון, פעם הייתי פרוגרסיבי. אבל להישאר פרוגרסיבי זה לדרוך במקום"

(שלמה יידוב מסביר מדוע בחר להתפרנס מלהיטים רומנטיים במקום לרעוב ללחם עם יצירות פרוגרסיביות; מתוך ראיון לאתר זה משנת 2002)

 

84) "אם אנחנו המוסיקאים שגדלנו על רוק מתקדם בשנות השבעים ועכשיו התחלנו לעשות את המוסיקה הזאת בסוף שנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים -- מי יעשה את זה בשבילנו כשאנחנו נזדקן? מי ייקח את זה על עצמו וימשיך את זה?"

(אנדי טיליסון, מנהיג להקת טאנג'נט [The Tangent] בראיון למגזין פרוגרסיב וורלד, נובמבר 2004)

 

83) "פינק פלויד? זה נגמר. מספיק לי. אני בן שישים. אני לא רוצה לעבוד קשה. אפילו בלי רוג'ר ווטרס אני לא רוצה להופיע עם פינק פלויד. אני כבר לא אדם שאפתן"

(דיויד גילמור, גיטריסט להקת פינק פלויד, מנסה לפזר את השמועות סביב איחוד נוסף של פינק פלויד לאחר המופע 'לייב-8' ביולי 2005; מתוך ראיון למגזין האיטלקי 'לה רפובליקה', פברואר 2006)

 

82) "עזבנו בתחושה שכבשנו את אמריקה. חזרנו לשם אחרי ארבעה חודשים, וגילינו שניו-יורק שכחה אותנו, ובשאר ארצות הברית לא היה להם מושג מי אנחנו בכלל"

(מייק ראת'רפורד מלהקת ג'נסיס, נזכר בהתמודדותה של הלהקה עם האתגר האמריקני בשנת 1972; מתוך ראיון למגזין 'קלאסיק רוק', פברואר 2000)

 

81) "הרוק המתקדם, שפרח בסבנטיז עם להקות כמו ג'טרו טול, יס וג'נטל ג'איינט ובישראל עם הרכבים כמו קצת אחרת ו-14 אוקטבות, מרים ראש מחדש בשנתיים האחרונות"

(חגי קראוס, מבקר מוסיקה במוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות", מזהה מגמה מעניינת בעקבות מופע הומה-אדם ומוצלח של להקת מורה עם יהודית רביץ ואבי בללי בתיאטרון תמונע; 20 בינואר 2006)

 

80) "מנהלת התקליטיה של 'קול ישראל' בשנות השבעים, גרטה הרץ, קיבלה מאנגליה את האלבום הראשון של מייק אולדפילד, טיובלר בלז. היא ראתה שהתקליט לא מחולק לרצועות [בכל צד היה קטע אחד באורך של יותר מעשרים דקות]. היא חשבה שהתקליט לא בסדר, ושלחה אותו חזרה לאנגליה. בדיעבד הסתבר שזה היה אלבום מצליח, אבל לא היה לנו מה לשדר. אז הלכנו לחנות תקליטים והשאלנו מהם עותק"

(מנחם גרנית, עורך מוסיקלי ותיק ב'קול ישראל', מדגים כיצד הופתעו תחנות הרדיו לקבל אפוסים פרוגרסיביים רחבי-יריעה, במקום שירים של שלוש וחצי דקות; מתוך ראיון לאתר זה בשנת 2004)

 

מיקרופון ציטוטים וסיפורים אמיתיים 79) "למעשה גם אני לא אהבתי הרבה ממה שנקרא רוק פרוגרסיבי"

(פיל קולינס, לשעבר סולן להקת ג'נסיס לאחר פרישת פיטר גבריאל, מזכיר למי שהעדיף לשכוח; ראיון מאת רונן צומר, Ynet, אוקטובר 2005)

 

78) "גם גדולי הרוק בעולם לא פחדו ממוסיקה קלאסית. כך למשל איאן אנדרסון, איש ג'טרו טול, לא יכול היה לחיות בלי באך. להקת דיפ פרפל הופיעה באלברט הול בלונדון ב-1969 עם קונצ'רטו ללהקת רוק ותזמורת. אם פינק פלויד יכלו להיות מושפעים ממאהלר באלבום הנודע שלהם 'אמא לב אטום' - אתם יכולים בשקט להיות מושפעים ממוצרט...תבינו מה שיגע את קית אמרסון מאמרסון לייק ופאלמר, מה השפיע על ואנגליס ומהיכן הושפע מייק אולדפילד במינימליזם שלו"

(חנוך רון, מבקר המוסיקה הקלאסית של 'ידיעות אחרונות', מטיף לנוער; מתוך הכתבה "אפקט אמדיאוס", מוסף 7 לילות, 21 אוקטובר 2005)

 

77) "כן, אני מוכן להיות שותף לשוד בנק שכזה, בוודאי"

(סטיב האקט, גיטריסט להקת ג'נסיס בשנים 1971-1977, תומך באיחוד הלהקה; מתוך ראיון קנדי משנת 2005)

 

76) "המונח 'רוק מתקדם' גרם אצלי תמיד להתפרצות קשה של סכיזופרניה. מחד, והדברים הבאים נכתבים בלחש, אני סבור כי ג'טרו טאל היא אחת הלהקות הגדולות בתבל, ו'סלינג אינגלנד' של ג'נסיס יילקח עימי לאי בודד, כאחד מחמשת הניצולים. מאידך, מרבית גיבורי הפרוג-רוק היו בוגרים משועממים של קולג'ים יוקרתיים ובתי ספר פלצניים לאמנות: האנטיתזה של מיתוס הרוקנרול, המבוסס על גאולה דרך הביבים..."

(מבקר המוסיקה שי להב מתחבט, מתלבט, נאנק וסובל; מתוך כתבה על להקת אגרול במגזין 'פרומו' של מעריב, מוסף תרבות שישי, 7 בינואר 2005)

 

75) "חלק מהדברים שכתבתי בשביל דרים ת'יאטר, כתבתי במהלך השינה! כשאני ישן, אני חולם על מלודיה, וכך אני כותב אותה" (הקלידן ג'ורדן רודס מלהקת דרים ת'יאטר מגלה את סודות ההלחנה הלא-מודעת, בראיון ישראלי למגזין מטאליסט, אוקטובר 2004)

 

74) "אני בכלל לא חושב ש'ג'טרו טאל' היא להקת פרוג-רוק"

(איאן אנדרסון מכה את עדת מעריציו בהלם עמוק; מתוך ראיון ישראלי לרונן צומר, Ynet, אוגוסט 2004, לקראת ביקור ג'טרו טאל בישראל)

 

73) "לא, אני לא חושב, האווירה שם לא נראית לי, וכבר התעופפתי מספיק בחיי"

(תשובתו של רוברט ווייאט לשאלתו של שדרן הרדיו הישראלי בני תבורי 'מתי תופיע בישראל?', לונדון, נובמבר 2004; לעולם לא נדע אם ווייאט רמז כאן להתעופפותו המפורסמת בשנת 1973, כאשר נפל שיכור מחלון של בניין בן שלוש קומות במהלך מסיבה, והפך משותק בפלג גופו התחתון; ואולי התכוון למילה 'טיסות'...)

 

72) "אחרי אינספור דחיות וסירובים מצד חברות תקליטים אחרות, העניינים התחילו לקרוס לאחר שחברת Virgin, שבנתה את המוניטין שלה סביב מוסיקה מתקדמת, ושאיתה היו לנו קשרים טובים, דחתה אותנו. הם הגיעו למסקנה שבלהקה שלנו יש מוסיקאים, ועל פי קוד פנימי בלתי-כתוב שקיים עד ימינו, מוסיקאים זה חדשות רעות, ולכן להקות שכוללות אנשים כאלו אסור להחתים. מבחינתם, עדיף להחתים מישהו שנראה טוב ושלא מתעניין במיוחד במוסיקה (ממש כמו חברת התקליטים עצמן) ולהחליף את הלהקה, אם יש כזו, במוסיקאי-אולפן או במכונות. אז אפשר לגשת לעסק האמיתי של הפקת 'אלבום להיט' בלי שכל ה'מוסיקה' הזאת תפריע להם בדרך"

(קלידן הקנטרברי דייב סטיוארט, על התדרדרותה של תעשיית המוסיקה בשלהי שנות השבעים)

 

71) "הרגשתי שלחברי הלהקה היה את הכוח המניע והכישרון לעשות את זה. אז לקחתי אותם תחת חסותי. כל מיני אנשים בתעשיית המוסיקה הזהירו אותי שאני הולך עם הראש בקיר: 'פרוג רוק' היה מחוסל, המוסיקה היתה בלתי-אופנתית באופן נואש, ולמריליון לא יהיה שום סיכוי. אבל אני חשבתי אחרת, אז התעלמתי מן המבקרים והמשכתי קדימה. לאט-לאט שכנעתי את העתונות הבריטית להתייחס אליהם, וכשמריליון הקליטו את הסינגל הראשון שלהם עבור EMI, יצרנו ציפייה ציבורית גדולה למוצר. השיר 'מרקט סקוור הירוז' טיפס במצעדים, והשאר זה היסטוריה!"

(קית' גודווין, היחצ"ן הנמרץ של מריליון ולהקות רבות נוספות, על מלחמתו בקברניטי תעשיית המוסיקה של אנגליה בתחילת שנות השמונים; מריליון החלה להוביל את זרם הניאו-פרוג)

 

70) "רוק מתקדם משרת כפורום שבו מספר ניגודים תרבותיים נפגשים ומתאזנים: תרבות גבוהה ותרבות נמוכה, אידיאלים יצירתיים אירופאים ואפרו-אמריקנים. ברוק המתקדם הטוב ביותר, ניתן לחוש במתח הנובע מהנסיון לאזן בין הערכים הללו"

(המוסיקולוג האמריקני אדוארד מקאן בספרו היסודי Rocking The Classics, עמ' 165)

 

69) "לנסות דברים חדשים מול קהל בהופעה חיה, כמו שעשינו בשנות השישים ובשנות השבעים המוקדמות, גורם לך לעשות לא פחות טעויות מאשר דברים נכונים. חלק ממה שעשינו אז היה פשוט נורא"

(דייב גילמור מכה על חטא בראיון מסוף שנות התשעים; גיטריסט פינק פלויד, מסתבר, היה שותף לסדרת אילתורים מוסיקליים שהיו, למעשה, ניסויים מדעיים בבני-אדם)

 

68) "העדיפות העליונה היתה לעשות מוסיקה שתהייה מעניינת -- בשבילנו. לא יכולנו לחזות מראש מה יעניין מאות אלפי אנשים, אז החלטנו בעצמנו. זה יצא די מסובך: משקלי 19/8 (תשע-עשרה שמיניות), פוליריתמיקה, פוליטונליות. זה היה קשה ללמוד, קשה לנגן וגם קשה להאזין. אנחנו חשבנו שזו מטרה נעלה. אחרים חשבו שזה בזבוז זמן"

(שוב קלידן הקנטרברי דייב סטיוארט, הפעם על ימיו בלהקת Egg ואח"כ בלהקת נשיונל הלת')

 

67) "בשביל האמריקנים, משמעות המילה 'רוק' היא קצת שונה. כשאני אומר 'רוק', אני מתכוון למוסיקה קצבית. משהו שמשתמש בתופים. אנשים מתארים את להקת ברופורד בתור ג'אז. בשבילנו, זה רוק. אנחנו תמיד נאבקים בסיווג שלנו כג'אז. אני שונא כשמסווגים אותי כמוסיקאי ג'אז. אני שמח להיות מוסיקאי רוק. זה מה שתמיד הייתי. זאת אומרת, אני מוסיקאי רוק מוזר"

(דייב סטיוארט, קלידן קנטרברי מוערך, בראיון מתקופת חברותו בלהקת הפרוג-פיוז'ן 'ברופורד')

 

66) "מרכיבים מוסיקליים היו ההגדרה האולטימטיבית של הזהות הפרוגרסיבית. רק כאשר מרכיבים מוסיקליים יקבלו מעמד מרכזי וראשון במוחם של צרכני הרוק, ניתן יהיה להתחיל להעריך מחדש ולדון באופן ביקורתי ברוק המתקדם, לנתח את ערכיו היחסיים ולהבחין בערכיו הפנימיים"

(מבקר המוסיקה הבריטי פול סטאמפ חותם את ספרו השנוי במחלוקת The Music's All That Matters על תולדות הרוק המתקדם באנגליה, שיצא לאור ב-1997)

 

65) "בהופעה אחת בצפון הארץ פתחנו בקטע בשם 'אתיופיה', שאחר כך נכנס לאלבום השלישי שלנו. זה קטע כמעט מטאלי, שמסתיים בפתאומיות. כשסיימנו לנגן, לא היו מחיאות כפיים. היתה רק שתיקה. הקהל נשאר בהלם מוחלט למשך עשר או חמש-עשרה שניות. אחר כך הם התחילו להתלחש ביניהם. זו היתה אחת החוויות הכי מוזרות שקרו לי. הם בחיים לא ראו ולא שמעו שום דבר שדומה לזה"

(רוב האקסלי, הגיטריסט הבריטי של להקת הצ'רצ'ילים הישראלית [שאחר כך שינתה את שמה לג'ריקו], מתאר את המפגש של הקהל הישראלי בפריפריה עם רוק מתקדם תוקפני; כיום, האקסלי משווק גלידה במיאמי, ארה"ב)

 

64) "היום, כל מי שרוצה להיות 'מתקדם' לכאורה, רוצה להשתמש במלוטרונים, מגברי מארשל וגיטרות בס של ריקנבקר; זה הכל חזרה לשנת 1973 וזה ממש לא פרוגרסיבי. זה יותר רגרסיבי. נראה ש'פרוגרסיב' הפך להיות מונח גנרי, לסגנון מוסיקלי המשלב שינויי משקלים עם נטיות קלאסיות"

(ג'ון ווטון, לשעבר חבר להקת קינג קרימזון, מבחין בין 'פרוגרסיבי' ובין 'מתקדם')

 

63) "סיימתי את האלבום 'מסע אל תוך מרכז כדור הארץ' ושלחתי את המאסטר הגמור למנהלי חברת 'איי אנד אם' כדי שיפיצו אותו. הם אמרו לי שזה לא מסחרי, ושזה לא ימכור כלום. לא ויתרתי, התעקשתי, צעקתי והתלוננתי. זה עבד. הם הוציאו אותו, הוא הגיע למקום הראשון בטבלת רבי-המכר"

(ריק ווייקמן מוכיח: לא תמיד מסוגלים מנהלי חברות התקליטים לחזות את העתיד)

 

62) "היינו צריכים לקחת הלוואה של 600 דולר מאחי הבכור כדי להדפיס 500 עותקים מהאלבום הראשון שלנו. את כל העטיפות ציירנו בעצמנו, בעבודת-יד. היום, כך טוענים, מדובר בפריטי-אספנים"

(מייק ג'ונסון, מנהיג להקת ת'ינקינג פלייג, מנפץ את אשליית הזוהר של הרוק המתקדם המודרני והעצמאי, בראיון משנת 2001)

 

61) "בסצינה הפרוגרסיבית של היום, יש טונות של מוסיקאים מוכשרים ומיומנים מאוד, אבל מעט מאוד מלחינים טובים. אנחנו מרגישים שברוב המקרים, להיות 'פרוגרסיבי' זה לנגן כמה שיותר תווים בשנייה, להיות מאוד מסובך ולנגן יצירות ארוכות ככל האפשר. הבעיה האמיתית היא שהרוק גוסס כיום, בדיוק כמו התרבות באופן כללי"

(להקת הרוק המתקדם ההונגרית אפטר קריינג אומרת את האמת שלה, באתרה הרשמי)

 

60) "אני לא מבין איך מישהו שאהב אותנו בשנת 1972 יוכל לאהוב אותנו עכשיו"

(פיל קולינס, מנהיג להקת ג'נסיס הפופית בשנות השמונים, מפלח את מעריציו בלי להתנצל)

 

להקה עתיקה - ציטוטים וסיפורים אמיתיים 59) "השמועות על מותו היו מוגזמות"

(ג'רי לאקי מצטט את מארק טוויין, כשהוא בא לתאר את הרנסאנס של הרוק המתקדם במילניום השלישי, במסגרת ספרו The Progressive Rock Files)

 

58) "מנהל בכיר בחברת התקליטים שלנו ירד אלינו לאולפן ואמר 'אנחנו מוכרחים שיהיה לנו להיט הפעם. אתם חייבים לעבוד על זה. זאת האחריות שלך, כריס, לוודא שזה יקרה. ולמזלנו עשינו את זה"

(כריס סקווייר, הבסיסט של להקת Yes, מנסה להסביר מדוע נולד הלהיט Owner of a Lonely Heart באלבום 90125 בשנות השמונים)

 

57) "הרדיו המסחרי חייב לשדר פרסומות, ולכן אם המוסיקה לא מוגשת לו באריזות מדוייקות של שלוש דקות, יש בעיה. לכן רוק מתקדם לא מתאים לרוב תחנות הרדיו"

(ג'רי לאקי, שדרן רדיו אמריקני ומוסיקולוג, תורם מנסיונו המקצועי כדי להסביר בספרו The Progressive Rock Files מדוע המדיום הרדיופוני המסחרי מתקשה להתמודד עם רוק מתקדם)

 

56) "המונח 'מתקדם' אמור להיות ניסוי. זה אמור להיות נסיון להמשיך להתקדם. מה שאנשים עושים עכשיו זה לחזור על ניסויים שכבר בוצעו לפני עשרים שנה"

(פול מקמהון, אחיו של כריס, מלהקת וורלד טרטל, מביט בעיניים מדעיות על הפרוג)

 

55) "מוסיקה מתקדמת, עבור עיתונאים רבים, היא משהו שנמצא קצת מעבר ליכולת הבנתם. אני לא מתכוון להתנשא, בגלל שבשבילי הרבה מאוד מוסיקה קלאסית וג'אז היא מעבר ליכולת הבנתי האישית, ועדיין אני לא מבטל את המוסיקה הזאת. לרוע המזל, רבים בעיתונות המוסיקה נוטים לבטל דברים שהם לא מבינים באופן מיידי"

(סטיב וילסון, מנהיג להקת פורקיופיין טרי וחבר להקת בלאקפילד, סוגר חשבון עם עתונות המוסיקה בראיון למגזין הרוק המתקדם פרוגרשן)

 

54) "המונח 'מתקדם' הוטבע כדי לייצג גישה פילוסופית למוסיקת הרוק. לגישה הזאת יש מטרה נאצלת יותר, מטרתה של כל אמנות, דהיינו לבטא טווח רחב יותר של רגשות ורעיונות, עם יותר דקויות וצללים"

(צוות חברת התקליטים המחתרתית קינסיס מתאמנת בניסוח אידיאולוגיה)

 

השמועות על מות הרוק המתקדם היו מוגזמות

 

53) "רוק מתקדם פונה לשכל, בעוד רוק מבוסס-בלוז פונה ל...ובכן, איבר אהוב אחר"

(סטיב הוכמן, עיתונאי מוסיקה בעיתון לוס אנג'לס טיימס, לא יכול להדפיס 'ביצים' בפומבי)

 

52) "אני קצת מודאג מהמשמעות של המילה 'מתקדם' כיום. אני חושב שהיא קיבלה משמעות אחרת. לכן אני לא חושב שהמילה הזאת מתאימה לנו. ועדיין, לא הייתי רוצה לחשוב עלינו כעל בלתי-מתקדמים"

(סטפן סטיוארט, הגיטריסט של להקת איניד, מתמודד עם אמביוולנטיות מהותית)

 

51) "הבעיה היא שעכשיו זה ממש כינוי רע, בגלל שאם אתה מתויג כ'מתקדם' כיום, זאת אומרת שאתה מפגר בעשר שנים"

(קלייב מיטן, חבר להקת הניאו-פרוג הבריטית תוולפת' נייט, חושש מן המוניטין שיצא לרוק המתקדם, בראיון משנות השמונים)

 

50) "זה הכל עניין של 'מתי לעצור'. כשאתה כותב שיר, אתה בונה בית, פזמון, סוף, ואז עוצר. בשיר שהוא 'פרוג' אתה פשוט ממשיך".

(כריס מקמהון, חבר להקת וורלד טרטל [World Turtle], לא יודע מתי לעצור)

 

49) "רוק מתקדם זה לקחת את החוקים ולכופף אותם, בדרך היחידה שאתה יודע. זה מתמצה ברמת המוסיקליות, ביחס בין המוח לאצבעות, להבדיל מן היחס בין המוח למכונות. המוסיקה לעולם לא תהייה כמו שהיתה אז. שנות השבעים היו העידן האחרון שבו המוסיקאים הקדימו את הטכנולוגיה"

(ריק ווייקמן משתדל להתאים את רמת הפומפוזיות של המוסיקה שלו אל רמת הפומפוזיות של הצהרותיו החגיגיות)

 

48) "להקת קרוואן משתייכת לזן חדש של להקות רוק מתקדם, המשחררות עצמן מן המגבלות הכובלות של מוסיקת הפופ על ידי שימוש במקצבים בלתי-שגרתיים והרמוניות מורכבות. העיבודים שלהם מכילים מגוון מקצבים, ודינמיקה בעלת תיחכום כמעט סימפוני"

(כבר בשנת 1968 ידעה חברת התקליטים של קרוואן מה יש לה ביד, ועדיין הוציאה לאור את אלבומה הראשון)

 

47) "המוסיקה שלנו אף פעם לא תהיה ידידותית, בעיני הרדיו. אנחנו לא מעוניינים להרשים אנשי-מדיה ואנשי עסקים במיומנות 'כתיבת שירים' בגישה נוסחתית פיקחית. לעומת זאת, גילינו שאנשים אמיתיים אוהבים את מה שאנחנו עושים יותר משהם שונאים אותה, אז אנחנו הולכים ישר אליהם ועוקפים את התעשייה בגוף ובנפש"

(חברי להקת נתן מאל הקנדית, מתבטאים היטב בחוברת המצורפת לאלבומם הפרוגרסיבי Clever Use of Shadows משנות התשעים)

 

46) "את קלטת הדמו הראשונה שקיבלתי מחברת אריסטה לאלבום 'יוניון' של להקת Yes זרקתי מחוץ לחלון הלימוזינה אחרי 15 דקות. את השנייה זרקתי מהחלון של חדר המלון. לקח לי הרבה זמן להירגע, ולחשוב על הכל בהגיון. אני מאה-אחוז לא מרוצה מכל חתיכה של עבודת קלידים באלבום הזה"

(ריק ווייקמן, קלידן להקת Yes ברוב שנותיה, מבהיר את עמדתו בנוגע לאלבום האיחוד הכפוי משנת 1990, ומשקף בכך את הדעה הכללית אודותיו)

 

45) "זה מטורף! להקת Yes הם האלילים שלנו. אם הם לא מתכוונים לעשות את זה יותר, אז אנחנו נמשיך את זה בעצמנו"

(פיש, מנהיג להקת מריליון, מתמצת במשפט אחד את מהות הניאו-פרוג של שנות השמונים והתשעים)

 

44) "להקת קינג קרימזון הפסיקה להתקיים בספטבמר 1974, בדיוק בתקופה שבה כל הלהקות הבריטיות בזרם הזה היו צריכות להפסיק להתקיים. אלא מכיוון שהדינוזאור של הרוקנרול אוהב תמיד את כל מה שהיה בעבר, רוב הלהקות הללו ממשיכות להרעיש ולחזור על כל מה שעשו שנים רבות קודם לכן, בלי ללכת בכיוונים חדשים"

(רוברט פריפ, מנהיג להקת קינג קרימזון, תוקף את ההסתאבות הכללית של הרוק המתקדם, ומנסה כך להצדיק בדיעבד את החלטתו התמוהה לפרק את קינג קרימזון בשיא הצלחתה)

 

43) "חברי להקת אמרסון לייק ופאלמר לא טרחו לציין ששניים מהקטעים המופיעים באלבום הבכורה שלהם התבססו על יצירות מאת המלחינים הקלאסיים בלה ברטוק ולאוס יאנאצ'ק, עד שבני משפחותיהם של המלחינים הללו הגישו תביעות משפטיות נגדם"

(המוסיקולוג אדוארד מקאן, מחבר הספר Rocking The Classics, עולה על הגניבות המוסיקליות של אמרסון לייק ופאלמר בתחילת דרכם)

 

42) "בסך הכל זה תקליט יפה, ומשמש דוגמה טובה לנסיונות של סצינת הפופ לפרוץ החוצה מן הוולגריות וההבל המתועב שלה"

(חברי להקת ג'טרו טאל משבחים את עצמם בכתיבת ביקורת היתולית, מתוך החוברת שצורפה לאלבום הקלאסי Thick as a Brick משנת 1972)

 

41) "מטרתנו היא להרחיב את גבולות המוסיקה הפופולרית העכשווית, תוך נטילת הסיכון שנהפוך בלתי-פופולריים"

(להקת ג'נטל ג'ייאנט משחררת הצהרת כוונות פסימית אך נבואית, על גב אלבומם השני)

 

40) "אנחנו מקווים שלפחות אנחנו מעודדים את הנוער לשמוע מוסיקה איכותית יותר"

(קרל פאלמר, המתופף של להקת אמרסון לייק ופאלמר, מתגונן מול ההאשמות שהלהקה רק גונבת קלאסיקות, בראיון למבקר המוסיקה לסטר באנגס ז"ל)

 

39) "החבר'ה האלה הם פשוט פושעי מלחמה"

(לסטר באנגס ז"ל, מבקר המוסיקה האמריקני, מספק חוות-דעת משפטית על ביצועיהם של אמרסון לייק ופאלמר)

 

38) "עשיית האלבום הראשון של להקת UK היתה קצת כמו לכתוב ספר אחד עם ארבעה סופרים בבת אחת, תוך הבנה מינימלית בלבד של העלילה. סופרים מס' 2 ומס' 3 מסתדרים עם אמצע הספר, בהנחה שסופר מס' 1 (שלא מתלהב מכל התפיסה הכללית) לא מתנגד. באותו הזמן סופר מס' 4 מקבל את גרסאות סופרים 2 ו-3 על אמצע הספר כל עוד הם מקבלים את התפיסה שלו לגבי החלק הראשון. צורת היצירה הזאת היתה, ועודנה, מפרכת, מתישה ויקרה מאוד"

(המתופף ביל ברופורד מגלה את חסרונות הדמוקרטיה הליברלית בזמן העבודה עם שאר חברי להקת UK באולפן: ג'ון ווטון, אלן הולדסוורת', אדי ג'ובסון)

 

37) "אני פשוט לא יכול לסבול את זה כשאני רואה להקה על הבמה מנסה לבלבל את הקהל שלה. הלכתי למועדון 'מארקי' וראיתי כל מיני להקות שמנגנות שטויות, פשוט זבל מוחלט, והילדים בקהל, אתה ממש יכול לראות אותם מסתכלים וחושבים לעצמם 'וואו, אני לא מבין את זה, אבל זה חייב להיות טוב'. מבחינתי, אם אתה יכול לדפוק ברגליים ולהזיז את הראש ביחד עם המוסיקה, זה מספיק טוב. זה רוקנרול טוב, ואלוהים יברך אותו כי זה כל מה שאני חושב שזה"

(אוזי אוסבורן, הגורו של עולם המטאל, סולד קלות מסצינת הרוק המתקדם של לונדון)

 

36) "אני זוכר בבירור את מה שקרה כש'סרג'נט פפר' יצא לאור: בבת-אחת התפשטה תחושה של 'לא-ייאמן': בכל מקום שהלכת, כולם השמיעו את זה. פתאום, בעזרת המוסיקה הזאת, הכל נראה אפשרי"

(דיויד ג'קסון, חבר להקת ואן דר גראף ג'נרייטור, מסכם את תחושת האופוריה שנוצרה לאחר המהפיכה של הביטלס)

 

35) "זו היתה מין תקופה כזאת, שלא היית חייב לעשות שום דבר שלא רצית באמת לעשות; ידעת שזה לא חייב להיות רוק כבד או רוק רך או שום דבר. וכולם עשו משהו יוצא דופן או לפחות ניסון לעשות משהו יוצא דופן בשנים הראשונות"

(פאי הייסטינגס, גיטריסט להקת קרוואן, מתמוגג על החופש האמנותי של סוף שנות השישים באנגליה)

 

34) "הרגע המרגש ביותר בחיי המין שלי אירע כשאני ובת-זוגתי הצלחנו לגמור ביחד בדיוק בסוף היצירה 'טיובלר בלז' של מייק אולדפילד"

(מתוך מכתב אמיתי שנשלח למערכת Mayfair, מגזין פורנו בריטי, בשנות השבעים)

 

33) "מייק אולדפילד השאיל טייפ-הקלטות מחבר שלו, וגילה שכאשר מכסים את ראש המחיקה של הטייפ עם חתיכת קרטון, אפשר להקליט יותר מכלי אחד. כך החל הרעיון להקליט סימפוניה של ממש"

(פלאי הטכנולוגיה של תחילת שנות השבעים, שהתממשו באלבום רב-המכר טיובלר בלז)

 

32) "בדיוק סיימנו אלבום מוצלח מאוד. הלהקה ניגנה מוסיקה מדהימה. פתאום המנהל שלנו מתקשר לאולפן ואומר לנו 'החלטנו לפרק את הלהקה'. אמרתי לו 'מה?'. הוא ענה לי 'כן, החלטנו לגמור עם הלהקה. אנחנו לא הולכים לשלם יותר לאף אחד מכם'. וכל מה שהם שילמו ללהקה בשביל להחזיק אותה בחיים היה רק 120 דולר לשבוע, וזה היה בשנת 1978. אז אמרתי לו 'אתה לא יכול לפטר אנשים סתם ככה'. הוא ענה 'כן, אני יכול'. אז שאלתי 'ומה עם האלבום שכרגע הקלטנו?'. הוא ענה 'תשכחו ממנו'".

(דיויד קאזינס, מנהיג להקת הסטרובס, מעיד על טוב-ליבם של מנהלי חברות התקליטים בשלהי תור הזהב של הרוק המתקדם באנגליה)

 

31) "הגיטריסט אנתוני פיליפס בדיוק עזב את ג'נסיס והם שאלו אותי אם אני רוצה להצטרף. באותה תקופה הייתי חבר בלהקת Yes, והרווחנו חמישה פאונד יותר מג'נסיס בשבוע. אז אמרתי להם 'לא'. זו אחת השאלות האלה של 'מה היה קורה אילו', אני חושב"

(פיטר באנקס, הגיטריסט של להקת יס בתחילת דרכם, חושף את ההחמצה הגדולה של חייו. נא לא להתבלבל עם טוני באנקס, הקלידן של ג'נסיס)

 

30) "זו היתה התקופה שבה הקלידן ריק ווייקמן התחיל להתנתק משאר החברים בלהקה. אם תשאל אותי, זה לא היה בגלל כיוונים מוסיקליים: כל שאר חברי הלהקה היו בקטע של חשיש, והוא לא נגע בזה. הוא רק שתה בירה"

(אדי אופורד, טכנאי ההקלטות הנאמן של להקת יס, מציגה גרסה צרת-אופקים לעזיבתו המתוקשרת של הקלידן בשנת 1973; אופורד עצמו סבל מהתמכרות קשה לסמים)

 

29) "כשהקמנו את הלהקה שלנו, בכלל לא ידענו על קיומה של מחתרת רוק מתקדם. חשבנו שאנחנו היחידים שאוהבים את המוסיקה הזאת, ואז גילינו שיש ממש סצינה שם בחוץ"

(ניל מורס, לשעבר מנהיג להקת הניאו-פרוג ספוק'ס בירד, מופתע לגלות מעריצים)

 

28) "למה התפרקנו? אני חושב שבאותה תקופה צצו כל להקות הפאנק השונות. המפיק המוסיקלי של האלבום האחרון שלנו היה גם אחראי להחתמת להקת 'סקס פיסטולס' בחברת EMI, אז תבין מה שאתה רוצה להבין מזה. בכל מקרה, כנפי הגריפון נקצצו, והוא צלל מטה והתרסק"

(דיויד אוברלי, המתופף של להקת גריפון, משרטט את קווי מהפיכת הפאנק באנגליה, והשפעתה על להקות רוק מתקדם כמו גריפון)

 

27) "היה בינינו הסכם, לפיו כל אחד מחברי הלהקה עושה מה שהוא רוצה בכל יצירה. המצאנו כל מיני סימנים מוסכמים, שנתנו לנו את האפשרות להפסיק את האילתור ולחזור לנגן את הקטע כאילו כלום לא קרה. רגע לפני שהכל התחיל להיות מוגזם ורגע לפני שהתחיל בלאגן, כולם הצטרפו זה לזה כדי לנגן יחד בהרמוניה מושלמת. בשנות השמונים הגישה הזאת התחילה להיות קשה ליישום, אבל בשנות השבעים זה היה טבעי לגמרי"

(ג'ון ווטון, הסולן והבסיסט של להקת קינג קרימזון בשנים 1972-1974, נזכר בכאב בעידן החופש האמנותי)

 

הרוק המתקדם לא מת, הוא פשוט ירד למחתרת


26) "ישבנו שבוע שלם על המיקסים המפרכים של הקטע הרביעי והאחרון באלבום 'סיפורים מאוקיינוסים טופוגרפיים', וכבר הגענו לסוף הדרך והיינו מרוצים שסיימנו הכל. ואז הטכנאי שלנו אדי אופורד התחרפן, לקח סכין וחתך באמצע את כל גלגל הסרט של המיקס הסופי. הכל התפזר על הרצפה. כולם היו בהלם. הוא לקח את אוסף הקרעים אליו הביתה לסופשבוע וחיבר את הכל מחדש על מכונה קטנה. אתה מתאר לעצמך כמה הדבקות היו בהקלטה הזאת?"

(אלן ווייט, המתופף של להקת יס משנת 1973 והלאה, משחזר את הימים הפרימיטיביים של ההקלטות האנלוגיות)

 

25) "השאלה למה להקות בריטיות מרגישות מחוייבות לצטט את המוסיקה הקלאסית, אפילו בהומור, מוליכה אותנו אל ניתוחים חברתיים-לאומיים בנושא הבדלי המעמדות, ומשקלה המכריע של התרבות הגבוהה והשופעת. הרוקרים, מסתבר, משתוקקים יותר מכל לתת תוקף של 'כבוד' לעבודתם, ולקבל את אישורם של המעמדות העליונים"

(ג'ון רוקוול, מבקר מוסיקה וותיק בעיתון ניו-יורק טיימס, מאיר את המניעים הסוציולוגיים החבויים של אמני הרוק המתקדם הבריטי בשנות השבעים)

 

24) "אנחנו רוצים להודות לכל האנשים שהאזינו לנסיונות שלנו להחיות סגנון מוסיקלי, שלמרות שהוכרז כמת מספר פעמים, ממשיך להופיע שוב, כל פעם במקום שונה"

(דברי הסיום של להקת הרוק המתקדם השוודית המהוללת אנגלגארד, במסגרת אלבומם השלישי והאחרון משנת 1994)

 

23) "הרוק המתקדם לא מת, הוא פשוט ירד למחתרת"

(מגזין המוסיקה 'רולינג סטון', שנות התשעים)

 

22) "פשוט רציתי להקליט משהו בהיקף גדול, בכוחות עצמי. אהבתי לעבוד באולפן ולשחק עם הציוד. גיליתי שקל לי לעבוד לבד באותה תקופה. גיטרה זה הכלי היחיד שאני יודע לנגן. אני לא רב-כלי. כל אחד יכול לנגן בפסנתר כמוני"

(מייק אולדפילד, שניגן על למעלה משלושים כלים שונים באלבומו המצליח 'טיובלר בלז', מפגין צניעות באשר ליכולותיו כמוסיקאי)

 

21) "קיבלנו חוזה של 90 עמודים בין הלהקה, חברת אטלנטיק, חברת אריסטה, האמרגנים וכו'. אם לא למדת בפקולטה למשפטים של הארוורד, זה היה מצב מאוד מבלבל. זה היה אלבום מבלבל"

(כריס סקווייר, הבסיסט של להקת Yes, מתנצל על האלבום 'יוניון' מתחילת שנות התשעים)

 

20) "אני לא חושב שהנוער היום אוהב את המוסיקה הזאת. כל פעם שאני מביא הביתה איזה מיקס לשמוע, הילדים שלי אומרים לי 'אבא, תכבה את זה כבר!'"

(אלן הולדסוורת' חושף פער בין-דורי חמור: תהום פרוגרסיבית בינו ובין ילדיו)

 

19) "הרוק היחידי שאני שומע זה מה שיש ברדיו. זה הופך יותר ויותר לקרקס. זה נשמע כמו איזה נחש תלת-ראשי או משהו. אני לא יכול לשמוע את המוסיקה הזאת מסיבה כלשהי"

(ציטוט כמעט-אחרון של אלן הולדסוורת', המתקשה להתאים את עצמו אל ההווה)

 

18) "לא דיברתי צרפתית, והם כל הזמן התווכחו בצרפתית, אז לא הבנתי על מה לעזאזל הם מתווכחים! אבל, אני חושב שללהקה היה הרבה פוטנציאל, אלא שהוא אף פעם לא התממש"

(אלן הולדסוורת' נזכר שוב בצרפת, במסגת סיכום התקופה שלו עם להקת גונג, בתקופה הג'אז-רוקית שלה)

 

17) "חברות התקליטים לא באמת מעוניינות להחתים אמן כלשהו מסיבות מוסיקליות. הם פשוט רוצים למכור הרבה. זה ככל בכל העולם. כמה רחוק אתה צריך ללכת כדי למצוא מסעדה צרפתית טובה באמת? אבל אתה יכול למצוא סניף מקדונלד בכל פינת רחוב. זה אותו הדבר."

(הגיטריסט אלן הולדסוורת', שהיה בין השאר חבר בלהקות כמו גונג או יו-קיי, ממחיש את הקשר בין רוק מתקדם ואוכל גורמה)

 

16) "אנחנו קראנו לזה 'קללת קרימזון'. כל מה שעשינו, אפילו אם זה היה שיר פופ, לא היה משודר ברדיו, בגלל שללהקה היה כזה מוניטין של אאוט-סיידרית"

(אדריאן בלו, סולן קינג קרימזון החל משנות השמונים, מתלונן על סטריאוטיפים פרוגרסיביים)

 

15) "רוק מתקדם זה מה שקרה בשנות השבעים, כאשר לכמה מוסיקאים מבריקים נמאס לנגן שירים של שלוש וחצי דקות על אהבת נעורים. לרוע המזל, זה גרם להם להתחיל לנגן שירים ארוכים של עשר וחצי דקות על שום דבר במיוחד"

(העיתונאי ג'ף ניקולסון מנסה כוחו בהכללות גורפות, במסגרת ספר שכתב בשנות התשעים על רוק גיטרות)

 

14) "החלטנו לשלב יותר קולות ומילים באלבומים שלנו. זה היה בעיקר בגלל הלחץ מחברת התקליטים שלנו. אני לא אשכח פגישה שהיתה לנו עם מנהלי החברה בניו-יורק. הם פשוט נדהמו לשמוע שהאלבום 'סנו גוס' לא כלל בתוכו זמרים ושירה. הם היו ממש בהלם!"

(אנדרו לטימר, סולן ומנהיג להקת קאמל, חושף את הגישה העיסקית המקובלת כלפי מוסיקה אינסטרומנטלית בעולם הרוק, ואת ההסתייגות הראשונית מן האלבום שהפך הפופולרי ביותר בתולדות הלהקה)

 

13) "שאלה: מה תרצה שיהיה כתוב על המצבה שלך? תשובה: 'תודה רבה ולילה טוב'. או אולי 'אפשר לארגן השכמה טלפונית?'"

(איאן אנדרסון, מנהיג להקת ג'טרו טאל, מתוך ראיון בדיוני שכתב לעצמו)

 

12) "מנהלי חברות התקליטים לוקחים אותך לצד ואומרים לך 'בוא תצא לסיבוב הופעות של ארבעה חודשים, נוציא אלבום וכל זה. אנחנו, זאת אומרת הפוליטיקאים, נרוויח קצת כסף ממך, ואתה תוכל להרוויח כסף כדי לשלם את החובות שלך'. זה מה שקורה בעולם הרוק. רוב המוסיקאים פועלים מתוך הפסד, כך שהם חייבים לצאת להופיע כדי לשלם את החוב. אני לא כזה"

(ביל ברופורד, לשעבר המתופף של להקת יס, מתגאה בכישוריו הפיננסיים, ומספק רקע עובדתי לאיחוד הכפוי של הלהקה בתחילת שנות התשעים)

 

11) "אני אשם שכתבתי להיט, וכתבתי אותו עם כל הקלישאות. בשבילי זה היה שיעור פשוט בהבנת העובדה שזה לא כל כך קשה לכתוב להיט, אם אתה ממש רוצה. זה כמו לבצע רצח, בעצם"

(סטיב האקט, לשעבר הגיטריסט של להקת ג'נסיס, מוצא קשר בין הצלחה מסחרית ובין פלילים)

 

10) "אזהרה: אלבום זה איננו מיועד לאנשים עם צמר-גפן באוזניים"

(מייק אולדפילד מזהיר מראש את לקוחותיו על גב האלבום אמארוק בשנות התשעים)

 

9) "לפעמים בא לי לחזור לבמה, אבל אני פלוץ זקן. מי רוצה לראות פלוץ זקן על הבמה? זה ייראה כמו ההופעות של לאס וגאס. הסיפור הזה נגמר. פשוט תעזבו את זה"

(דרק שולמן, לשעבר סולן להקת ג'נטל ג'ייאנט, דורש ממעריצי הלהקה להניח לו: אין קאמבק; ראיון מסוף שנות התשעים)

 

8) "הלחץ הלך וגבר. אמרתי לעצמי 'בסדר, אנחנו מצליחים באמריקה. אנחנו מתעשרים. מה אז? אנחנו נהייה כמו שאר הלהקות שעשו את זה? לא אהבתי הרבה מאוד דברים בלהקות האלה, ולא רציתי להיות חלק מ'סופר-גרופ'. התחלתי לשנוא את עצמי על מה שעשיתי. לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות, אבל ידעתי שנמאס לי מרוקנרול, התעשייה, וכל מה שקשור לזה. פשוט רציתי לעזוב את הכל"

(פיטר גבריאל, סולן להקת ג'נסיס, על הסיבות לעזיבתו באמצע שנות השבעים; גבריאל השמיט מן הווידוי את העובדה שבזמן סיבוב ההופעות של הלהקה, אשתו ההרה כמעט מתה לאחר הלידה. בגלל ההופעות, הוא לא יכול היה להישאר איתה ולעזור לה להחלים)

 

7) נשאר לנו יום הקלטה אחד, ושלוש דקות חסרות בתקליט. חברת התקליטים אמרה לנו 'היי, נשארו לכם שלוש דקות, אתם חייבים להקליט עוד שיר'. אבל נגמרו לנו השירים. אז נזכרתי בשיר שכתבתי כשהייתי בן 12 וקראתי לו "לאקי מן". ניגנתי אותו לחברי הלהקה. נכנסנו לאולפן והקלטנו את זה מהר. קית' אפילו לא עשה חזרות: לקחנו את הסולו הראשון שהוא אילתר על המוג"

(גרג לייק, סולן להקת אמרסון לייק ופאלמר, מגלה כיצד נולדים להיטים עממיים: במקריות מוחלטת)

 

6) "סיבוב ההופעות שלנו כלהקה המחממת של בלאק סאבאת' היה סיוט. באחד הקטעים השקטים שלנו, עם הכינור והצ'לו, מישהו זרק פצצת סירחון על הבמה. אחי, פיל, שהתחיל להתחרפן בתקופה הזאת, הפסיק לנגן באמצע וצרח לקהל 'אתם חבורה של בני-זונות!'. קריאות הבוז שעלו מהקהל היו אדירות. זה היה הדבר הכי מצחיק שקרה לי בחיים"

(דרק שולמן נזכר במפגש הבריטי בין רוק מתקדם ובין רוק כבד)

 

5) "התחלנו לעשות מוסיקה בשנת 1970, ורק לקראת שנות השמונים מצאו לזה שם: רוק מתקדם. אבל כשהתחלנו, זה הלך בערך ככה: 'בסדר, בוא נתארגן ונעשה קצת מוסיקה טובה'. זה לא היה משהו כמו 'בואו ננסה לעשות משהו כמו זה'..."

(דרק שולמן, סולן להקת ג'נטל ג'ייאנט, משחזר את ההיסטוריה כפי שהיתה באמת)

 

4) "מלבדם, לא שמעתי אף פעם חברי להקה שצורחים, מעליבים ותוקפים זה את זה כל ערב, ברגע שחזרו לחדר ההלבשה שלהם; במובן הזה, הם לא נתנו לנו את הרושם שהם חבורת ארנבונים מאושרים"

(איאן אנדרסון, מנהיג להקת ג'טרו טאל, מביע את התרשמותו האישית מחברי להקת ג'נטל ג'איינט, שחיממו את ג'טרו טאל בחלק מסיבובי ההופעות שלה)

 

3) "כל כמה שבועות היינו מחליפים שם ללהקה, בעיקר אחרי הופעות גרועות. במקרה בחרנו את השם ג'טרו טאל (Jethro Tull) באותו שבוע שבו היתה לנו הופעה טובה במועדון 'מארקי' בלונדון, והשם נשאר. מאוחר מדי לשנות אותו? כן, ככה אני חושב"

(איאן אנדרסון, מנהיג להקת ג'טרו טאל, בראיון בשנות התשעים; אנדרסון נשאל על פשר שם הלהקה פעמים כה רבות, עד שהכין תשובה מוכנה מראש לעיתונאים באתר הרשמי של הלהקה)

 

2) "הוא היה מבלה שעות באמבטיה, ולא היה מוכן לצאת. בגלל שגרנו ביחד בדירה משותפת, זה הפך את החיים שלנו לבלתי-אפשריים. היינו תמיד מרחים בגללו להופעות, ובסוף הכינוי 'הדג' דבק בו"

(ביל ברופורד, המתופף של להקת יס, מתלונן על הרגלי הרחצה של הבסיסט כריס סקווייר, שנים לאחר שעזב את הלהקה; הכינוי "הדג" (The Fish) הפך לשם יצירה של סקווייר באלבום פרג'ייל משנת 1972; ברופורד גם העניק לסקווייר אגרוף בפרצוף באחת החזרות באולפן. באמצע שנות השבעים הזמין סקווייר את ברופורד להשתתף בהקלטת אלבום הסולו הראשון שלו, שנקרא "דג מחוץ למים")

 

1) "הוא היה אדם אינטליגנטי ומאוזן מדי בשביל להישאר בלהקה שלנו"

(רוברט פריפ, מנהיג להקת קינג קרימזון, מספיד באירוניה דקיקה את ג'יימי מיור, נגן כלי ההקשה השפוי-חלקית, שעזב בחטף את עולם המוסיקה לטובת מנזר טיבטי לאחר מספר הופעות לקידום האלבום Larks' Tounges in Aspic בסוף 1972)




מתוך ספרו של מוטי רגב - רוק, מוסיקה ותרבות


התגובות שלכם לעמוד ציטוטים זה

***


  • כל הציטוטים בעמוד זה נאספו במאמץ רב על ידי אורי ברייטמן מאז קיץ 2000.
  • יש לכם ציטוט טוב להוסיף? שלחו במייל ותקבלו קרדיט
  • התוכן בדף זה, כפי שנערך, מוגן בזכויות יוצרים: אין להעתיק את הטקסט בשום אופן
  • ציטוטים נוספים בספר רוק מתקדם - משנות ה-60 ועד היום בהוצאת 'מפה' (2005)

אודות האתר / הספר / עמוד ראשי / חדשות ואירועים / ביקורות אלבומים / להקות ואמנים

Email: uribreitman@gmail.com

Mitkadem.co.il